כל ימי הייתי מתגעגע בגעגועים עזים ונמרצים לארץ חמדתנו / הרב יהודה ליב מאשבוים הי"ד
הקונטרס ברכת הארץ על עניני עומר ושתי הלחם, הקדשתיו לזכר נשמת מו"ר הגאון הגדול המפורסם ציס"ע וכו' מו"ה ר' משה סאקאלאווסקי זצוקל"ה ר"מ ומנהל דישיבת 'תורת חסד' בבריסק, מחבר ספר 'אמרי משה', שנפטר ביום י"ט טבת תרצ"א לפ"ק בעיר בריסק. ויען כי דרכי האיש המורם הזה שזכה וזיכה והרביץ תורה שלשים שנה בהישיבה הנ"ל וחייו ומדותיו נעלמו, יען כי כל דרכיו היו בהצנע לכת, על כן מצאתי חובה לעצמי להודיע בשערי בת רבים מעט מתהלוכות האיש הנשגב הזה וחייו ומדותיו התרומיות. […] בכלל היה שקדן נפלא ובעל מעיין נשגב כמעט יחיד במינו בכח עיונו אשר הפליא בזה כל רואיו ומכיריו. ולדוגמא אביא כאן מה שסיפר לי איש מהימן כי טרם פרוץ המלחמה העולמית, והוא היה אז כבר ר"מ בהישיבה הנ"ל, שהיתה אז בבית המדרש 'משמר' והיה לו בביתו חדר מיוחד ומוסגר בעדו כדי שלא יפריעוהו ממשנתו, והיה יושב ולומד שם בהתמדה רבה ועצומה. ופעם אירע שהיה צריך לו האיש אודות ענין הכרחי ודפק בדלת החדר המוסגר שיפתח לו, ולא פתח הדלת וגם לא ענהו דבר, וכן היה לערך חצי שעה. ויתמהו האנשים ויראו ויפחדו בני ביתו כי שמא נתעלף ויגישו וישברו את הדלת, וימצאוהו והנה הוא יושב ומעיין בעניין עמוק. וכשסיפרו לו כל זאת, תמה ואמר: לא שמעתי ולא הרגשתי כלל. וכן כשהיה הולך לומר השיעור בהישיבה היו כל חושיו ומחשבותיו בהעניין שעליו סובב הולך השיעור, עד שהרבה פעמים הלך על העצים ולא היה מרגיש מרוב עיונו בתורה. ולא לחנם העיד עליו אחד מגדולי זמנינו שיכול לעיין ולחשוב בדבר אחד לערך ט"ז שעות. ומי יוכל לתאר גודל כח חידושו בתורה. ושמעתי מפי גאון אחד מגאוני זמנינו שמכל החיבורים שיצאו לאור בשנים האחרונות ע"י גדולי זמנינו הספר 'אמרי משה' שחיבר מו"ר עולה על כולנה ברבר החדושים שיש בו, וגם חדושיו המיוסדים על אדני האמת והיושר, נתקבלו לרצון ושבעו עונג רב תלמידיו וגם קוראי ומעייני בספרו.
(מתוך הקדמת המחבר לספר 'ברכת הארץ')
ב"ה יום י"ד מר חשון תרצ"ה לסדר "אהיה ברכה", בריסק ת"ב.
החיים והשלום והברכה לכבוד הרב הגאון הגדול האמיתי והמפורסם רבה דעמיה ומדברנא דאומתיה מרא דארעא דישראל וכו' וכו' מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א [זצ"ל], הגאב"ד דירושלים עיר קדשינו ותפארתנו תובב"א.
אחדשה"ט כמשפט. הנני בא במכתבי לבקש ממרן הדר"ג שליט"א היות שזיכני ה' עכשיו בימי הבחרות והשחרות להוציא לאור חיבור על עניני עומר ושתי הלחם הנקרא בשם '"'קונטרס ברכת הארץ'"', והיות שמרן הדר"ג שליט"א הוא מרא דארעא דישראל שכל ענינים הנוגעים לרוחניות וקדושת הארץ היא תחת השפעתו הכבירה והנפלאה. ודבר ידוע וברור הוא שמצות עומר ושתי הלחם היא מדברים ששייכים לעיקר קדושת הארץ.
איתא במדרש רבה פרשת לך [פ' י"ז]: ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו אל תהי מצות עומר קלה בעיניך שבשביל מצות עומר זכה אברהם לירש את הארץ. הרי שכל עיקר הבחירה שנבחרה ארץ ישראל משאר הארצות, ועיקר המתנה טובה שנתן ה' לישראל היא הארץ הנבחרת, היא בשביל מצות העומר.
