ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף / הרב שרגא זאב ירוחם הי"ד

ב"ה, יום א' שמות, ברכ"ת חיי"ם [תר"צ] לפ"ק, אלטשטאדט.

שלום וישע רב לבן אחותי [חוה יוכבד] אהובי בחור כהלכה יניק וחכים חריף ובקי היחסן כמר נתן תאומים יחיה לאורך ימים טובים ארוכים.

הגיעני מכתבך הנעים עם הדרוש הארוך מאד נעלה, ונהניתי מאד בראותי חילך לאורייתא, ב"ה. רק חזק ואמץ ולך בכחך זה מעלה מעלה ותהי לגפן אדרת.

ועל דברי קדושת הגאון הקדוש מאסטראווצא זצ"ל, נראה לפי עניות דעתי על פי דברי כבוד קדושת  אאמו"ר שליט"א שיעקב אבינו עליו השלום טרם נשאו אשה בא לתכלית השלימות אשר היה צריך להיפרד על ידי זה מעולם הזה, כדברי הרמב"ם אשרי מי שחתמו ימיו מהרה, לכך שלחו אביו לקחת אשה, היינו עבודה חדשה. והבין יעקב אבינו עליו השלום בעת היפרדו מאביו שכשיעבוד עוד לה' יתברך בבית עבר י"ד שנה ואחר כך ז' שנה בבית לבן בלא אשה בעבודת הצאן, שהייתה עבודת ה' יתברך כרמב"ם במורה נבוכים, יהיה מושלם אז בתכלית השלימות, ואז ישא אשה. ולכך לא הלך יעקב מיד לחרן כי שם לא יצטרך לעבוד ז' שנים, אלא נטמן בבית עבר י"ד שנה ואחר כך הלך לחרן. עד כאן דברי פי חכם חן.

ולפי זה לא מגיע לו עונש על זה, שהרי כוונת אביו היתה באמת כן שאחרי שישלים נפשו ישא אשה כדי שיישאר בעולם הזה. אולם אחר כך 'ביקש יעקב לישב בשלוה', היינו אחר כל אלה, שכבר גמר גם עבודה החדשה הנ"ל והשלים נפשו לגמרי, לא חיפש עבודה חדשה רק ביקש לישב בשלוה בלי עבודה, בבחינת 'עולמך תראה בחייך'. וזהו שאמר הקב"ה, לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא אלא שמבקשין לישב בשלוה בעולם הזה, היינו דאחרי שחתמו ימיו ילך לשכר עולם הבא או שיעבוד בעולם הזה עבודה חדשה. אולם רוצים לישב בשלוה בעולם הזה בבחינת עולם הבא. ולפי זה שוב למה ישב בבית עבר ולא קיים כיבוד אב ואם. דעד עכשיו הייתה לו התנצלות שכל עיקר כוונת אביו שישא אשה בתר שישלים נפשו, והוצרך להשלים נפשו בבית עבר. אבל עכשיו שסבירא ליה ליעקב שיכול לישב בשלוה בעולם הזה בלי עבודה חדשה, לא היה צריך לכל זה, ואם כן 'קפץ עליו רוגזו של יוסף' לעונש על שלא קיים כיבוד אב ואם הכ"ב שנה. ודו"ק כי קצרתי בזה, וה' יתברך שנותינו יאריך. כנפש דודך הצופה לגדולתך בתורה הקדושה ודורש שלומך הטוב, שרגא זאב

(שרגא וטהרה, סי' ז)

---

הרב שרגא זאב (פייבל) ירוחם הי"ד, בנו ותלמידו של הרב חיים יצחק ירוחם הי"ד.

רב וגאון מפורסם, אשר כבר מילדותו כתב קונטרסים מלאים בפלפולים נפלאים, ובהם חבור שלם על מסכת פסחים. ספריו היו מלאים בהגהותיו והערותיו, והוא ישב בישיבה והשיב לשואליו.

