על ידי תשובה ביום כיפור, זוכים לנעימות בסוכה / הרב אשר אנשיל זלטנרייך הי"ד
'בסוכות תשבו שבעת ימים' וגו'. וכתב בעל האבן עזרא ז"ל וזה לשונו: והנה גם זה המועד הוא זכר ליציאת מצרים. ואם ישאל השואל אם כן למה זה המצוה הוא בחודש תשרי, ויש לומר להשיב כי ענן ה' היה על המחנה יומם, והשמש לא יכם, ובימות תשרי התחילו לעשות סוכות להגן עליהם מן הקור. עיין שם וברמב"ן.
והנה אמרינן במסכת סוכה דף י"א 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל', ענני כבוד הוי, דברי רבי אליעזר, ורבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם. עיין שם. והנה למאן דאמר סוכות ממש עשו להם, שפיר תירץ האבן עזרא שעשו להם בחדש תשרי סוכות להגן מפני הקור. אבל למאן דאמר ענני הכבוד היו בניסן, אם כן הדרא קושיא לדוכתא, אמאי הוי חג הסוכות בחודש תשרי, כיון דהיה החג זכר ליציאת מצרים. אמנם לפי מה שכתבתי לעיל בשם הרב הקדוש הר"ף קארעץ ז"ל דסוכה הוי מלשון 'סוכה ברוח הקודש', דעל ידי זכות מצות סוכה, זוכים לרוח הקודש, והיה שם שמחת בית השואבה. 'מאי שואבה – שהיו שואבין רוח הקודש'. ואם כן להך מאן דאמר דהוי זכר לענני הכבוד, ואם כן בסוכה נקל הדבר לבוא לידי רוח הקודש, לכן כדי לזכות לכך, צריך להיות סוכות אחר יום הכיפורים, 'ביום ראשון' לחשבון עונות, ואז כל ישראל הם ראוין לכך, לישב בסוכה, ומיושב קושית הראשונים ז"ל אמאי הוי סוכה בחדש תשרי דווקא, אחר מחילת עונות ביום הכיפורים, ואז הם כל ישראל צדיקים, אז ורק אז הם כדאי לישב בסוכות ענני הכבוד.
והוא על דרך ששמעתי מהגאון הצדיק מליסקא ז"ל לפרש המדרש 'ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד'. ואיתא במדרש 'ויהי ערב', אלו מעשי הרשעים, 'ויהי בוקר', אלו מעשי צדיקים, 'יום אחד', זה יום הכיפורים. ואמר הוא ז"ל לפרש כי ביום כיפור הוא יום מחילת עוונות, אם כן כיון דמוחלין העוונות, אם כן אז אפילו ריקנים שבך הם בבחינת צדיקים. עד כאן דבר קודשו. ואם כן לפי זה שפיר הוי סוכות אחר יום כיפור, כי אחר מחילת העונות אז כל ישראל הם כדאי לישב בסוכה.
ושמעתי שעטרת ראשי אבא מארי זצ"ל פעם אחת בשבת במנחה היתה לו השגה גדולה וכו', ואמר לפרש מאי דאמרינן 'יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם', כלומר לא רק שיאמינו, כי אם עין בעין יכירו וידעו וירגישו קדושת שבת, ו'יכירו וידעו כי מאתך' הוא הקדושה, ולא בתורת אמונה. עד כאן. ועל אופן זה אמר גם בקדושת החג, 'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל'.
ונכדי הבחור החריף מהו' אשר אנשיל זעלטענרייך נ"י מזאבראב אמר לפרש בזה המדרש, דאיתא במדרש 'מה יפית ומה נעמת', 'מה יפית' אתה בתשובה, 'ומה נעמת' בסוכה וכו'. הכוונה כמו שביארנו, כי רק על ידי התשובה אתה נעמת בנעימות בסוכה, אבל סוכה בלי תשובה אין בו נעימות, 'כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק'.
(רבי יהושע ברוך רייניץ, זכרון קדושים, א, עמו' סא-סב)
קול קורא בענין ייסוד וועד רבני מערב גאליציע
הנה בטח הגיע לאוני כבוד תורתו הרמה שהיתה אסיפה קטנה ביום ב' שבוע העברה בעיר טארנא, ועל פי החלטה שהיתה שם הסכימו יחד הגאון הצדיק שליט"א לייסד וועד רבני מערב גאליציע וליקח חבל אחר כך בהאסיפה שתהיה בעיר לבוב, לסייע במה דאפשר. ולאשר האסיפה הזאת היתה פתאומית בלי הכנה ולא היה פנאי להודיע להרבה רבנים חשובים מגלילותינו ולבקשם שיבואו אל האסיפה, על כן מבקשים אנחנו את כבוד הדרת גאונו בשם הגה"צ שליט"א דגלילותינו שהיו באסיפה, לבוא אל האסיפה הגדולה שתהי' אם ירצה ה' ביום ד' שבוע זו פרשת וישב בעיר קראקא בשעה 5 בערב. אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו על דבר תקנות הוועד ובחירת מנעלי הוועד ובדבר תיקון הדעקרעט בעניני הקהלות ובענינים שונים הנוגעים לחיזוק הדת.
