אם נעזוב דרך רשע, יחיש ה' יתברך לנו הישועה, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה / הרב אלישע רוזנפלד הי"ד
והנה יש עוד קושיא בכלל כמו שכתוב בתהלים 'למה ה' תעמוד ברחוק תעלים לעיתות בצרה', שאתה רואה שבניך הם בצרה ואינךבא לעזרתם. 'אלי אלי למה עזבתנו רחוק מישועתי דברי שאגתי'. ובאיכה כתוב 'למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים'. וכן בתהלים 'הלעולמים יזנח ה' ולא יוסיף לרצות עוד האפס לנצח חסדו… השכח חנות אל אם קפץ באף רחמיו סלה'. וכן 'לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבודד. וכן באיכה 'איכה יעיב באפו ה' את בת ציון… בלע ה' ולא חמל… היה ה' כאויב', 'נצב ימינו כצר'.
והתירוץ על זה דהנה בירמיה 'העבד ישראל אם יליד בית מדוע היה לבז'. ותירץ 'הלא זאת תעשה לך עזבך את ה' אלקיך ולא פחדתי עליך אמר ה' צבאות', וכך בישעיה 'מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים הלא זו ה' חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך… וישפוך עליו חימה אפו… ותלהטהו מסביב… ולא ישום על לב'. וגם בתורה הקדושה העיד יתברך בני אם בחוקותי תמאסו… להפרכם את בריתי. אף אני אעשה זאת לכם', ופירשו המפרשים 'זאת', רצה לומר מדה כנגד מדה, שאתה תשלם לאיש כמעשהו, כמו שכתוב 'יען לא עבדת את ה' אלקיך… ועבדת את אויבך במצור ובמצוק'. וכן בפרשת כי תבא 'והיה אם לא תשמע בקול ה' אלקיך… ובאו עליך כל הקללות' וכו'. וכן בפרשת וילך 'וקראת אתכם הרעה באחרית הימים כי תעשו את הרע בעיני ה' להכעיסו במעשי ידיכם', וכן כתוב 'תיסרך רעתך… ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלקיך'. וקשה על השלון 'וראי כי רע ומר', הלא רק לידע ולהשיג אפשר זאת, אך ראה בעין שכלך, כמו שכתוב 'ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה', שתדע ותבין כאילו אתה רואת בעינך שה' נותן הברכה והקללה, ולא במקרה היא, כמו שכתוב 'וימש חושך', שאפשר למשמש בידים שהחושך ממנו יתברך הוא. ופירש אחר כך שתדע מהו הברכה, 'את הברכת אשר תשמעו אל מצות ה' ', שהמצות בעצמם הם הברכה, כי הדבוק למצות, דבוק בהברכה, שדבוק בו יתברך, שהוא מקור הברכות והקללות. 'אם לא תשמעו', שהעבירות בעצמם המה הקללות, כי הדבוק ביצר הרע ובכח הטומאה, דבוק בהקללות. וזהו שכתוב 'ויקרא שם המקום תבערה כי בערה בם אש ה", ו'אש ה' ' דייקא, ולא במקרה. וכן כתוב 'לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף', הוא יתברך טרף ולא במקרה, רק עונש ה' יתברך הוא, 'וירפאנו יך' ה' יתברך הכה, 'ו'הוא 'יחבשנו'. וכן בסליחות, 'ותן בלבנו לעזוב דרך רשע וחיש לנו ישע', הרי שאם נעזוב דרך רשע, יחיש ה' יתברך לנו הישועה, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה.
