להבות אש קודש, לקט מתורתם של קדושי ושרידי השואה – פרשת שקלים
פרשה ראשונה מארבע פרשיות
מחצית השקל – רמז להשלמת שנות שעבוד מצרים[1]
בספר אוהב שלום לרב שלום שפירא[2] זצ"ל הי"ד כתב בפרשת כי תשא וזלה"ק:
כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ לִפְקֻדֵיהֶם וְנָ֨תְנ֜וּ אִ֣ישׁ כֹּ֧פֶר נַפְשׁ֛וֹ לַה' בִּפְקֹ֣ד אֹתָ֑ם וְלֹא־יִהְיֶ֥ה בָהֶ֛ם נֶ֖גֶף בִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם. זֶ֣ה׀ יִתְּנ֗וּ כָּל־הָעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ. (שמות כי תשא ל' י"ב-י"ג)
י"ל [יש לפרש] על דרך רמז הטעם שהוצרכו ליתן מחצית שקל לכופר נפש, עפ"י הפרקי דרבי אליעזר…דהיו צריכים בני ישראל להיות במצרים ת"ל שנים, כמו שנאמר [שמות י"ב מ'] ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה, רק שהקב"ה דילג על ההרים וחשב להם הלילות בפני עצמם, ולעה ארבע מאות ושלשים. כיצד, מאתים ועשר היו במצרים, וחמש שנים קודם שירד יעקב למצרים נולדו ליוסף במצרים שני שבטים, מנשה ואפרים – הרי מאתים וחמישה עשר. ימים ולילות בפני עצמם הרי ארבע מאות ושלשים, ועי"ז [ועל זה] היו צריכים להביא כופר נפש על המאתים וחמשה עשר שנים שיצאו לפני הזמן, ולכך ציוה ה' יתברך שיביאו מחצית שקל. כי שק"ל עולה ארבע מאות ושלשים, והם ששלמו רק מחצה, מאתים וחמישה עשר שנים, הוצרכו להביא כופר נפש על השאר, מאתים וחמישה עשר שהוא מחצית של שק"ל.
יחודיות ואחדות – עומק משמעות מחצית השקל
מניית ישראל ע"י מחצית השקל אינו ברור די צרכו, הרי אם עצם המנייה היא כה חמורה, מדוע נטילת מחצית השקל תסייע בהשגתה ללא פגיעה ח"ו?
הרב יהודה עמיטל[3] זצ"ל בספר קול יהודה מביא שאלה זו בפרשת כי תשא, ועונה תשובה עמוקה, וזלה"ק:
…עלינו לדעת כי בעולמו של הקב"ה אין כפילות ואין שום דבר מיותר, אף בריה איננה דומה לחברתה במלואה. כל אדם ואישיותו המיוחדת, כל אחד ודרכו הפרטית בעולם, כל אחד ותפקידו. 'מעשה איש ופקודתו' – מעשה איש ותפקידו בעולם. לכל אדם יש אות מיוחדת בתורה[4] ודרך מיוחדת בתלמודה.
אם נתיחס לאדם כאל 'מספר סתמי' ובכך נשווה בין איש לרעהו, נמצאנו קובעים בכך בעצם שאין לו זכות קיום. אדם שהופך ל'מספר' בין מספרים, מאבד את עצמיותו ואת המיוחד לו, וממילא את הדבר שמעניק לו את זכות קיומו ואת הטעם לחייו[5]. הספירה עלולה, על כן להתפרש כמחיקת הייחוד שיש לכל אחד ואחד מישראל. זהו מעשה חמור ביותר, שאין לך נגף גדול ממנו: וְלֹא־יִהְיֶ֥ה בָהֶ֛ם נֶ֖גֶף בִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם (שמות ל' י"ב).
למרות כל האמור, ישנו חלק בישראל שניתן בכל זאת למנותו. זו היא המחצית המצויה בכל אחד מישראל, החלק באישיותו שבו הוא שוה לכלל האומה – עצם היותו יהודי. כל יהודי באשר הוא מתיחד משאר הנבראים שבעולם. חלק משותף זה קודם לחלק המייחד אישיותו של כל יהודי כפרט, והוא החלק שניתן למנותו. המנין מתיחס איפוא לאותה הסגולה המשותפת לכלל ישראל, למחצית שהיא 'דבר שבמנין' שלעולם איננו בטל. על ידי מניית מחצית ראשונה זו מתעוררת ובאה לידי גילוי אף המחצית השניה. יהודי המזהה בקרבו את אותה הסגולה המייחדת אותו כחלק מ'עם סגולה' ומכיר בה, יכול, רשאי ואף חייב לעורר בתוכו את המיוחד רק לו – את עולמו ואת כשרונותיו האישיים, אלו המצויים במחצית השניה של השקל…
למדנו כי שפרשת שקלים שנאמרה ע"י משה לעם ישראל 'זקפה את ראשן'[6]. זקיפת הראש נבעה מכך שמצות מחצית השקל נותנת מקום ליחודיות בכל יהודי, בכך שלא מחשיבים אותו כ'מספר' אלא מונים רק את המחצית המשותפת לו עם שאר אחיו, ומשאירים לו מחצית שניה לפיתוח אישיותו האינדיווידואלית. עכ"ל הרב יהודה עמיטל זצ"ל.
