קטגוריה: הכנסת אורחים

ב״ה כארעטש.

פרשת וירא. 'כחום היום' פירש רש״י, 'הוציא הקב״ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים הביא המלאכים עליו בדמות אנשים'. מקור דברי רש״י מגמרא בבא מציעא פ״ו, ושם פירש רש״י ד״ה הוציא הקב״ה וכו׳, זה לשונו: הוציא חמה מנרתיקה להזריח חמה בכח שלא יהו עוברי דרכים מצוים. עד כאן לשונו.
והדבר צריך ביאור למה הוציא הקב״ה חמה מנרתיקה ולא עשה גשם שוטף ומטר סוחף, אשר המפתח הזה הוא בידו, או רוח סערה עושה דברו למנוע על ידם עוברי דרכים, כתפלת כהן גדול ביומא נ״ג, 'לא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים', ופירש רש״י מתפללים שלא ירדו גשמים. עוד קשה כיון שראה הקב״ה שאברהם אבינו מצטער שלא היו אורחים באים, למה הביא המלאכים בדמות אנשים, ולא השיב החמה לנרתיקה ויהיו אורחים עוברים ושבים.
ויש לומר בעזרת ה' יתברך הנה כתיב 'שמש צדקה ומרפא בכנפיה' (מלאכי ג׳), הרי השמש מביא רפואה כדאיתא בבבא בתרא ט״ז 'אידלי יומא אידלי קצירא', ובמדרש פרשת וישלח, 'ויזרח לו השמש, לו, לצרכו, לרפאות את צלעתו'. וגם צדקה מביא רפואה וחיים, וכדכתיב במשלי כ״א 'רודף צדקה וחסד ימצא חיים', דכמו שהאדם מחיה את העני בהצדקה שהוא נותן לו, כן הקב״ה נותן לו חיים ורפואה, וכדאיתא במדרש רבה פרשת בהר, מכל שכן הכנסת אורחים, שהיא בין לעניים ובין לעשירים, והיא בכלל גמילות חסדים שגדולה מן הצדקה, כמבואר בסוכה מ״ט. וכמו שראיתי בספר 'ילקוט טוב' בשם הרה״ק ר' ברוך ממעזיבוז זצלה״ה רמז דהכנסת אורחים מביא רפואה, מהזמר של האר״י ז״ל לסעודת ליל שבת 'צווחין אף עקתין בטלין ושביתין'. ומהיכן בא זה מסיבת 'ברם אנפין חדתין', פנים חדשות של האורח אשר בא. וגם יש רמז על זה בתורה מפסוק 'ועבדתם את ה׳ אלקיכם וברך את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך' (משפטים כ״ג), כתיב 'וברך' בלשון נסתר, 'והסירותי' בנוכח. אמנם קאי על הכנסת אורחים, 'וברך' היינו שהאורח יברך את לחמך ואת מימך, וכדאיתא ברכות מ״ו, 'בעל הבית בוצע ואורח מברך כדי שיברך לבעל הבית', ועל זה מסיים בפסוק 'והסירותי מחלה מקרבך', דהאורח מביא רפואה, ועל ידי זה יוסר המחלה ממך, הרי מבואר דשמש וצדקה מביא רפואה.
ואברהם אבינו שהוא היה הראש אשר נטע אשל לעסוק במצות הכנסת אורחים בכל פרטיה ודקדוקיה, עד שקיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, פירוש שעירב את תבשילו אשר היה מוכן לפניו לאכול, עירב אותה עם התבשילין אשר נתן בעד האורחים, ואוכל עמהם ביחד בקערה אחת למען לא יפלו פניהם של המצפים לשלחן אחרים. והוא ידע והבין את סוד סגולת המצוה של הכנסת אורחים שמביא לידי רפואה, לכן לאחר המילה שהיה צריך רפואה, הכין את עצמו וחגר שארית כחו לעסוק ולהטריח להכניס אורחים למהר על ידם את רפואתו.
וכיון שידע הקב״ה שאברהם אבינו ישתדל ויטריח את עצמו בהכנסת אורחים בכל עוז, נגד כחו ורפיון גוו, אז ביום שלישי למילתו שהוא מסוכן ומתהפך במכאוביו, למען ישיג על ידם רפואה, לכן חס הקב״ה עליו והוציא חמה מנרתיקה, כדי שעל ידי זריחת השמש בתקפה יבוא לו רפואה שלימה במהרה, ולא יצטרך להטריח עצמו בהכנסת אורחים לרפואה. 'ואוהביו' זה אברהם אוהבי, 'כצאת השמש בגבורתו' יתרפא ויתעדן בה, כמו לעתיד לבוא שהקב״ה יוציא חמה מנרתיקה וצדיקים מתרפאין ומתעדנין בה, כדאיתא בנדרים ח׳.
אמנם אברהם שכל ימי חייו עסק במצוה הגדולה הזאת של הכנסת אורחים, וכן רצה להשריש ולנטוע את האשל הזה בלבות של כל בני אדם, עכשיו שבאה לידו הזמן היותר מוכשר להראות כמה גדלה כח הסגולה של המצוה הזאת להביא רפואה, כי עד יעקב אבינו לא הוי חולשא כדאיתא בבבא מציעא פ״ג, גמר אומר לקיים את המצוה הזאת להשיג על ידה רפואה, ולא על ידי השמש. וגם כי זריחת השמש יותר מטבעה היא בדרך נס למעלה מהטבע, ולא רצה ליהנות ממעשה נסים שאסורין בהנאה, לכן הצטער שלא ראה אורחים באים.
וכיון שראהו הקב״ה מצטער, שלא רצה בשום אופן לקבל רפואתו על יד השמש, כי אם על ידי אורחים, הביא לו הקב״ה מלאכים בדמות אורחים, שיהיו לו שנים יחדיו השמש והצדקה שמרפא בכנפיה, ולא הכניס את השמש תחת נרתיקה כי מן השמים מיהב יהבי, מישקל לא שקלי, כדאיתא בתענית כ"ה, וממילא לא היו אורחים פשוטים יכולים לבוא מפני חום היום, ועל כן הביא לו הקב"ה מלאכים בדמות אנשים.
ואף שבאמת המלאכים לא היו אוכלין ושותין, ובעצם לא היה כאן מצוה של אש״ל אכילה שתיה לינה, אבל לפי מחשבת אברהם אבינו שנדמו לו כערביים קיים המצוה לפי מחשבתו, והיה לו כח הסגוליי שבה להביא לו רפואה עם השמש יחד. וכמו שמצינו באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה, והיא לא ידעה ועוברת על נדרה ושותה יין וכו', שצריכה סליחה, ואף על פי שהיא מופר, יען כי לפי דעתה ומחשבתה עוברת עבירה, קל וחומר במדה טובה שהיא מרובה נתקיים המצוה במחשבה. ודו"ק.