וכן מבואר במשנה כלים פ"א משנה ו: ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ומה היא קדושתה שמביאין ממנה העומר והביכורים ושתי הלחם מה שאין מביאין כן מכל הארצות. והנה לכאורה קשה דאמאי לא חשיב כל הדברים התלויים בארץ שאין נוהגים אלא בארץ. ובאמת מבואר בדברי הגר"א בביאור על המשנה שם דחלוק כל הדברים התלויים בארץ מהדין דעומר ושתי הלחם אין באין אלא מן הארץ, וזה הדין דכל דבר דתלוי בארץ אין נוהג אלא בארץ אין זה מטעם קדושת הארץ. רק גזרת הכתוב מיוחד הוא שחובת קרקע אינו נוהג אלא בארץ. ודין מיוחד הוא שנאמר בהלכות חובת קרקע ואין שייך כלל לעיר [צ"ל: לעניין] קדושת הארץ. אבל הדין דעומר ושתי הלחם אינן באין אלא מן הארץ, אין זה מטעם חובת קרקע, אלא דין מיוחד הוא בהלכות עומר ושתי הלחם שנאמר לגבייהו שאין באין אלא מן הארץ, והוא מטעם קדושת הארץ. וז"ל הגר"א שמביאין ממנה העומר והבכורים: תיבת והבכורים מיותר. וז"ל במשנה ח' לפנים מן החומה מקודשת מהם שאוכלים שם קדשים קלים ובכורים ומעשר שני דהני לאו משום קדושת הארץ היא, שהרי יש כמה דברים שאינן נוהגים אלא בארץ, דהיינו כל המצוות התלויות בארץ, אלא דהכא חשיב הני שהחיוב הוא על הצבור להביא, ואין מביאין אותן אלא מן הארץ. עד כאן. הרי דהגר"א מוחק תיבת 'בכורים' מן המשנה, משום דבכורים הוי ככל מצוות התלויות בארץ שאין נוהגין אלא בארץ, ואין שייך כלל לקדושת הארץ.
אבל בהרמב"ם הובא דין בכורים להלכה. וזה לשונו בהלכות בית הבחירה פ"ז הי"ב: כל ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות, ומה היא קדושתה, שמביאין ממנה העומר ושתי הלחם והביכורים, מה שאין מביאין כן משאר ארצות, עד כאן. הרי מבואר ומפורש בדברי הרמב"ם שלא כדברי הגר"א.
והנראה בזה, דהנה בתוספות בבא בתרא דף פ"א ע"א מבואר שם וז"ל [בד"ה] מארצך למעוטי חוצה לארץ: ותימה אמאי איצטריך מיעוטא, הא אמר בסוף פרק קמא דקדושין כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ וכו'. ולרשב"א נראה דלא חשיבי בכורים מצוה תלויה בארץ דלא דמי לתרומה ומעשר וחלה, דהתם גוף הפירות מחוייבין בתרומה דטבל נינהו ואסורין באכילה, ולכך חשובין הן תלוין בארץ, אבל בכורים אין החיוב תלוי בפירות, אלא באדם, דאין נאסרין באכילה אף על פי שלא הפריש מהן בכורים. ועוד מדלא חייב תרומה ומעשר עד שיתמרח בכרי, מוכח שהחיוב תלוי בפירות לפי שלא הגיע עדיין זמן חיובן, אבל בכורים ודאי חובת הגוף נינהו כע"ז וכו'. הרי מבואר בדברי התוספות דכאן חידוש גדול, דזה דבכורים אין נוהג אלא בארץ אין זה מטעם הדין דחובת קרקע כלל והיא חובת הגוף, אלא דין מיוחד משום דכתוב 'מארצך', והוא דין מיוחד שנאמר גבי בכורים שאין נוהג אלא בארץ.
ואם כן מיושב קושיות הגר"א, דבאמת משנה מצות ביכורים משארי מצוות התלויות בארץ, וזה שאינו נוהג אלא בארץ היא מדין מיוחד שנאמר בהלכות בכורים, וכן מבואר ברמב"ם בהלכות בכורים פ"ב ה"א, וזה לשונו: מצות עשה להביא בכורים למקדש, ואינם נוהגין אלא בפני הבית ובארץ ישראל בלבד, שנאמר ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' וכו'. הרי שדין מיוחד הוא גבי בכורים מן הדין ד'אדמתך' שאינם נוהגין אלא בארץ, ולא מטעם הדין דחובת קרקע, משום דלא הוי חובת קרקע כמבואר בדברי התוספות שהבאנו למעלה, אלא הוי דין מיוחד שנאמר בהלכות בכורים שאינם באין אלא מן הארץ, והוי כמו עומר ושתי הלחם שאין באין אלא מן הארץ, והכל מטעם קדושת הארץ. ודבר זה נכון. וכגון זה שמעתי אומרים משמו של מרן אדמו"ר רשכבה"ג שר התורה גאון הגאונים צדיק וחסיד ועניו חמדת כל ישראל ותפארת ישראל מהר"ר חיים הלוי זצקלה"ה האב"ד דבריסק.