בהרמת פנימיות ישראל תרום גם קרנותם-חצוניותם
בספר אור מלא (חלק השמועות) לרב ישראל צבי הלוי אדמו"ר מקאסן[7] זצ"ל הי"ד כתב בפרשת כי תשא וזלה"ק:
הרב צבי ישראל רוטנברג הי"ד
(במדרש) (בבא בתרא י' ע"ב] במה תרום קרן ישראל – בכי תשא. יפורש [עפ"י דבריו בפרשת תרומה] במה תרום קרן ישראל, היינו אותיות קרניות [היינו חצוניות] של ישרא"ל שהם אותיות ל"י המורים על חצוניות ישראל, במה יכולים להרים אותם שגם הם יהיו קודש לה', ומתרץ בכי תשא את רא"ש בני ישראל, רא"ש הם אותיות פנימיות של ישרא"ל המורה על פנימיות ישראל שהוא בודאי טוב, וע"י הפנימיות שהוא טוב – תשא קרן ישראל שהוא החצוניות שגם הוא יהיה טוב לה'. עכ"ל הרב ישראל צבי הלוי האדמו"ר מקאסן.
יחודיות ואחדות – עומק משמעות מחצית השקל
מניית ישראל ע"י מחצית השקל אינו ברור די צרכו, הרי אם עצם המנייה היא כה חמורה, מדוע נטילת מחצית השקל תסייע בהשגתה ללא פגיעה ח"ו?
הרב יהודה עמיטל[8] זצ"ל בספר קול יהודה מביא שאלה זו בפרשת כי תשא, ועונה תשובה עמוקה, וזלה"ק:
…עלינו לדעת כי בעולמו של הקב"ה אין כפילות ואין שום דבר מיותר, אף בריה איננה דומה לחברתה במלואה. כל אדם ואישיותו המיוחדת, כל אחד ודרכו הפרטית בעולם, כל אחד ותפקידו. 'מעשה איש ופקודתו' – מעשה איש ותפקידו בעולם. לכל אדם יש אות מיוחדת בתורה[9] ודרך מיוחדת בתלמודה.
אם נתיחס לאדם כאל 'מספר סתמי' ובכך נשווה בין איש לרעהו, נמצאנו קובעים בכך בעצם שאין לו זכות קיום. אדם שהופך ל'מספר' בין מספרים, מאבד את עצמיותו ואת המיוחד לו, וממילא את הדבר שמעניק לו את זכות קיומו ואת הטעם לחייו[10]. הספירה עלולה, על כן להתפרש כמחיקת הייחוד שיש לכל אחד ואחד מישראל. זהו מעשה חמור ביותר, שאין לך נגף גדול ממנו: וְלֹא־יִהְיֶ֥ה בָהֶ֛ם נֶ֖גֶף בִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם (שמות ל' י"ב).
למרות כל האמור, ישנו חלק בישראל שניתן בכל זאת למנותו. זו היא המחצית המצויה בכל אחד מישראל, החלק באישיותו שבו הוא שוה לכלל האומה – עצם היותו יהודי. כל יהודי באשר הוא מתיחד משאר הנבראים שבעולם. חלק משותף זה קודם לחלק המייחד אישיותו של כל יהודי כפרט, והוא החלק שניתן למנותו. המנין מתיחס איפוא לאותה הסגולה המשותפת לכלל ישראל, למחצית שהיא 'דבר שבמנין' שלעולם איננו בטל. על ידי מניית מחצית ראשונה זו מתעוררת ובאה לידי גילוי אף המחצית השניה. יהודי המזהה בקרבו את אותה הסגולה המייחדת אותו כחלק מ'עם סגולה' ומכיר בה, יכול, רשאי ואף חייב לעורר בתוכו את המיוחד רק לו – את עולמו ואת כשרונותיו האישיים, אלו המצויים במחצית השניה של השקל…
למדנו כי שפרשת שקלים שנאמרה ע"י משה לעם ישראל 'זקפה את ראשן'[11]. זקיפת הראש נבעה מכך שמצות מחצית השקל נותנת מקום ליחודיות בכל יהודי, בכך שלא מחשיבים אותו כ'מספר' אלא מונים רק את המחצית המשותפת לו עם שאר אחיו, ומשאירים לו מחצית שניה לפיתוח אישיותו האינדיווידואלית. עכ"ל הרב יהודה עמיטל זצ"ל.