ואלו היסורין המה לעוררנו בתשובה, ולא לכלותינו חלילה, כמו שכתוב 'וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מייסרך', שהאב כשמכה בנו, כוונתו להיטב לבנו, למשל אם יחלה הבן ויצטרך לרפאתו על ידי חתיכת בשר הרע וסמים מרים, ולמנעו ממאכל ומשתה, והבן אשר אינו מבין כוונת אביו צועק 'איך נהפכת עלי לאכזר', והאב אינו משגיח על צעקת בנו, שיודע שזה אופן רפואתו, כך (חמת ה') גערת אלוקינו לתכלית הטובה היא, לטהרנו מטומאות עונותינו, כמו שכתב 'כי את אשר יאהב ה' יוכיח', ובעת שנשיג הטובות והישועות ממנו יתברך נכיר ונודה כי גם הרע לתכלית הטובה היה, שעל ידי זה נשיג השגות ומדריגות גדולות, כמו שכתוב 'ואמרתם ביום ההוא', ביום הישועה, 'אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני', ונודה לה' יתברך על הרעה מעין הטובה, שהוא יתברך מתקן הרפואה מהמכה בעצמה,
והמופת על זה שהוא יתברך מייסר אותנו כאב את בנו היא שהוא יתברך מעניש מדה כנגד מדה, שמהעונש נדע מה היה החטא, כדי שנשוב בתשובה, כמו שכתוב 'נחפשה דרכינו ונחקורה', 'על מה עשה ה' ככה' 'ונשובה עד ה' '.
המופת השני, שהיסורין הם בהדרגה, כמו שכתוב 'ואם באלה לא תוסרו לי ויספתי ליסרה אתכםד, כי אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה, והעונש הקל הקל תחילה.
המופת השלישי, שהאב שמייסר בנו מקדים רפואה למכה, כך ה' יתברך הקדים הרפואה, בטרם בא עלינו הצרה, והבטיח לנו בנחמותיו בתורה 'ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים' בגלות בבל, 'ולא געלתים' בגלות מדי, 'לכלותם' בגלות יון, 'להפר בריתי אתם' בגלות אדום, 'כי אני ה' אלקיהם' בימי גוג ומגוג, שאז יוודע ויגלה כי ה' הוא אלקינו, וכן כתוב 'ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה', ועל ידי הנביאים כתוב לאמר, 'כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף', וכן כתבו 'כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם', כאשר נעתיק לשונם באריכות. והרפואה תהא רפואת עולם, כמו שכתוב 'לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף כ ה' יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך'.
וימות המשיח נקראין 'באחרית הימים', כמו שכתבו 'האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים', וכתב הרמב"ן שכל מקום שכתוב 'באחרית הימים' ימות המשיח הם, והטעם כי אז יהא חידוש העולם כאילו היום נברא, וכל בני אדם ישתנו טבעיהם בדברים רבים:
א – שרוח הטומאה יבוער מן הארץ וישראל שבאותו הדור יהיו צדיקים גמורים ועובדי ה', שהוא יתברך יטהר לבם, כמו שכתוב 'ועשיתי את אשר בחוקי תלכו' וכן כתוב 'ומל ה' את לבבך' ויסורו המדות הרעות, למשל קנאה ושנאה וגאוה וכעס ומחלוקת, ובארץ ישראל יסיר ה' יתברך אף מהחיות הרעות המדות רציחה, כמו שכתוב 'וגר זאב עם כבש… ופרה ודוב תרענה יחדיו… ושעשע יונק על חור פתן… לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה'…', וכן כתוב בפרשת בחוקותי 'והשבתי חית רעה מן הארץ'. וכתב הרמב"ן שרצונו לומר שיוסר המדות הרעות אף מהחיות הרעות הטורפות.