אלי' פאזנאנסקי, רב בעיר כאדעטש.

(הבאר, שנה ד כרך א, כסליו תרפ"ז, סי' יד, עמ' יט)

---

הרב אליהו פוזננסקי (פאזניינסקי/ פאזנאנסקי) הי"ד, תלמיד הרב קובלסקי בישיבה בוולוצלבק, ועל פי ה'אנציקלופדיה של הציונות הדתית' (חלק ו: אישים, עמודה 116) הרב פוזננסקי היה תלמיד מובהק של האדמו"ר רבי אברהם בורנשטיין מסוכאטשוב.

הרב אליהו פוזננסקי כיהן כרבה של חאטש (כאדשט/ כאטש/ חאדזייש/ חודטש/ חודץ' – Chodecz) שבפולין וניהל שם ישיבה עבור קבוצה מצומצמת של בחורים נבחרים, שהתקבצו אליו מרחבי פולין.

הרב אליהו פוזננסקי מחאטש מופיע ב'ספר האגודה, בשם אגודת הרבנים הכללי' (קהיר, תרע"ג 1913), כאחד מהרבנים שחתמו על תמיכה ביוזמתו של הרב אהרן מנחם בהר"ן הכהן, אב"ד קהיר, להקים בית דין גדול בירושלים.