נתינתם הזריזה של ישראל מלמדת על מעלתם
אמר רבי אבא אין את יכול לעמוד על אופיה של אומה זו – נתבעין לעגל ונותנין, נתבעין למשכן ונותנין (ירושלמי שקלים
הרב אלכסנדר זושא פרידמן הי"ד
הרב מנחם זמבה הי"ד
פ"א). לכאורה צריך להבין, שהרי משמע שחז"ל באו למנות כאן מעלתן של ישראל ודבר זה שנתבעין לעגל לכאורה אינו אלא חסרון? מביא ר' אלכסנדר זושא פרידמן זצ"ל הי"ד בעהמ"ח מעינה של תורה בספרו לארבע פרשיות[12], דבריו של הרב מנחם זמבא[13] זצ"ל הי"ד וזלה"ק:
חכמינו באים ללמדנו בזה מעלה נפלאה שישנה לעם ישראל, שיהודי בכל מצב שנמצא ואפילו השפל ביותר, אין להתייאש ממנו שישאר כמות שהוא, כיון שברגע אחד יכול להתישב בדעתו ולהתהפך לטוב ביותר בכח התשובה, שהרי רואים אנו בבני ישראל שהיו רחוקים כל כך עד שהגיעו ל'נתבעין לעגל ונותנין'. המעשה הנורא שרק יכול להיות, מכל מקום בזמן מועט התרחשה אצלם מהפיכה גדולה לטובה, 'נתבעין למשכן ונותנין', שהאמינו תיכף בהשראת השכינה ונדבו עבור זה, יהודי אפליו הנחות ביותר אין להתיאש ממנו שהרי תמיד ביכולתו לעורר את הנקודה הטובה הפועמת בו ולהעשות לאדם אחר…עכ"ל הרב זמבה זצ"ל הי"ד במעינה של תורה.
לפרשת שקלים מהיוצרות
אור פניך עלינו אדון נשא, ושקל אשא בבית נכון ונשא (תחילת מוסף) מבאר הרב אלעזר דוד גרינוולד זצ"
ל (אחיו הרב משה גרינולד, ערוגות הבושם זצ"ל היה רבו) בספר דרשותיו קרן לדוד בדרוש לפרשת שקלים וזלה"ק:
כבר אמרו (ב"ב ע"ה ע"ב) לא כירושלים של עכשיו ירושלים של עתיד, של עכשיו כל הרוצה ליכנס יכנס, אבל לעתיד כתיב (ישעיהו ד' ה') ועל מקראיה. והנה מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא (ברכות נ"ח ע"א) כמו שאנו רואים בעתים הללו, שא"א ליכנס בגבול ושטח מקום המלחמה בלי רשיון, וכתב עם קיום על פרצוף פנים [כמו דרכון], וזולתו אי אפשר לדרוך על גבול המלחמה. כן הוא לעתיד, אי אפשר לבוא לירושלים אם לא שיהיה רשום על פניו צורת וצלם אלקים, ושם ה' נקרא עליו. וזה מה שכוונו ז"ל (ישעיה שם) וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה, שיהיה ניכר על תואר פניו שהוא מהקרואים. ע"כ אנו מתפללין אור פניך עלינו נשא אדון נשא, ע"י כן שקל אשא בבית נכון ונשא כי לולי זאת אי אפשר לבוא בעיר ה' שמה…עכ"ל . הרב אלעזר גרינוולד זצ"ל נפטר בתרפ"ח לא זכה לזש"ק.
מחצית השקל – רמז להשלמת שנות שעבוד מצרים
בספר אוהב שלום לרב שלום שפירא[14] זצ"ל הי"ד כתב בפרשת כי תשא וזלה"ק:
כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ לִפְקֻדֵיהֶם וְנָ֨תְנ֜וּ אִ֣ישׁ כֹּ֧פֶר נַפְשׁ֛וֹ לַה' בִּפְקֹ֣ד אֹתָ֑ם וְלֹא־יִהְיֶ֥ה בָהֶ֛ם נֶ֖גֶף בִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם. זֶ֣ה׀ יִתְּנ֗וּ כָּל־הָעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ. (שמות כי תשא ל' י"ב-י"ג)
י"ל [יש לפרש] על דרך רמז הטעם שהוצרכו ליתן מחצית שקל לכופר נפש, עפ"י הפרקי דרבי אליעזר…דהיו צריכים בני ישראל להיות במצרים ת"ל שנים, כמו שנאמר [שמות י"ב מ'] ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה, רק שהקב"ה דילג על ההרים וחשב להם הלילות בפני עצמם, ולעה ארבע מאות ושלשים. כיצד, מאתים ועשר היו במצרים, וחמש שנים קודם שירד יעקב למצרים נולדו ליוסף במצרים שני שבטים, מנשה ואפרים – הרי מאתים וחמישה עשר. ימים ולילות בפני עצמם הרי ארבע מאות ושלשים, ועי"ז [ועל זה] היו צריכים להביא כופר נפש על המאתים וחמשה עשר שנים שיצאו לפני הזמן, ולכך ציוה ה' יתברך שיביאו מחצית שקל. כי שק"ל עולה ארבע מאות ושלשים, והם ששלמו רק מחצה, מאתים וחמישה עשר שנים, הוצרכו להביא כופר נפש על השאר, מאתים וחמישה עשר שהוא מחצית של שק"ל.