ועכשיו נחזור לענינינו דכל עיקר קדושת הארץ היא מעומר ושתי הלחם. ועכשיו בעונותינו הרבים שאין אנו יכולים לקיים מצות העומר בפועל, עלינו להתחזק ולראות לעסוק בהלכות עומר ובזכות אותה המצוה נזכה לירושת הארץ ולקדושת הארץ בפועל.
ועל כן חפצי ומגמתי ממרן הדר"ג שליט"א שיודיעני נא חוות דעתו הגדולה והרחבה בזה.
ואגב אכתוב הערה קטנה בענין זה. מהא דמבואר במתניתין דכלים, דזה דעומר ושתי הלחם אין באין אלא מן הארץ, הוא משום קדושת הארץ. אם כן קשה מאי קמבעיא ליה במנחות פרק ר' ישמעאל [ס"ט ע"ב] בענין חיטים שירדו בעבים אם כשרים לשתי הלחם, ומבואר שם בתוסםות [ד"ה חיטין] דעיקר הספק הויא היכא דירדו החיטים דרך נס, והספק הוי אם בעינן רק שלא יהיה מחוץ-לארץ והכא לא הוי מחוץ לארץ, או דלמא שבעינן שיהיה דוקא בארץ. וקשה מאוד, כיון דבעינן לענין עומר ושתי הלחם שיהיו באין מן הארץ מטעם קדושת הארץ, ואם כן בוודאי צריך להיות הדין דחיטים שלא מארץ ישראל, אף שהם גם כן לא מחוץ לארץ, יהיו פסולים, משום דמיחסרא קדושת הארץ, וצריך עיון.
ואשנה עוד הפעם בקשתי מהדר"ג שליט"א שיודיעני במכתב חוות דעתו הגדולה, וגם מבקש אני שיתן לי רשות להדפיס את חוות דעתו הרמה.
הנני בזה מוקירו ומכבודו מפני קדושת תורתו ומחכה ומצפה לתשובתו הרמה.
יהודה ליב מאשבוים
בריסק ת"ב
(מוריה, חלק ד, קובץ המועדים – ספירת העומר ושבועות, עמו' קפו)
בע"ה יום א' בהעלותך, תרצ"ה, בריסק
החיים והשלום והברכה מן השמים לכבוד הרב הגאון הגדול עטרת תפארת ישראל, שלשלת היוחסין, נצר מגזע היחס והמעלה, צמ"ט וכו' וכו' מוהר"ר צבי הירש הכהן קוק שליט"א [זצ"ל].
אחרי דרישת שלום רום מעלת כבוד תורתו כמשפט.
הנני בזה הנה ידוע המאמר כי באתר דלא מכירין מותר למידע ליה והיות שכבוד הדר"ג שליט"א אין מכיר אותי הנני מוכרח נגד רצוני וחפצי למתידע למר. הנה מר כבוד מרן גאון ישראל ופארו, חמדת ישראל, מרא דארעא דישראל, מר אביו הגאון שליט"א. מכיר מעט אותי כי בע"ה הוצאתי לאור חיבור הנקרא בשם 'ברכת הארץ' על עניני עומר ושתי הלחם ובע"ה נתקבל ברצון רב בעיני מר אבא הגאון שליט"א וגם בע"ה נתקבל ברצון רב אצל הרבה מגדולי וגאוני דורינו שליט"א, וגם כבר באתי כתובים עם כבוד מרן מר אביו הגאון שליט"א, ולזאת הנני בבקשתי וחפצי מכבודו היות שכל ימי הייתי מתגעגע בגעגועים עזים ונמרצים לארץ חמדתנו, '"'צבי הארצות'"', אך לגודל דאבוני לא יכולתי מפני סיבות שונות אשר עברו עלי להפיק רצוני וחפצי. ולזה הנני בא במכתבי לבקש מכבודו דמר שליט"א שיתענין אודות דרישה בעדי, והנה אף שידעתי גם זה כי בעת כזו בשעת הרת עולם לעמינו שלא היתה מיום היותה לגוי ששם ה' יהיה לחרפה ולבוז במדינת רוסיא הארורה ימ"ש, גזירת הדת הנורא שמד וכפירה משתוללים ברחובותיה וההסתר פנים נורא מאוד ומי יכילנו, והתלמידי חכמים דשם נתונים לחרפה ולבוז ולכליון ומובן שגדול הענין להציל נפשות ישראל מהגיהנם הרע ומר הוא פקוח נפשות ממש בחומר וברוח, וממילא קשה לכבודו שימלא חפצי ובקשתי. אבל מה אעשה שאנוס אני לבקש מכבודו נגד רצוני וחפצי להשתדל בעדי כי הוא ענין נחוץ לי במאוד מאוד ולמותר להאריך בזה ותקותי חזקה ובטוחה כי בודאי ימלא את בקשתי. ובכדי לסיים בדבר טוב אמרתי לסיים בדבר הלכה אשר אמרתי זה מכבר. וזה החלי בע"ה. […]
אשנה עוד הפעם בקשתי וחפצי מכבוד הדר"ג שליט"א שיתענין בזה ישתדל בכל מה דאפשרותו ואקוה לה' כי בע"ה יהי' שבע רצון ממני ורב סליחה ותודה לבבית למפרע, ובתקוה בטוחה בודאי ימלא בקשתי וחפצי.
