'ותלמד בהתמדה כי כל מלה מקרבת את הישועה' / הרב עמרם גשטטנר הי"ד
יום ששי בבוקר,
יקירי למה אין אתם מבקרים אותי. בשבת בבוקר אפשר, ואחרי הצהרים לא. ביום ראשון אחרי הצהרים וביום שני לפני הצהרים אפשר. הייתי צריך מטפחת יד. אני מרגיש טוב. אם קבלתי מכתב מאמכם תביאו עמכם, כי אני מאז יום ששי לא קבלתי כלום. נתן תלמד עם מוישעלע להתפלל, ותלמד בהתמדה כי כל מלה מקרבת את הישועה. גם תהלים תאמר עם דמעות, שהקב"ה הטוב ירחם עלינו יחד עם שאר אחינו, כדי שנגיע להשמחה הגדולה במהירות הגדולה ביותר.
אל תדאגו, הקב"ה יושיע אותנו. בשעת התפלה תשפכו את לבכם, אבל בכל שאר העתים יהיה לכם מצב רוח טוב, כי הקב"ה הטוב אינו עושה עמנו שום רעה, הוא רק רוצה שהשכר שלנו יהיה גדול יותר. רצוני שתביאו את אסתי ואת ריקי, אבל לא בבת אחת.
עמרם געשטעטנער, בודאפעסט, רחוב סאבלאטש 39, ה9, מחנה א
(מכתב שכתב הרב עמרם גשטטנר מכלאו בבית הסוהר בעיר בודפסט, מתורגם מהונגרית, להורות נתן, נישואין, עמ' רפד)
קיץ שנת תש"ד, יום שישי בצהריים
אל צאצאי היקרים שלי.
המנהל מר לעדערער אמר לי בטלפון שאתם נמצאים שם (אצל הנכרית גברת ווילשעק), שני ילדי טויבער מצויים אצל משפחת אדלער גיסו של דוד [שרייבר הי"ד, בעיר נייפעסט], שאר ארבעה הילדים ימצאו להם מקום עד היום בצהרים.
ביום שלישי הגיעו לכאן רעקד סילארד, הם דברו עם האמא ועם השאר, והם מרגישים טוב. מאז לא שמעתי עליהם, אני מקוה שיהיה טוב גם להבא.
זיסל יקירי, האמנם הודיה הגדולה ביותר הנני חייב לגברת ווילטשעק, שקלטה [בביתה] מי שאין לה עליהם היכרות כלל, במצב נורא בו נמצאים היום, אף על פי כן תיזהרו על עצמיכם שלא תאכלו מאכלי בשר. אני מקווה שתוכלו להסביר להגברת שלא תפגע אם לא תאכלו הכל.
בעזרת בורא עולם אנו מחכים בכל רגע, שעוד תהיה לנו הזדמנות לבטא את הודייתנו על טובתה של גברת ווילטשעק.
יותר הייתי רוצה אילו הייתם אצל משפחת אדלער. אבל אם אי אפשר, הנה זהו רצונו של הבורא עולם הטוב…
טוב היה אם שאר הילדים היו מבקרים אותי כל יום. בבית היתומים יתנו את הכתובת שלנו. תכתבו לי בפרטיות.
שמעתי כי שאר הילדים שהיו אצל מיריל הלכו לנייפעסט אל דוד [הנ"ל]. יותר הייתי רוצה שתשארו בבודאפעסט, אבל יותר הייתי מרוצה אם הייתם נוסעים לעיר גיור [ראב] אל הסבתא הצדקנית [מרת חנה לאה ע"ה]. אולי תוכלו לקבל רישיון לנסיעה על ידי המועצה היהודית.
אל תדאגו, כי בורא עולם הטוב יעזור לנו, והכאב הגדול שלנו יהפוך הקב"ה בשמחה הגדולה ביותר…
אביכם
(מכתב מאת הרב עמרם גשטטנר הי"ד, מתוך כלא בודפסט, מספר ימים לפני שנשלח לאושוויץ. להורות נתן, נישואין, עמ' רפו)
הרב עמרם גשטטנר (געשטעטנער) הי"ד, מיחידי הסגולה בדורו בצדקות ובמעשים טובים, נולד בשנת תרנ"ה להוריו הרב נתן וחנה לאה גשטטנר בעיר ראב.
הוא למד במשך ארבע שנים בישיבת אב"ד אונדסדורף, ביחד עם אחיו הגדול הרב עזריאל נפתלי. ראש הישיבה, הגאון הרב שמואל רוזנברג, בעל 'באר שמואל' שהעמיד אלפי תלמידים, אמר שלא היו לו תלמידים גדולים ביראת שמים יותר מהרב עמרם. בהמשך למד בישיבת רבי עקיבא סופר, בעל ה'דעת סופר', בעיר פרשבורג וקיבל שם הסמכה לרבנות.
לפרנסתו היה הרב עמרם יבואן שעוני זהב משווייץ. הווא התחתן עם מרת מלכה הי"ד בת הרב שלמה שרייבר–סופר, תלמיד חכם גדול וסוחר יהלומים מווינה, נינו של בעל ה'חתם סופר'. הרב שלמה הצליח להימלט מווינה לאנגליה במלחמת העולם השנייה.