[1] הגליון נלקט ונערך לעילוי נשמות הורי היקרים אודים מוצלים מאש, אבי מורי ר' מנחם אהרן ב"ר טוביה ז"ל, אמי מרת חוה בת ר' יהודה ז"ל. חותני הרב מנחם ב"ר יצחק, אשתו מרת זהבה בת רבקה ובנם משה יצחק ז"ל.
[2] הרב שלום שפירא בנו של הרב אלימלך שפירא קוזניץ-ורשה (אין זה הרב אלימלך שפירא אדמור מגרודז'יסק אביו של הרב קלמן קלמיש בעהמ"ח חובת התלמידים, אבל קשר משפחתי ביניהם) . הרב אלימלך נספה בשואה אף הוא. ספרו אוהב שלום ממנו הובאו הדברים לעיל, נדפס סמוך לשואה בשנת תרצ"ט מעוטר בהסכמותיהם של גדולי הרבנים והאדמורים ביניהם רבי מאיר שפירא מלובלין, האדמו"ר מאוסטרובצא (הסכמות אלו נתנו בעודם בחיים חיותם שנים לפני הוצאת הספר עצמו, עת הראה להם המחבר מכתיבותיו) האדמו"ר מאלכסנדר יצחק מנחם דנציגר זצ"ל הי"ד, בנו של השם משמואל רבי דוד בורנשטיין ועוד. את הספר אוהב שלום וחלק מתולדותיו, נערכו עפ"י האתר 'תורתך לא שכחתי' איסוף תורתם של הנספים בשואה, בו מובאים דברי תורה משמם ועפ"י ספריהם, וכן תולדותם ותמונותיהם. (למעשה חלק נכבד מהרעיון לערוך גליונות לפרה"ש מתורתם של הנספים והנצולים, עלה בזכות גילוי האתר הזה.)
[3] הרב יהודה עמיטל (תרפ"ה-כ"ז בתמוז תש"ע) נולד בהונגריה, שם משפחתו היה קליין. אישיות מיוחדת ומרתקת ברבגוניותה האישית-תורנית. בצעירותו למד בישיבה בסגנון ליטאי של הרב חיים יהודה לוי זצ"ל הי"ד שגדל בישיבות הונגריה ונסמך לרבנות, עבר לישיבת מיר, וכשחזר לעירו בהונגריה פתח ישיבה ברוחה של ישיבת מיר. באותה תקופה שלטה בהונגריה שליטה ללא מיצרים שיטת החת"ם סופר זיע"א ותלמידיו הגדולים ביניהם בנו הכתב סופר, מהר"ם שיק. בעולם התורני היו גם החסידים ובעיירתו של יהודה היו חסידי ויזניץ, וכשהגיע רבי ישראל הגר (אהבת ישראל) שכשמו כן הוא במזגו הנח, נשתמרו יחסי כבוד בין הזרמים בעיירה. וכך עם למודיו באווירה ה'ליטאית' מצאה נפשו הכמהה מעיינות בבית המדרש החסידי ובטיש בהם השתתף.
בתקופת השואה נלקח מביתו למחנה עבודה, הוא לקח עמו כמה ספרי קודש ללימוד, ביניהם חוברת 'משנת הרב' לקוטי אמרים מהרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, חוברת זו שימשה לפניו כלפיד אש שהאיר חייו באותם ימי אופל. הצליח לשמור לא להתגאל במאכלות פגולים, ואף הצליח להניח תפלין, בשבת נאלץ לעבוד, אך זכר את השבת בכניסתה וציין זאת בדרכים מיוחדות. בחלק מהתקופה הצליחו לשמור בגלוי על אורח חיים יהודי תוך הסכם עם מפקדי המחנה. (יש לזכור כי לא היה זה מחנה השמדה, אבל ודאי רחוק מאוד ממחנה נופש…) לאחר סיום המלחמה ועלייתו לארץ ישראל, כשהגיע שם פעמיו לירושלים, לקיים נדרו שנדר פעמיים בתקופת השואה שאם יזכה להנצל יעלה לירושלים וימשיך למודיו בישיבה. בירושלים פגש בני משפחתו שעלו לפני השואה, שהמריצוהו למצוא עבודה ולהתפרנס, אך לתדהמתם הוא ביקש תורה. את מקומו מצא בישיבת חברון בראשות הרב יחזקאל סרנא זצ"ל, עם זאת באישיותו הממזגת עולמות שונים, נמשך להקשיב לשיחות בסעודה שלישית של הגרי"מ חרל"פ זצ"ל תלמידו ונאמן רוחו של הראי"ה (לימים נערכו חלק מהשיחות בכרכי מי מרום ח'-י"ב, מתוך העשרים שיצאו עד עתה.