והנני בזה מוקירו ומכבדו ומברכו בכל טוב סלה ונזכה להרמת קרן ישראל והדת ועינינו תחזינה ארמון על תלה בנויה בשוב ה' את שבות עמו, אמן ואמן.
יהודה ליב מאשבוים
(אגרות לראי"ה, עמ' תקע)
ב"ה אור ליום ג' "חיי שרה" תרצ"ז בריסק
מריחוק מקום! ומקרב לב ידיד קרוב! אני שולח את ברכתי החמה ולבבית. ברכת מזל טוב, לך ידידי הרב הגאון וכו' מה"ר אריה פומרנצ'יק נ"י [זצ"ל] לרגל יום שמחת אפריונך עם בחירתך מרת פנינה תחי',
בודאי ובודאי ערגה נפשי וגם כלתה נפשי להשתתף ולקחת חבל בפועל בשמחתך – שמחתי, אבל חבל! כברת ארץ גדולה וכבירה מפסקת בינינו. ומוכרח אני להסתפק במועט להביע על הכתב העני, מעט מרגשי לבבי… יהי רצון מן שמיא שכל הזהורים והניצוצים של שמחה וששון של יום כלולת אפריון יהיה מרחף תמיד בכל ימי חייך, ברוחך הכביר ובכשרונותיך הנשגבים תשפיע ותהיה לאחד ממאורי ישראל. תורה וגדולה יתאחדו תמיד על שלחנך. חדוה וגיל ישמע תמיד באהלך. והד שירת החיים יצלצל תמיד בביתך.
ידידו עוז מברכו בכל טוב,
יהודה ליב מאשבוים
(ישורון, כז, עמו' תתכא)
ב"ה יום י"א לחודש טבת תרצ"ח טרסטינה
שלום וברכה לכבוד ידידי היקר העילוי הנפלא הרב הג' וכו' וכו' מה"ר אהרן ליב שטיינמאן נ"י [זצ"ל]. שלום וברכה כל הימים.
אחרי דרישת שלומו הטוב כמשפט בהוקרה רבה. הנה קיבלתי הגלויה ואף שלפלא בעיני מזה שלא כתב במכתב באריכות כי כמה וכמה גדולה מאוד חפצי ורצוני לבוא בכתובים אשר כפי רב הידידות שנקשר בינינו עם גדול היסורים של הנפש בדבר ענין לימוד והתעמקות התורה. ועכשיו כפי שאני רואה הנה כבוד ידידי מרבה חיל בלימודו, אף שאני טרוד בטרדות שונות באי אפשרות להגות ולהתעמל בתורה הקדושה, ובודאי ראוי והגון שכבוד ידידי יעבור על בל תשחית הנור וההדוי ויכתוב באריכות ונשתעשע יחדיו, כי אם מסבב הסיבות עשה שנהיה כל כך בריחוק מקום, לעומת זה אבל לא בריחוק נפשי.
הנה מה מאוד גדולה הפליאה מזה דאתה מקשה על הדין (סנהדרין עב:) דאין מפקחין את הגל בבא במחתרת, כיון דאין יכול עכשיו לגנוב ממילא אינו רודף ויש בו דין הצלה. זהו תוכן תמיהתך.