הק' משה ליפשיץ, אב"ד בריגל
הק' אשר אנשיל יצחק, אב"ד וואדאוויץ
הק' יעקב צבי הלברשטאם, אב"ד סוכא
(נצח ישראל: ספר זכרון לרבי ישראל ראזענבוים, עמו' קכא)
הרב ר' אשר אנשיל (יצחק) זולטנרייך (זעלטענרייך) הי"ד, מצאצאי רבותינו הב"ח והט"ז, ומגדולי חסידי באבוב, נולד בזאברוב (סלובקיה) בשנת תר"מ (או תרמ"א) 1880, לאביו הרב יוסף זלטנרייך, נכד מוהר"י חריף מזבארוב, ולאמו מרת שרה בת הגאון הרב יהושע ברוך רייניטץ אב"ד באלקאן -טשעטשעוויטץ, נכד הגאון מטשענגער.
בילדותו היה תלמיד סבו אב"ד צ'צ'וביץ, והיה דבוק באדמו"רי באבוב רבי שלמה ובנו רבי בן ציון הלברשטאם. נסע גם לאדמו"ר מבעלז.
בשנת תר"ס התחתן עם מרת חנה בת הרב נתן אהרן וולף מאושפיצין, מצאצאי רבינו הב"ח ובעל 'מגלה עמוקות'. לאחר נישואיו סייע לחותנו בעסקיו, הוא השקיע את כל הנדוניה שקיבל בבית חרושת לכימיקלים, והרוויח מעסקים אלו, עד שאיבד את כספו בשנת תרע"ב. הרב אשר אנשיל התיידד באושפיצין עם הראב"ד, הרב נתן נטע לנדא.
בשנת תרע"ג (1913) נתמנה לרבה של וודוביצה, שבגליציה המערבית, שלא על מנת לקבל פרס, כממלא מקומו של הרב מרדכי רוטנברג.
הרב היה איש מוכשר, חכם והוגן, שהצליח במשפטי בוררות, ועד מהרה הקהילה כולה תמכה בו והעריכה אותו, אף שהובא בתחילה כמועמדם של החסידים. שפוטי בית המשפט הממלכתי היו שולחים אליו בעלי דינים בתיקים סבוכים, על מנת שימצא פשרה לשביעות רצונם של שני הצדדים. ביתו היה פתוח תמיד לרווחה לכל הנזקקים, ותמיד היה לו זמן לתת עצה טובה לכל הפונים אליו. כל חסידי העיר היו מתאספים סביב שולחנו של הרב בפורים ובשמחת תורה.
בימי מלחמת העולם הראשונה עזר הרבה לחיילים יהודים ולפליטי המלחמה שהגיעו לאזור, הקים עבורם מוסדות צדקה וחסד, וניהל מטבח כשר עבור השבויים היהודים. הרב הקים את קרן התורה והחסידות בעירו, וסייע להקמת תלמודי תורה וישיבות 'עץ חיים' ו'כתר התורה'.
לאחר פטירת הרבנית חנה בכ"ז בטבת תרפ"ו, התחתן התחתן בזיווג שני עם שפרה בת הגאון הצדיק הרב שלמה זלמן פרנקל מויליפולי. בתו הילדה חנה נפטרה בכ' בתשרי תרצ"ד.
כשפרצה מלחמת העולם השניה ברח עם משפחתו ועם כל אנשי עירו ברגל. בדרך סייע הרב להציל אשה וילדיה ששכר עבורם עגלה, בעוד שהוא ממשיך ללכת ברגל. הרב הגיע למעליץ, שם השיגו אותו המרצחים והרב ניצל בנס ממוות, כאשר התפלל תפילת מנחה בציבור בשעה שעמדו לירות בו ובאנשים שבסביבתו. הרב המשיך בדרכו והגיע לגטו קרקוב, שם גר בדלות ובדוחק וסבל קשות, אך הרבה להכניס אורחים. הרב התבשר בגטו קרקוב על מות חלק מילדיו והוריו.
בנו הצעיר, הבחור דוד מאיר זלטנרייך נחטפו להריגה בכ"ד בתשרי תש"ב, וכל המאמצים להצילו כשלו.
בנו הרב אלכסנדר סנדר זלטנרייך נתפס בלבוב בכ"ד בחשון תש"ב, ונהרג שם בכ"ט חשון תש"ב. רעייתו רעכיל (בתם של רבי חיים מאשקאוויטש, ואדל, שבזיווג שני הייתה אשת הרב ישראל צבי רוטנברג הי"ד) נספתה גם כן (בתש"ד?). בתם הילדה רייצא נספתה בלבוב בכ"ט באייר תש"ג. הי"ד.