לימים הגיע לפרדס חנה לאחר שחברו מהישיבה הרב דב שוורצמן זצ"ל (לימים ראש ישיבת באר התלמוד) הפנה אותו לשם מכיון שחיפש עבודה לתקופת בין הזמנים. הרב שורצמן ידע כי באותו מקום נמצא הרב יהודה מלצר בנו של הרב איסר זלמן מלצר זצ"ל מגדולי התורה באותה תקופה, ראש ישיבת עץ חיים בירושלים (בעהמ"ח אבן האזל על הרמב"ם). לימים נשא יהודה קליין עמיטל את בתו של הרב יהודה מלצר, לפליאתם של רבים על שידוך בחור אלמוני ללא 'יחוס' עם נכדתו של אחד מגדולי הדור. הרב יהודה מלצר הגיע לרחובות להקים ישיבת הדרום, ולקח עמו את חתנו. במקום זה נפגש הרב עם שנים מעולמות שונים כמרחק מזרח ממערב בעולם התורה. האחד תלמידו, והשני בצוות ההוראה. התלמיד צבי טאו לימים מרבניה החשובים במרכז הרב ואח"כ בישיבת הר המור. השותף בצוות, שהיה מבוגר ממנו בעשרים וחמש שנה הרב אליעזר מנחם שך זצ"ל ראש ישיבת פוניבז', ששמרו על יחסי ידידות עמוקים וטובים במהלך המשך השנים. (היה תלמידו של הרב איסר זלמן מלצר בחו"ל).
עיקר ספור חייו המרתק של הרב עמיטל היה עם חדוש הישוב היהודי בגוש עציון לאחר מלחמת ששת הימים והרצון המיידי להקים בה ישיבה. ישיבת הר עציון היתה מישיבות ההסדר הראשונות. במקום זה באה לידי ביטוי שוב יחודו של הרב בשעה שהזמין לכהן למעשה במקומו (גודל ענותנותו של הרב!) ולסוף בהרמוניה מושלמת, תלמיד חכם ענק מעולם שונה לחלוטין, הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל חתנו של הגרי"ד סולובייציק זצ"ל מבוסטון ארה"ב.
סיפור חייו של הרב יהודה עמיטל שזור בספר באמונתו בעריכת תלמידו אלישיב רייכנר. על פיו נערכו תולדותיו בגליון.
הספר קול יהודה ממנו הובאו הדברים לעיל בענין הפרשה, הינו חלק ותמצית משיחותיו הרבות שנמסרו בישיבה ונערכו ע"י אחד מתלמידיו הגדולים והותיקים, שלימים חזר לישיבה בתפקיד של 'משגיח רוחני' הרב יעקב פישר שליט"א, שהכרתיהו אישית בתחילת עבודתו החנוכית בישיבת כפר הרא"ה תחת ראשותם של הרב משה צבי נריה תלמיד הראי"ה (עורך משנת הרב שהוזכרה לעיל) והרב אברהם צוקרמן זצ"ל חניך ישיבת נובהרדוק. ומלווני בקשר הדוק כארבעים וחמש שנים, לאוי"ט לשנינו.
[4] מבוסס על מימרא נפלאה ישרא"ל נוטריקון יש ששים רבוא אותיות לתורה. מהספרים הקדמונים המביאים זאת הם חסד לאברהם אזולאי (מעין שני נהר י"א. סב סבו של החיד"א) מקורו עפ"י זהר חדש שיר השירים ע"ד ע"ב. ספר קדום נוסף פירוש רבינו אפרים לתורה בפרשת בראשית: ישרא"ל – יש רל"א, כלומר שבזכותם נברא העולם [אולי כונתו לרל"א צירופים] שכל אות מאותיות התורה רומז לנשמה מנשמותיהם של ישראל.