והנה מאוד נפלאתי. דהא הדבר פשוט הוא כביעיתא בכותחא. דהא זה פשוט, דרודף אין לו דמים והוא דין דרשות להרגו או מצוה, ואם בעת מחתרתו נוכל להביא עליו הגל כדי שלא יוכל לחתור אז מותרין ומחוייבין אנו כדי להציל הנרדף מטעם דין רודף, ואם כן הכא דהוא בא במחתרת ונפל עליו את הגל בודאי אין מפקחין כדי שלא יחתור, אדרבא מחויבין אנו להפיל עליו את הגל כדי להציל את הנרדף, דהא עסקינן ברודף הבא במחתרת ואם נציל אותו מן הגל אז יחתור ומהיכי תיתי נפקח את הגל כיון שצריכין אנו להרוג אותו וזהו הריגתו. והדבר פשוט מאוד. […]
והנה בע"ה בדבר הערותיו בענין חילוק דינים שבין בא במחתרת ובין רודף יש כאן אריכות גדולה, ובע"ה עוד חזון למועד.
בודאי רצון ידידי לידע מכל אשר איתי הנה אוכל להודיעו כי בע"ה הכל בסדר נכון יתן ה' שנזכה להרמת קרן התורה והדת, אמן.
אסיים ברוב ברכה ידידו מוקירו ומכבדו,
יהודה ליב מאשבוים חופ"ק טרסטינה
(כאיל תערוג – עובדות על גדולי הדורות, עמו' תקכה)
הוד כבוד ידידי מכבר הרב הגאון המפורסם וכו' וכו' מה"ר זאב פינקל שליט"א [זצ"ל] מנהל דהיכל התלמוד בתל אביב יצ"ו, שלום לו ולכל בני ביתו יחיו אך טוב וברכה כל הימים אחרי דרישת שלומו הטוב כמשפט באהבה רבה.
הנה מה מאד עמקו רגשי האדם בכל מסתריו ומצפוניו אשר עמקו מני ים על כל החליפות והתמורות אשר עוברים בחיי האדם, הוא אשר אף ניצוץ אחד של זיכרון מאיר לאור גדול בנפש האדם ואש מתלקחת של זיכרונות ורשמים אשר נטועים וחקוקים עמוק מעמוק מי ימצאנה כל צלצול ורטט דק מן דק עלול להיות קול כינור ועוגב המצלצל ומשמיע קול רינה וזמרה בקול חוגג.
וזה אני קורא על עצמי הנה כשראיתי בעיתונים שם ידידי לשבח ולתהילה בהתייסדות ישיבה גדולה ומפוארה בתל אביב הנה רשמי הבחרות אשר השתעשנו יחד באהבים אשר בבריסק בלימוד ענייני קודשים נתעוררו והיו למשיב נפש מהזיכרונות אשר היו סתומים וחתומים מהעבר של ימי הבחרות אשר כל כך יקרים המה בחיי האדם.
והנה אני מברך את כבוד תורתו בברכת התורה שיצליח בעבודתו עבודת הקודש להגדיל תורה ולהאדירה.
עכשיו אני פונה אל כבוד ידידי בבקשה להמציא רשיון עלייה (סערטיפעקט) בעבור תלמיד אחד מישיבת ראדין אשר הוא מצוין גדול בתורה וביראה ובמידות טובות ונעלות, והוא בן אחד מחשובי עירי פה טרסטינה, אשר הוא נודע לתהילה, אשר היה חתנו של הגאון הגדול והמפורסם בדורו מ"ה בנימין בישקע זצ"ל, אחיו של הגדול ממינסק (רבי ירוחם ליב פרלמן)…
ואשאר בזה ידידו מוקירו ומכבדו ומברכו…
כתיבה וחתימה טובה, ויכתב ויחתם בספרן של צדיקים גמורים לחיים טובים, [ל]הרמת קרן התורה והדת וארמון על מכונו בהופעת הדר כבוד ה' אל חוזיו ונביאיו [כ]שיתן ד' שארית עמו וישלח את משיחו ונשמע קולו מקצה העולם ועד קצהו ועולתה תקפץ פיה, ונשגב ד' לבדו בכל הארץ.
יהודה ליב מאשבוים חופ"ק טרסטינה.
(מכתב מיום ז' באלול תרצ"ט, האבא מסלבודקה, עמ' 514)
הגאון הרב יהודה ליב מאשבוים הי"ד, אב"ד טרסטינה שבמחוז ביאליסטוק, נולד בשנת ט"ו באייר תרס"ח לאביו, הגאון רבי משה מאשבוים, מגיד מישרים בבית המדרש חוואליש בבריסק דליטא, ולאימו, יהודית בת הרב ברוך הלוי לעווין, שהיה מחסידי קוברין.
לאחר שלמד בישיבת 'תורת חסד' בבריסק, הצטרף ל'קיבוץ' של התלמידים המובחרים בישיבת בריסק, שלמדו בחבורה את סדר קדשים אצל הגאון רבי יצחק זאב (הגרי"ז) סולבייצ'יק, והיה 'חברותא מבוגר' של בנו, הגאון הרב יוסף ודב (הגרי"ד).