בנו, הרב נתן אהרן זלטנרייך, אב"ד דובשיץ, נספה עם רעייתו מרים (בת הצדיק מדובשיץ, נכד האדמו"ר ה'דברי חיים' מצאנז), ובנם הילד חיים מתתיהו,
בנו הרב יהושע ברון זלטנרייך, אב"ד פרוביזנא ורעייתו, נספו בחשוון תש"ג, הם הובאו לקבורה בקבר אחים.
אחיו הרב מנחם מנדל זלטרייך הי"ד, כיהן כרב בעיר קשנוב, ונספה באושוויץ בשנת תש"ג.
הוריו של הרב אשר אנשיל גורשו מסלובקיה לפילוב שע"י לובלין, ומתו שם ברעב בקיץ תש"ב.
אחותו של הרב אשר אנשיל, מרת ניחא רייזל, ובעלה ר' אהרן סגל קנר מאושפצין, נרצחו באושוויץ באב תש"ג.
ביום ז' אדר ב' תש"ג, פרצו הגרמנים לגטו וערכו בכיכר זגודא שבפודגורזע סלקציה וטבח, בהם נהרגו עקה"ש הרב אשר אנשיל זלטנרייך ורעייתו הרבנית. הי"ד.
בנו שמואל אברהם אב"ד שטשקאווא שרד. הוא היגר לברוקלין, שם עמד בראש בית המדרש 'דברי יחזקאל', ערך ספרי קובץ הפוסקים על חושן משפט, וכיהן כיו"ר ועד ההנהלה של התאחדות הרבנים. הוא הנציח את אביו בספר 'ילקוט הפלאות עם קונטרס דברי מנחם' ובמספר ספרים נוספים.
שרדו גם בנותיו של הרב אשר אנשיל: ליבא צלאווא, אשת ר' ישראל זאב ב"ר נתן אהרן וואלף, ואחותה לאצא, אשת הרב אברהם צבי רומלט הי"ד, שנפטרה בשנת תשכ"ח (1967).
חתנו, הרב אברהם צבי רומלט הי"ד (בן הרב יונה רומעלט, מצאצאי ה'פני יהושע' וה'תבואות שור'), כיהן כסגנו של חותנו בבית הדין הרבני בוואדוביצה, היה ראש ישיבת באבוב ומחבר ספר חידושים ושו"ת 'ארץ צבי' שהחלה הדפסתו ואבד בשואה (תולדותיו הובאו ב'אור הצפון', מא, עמו' סד, ושם בעמו' סט הובאו שרידים מתורתו), נהרג עקה"ש בכ"ט אייר תש"ג. בתם רחל, אשת הרה"ח ר' מרדכי רייז מאנטוורפן, שרדה,
בנו של הרב אברהם צבי רומלט, יונה הי"ד, היה במחבוא ביחד עם אמו ואחותו, ויצא להביא אוכל. הוא נתפס בידי פולנים והוסגר למשטרה. למרות שעונה באכזריות זמן ממושך, עד מוות, הוא לא הסגיר את מקום המחבוא של משפחתו.
הרב אשר אנשיל היה ספרא רבא שכתב חידושי תורה רבים, אך רובם אבדו בשואה.
בשו"ת מקדשי השם, ב, סי' סה הובאה תשובה ארוכה מאת הרב אשר אנשיל זלטנרייך משנת תרצ"ג (1932), בעניין האם להתיר בעל מכבלי עיגון, בהיתר מאה רבנים, לאחר שאשתו מרדה עליו זמן ממושך.
בקובץ 'תצא תורה', ג (תרצ"א), סי' כ"ג, בעניין לספק מצורע שעבר עליו יום כיפור, ותשובת עורך הקובץ, הרב צבי אלימלך שפירא הי"ד ממונקאטש. הובא גם ב'אודים מאש – אש התורה', עמ' תקסט. ושם בעמו' קפ-קפא, הובאו חידושים קצרים ממנו במספר עניינים שונים.
הרב אשר אנשיל הוציא לאור את הספר 'משובב נתיבות', עם קונטרס מחידושי זקנו מוהר"י חריף. בספר הובאו גם מעט מחידושי המו"ל.
תשובות אליו מהר"ש, ה, סי' צ (משנת תרנ"ט), ומנחת יחיאל, ג, סי' סא.
מקורות: ספר זכרון לקהילות ודוביצה, אנדריכוב, קלווריה, מישלניץ, סוכא, עמ 37, 104, 146-142; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 125
מקורות: ספר זכרון לקהילות ודוביצה, אנדריכוב, קלווריה, מישלניץ, סוכא, עמ , 146-142; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 125