[5] הבה נזכור שאומר הדברים חי בתקופה בה הפכו את האנשים ל'מספרים' בהיותו שריד מאותה תופת שבשואה, בה 'נעלמו' שמות האנשים החרוטים בלבב ונחרטו כמספר על עור בשרם…
[6] עפ"י תנחומא תשא ו' זלה"ק: …כסף נבחר לשון צדיק (משלי י' כ') זה הקב"ה שהכתיר לשונו למשה ואמר לו 'כי תשא'. מה כתיב למעלה מן הענין [סוף תצוה], וכפר אהרן על קרנותיו וגו'. כיוון שחטאו, אמר הקב"ה למשה לך כפר עליהם. אמר לו רבונו של עולם, לא כך אמרת לי 'אחת בשנה'. אמר לו הקב"ה לך זקוף ראשן עכשיו…
[7] הרב ישראל צבי הלוי רוטנברג (תר"ן- ג' בסיון תש"ד) נין ונכד לעטרת צבי מזידיטשוב.
[8] הרב יהודה עמיטל (תרפ"ה-כ"ז בתמוז תש"ע) נולד בהונגריה, שם משפחתו היה קליין. אישיות מיוחדת ומרתקת ברבגוניותה האישית-תורנית. בצעירותו למד בישיבה בסגנון ליטאי של הרב חיים יהודה לוי זצ"ל הי"ד שגדל בישיבות הונגריה ונסמך לרבנות, עבר לישיבת מיר, וכשחזר לעירו בהונגריה פתח ישיבה ברוחה של ישיבת מיר. באותה תקופה שלטה בהונגריה שליטה ללא מיצרים שיטת החת"ם סופר זיע"א ותלמידיו הגדולים ביניהם בנו הכתב סופר, מהר"ם שיק. בעולם התורני היו גם החסידים ובעיירתו של יהודה היו חסידי ויזניץ, וכשהגיע רבי ישראל הגר (אהבת ישראל) שכשמו כן הוא במזגו הנח, נשתמרו יחסי כבוד בין הזרמים בעיירה. וכך עם למודיו באווירה ה'ליטאית' מצאה נפשו הכמהה מעיינות בבית המדרש החסידי ובטיש בהם השתתף.
בתקופת השואה נלקח מביתו למחנה עבודה, הוא לקח עמו כמה ספרי קודש ללימוד, ביניהם חוברת 'משנת הרב' לקוטי אמרים מהרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, חוברת זו שימשה לפניו כלפיד אש שהאיר חייו באותם ימי אופל. הצליח לשמור לא להתגאל במאכלות פגולים, ואף הצליח להניח תפלין, בשבת נאלץ לעבוד, אך זכר את השבת בכניסתה וציין זאת בדרכים מיוחדות. בחלק מהתקופה הצליחו לשמור בגלוי על אורח חיים יהודי תוך הסכם עם מפקדי המחנה. (יש לזכור כי לא היה זה מחנה השמדה, אבל ודאי רחוק מאוד ממחנה נופש…) לאחר סיום המלחמה ועלייתו לארץ ישראל, כשהגיע שם פעמיו לירושלים, לקיים נדרו שנדר פעמיים בתקופת השואה שאם יזכה להנצל יעלה לירושלים וימשיך למודיו בישיבה. בירושלים פגש בני משפחתו שעלו לפני השואה, שהמריצוהו למצוא עבודה ולהתפרנס, אך לתדהמתם הוא ביקש תורה. את מקומו מצא בישיבת חברון בראשות הרב יחזקאל סרנא זצ"ל, עם זאת באישיותו הממזגת עולמות שונים, נמשך להקשיב לשיחות בסעודה שלישית של הגרי"מ חרל"פ זצ"ל תלמידו ונאמן רוחו של הראי"ה (לימים נערכו חלק מהשיחות בכרכי מי מרום ח'-י"ב, מתוך התשעה עשר שיצאו עד עתה, תשפ"א).
לימים הגיע לפרדס חנה לאחר שחברו מהישיבה הרב דב שוורצמן זצ"ל (לימים ראש ישיבת באר התלמוד) הפנה אותו לשם מכיון שחיפש עבודה לתקופת בין הזמנים. הרב שורצמן ידע כי באותו מקום נמצא הרב יהודה מלצר בנו של הרב איסר זלמן מלצר זצ"ל מגדולי התורה באותה תקופה, ראש ישיבת עץ חיים בירושלים (בעהמ"ח אבן האזל על הרמב"ם). לימים נשא יהודה קליין עמיטל את בתו של הרב יהודה מלצר, לפליאתם של רבים על שידוך בחור אלמוני ללא 'יחוס' עם נכדתו של אחד מגדולי הדור. הרב יהודה מלצר הגיע לרחובות להקים ישיבת הדרום, ולקח עמו את חתנו. במקום זה נפגש הרב עם שנים מעולמות שונים כמרחק מזרח ממערב בעולם התורה. האחד תלמידו, והשני בצוות ההוראה. התלמיד צבי טאו לימים מרבניה החשובים במרכז הרב ואח"כ בישיבת הר המור. השותף בצוות, שהיה מבוגר ממנו בעשרים וחמש שנה הרב אליעזר מנחם שך זצ"ל ראש ישיבת פוניבז', ששמרו על יחסי ידידות עמוקים וטובים במהלך המשך השנים. (היה תלמידו של הרב איסר זלמן מלצר בחו"ל).