הרב יהודה ליב היה מבחירי בני הישיבות בדורו ומצעירי הרבנים בדור שלפני השואה. הוא נודע כגדול בתורה וביראה, למדן עצום, מחדש חידושים נפלאים ומופלג במידות.
עוד בצעירותו חיבר הרב יהודה ליב את הספר 'ברכת הארץ' על ענייני עומר ושתי הלחם (תרצ"ד). הספר זכה להסכמות מאת הראי"ה קוק, הרב שמחה זעליג ריגר הי"ד הדיין מבריסק, הרב איסר זלמן מלצר, הרב שלמה נתן קוטלר והרב משה בנימין טומשוב מבראנזוויל. בשנת תשי"ח הוציא אבי המחבר מהדורה שנייה של הספר וכתב את תולדות בנו המחבר. המהדורה השלישית יצאה לאור בידי בן אחות המחבר בשנת תשנ"ו. המהדורה הרביעית יצאה לאור בשנת תרס"ט, בתוספת הסכמה מאת ידיד נעוריו הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן ובתוספת הערות ומראה מקומות.
הרב יהודה ליב משבוים התחתן בשנת תרצ"ו עם בת הרב המנוח הגאון ר' שלום יצחק סג"ל זצ"ל האב"ד טרסטינה שליד ביאליסטק, ומונה לממלא מקום חותנו. הרב יהודה ליב ניהל את עדתו ומסר שיעורים בסדר קדשים.
חידושי תורה ממנו הודפסו בישורון, כז, עמו' תתמא; ישורון, לג, עמו' תתקמז; ישורון, לט, עמו' א'קח, באודים מאש – אש התורה, עמו' רסט ורעג; כאיל תערוג – עובדות על גדולי הדורות – עמ' תקכד; מוריה, חלק ד, קובץ המועדים – ספירת העומר ושבועות, עמו' קפו; אגרות לראי"ה עמו' תקע; מוריה, שנה ז, חוברת ו-ז, עמ' כח; ועוד.
אביו, הרב משה מאשבוים, נסע לארה"ב לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה על מנת לחזור, והחליט להישאר שם, בארה"ב הוא כיהן כרב והיה דרשן נפלא בברוקלין ניו יורק, ור"מ בישיבת רבינו חיים ברלין. הרב משה פעל להביא אליו את ילדיו מאירופה, אך רק חלקם הצליחו לקבל אישור יציאה מרוסיה וליסוע לאביהם.
הרב יהודה ליב הי"ד, החליט במסירות נפש לחזור לעדתו בעיצומה של המלחמה, מתוך תפיסה של שליחות ציבורית עליונה כרב הקהילה. הוא נספה בשואה, עם רעייתו ובנם בן השלוש, שלום יצחק, בשנת תש"ב בהיותו בן 34.
אחיו, ישעיה, כתב עליו 'דף עד' (ושם כתב שנולד בשנת 1905, ונספה בטרבלינקה).
להלן תולדות הרב יהודה ליב מאשבוים, מאת אביו:
תולדות בני הגאון הקדוש המחבר הי"ד
בני הקדוש נולד בעיר בריסק דליטא ט"ו ימים לחדש אייר בשנת תרס"ח. כבן חמש שנים נתקבל לחדר דרדקי של ר' יוסף קארמאן ע"ה. שמה למד חמשה חדשים. אחר כך נתקבל לחדר של שאר בשארי ר' משה לייב טורנער ז"ל. למד אצלו חומש ורש"י ותחילת גמרא. בהיותו בן שש שנים נתקבל לחדר של ר' חיים יוסף ז"ל, אחד מחסידי סלאנים. שמה הצטיין בהבנה עמוקה עד כי עברו שלשה חדשים אמר דף גמרא ותוספות בעל פה, והשומעים השתוממו ונבאו לו עתיד מזהיר. בשנת תרע"ג בחג הסוכות הלכתי עם בני לקבל את פני רבנו ברגל ה"ה רשכבה"ג הגאון החסיד אדמו"ר מרן רבינו ר' חיים זצוק"ל זי"ע. וישאל רבנו ז"ל את הנער, מה אתה לומד? ענה ואמר: בבא קמא פרק המניח. שאלו רבינו, מדוע בדיני ממונות אין הולכין אחר הרוב? ובני הסביר לו שיטת התוספות כי מיעוט וחזקה היינו מיעוט שקוראים לחביתא כדא ולכדא חביתא, והמוכר אוחז את הכסף, ומיעוט וחזקה חזקים המה מרוב. רבינו שם ידיו הקדושות על ראשו ויברכהו כי יהיה לגדול בישראל.
