לו היה האדם חי חיים צנועים וישרים, בלא לרדוף אחרי מותרות, תענוגות והוללות, הוא היה מאריך ימים / הרב נפתלי רפלוביץ הי"ד
'ויהי האדם לנפש חיה' (בראשית ב,ז). האדם מורכב משני חלקים, מ'נפש' (נשמה) ומ'חיה'. תפקיד האדם להגביר את ה'נפש' על ה'חיה' השוכנת בקרבו. אולם בעולם ה'מודרני' וה'מתורבת' נתכווצה ה'נפש' וה'החיה' צועדת בראש והתוצאה: תככים ומזימות, שוד ורצח, הרס וכיליון, 'איש את רעהו חיים בלעו'.
'הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם' (אבות פרק ד), משל למה הדבר דומה? לעששית מותקנת בפתיל ובנפט ומכוונת לדלוק מתחילת הלילה עד אור הבוקר, ולפתע כבתה באמצע הלילה. בבדיקה שנערכה התברר שהעששית היתה בסדר גמור, אך כבתה קודם זמנה בעטיו של אדם שהגדיל את הלהבה – ובאש המוגדלת לא החזיקה מעמד עד אור הבוקר. הוא הדין באדם: לו היה חי חיים צנועים וישרים, היה מאריך ימים, אך כשהוא 'מגדיל את האש' ברדיפה אחרי מותרות, תענוגות והוללות – אז הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים אותו מן העולם לבית-עולם.
(ספר עדות וזכרון קהילת ציחנוביץ עמו' 181)
הרב נפתלי רפלוביץ (ראפאלאוויטש) הי"ד, נולד בי"ג באדר תרנ"ג (01.03.1893) בלידא (איווה, רוסיה, כיום בלרוס) לאביו ר' מרדכי (מאדול) ולאימו טייבה. הוא התחנך אצל אבי סבו, ר' לייבה לייז'קעס, ואחר כך למד בישיבות ראדון, שצוצין וסימיאטיץ. לאחר תום מלחמת העולם הראשונה נוסדה מחדש ישיבה באיביה, והרב נפתלי היה בין המורים בישיבה זו.
בשנת תרפ"ח (1928) התחתן הרב נפתלי עם מרת רעכל, אחותו של הרב צבי דנציג הי"ד, ראש ישיבת קאלושין. הרב נפתלי רפלוביץ וגיסו, הרב צבי דנציגר, יסדו את ישיבת 'בית יוסף' בעיירה קאלושין שבאזור ורשה. שם כיהן הרב דנציגר כראש ישיבה והרב רפלוביץ היה עוזרו.
הרב נפתלי היה תלמיד חכם ולמדן גדול, הבקי בש"ס ובפוסקים. היו לו זיכרון נפלא, תפיסה מהירה, חריפות ושכל ישר. הוא היה ידוע ומפורסם בכל רחבי פולין ומזרח אירופה, כשד"ר ודרשן, הנואם בחסד עליון. לדרשותיו היו מתכנסים זקנים וצעירים, מכל החוגים, והמקום היה צר מלהכיל. לדרשותיו היה ניגון מיוחד, והרב היה משלב בהם דברי חכמה, דברי חידודין, בדיחות ואגדות. באמצעות לימוד עצמי הוא רכש גם השכלה כללית נרחבת.
בשנת תרצ"ו (1936) התקבל כמגיד-מישרים של העיר דווינסק (לטביה). הרב נפתלי ביקר גם בצפון אמריקה, ונשא שם דרשות בבתי הכנסת, בעיקר על ערך לימוד התורה וחינוך הדור הצעיר.
על פי המובא בפנקס זשעטל, על מנת לייסד סניף של 'אגודת ישראל' בז'טל ביקש ראש הישיבה מהרב נפתלי רפלוביץ' לשאת דרשה באספת היסוד של אגודת ישראל המקומית, בפני יהודי הקהילה בבית המדרש הישן. בית המדרש היה מלא עד אפס מקום. בדרשתו דרש הרב רפלוביץ' משומעיו להתאחד ולפעול באופן מאורגן על מנת להביא להשיגים רבים יותר לטובת הרמת קרנה של תורה. לאחר דרשתו חתמו רבים מהנוכחים על הצטרפותם ל'אגודת ישראל'.
על פי ספר הזכרון לקהילת איביה, נאם הרב נפתלי רפלוביץ' באספת היסוד של 'צעירי המזרחי' באיביה, בפני יהודי הקהילה בבית המדרש הישן, לקראת שבת חנוכה תרפ"ב, בנוכחות מר משה שפירא, נציג הנהלת מרכז הציונות הדתית בווילנה. בית המדרש היה מלא עד אפס מקום. הדרשה הרשימה מאוד את המאזינים, ובעקבותיה הצטרפו עשרות רבות של צעירים לארגון 'צעירי המזרחי' המקומי.
בשנת תרפ"ו (1926) לאחר פטירת רבי מאיר שמחה מדווינסק הספידו אותו בבית המדרש הגדול במזריץ, נציגי הנהלת ישיבת נובהרדוק: רבה של נרובקה הרב אייזיק גריבסקי והרב נפתלי רפלוביץ.
ישנן מספר גרסאות המתארות את נסיבות מותו של הרב נפתלי רפלוביץ:
* על פי המובא בפנקס זשעטל, בזמן מלחמת העולם השנייה קידש הרב שם שמים, כאשר הגרמנים דרשו שיוסגר לידיהם יהודי שעבר על איסור שלהם, ואיימו כי באם לא יוסגר ה'עבריין' לידם הם יטבחו בכל הקהילה. הרב נפתלי הציג את עצמו כמי שעבר על האיסור שהטילו הגרמנים, על מנת שיהרגו אותו ולא את כל הקהילה.
* על פי ספר הזכרון לקהילת איביה עמו' 224-223, הרב נפתלי רפלוביץ' נולד בשנת תר"ס 1900, והיה בין מקימי ארגון 'צעירי המזרחי' באיביה.על פי ספר זה הרב רפלוביץ נרצח עם אשתו ושלשת ילדיו בטבח שנערך בגטו דווינדסק בשנת תש"ב (1942).
* על פי המובא בספר הזכרון של קהילת קאלושין עמ' 326 בשנת 1941 העבירו יהודי מינסק-מזובייצקי אליהם את הרב נפתלי רפלוביץ ואת גיסו, ראש ישיבת קאלושין הרב צבי דנציגר, עם משפחותיהם. הרב נפתלי נפטר שם כעבור זמן מה, והרב צבי דנציגר נספה בעת ה'אקציה' בקאלושין.
שם אחד מילדי הרב נפתלי רפלוביץ, היה 'שלום'. הי"ד.