עיקר ספור חייו המרתק של הרב עמיטל היה עם חדוש הישוב היהודי בגוש עציון לאחר מלחמת ששת הימים והרצון המיידי להקים בה ישיבה. ישיבת הר עציון היתה מישיבות ההסדר הראשונות. במקום זה באה לידי ביטוי שוב יחודו של הרב בשעה שהזמין לכהן למעשה במקומו (גודל ענותנותו של הרב!) ולסוף בהרמוניה מושלמת, תלמיד חכם ענק מעולם שונה לחלוטין, הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל חתנו של הגרי"ד סולובייציק זצ"ל מבוסטון ארה"ב.
סיפור חייו של הרב יהודה עמיטל שזור בספר באמונתו בעריכת תלמידו אלישיב רייכנר. על פיו נערכו תולדותיו בגליון.
הספר קול יהודה ממנו הובאו הדברים לעיל בענין הפרשה, הינו חלק ותמצית משיחותיו הרבות שנמסרו בישיבה ונערכו ע"י אחד מתלמידיו הגדולים והותיקים, שלימים חזר לישיבה בתפקיד של 'משגיח רוחני' הרב יעקב פישר שליט"א, שהכרתיהו אישית בתחילת עבודתו החנוכית בישיבת כפר הרא"ה תחת ראשותם של הרב משה צבי נריה תלמיד הראי"ה (עורך משנת הרב שהוזכרה לעיל) והרב אברהם צוקרמן זצ"ל חניך ישיבת נובהרדוק. ומלווני בקשר הדוק כארבעים וחמש שנים, לאוי"ט לשנינו.
[9] מבוסס על מימרא נפלאה ישרא"ל נוטריקון יש ששים רבוא אותיות לתורה. מהספרים הקדמונים המביאים זאת הם חסד לאברהם אזולאי (מעין שני נהר י"א. סב סבו של החיד"א) מקורו עפ"י זהר חדש שיר השירים ע"ד ע"ב. ספר קדום נוסף פירוש רבינו אפרים לתורה בפרשת בראשית: ישרא"ל – יש רל"א, כלומר שבזכותם נברא העולם [אולי כונתו לרל"א צירופים] שכל אות מאותיות התורה רומז לנשמה מנשמותיהם של ישראל.
[10] הבה נזכור שאומר הדברים חי בתקופה בה הפכו את האנשים ל'מספרים' בהיותו שריד מאותה תופת שבשואה, בה 'נעלמו' שמות האנשים החרוטים בלבב ונחרטו כמספר על עור בשרם…
[11] עפ"י תנחומא תשא ו' זלה"ק: …כסף נבחר לשון צדיק (משלי י' כ') זה הקב"ה שהכתיר לשונו למשה ואמר לו 'כי תשא'. מה כתיב למעלה מן הענין [סוף תצוה], וכפר אהרן על קרנותיו וגו'. כיוון שחטאו, אמר הקב"ה למשה לך כפר עליהם. אמר לו רבונו של עולם, לא כך אמרת לי 'אחת בשנה'. אמר לו הקב"ה לך זקוף ראשן עכשיו…
[12] הסדרה מעינה של תורה הינה כמחרוזת פנינים מבהיקה בבתיהם של ישראל קדושים, בעשרות השנים מאז נדפסה. ראשית הורתה בפולין לפני השואה בשפת האידיש, אך זכתה 'לעלות' לארץ ישראל ותורגמה לפני שנים רבות ללשון הקודש. חלק זה של ארבע פרשיות, נדפס תקופה קצרה לפני השואה בורשה תרצ"ט, ומאז לא נדפס עד לשנת תשס"ז. (קיים חלק נוסף על הגדה של פסח) בסופו נכתבו תולדותיו של עורכו איש החינוך הדגול, הרב אלכסנדר זושא פרידמן זצ"ל הי"ד. שימש כמזכיר הכללי של אגודת ישראל בפולין. היה בן היחיד להוריו, למרות פרנסתם הדחוקה מאוד של הוריו, שילמו במיטב דמם (תרתי משמע) לחנוכו של בנם. בדרשת בר המצוה בה השתתף האדמור מסוכטשוב, צבאו רבים לשמוע דרשתו. נרצח בחורף תש"ג. תנצב"ה.