ב – שיהא השלום בשלימות, כמו שכתוב 'ונתתי שלום בארץ' וכו', 'וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתים לבטח' וכו' 'וכתתו חרבותם לעיתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה'. והנה על הפסוק 'ויבא יעקב שלם', כתב רש"י שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו, והכל נשיג בימות המשיח, שלם בגופו, שנשאר בחיים, ששם בחיים נפשינו ולא נתן למוט רגלינו,שסומך ה' לכל הנופלים, ואנחנו קמנו ונתעודד, והמשיח ימשול בכל העולם, כמו שכתוב 'ומשלו מים ועד ים ומנהר עד אפסי ארץ', 'ולו יקהת עמים', וכן כתוב 'הוהי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו'. שלום בממונו, שכל הברכות והטובות והנחמות הנאמרים בתורה ובנביאים כולן יתקיימו בימות המשיח, כמו שניבא יעקב 'אבינו אוסרי לגפן עירה… כבס ביין לבושו', וכן בישעיה 'תחת הנחושת אביא זהב ותחת האבנים ברזל', וכן כתוב 'ושמתי כדכוד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ'. ועיין ברד"ק ביחזקאל שהראו לו מעיין יוצא מבית קדשי קדשים, ובתחילה היו מים מפכים, ואחר כך נתגאו עד שלא יוכל אדם לעבור בו, שזה רמז על הצלחת בני ישראל, שילכו הלוך וגדול, עד כי גדול מאוד בעושר ובכבוד. והברכה תהא בארץ ישראל כמו קודם חטא אדם הראשון שלא היה צריך לחרישה וזריעה, והיה מתוקן הכל, כך לעתיד לבוא יהא הכל מתוקן ואין צריך לטחינת החטה ואפייתה, כי עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות יפות וכלי מילת. וכתב האלשיך שעל זה התפלל יעקב אבינו 'ונתן ל לחם לאכול ובגד ללבוש', רצונו לומר, מאותן הגלוסקאות שתוציא הארץ לחם גמור ומתוקן ומאותן הבגדים שתוציא הארץ בלי עמל ויגיעה, שעל כן נקראת 'עולם התיקון', שהכל יהא מתוקן בלי עבודת וישתנה טבע הארץ בארץ ישראל, כמו שכתוב 'ויטפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה' מרוב החלב, והפירות והתבואות יהיו רבות מאוד בארץ ישראל, שמו שכתוב 'והשיג לכם דיש את בציר ובציר… את זרע' ואילני סרק יטענו פירות, כמו שכתוב 'ועץ השדה' הם אילני סרק, כמו שכתוב במדרש, 'יתן' גם כן 'פריו'
(שומר אמונים, דף י, ב)
הגביר המפורסם הרב אלישע סג"ל רוזנפלד, נולד בשנת 1895 לערך באונגוואר וכיהן כמגיד מישרים בבית הכנסת 'פועלי צדק' באונגוואר (צ'כוסלובקיה).
אביו, הרב חיים מאיר אהרן הלוי רוזנפלד, הוסמך מהמהר"ם שיק ומגדולים נוספים, פרנס את משפחתו כמנהל חנת קמח וחנות קמח, כפנקסן וכסוחר, אבל הקדיש את עיקר חייו ללימוד תורה ולמלחמה על שמירתה. הוא נפטר בשנת תרצ"ח (1938), והניח אחריו כתבי יד רבים ומהם יצא לאור ספרו 'מורשת משה' (ירושלים תשכ"א) על הלכות טרפות.
אמו, מרת חיה בת הרב ישראל דוב הרטמן, נפטרה בשנת תרפ"ט (1929).
הרב אלישע התחתן עם מרת ציפרה פייגא (פאני) לבית ווייס (שנפטרה בשנת 1987), ונולדו להם ששה ילדים: משה רוזן (נפטר 1979), מלכה שטרנבך (נפטרה 2001), שרה פלדמן (נפטרה 2006), דב רוזנפלד (נפטר 1981), יששכר רוזנפלד (נפטר 2018) ולאה פיטרמן.
הרב אלישע עבד לפרנסתו כמנהל חנות סיטונאית לקמח, בסמוך לביתו.
בשנת 1938 סופחה אונגוואר להונגריה, ואימצה מייד חוקים נגד היהודים.
הרב אלישע הלוי חיבר את הספר 'שומר אמונים' (משיקאלץ, תש"א). הספר, שיצא לאור בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, בשנת תש"א (1941), 'מיוסד על אדני האמונה והבטחון', ונועד 'לחזק ידים רפות ולאמץ ברכים כשולות שלא יתייאשו חס ושלום מהגאולה והישועה'. הרב יוסף אלימלך כהנא הי"ד אב"ד אונגוואר. כתב הסכמה לספר ובו כינה את המחבר במילים: 'הרבני המופלג החריף ובקי הירא ה' מרבים'.
ב-19.03.1944 כבש הצבא הגרמני את הונגריה, והיהודים גורשו לגטאות על-פי הוראות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. יהודי אונגוואר, ובהם אלישע, גורשו לשני גטאות בעיר, בהם הצטופפו כ-17,000 יהודים, כאשר לרובם לא נמצאה קורת גג. כחודש אחר כך גורשו היהודים משם למחנה ההשמדה אושוויץ. הרב אלישע נהרג שם עקה"ש יחד עם רוב היהודים שגורשו יחד איתו.