בשנת תרע"ה השלטון הרוסי גרש את כל יושבי עיר בריסק, הלכנו בגולה לעיר קארטוז בערעזי. שמה בגולה הרבה הרפתקאות ומכשולים עדו ועברו על ראשנו, סבלנו בחומר וברוח. שבועות שלמים עברו אשר העוללים שאלו לחם יבש ממש ופירש לא היה להם. אבל הוא מחמד"י לא חדל מלעסוק בתורה. דרש מזקנו הוא חותני מחסידי קוברי"ן, הרב ר' ברוך ב"ר מאיר יואל הלוי ז"ל, כי ילמוד אתו. זכורני ביום חמישי אחד באו מים עד נפש, כי לא יכולתי להשיג פת לחם להחיות את נפש עוללי אשר נשארו יתומים מאמם ל"ע. ביום ההוא בלילה בשעה שתים עשרה הקיצה זקנתו, היא חמותי ע"ה, הביטה על המשכב, והנה נכדה הנחמד אשר אהבה אותו כנפשה איננו במטה. נתנה בקולה איה חמדתי? יצאנו החוצה וקראנו – לייבעלע, איכה!… ואין עונה. הלכתי וקראתי – בני! בני! עד אשר הגעתי לבית המדרש הישן אשר בעיר ההיא. נכנסתי שמה והשתוממתי לראות – הנה הוא יושב יחידי אצל ארון הקדש וגמרא קידושין לפניו, ומרנן בקול נעים (זאגט די גמרא תא-שמע). על שאלתי: מדוע לא ישנת? ענה – 'לא יכולתי לישן, כי מצוקת הרעב הציקתני, אמרתי, אלך ואלמוד, אולי על ידי זה לא ארגיש את הרעב'. יותר מדרכה של תורה רכש לו את תורתו. לא 'פת במלח תאכל', כי אם גם לחם יבש לא היה לו.
שמה בגולה בין הגולים היה בן עירנו הרב הגאון איש האשכול 'ספרא רבא' מורן הרב ר' משה גוטמאן זצ"ל, אשר לפני המלחמה היה מנהל דישיבת תורת-חיים אשר בירושלים, תחת נשיאות רבנו אדמו"ר רשכבה"ג מורן ר' חיים זצוק"ל. והוא הרב הגאון גוטמאן זצ"ל, היה ידיד נפשי מנוער. ובגולה גם הוא נשאר בלי משען. ובהסכמת שני הרבנים אשר כהנו שמה בעיר הנ"ל, פתח הרב גוטמאן זצ"ל ישיבה מבחורי חמד מבוגרים, אשר ביניהם היה עילוי מצוין יקותיאל ז"ל, בן הרב הגאון ר' יעקב משה אשעראוויטש זצ"ל, מרא דאתרא דעיר בערעזי. וכן שאר התלמידים היו מצוינים. ביום אחד בא בני ז"ל ואמר לי, כי אדבר אל ידידי הר"מ ז"ל ולבקשהו כי יספחהו בין תלמידיו לשבת ולהקשיב. דברתי עם ידידי הר"מ ז"ל, והסכים לבקשתי. עברו שני שבועות ביום ששי אחד בבוקר, אמר הר"מ ז"ל לבני ז"ל: היודע אתה את הגמרא אשר למדנו בשבוע הזה? כן – ענה. בני אמר את הגמרא ואת התוספות במסכת פסחים ל"א ע"א ד"ה 'אמר רבא הלכתא חמץ' וכו', והסביר בהגיון נפלא, עד כי כל התלמידים המבוגרים והמצוינים הושיטו לו את ידיהם בחבה ובאהבה, ואמרו: חברנו אתה, ואתנו תשב. אז נתפרסם למצוין גדול אשר אנשי העיר השתעשעו אתו. זכורני, כי בקיץ אחד בחודש אלול, חלה במחלה מסוכנת, עד כי כל הרופאים ממשלת עסטרייך, אשר שלטה אז בעיר ההיא, כמעט אמרו נואש לחייו. כאשר נודע הדבר בעיר ההיא, הרבנים הרב הגאון ר' יעקב משה אשעראוויטש ז"ל, והרב הגאון הקדוש הי"ד ר' יוסף חיים טראפ ז"ל, הכריזו להתאסף להגיד תהלים ולהתפלל לד' לרפואה שלמה בעד העילוי הצעיר והמצוין. וד' שמע לקול תפלתם, ואחרי שבועות אחדים נתרפא.