[13] הרב מנחם זמבא זצ"ל הי"ד (תרמ"ג-י"ט בניסן חוה"מ פסח תש"ג) מבכירי מנהיגיה הרוחניים של יהדות פולין עד גדיעתה בשואה. משפחתו השתייכה לחסידות קוצק ולאחר מכן גור. למרות היותו ת"ח גדול סירב לקבל עול הרבנות ובשנים הראשונות לאחר נשואיו נסמך על שולחן חותנו העשיר, לאחר פטירתו העדיף להתפרנס מחנות הפלדה שהיתה בבעלות חותנו. חיבר כמה ספרים ביניהם שו"ת זרע אברהם, תוצאות חיים (לזכר חותנו) וכן מאמרים תורניים מקיפים בירחון 'דגל התורה' בעריכת הרב מנחם מנדל כשר (בעהמ"ח הסדרה המיוחדת 'תורה שלימה' מקיפה כארבעים וחמישה כרכים מבראשית עד סיום במדבר, ובהם שילוב התושבע"פ נגלה ונסתר, גם בעידן 'המחשב' עדיין אין תחליף לאוצר בלום זה!) ממאמרים אלו קיבץ הרב דוד אברהם מנדלבוים לאכסניה אחת בשנת תש"ם הוציא חדושי הגרמ"ז (הגאון רב מנחם זמבא) ובהם רשם את תולדותיו. (הספר נמצא במאגרי הספרים).
עם בריחתו מעניני כבוד ושררה, מכח גדלותו נבחר בכנסיה הראשונה של אגודת ישראל בתרפ"ג להיות ב'מזכירות הכבוד' וזה טרם היותו בן ארבעים. להזכירנו כי בכנסיה זו השתתפו גדולי עולם ומאורות הדור ביניהם החפץ חיים זיע"א, רבי מאיר שפירא מלובלין. בתרצ"ה נכנע ללחצים שהופעלו עליו והתמנה להיות בועד הרבנים של ורשה. בכנסיה הגדולה של אגודת ישראל בתרצ"ז שנושאה המרכזי היה חלוקת ארץ ישראל עפ"י החלטת 'ועדת פיל' (שם העומד בראשה) להזכירנו כי באותה תקופה היתה שליטת האנגלים בארץ ישראל עד לשנת תש"ח בה הוקמה מדינת ישראל. הדיון היה קשה וחריף וגדולי עולם נחלקו האם להסכים לחלוקה מראש תוך ויתור על חלקים לטובת הערבים. הרב מנחם זמבה היה מהמתנגדים הגדולים ובין דבריו שאמר (הובאו בספר חדושי הגרמ"ז סימן נ"ד):
"רק אנשים אשר להם העוז המר לקרוע גזרים מתורתנו התמימה והקדושה – הם-הם אשר ירהבו בנפשם לקרוע גם את ארצנו לגזרים. אבל אנחנו שומרי התורה וחרדים אל דבר ה' של תורה שבכתב ושבעל פה מראשו ועד סופו מוסרים נפשנו על כל אות ואות ועל כל מנהג שבישראל – בשום אופן לא נוכל להסכים לוותר אפילו על צעד ושעל אחד מארצנו הקדושה"
היה מהמנהיגים הבולטים בגיטו ורשה עד החרבתו בניסן תש"ג. זכה להקבר ובשנת תשי"ח הועלו עצמותיו ארצה.
[14] הרב שלום שפירא בנו של הרב אלימלך שפירא קוזניץ-ורשה (אין זה הרב אלימלך שפירא אדמור מגרודז'יסק אביו של הרב קלמן קלמיש בעהמ"ח חובת התלמידים, אבל קשר משפחתי ביניהם) . הרב אלימלך נספה בשואה אף הוא. ספרו אוהב שלום ממנו הובאו הדברים לעיל, נדפס סמוך לשואה בשנת תרצ"ט מעוטר בהסכמותיהם של גדולי הרבנים והאדמורים ביניהם רבי מאיר שפירא מלובלין, האדמו"ר מאוסטרובצא (הסכמות אלו נתנו בעודם בחיים חיותם שנים לפני הוצאת הספר עצמו, עת הראה להם המחבר מכתיבותיו) האדמו"ר מאלכסנדר יצחק מנחם דנציגר זצ"ל הי"ד, בנו של השם משמואל רבי דוד בורנשטיין ועוד. את הספר אוהב שלום וחלק מתולדותיו, נערכו עפ"י האתר 'תורתך לא שכחתי' איסוף תורתם של הנספים בשואה, בו מובאים דברי תורה משמם ועפ"י ספריהם, וכן תולדותם ותמונותיהם. (למעשה חלק נכבד מהרעיון לערוך גליונות לפרה"ש מתורתם של הנספים והנצולים, עלה בזכות גילוי האתר הזה.)