אחיו כתב עליו: 'אח גדול היה לי וקטנו עבה ממתני. אביו אהבו ונפשו קשורה בנפשו. ארי בר חכים הוא ליה, יד ימינו ויורשו הרוחני. בן זריז וממולח היה ותלמודו מתקיים בידו' (מתוך 'עלים בוכים', הודפס בתחילת שו"ת 'ברכת חיים'). 'אחי הגדול נולד ביום ב' דר"ח אייר, שנת תרנ"ט. הוא גודל בקדושה, והיה שרגא וקדוש, שרגא דמשיך נהוריה. כלי קבול נעלים היו לו וחילו לאורייתא. ממעיין האב שאב שרגא בטהרה. אבינו האציל עליו מרוחו, והוא בעצמו זכה לשלחן גבוה מלא ברכת ה'. גם בחכמת הקבל התמחה, והיה צנא מלא ספרא וצדיק נשגב. הוא יצק מים על ידי אבינו זצ"ל ויצא בעקבותיו במלוא משמעות המושג. בעל מזג טוב היה ורודף שלום, כולו זהב טהור, זהב זקוק, עניו וחסיד. בוקר בוקר לאחר שהיה שוחה בים התלמוד כל הלילה, הלך למקוה וחי כל ימיו חיי טהרה' (מתוך דברי מבוא לשו"ת 'שרגא וטהרה', הודפס בסוף שו"ת 'ברכת חיים').

מאמרים ממנו התפרסמו בכתבי העת:  "אסיפת חכמים' (אדר תרע"ד, סי' יח), "שערי תורה" (קראקא, א, תרפ"ה, דף יב ע"ב), "תל תלפיות" (מה, אות לב). חיבורו שו"ת 'שרגא וטהרה' יצא לאור בספר 'ברכת חיים' (תשט"ז), עמו' קמב.
הוא הוזכר בשו"ת 'חבצלת השרון' תנינא, סי' סט, ובשו"ת 'מקדשי השם'

הרב שרגא זאב התחתן עם מרת חנה מרים בת ר' מנשה יחזקאל פרנקל הי"ד, בז' בתמוז תרפ"ד (1924), בעיר לימאנוב. לאחר נישואיו התגורר בלימאנוב, והעביר שיעורים לבחורים.

בט' באדר ב' תרפ"ט מונה לרב ואב"ד קהילת אלטשטאט (עיר ישן / סטארי-סאמבור) ומילא את מקום אביו הזקן.

בראש השנה ת"ש (1939) כבשו הגרמנים את סטארי-סאמבור, והחלו לרדוף את היהודים. יהודים, ובהם גם הרב חיים יצחק הי"ד ובנו שרגא זאב הי"ד, גורשו מבית הכנסת בזמן התפילה, והוכרחו לנקות את השווקים בעודם עטופים בטליתותיהם. לאחר זמן קצר עזבו הגרמנים את העיר ובמקום הגיע הצבא הרוסי. לאחר הפלישה הגרמנית לרוסיה בשנת תש"א (1941) חזר הכיבוש הגרמני לסטארי-סאמבור, ויהודי העיר נשלחו לגטו בעיר.

הרב שרגא זאב ורעייתו ניספו בשואה, בשנת תש"ב, עם ילדיהם: פייגא, הינדה וברוך. הי"ד. (בספר 'לא תשכח' כתב אחיו הרב אהרן ירוחם, כי לרב שרגא זאב ורעייתו היו חמישה ילדים קטנים, וכולם ניספו. הי"ד).

ע"פ ספר קהילת סאמבור, אביו נספה בי"ט בתשרי תש"ג (1942), ובנו הרב שרגא זאב, כיהן אז כרבה האחרון של סטארי-סאמבור. ונשלח להריגה בבלזיץ עם כל משפחתו בו' בחשון תש"ג.

כתבים רבים מחידושיו אבדו ונשרפו בשואה, בטרם הודפסו.

ראה אודותיו בהקדמות אחיו ל'שרגא וטהרה' ל'שובה ישראל' ול'לא תשכח'., וכן בספר 'מאורי גליציה', ג, עמ' 282.