בשנת תר"פ באנו לעירנו עיר מולדתנו בריסק דליטא בחוסר כל, אבל תשוקתו לתורה הייתה גדולה, ואהבת התורה בערה בו. ונתקבל לישיבת 'תורת-חסד' תחת הנהלת הרב הגאון הגדול צדיק יסוד עולם מורינו הרב ר' משה סאקאלאווסקי זצ"ל [מחבר הספר 'אמרי משה']. הר"מ הכיר את כישרונותיו המצוינים, התייחס אליו כאב אל בנו ואהבת נפש אהבו. בלילי חג הפסח היה קרוא אל רבו לשבת אתו אל הסד"ר. הוא, בני ז"ל אמר, כי תלמיד אצל רבו אין לו לשבת בהסבה. והר"מ ז"ל אמר, כי הוא בני ז"ל נחשב אצלו כחבר ותלמיד. ומלבד גדלו בתורה אשר נתפרסם שמו בשם העילוי האמיתי, עוד הללוהו ושבחוהו במידותיו התרומיות. בישיבה היה לו חבר נאמן אשר גם הוא ידוע לעילוי גדול בשם תנא ז"ל, וחברו הנ"ל חלה במחלת הריאה ל"ע. והרופאים צוו עליו לנסוע לאטוואצק, הידוע למקום מרפא לחולי הריאה. והחולה היה מבני עניים אשר לא היה באפשרותו לנסוע שמה. מה עשה בני? היה לו סך עשרים זלאטעס אשר השתכר מתלמידו אשר למד אתו משניות עם פירוש הרמב"ם ז"ל. אמר לאחותו תחיה: אתן את הכסף לחברי כי ייסע להתרפא. וזאת הייתה בעת כזאת, אשר לא היה לו נעלים לרגליו, והוא אמר וכן עשה, כי לב טוב היה לו.
סיפר לי אחד מתושבי עירנו בן הרב מלאחווע מר בערקאוויץ נ"י, כי מפני איזו סיבה נכונה ציוו עליו הרופאים כי לא יישן בלילה חודש ימים. מה עשה בחודש זה? חזר בעת ההיא כל סדר קדשים עם נושאי כלים של הסדר הזה.
בשנת תרצ"ג, עוד בימי בחרותו, חבר את ספרו 'ברכת הארץ' המלא חידושים נפלאים בש"ס ופוסקים, בהסכמות גאוני עולם. בשנת תרצ"ה בא בברית הנשואין עם בת הרב הגאון ר' שלום יצחק זצ"ל אב"ד דק"ק טרסטינה ונתמנה לאב"ד למלא מקום חותנו. והעיר טרסטינה ידועה למקום תורה אשר שמה כיהנו רבנים מפורסמים. ניהל את עדתו ברוב פאר והדר היה אהוב ומכובד לכל המפלגות, ישב על משמרתו במנוחה. והיה כשבתו על כסא ממלכתו נהרו אליו אברכים מצוינים לשמוע חידושיו בסדר קדשים. לאחדים מהם סמכו ידיו להוראה. כאשר גרתי בברוקלין ברחוב האפקינסאן עוו. נכנס אלי אברך אחד מתלמידיו אשר ניצל מיד הרוצחים ימ"ש, והראה לי את הסמיכה להוראה אשר קיבל מבני ז"ל. כאשר פרצה המלחמה ניסה להציל את נפשו ונמלט עד עיר אשמינע. כאשר נכנס אל בית הרב דשם וראה את הבהלה השוררה שמה, ניחם ואמר הלא ראש העדה אני, ואיך אעזוב את עדתי כצאן בלי רועה? שב אל עירו ואל עדתו. שמה השיגו אותו ידי הרוצחים ימ"ש והובילו אותו ואת אשתו הרבנית המלומדת והמשכלת צנועה וחסידה נשמה טהורה וקדושה, ואת ילדם שלום יצחק בן שלש שנים לבית המוקד טרבלינקה, ונשרפו שמה על קדושת השם. וגם כל חידושיו על חלקי הרמב"ם, וחלק גדול על ש"ס אבדו ונשרפו.
על אלה אני בוכיה. עינ"י עינ"י יורדה מים, כי הוסרה ממני עטרת ראשי, והנני אומר לך אישון עיני מחמד נפשי – אתה מחמדי, בין קדושים וטהורים משכנך. בקש רחמים על אחיך ומשפחתו ועל אחיותיך ובעליהם ובניהם, וגם תמליץ עלי, אביך האומלל, ולא נוסף לדאבה עוד.
ואתם יקירי, תשארו בלבנו לזכרון עולם עד ביאת גואל צדק בב"א
משה מאשבוים