בשנת תרע"ג (1913) התכנסו רבני רוסיה-פולין לאסיפה ביבלונה, 'לדון על תקנת התורה והדת שרבו פרציה ולתקן את בדקה'. במהלך האסיפה הוציאו הרבנים אגרת תמיכה בתנועת 'אגודת ישראל'  והתחייבו לסייע לה לקבל הכרה ממשלתית ולפעול לטובתה בקהילותיהם. בין הרבנים שחתומים על אגרת זו נמצא הרב 'אליהו פאזנאנסקי רב בעיר חאטש (פ. ווארשא)'. האגרת פורסמה בספר 'מקטוביץ ועד ירושלים' (עמ' 50).

הרב פוזננסקי פרסם מספר מאמרים בירחון 'הבאר': מאמר לפרשת נח ולזמירות (שנה ג, כרך ג-ד, סיון אלול תרפ"ה, סי' פה), מאמר לפרשת וירא (שנה ד כרך א, כסלו תרפ"ז, סי' יד), ומאמר לפרשת חיי שרה (שנה ה, כרך א-ב, כסלו-אדר תרפ"ח).

בחנוכה 1930 התקיימה בוולוצלבק מסיבת סיום כתיבת ספר תורה, בשביל מנין חברי חברת 'לינת חולים', שהתכנסו לתפילה בשבתות ובחגים והקדישו את תרומותיהם, שהתקבלו מנדרי העליות לתורה, לטובת החברה. 'הרב פוזננסקי מחודץ" נכח שם ונשא דרשה.

בספר 'אבני נזר' מאת האדמו"ר מסוכאטשוב (יו"ד,  ב, עמ' 305, פיוטרקוב תרצ"ד) נמצא שמו של הרב אליהו פוזננסקי אב"ד חאטש ברשימת הרבנים שחתמו על המודעה המטילה חרם על מינוי רבנים למשרותיהם תמורת תשלום.

הרב אליהו פוזננסקי נהג לבקר את רבה של ולוצלבק, הרב יעקב אונגר הי"ד, להתייעץ בענייני הלכה שונים ולעסוק אתו בסוגיות תלמודיות ובעניינים נוספים שעלו על הפרק.

בנו אברהם (יצחק) פוזננסקי (פז), עלה לארץ ישראל בשנת 1935, התגורר בכפר סבא, וזכה בשנת תשמ"ח לתואר 'יקיר כפר סבא'.

מדפי-עד שכתב אברהם (יצחק), ניתן ללמוד כי אביו, הרב אליהו פוזננסקי, נולד בשנת 1874 באושנצין (פולין), להוריו ר' שמואל שרגא פייביש וחוה (לבית לונטל) פוזננסקי. הוא התחתן עם מרת מינדל שפרה (בת יוסף ליב ציחי הי"ד), הם התגורר בכאדשט ובוולושצובק ונולדו להם ששה ילדים. הרב ורעייתו נספו בשואה בשנת 1942.

בדפי העד שכתב אברהם יצחק פוזננסקי מונצחים קרובי משפחה נוספים שלו:
אחיו, יעקב מנחם, ורעייתו רחל (לבית חלמינסקי).
אחיותיו, רבקה רחל ואסתר מרים.
גיסו, משה גליקסמן, בעל אחותו חיה שרה.
דודו, יהושע, אחיו הגדול של הרב אליהו פוזננסקי, שהיה חרש-אילם ונספה בהיותו בן שבעים.
בן דודו, הירש צבי לוי, בנה של אחות הרב אליהו פוזננסקי, מרת מיכלה הדס לוי.
הי"ד.

באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, ד, עמ' 1933 נכתב כי אביו של הרב אליהו פוזננסקי, שמואל שרגא, היה בן תורה אדוק ואמיד, מחובבי ציון, פעיל לטובת הקרנות ומארח השד"רים הציוניים מהארץ.
אחותו של הרב פוזננסקי, מרים, נשאה לחנוך ויניארסקי, ובנם יעקב מרידור היה ממפקדי האצ"ל וחבר כנסת מטעם תנועת החרות.