דרכו הייתה להתפלל בבכיות מרובות, בעיניים מלאות דמעות. גם אמירת 'שלום עליכם' ואמירת תהילים היו בדמעות. הוא נהג לאסוף אליו הביתה לשבת אחר הצהריים את ילדי עירו שגדלו בבתים בהם פחות הקפידו על ההלכה, ללמוד איתם ולאכול איתם סעודה שלישית, כדי לחנכם ליראת שמים. בתקופת מלחמת העולם הראשונה לא היה מלמד בעיר, והרב עמרם עם בחור נוסף לימדו את ילדי החיידר. הרב עמרם דאג לאורחים או לבחורים, בכל סעודות השבת.
הרב התגורר בעיר נייפסט הסמוכה לבודפסט, שם נהג לשאת דרשות בחברת 'תפארת בחורים' ועורר בדברי מוסר את הבחורים העובדים ללכת בדרך ישרה. הוא השקיע רבות בהחזקת תלמידי חכמים והחזיק על חשבונו את ישיבתו של הרב בנימין ברגר מבעלעד הי"ד במשך שנים עשר שנה. בכל שבוע שלח מכתב לאימו, לקיים מצוות 'כיבוד אם'.
בתקופת מלחמת העולם השנייה הגיעו להונגריה פליטים יהודים רבים, שנמלטו מפולין ומסלובקיה, והייתה סכנה גדולה למי שיסתיר אותם. הרב עמרם הסתיר במסירות נפש בביתו פליטים חסרי אזרחות הונגרית. הוא הכניס את עצמו לסכנת נפשות, במסירות נפש, למען הצלת יהודים. על אף הסכנה, לא הסכים לגלח את זקנו הארוך – והיה מסתיר אותו בכובע צמר בחורף, ולובש כובע לבן בקיץ, כך שיראה כפרופסור לא יהודי.
הרב עמרם חלם שהרבי מבעלז מורה לו לבקר בקברי אבות בעיר ראב, ושם יפגוש יהודי בשם אליעזר לנדא וישתדל להצילו אותו. כשהיה בתחנת הרכבת בראב ניגש אליו יהודי, פליט מפולין שלא ידע לדבר הונגרית, וביקש סיוע ברכישת כרטיס נסיעה לבודפשט. כאשר התיישבו ברכבת התברר שיש היהודי היה 'אליעזר לנדא'. הרב עמרם הסתיר ואירח בביתו את אליעזר לנדא ומשפחתו עד שמצאו לעצמם דירה.
לאחר שהונגריה נכבשה על ידי הנאצים, בכ"ד באדר תש"ד (1944), התגורר הרב עמרם בבודפסט. הוא הסתיר את בני משפחתו בשתי דירות שכורות בעיר, כשהם מחופשים לגויים. על מנת שיראה כגוי, גילח הרב עמרם את זקנו במכונת תספורת והסתרק להסתרת פיאותיו. בעקבות הלשנת שכנים, נאסרו ונכלאו הרב והרבנית, ושתיים מבנותיהם: חיילא ווינשטוק ושרל גשטטנר. בעת מאסרו הוכה הרב קשות, אך צחק והסביר לנכדו בן השש, כי הוא שמח כי מכים אותו בגלל שהוא יהודי.
בנו הצליח לבקר את אביו בכלא וראה אותו עם זקן ופיאות, לומד משניות עם יהודים נוספים, במסירות נפש ממשית. לאחר מספר שבועות נשלחו האסירים להשמדה במחנה אושוויץ בשבת. על פי עדות שהגיעה לידי משפחת הרב, בהיותו דחוס בקרון הנוסע לאושוויץ שר הרב עמרם זמירות של שבת, אכל סרדינים לסעודה שלישית ואמר ליהודים בקרון כי 'צריכים להיות בשמחה על שהולכים להיות נעקד על קדוש השם'.
הרב עמרם נהרג עקה"ש באושוויץ בב' באב תש"ד, עם רעייתו ושתיים מבנותיהם. הי"ד.
בנו, הגאון הרב נתן גשטטנר, היה גאב"ד קרית אגודת ישראל בבני ברק, ראש ישיבת 'פנים מאירות' ומחבר סדרת הספרים 'להורות נתן'. ייחוסו ותולדותיו של הרב עמרם הובאו ב'קונטרס עובדא דרבי עמרם' בתוך הספר 'להורות נתן, נישואין' (בני ברק, תשע"ג).
על בקשת אביו, במכתב מתוך הכלא, לבנו נתן שילמד בהתמדה, כתב הרב נתן: 'פלא גדול שאדוני אבי זצ"ל כתב לי מבית הסוהר שאלמד בהתמדה, כי באותו זמן היו כל היהודים בבודאפעסט בפחד ובהלה, כי בכל המדינה כבר הובילו את היהודים לאוישויץ ורק בבודאפעסט נשארו יהודים, ובכל יום פחדו מה ילד יום, אם לא יוליכו את היהודים הנשארים לאושויץ. ואני הייתי נע ונד אצל משפחות שונות, ואיך נער צעיר כמוני יחשוב על לימוד בהתמדה. אבל אבי ז"ל ברוב צדקותו, גם כשהיה בבית הסוהר, היתה דאגתו שאלמד בהתמדה, וגם לומר תהלים בדמעות. זכותו יגן עלינו'.