אי אפשר למחוק חס ושלום את עם ישראל, משום שהם דבקים בקדוש ברוך הוא / הרב דב בעריש קאליש הי"ד
כתיב בחלוקת אארץ ישראל כי כלב ושבט יהודה בקשו לתת לו את חברון אשר הבטיחו לו כתקופת המרגלים, וכך טען: עודני היום חזק כאשר ביום שלח אותי משה, ככחי אז וככחי עתה למלחמה ולצאת ולבוא' (יהושע יד,יא). והשאלה היא, בתקופת המרגלים כלב היה בן ארבעים שנה, ובתקופת יהושע היה בן שמונים וחמש, כפי שכתוב שם, ואפשר להגיד כי אדם בן שמונים וחמש הוא באותו הכוח כמו בן ארבעים? אלא כך הסביר: כתיב בפרשת עקב (דברים ח,יח) 'כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל', מתרגם אונקלוס: כח עצה למקנה נכסין, קנין זו יצירה, כמו 'קונה שמים וארץ' (בראשית יד,ט), והכח של כלב היה של ה'נותן ליעף כח' (ישעיה מ,כט), וכוח ה' לא נשתנה.
(הרב אלתר טייבלום בשם רבי בעריש קאליש הי"ד, באהלי צדיקים: ענף עץ אבות – וארקא-סקרנביץ, עמ' 396)
'ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום' (דברים ד,ד). מדוע נאמר פעמים 'ה' אלקיכם' ומה פירוש 'חיים כולכם היום', הלא על כלהמצוות נאמר 'וחיית ורבית'? אלא הרמב"ם מסביר את ענין הדבקות, כי האותיות לפני ה' אין בהם קדושה ואפשר למחוק, למשל את האות ל' בכתוב 'לה' חטאת', ומה שנתווסף לה' כמו 'אלקינו' – הנו"ן והו"ו נתפסו בקדושת השם. והנה רבותינו דרשו כי כל אחד מישראל יש לו אות בתורה, ועם ישראל נבחר מה' להיות עם סגולה. אנו מאמינים שה' הוא קדמון ואנו דבוקים בו, ועל כן אי אפשר למחוק ח"ו את עם ישראל משום שהם דבקים בהקב"ה, וממילא הם נתפסו בקדושתו. וזהו שאמר הכתוב: 'ואת הדבקים' – אתם מחוברים בהקב"ה – לכן 'חיים כולכם היום'.
(הרב אלתר טייבלום בשם רבי בעריש קאליש הי"ד, באהלי צדיקים: ענף עץ אבות – וארקא-סקרנביץ, עמ' 187)
רבי דב בעריש קאליש הי"ד, האדמו"ר מסקרנוביץ-לויביטש, היה בנם הצעיר של האדמו"ר רבי שמעון קאליש מסקרנביץ (שושלת וורקא) ומרת חווה. רבי בעריש התחתן עם מרת גיטל הי"ד בת האדמו"ר רבי נתן נחום הכהן רבינוביץ הי"ד מקרימולוב. (ויש מי שכתב שרבי בעריש היה חתנו של רבי אברהם גנצוויך מזאווירטשה (שושלת סאסוב)).
מנעוריו התבלט בכישרונותיו המעולים ובמידותיו התרומית, והקדיש את כל עתותיו ללימוד תורה ולתפילה.
לאחר פטירת אביו, בשנת תרפ"ז, נעשה חסיד לאחיו הבכור, רבי מרדכי מנחם (חתן בעל 'חסד לאברהם' מראדומסק). רק לאחר פטירת אחיו, שנפטר לפתע כעבור שנתיים, בשנת תרפ"ט, הוכתר בידי קובץ חסידים לאדמו"ר בעיר מגוריו, לויביטש (לויביץ). כשבנה את ביתו ואת בית מדרשו בלויבטש איים שכנו הגוי כי ימנע את הרבי מלהגיע לדירה וירצח אותו בייריה. החסידים ניסו לשכנע את הרבי לוותר על הדירה, אך הרבי התעקש שימשיכו בבנייה והבהיר שאינו פוחד מהגוי. 'ביום ג' בא הרבי ללויביץ, ובשעה שנכנס לדירתו, מצא שהוציאו את אותו גוי מביתו לקוברו. ויהי לנס'. רבים נהרו לקבל ממנו עזרה, עצה ותושייה. הרבי היה אוהב ישראל גדול, וקיבל את כולם בספר פנים יפות. הוא עזר גם לגויים, וציפה שיפעלו אצל השלטון לטובת הקהילות היהודיות באזוריהם. הרבי דרש מחסידיו להקדיש את כל כוחם ללימוד התורה ולבטוח בה'. לחסיד שבא אליו וסיפר שהוא בוטח בה' אבל האיכרים מהכפרים הסמוכים לא באים לקנות ממנו, ענה 'אינך בוטח בה', אתה בוטח באיכרים… ומה לך להתאונן'. בהמשך למנהג סבו, היה הרבי מלויביטש נוהג לשבת עם חסידיו במשך שעות ארוכות ולשתוק, בלי לאמר מילה. החסידים היו מביטים בפני הרבי וזה 'פעל גדולות ונצורות אצל כולם'.
רבי בעריש הקים את ישיבת 'שם משמעון' על שם אביו. בישיבה למדו כמאה בחורים, והרבי דאג לכל צורכיהם והשגיח עליהם. הישיבה הוציאה כתב העת 'משלה'שם משמעון', ובה הודפסו דברי תורה, הלכה, חסידות ואגדה, מכל החסידים, האברכים והבחורים, וגם דברי תורה שאמר רבי דב בעריש בשבתות ובמועדים בעת עריכת ה'שולחנות': [גליון א], אייר תרצ"ב – סי' ב, מאמריו מליל שבת ויום השבת, פרשת 'כי תשא', תרצ"ב; [גליון ב], סיון תרצ"ב – סי' יב, מאמריו מליל שבת ומוצאי שבת פרשת 'מקץ', תרצ"א; [גליון ג], תמוז תרצ"ב – סי' יח, מאמריו מיום ההילולה של אביו, ט"ז בסיון תרצ"ב; [גליון ד], אב-אלול תרצ"ב – סי' כה, מאמריו מליל שבת, פרשת 'ראה', תרפ"ט; [גליון ה], טבת תרצ"ג – סי' לא, מאמריו מליל שבת ויום שבת, פרשת 'ויגש', תרצ"ב.
יש מי שכתב כי זמן קצר לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה, עבר הרבי ללודז', ויש מי שכתב שהרבי היה בלויביטש בעת הכיבוש הנאצי בפולין. בעקבות כיבוש פולין בידי הנאצים, נמלט הרבי לעיר וורשה, שם שהא עם בן דודו, רבי אברהם קאליש מראדומסק.
לפי המסופר הנאצים הסכימו להטיס את הרבי מחוץ לפולין תמורת סכום עצום של חמישים אלף דולר. אך הם הפרו את הבטחתם, הנחיתו את המטוס באמצע הדרך ורצחו את הרבי ואת כל בני משפחתו. הי"ד.
בדף עד שכתב קרובו, מצוין כי הרבי נולד בשנת 1900, היה בסקרנוביץ בזמן מלחמת העולם השנייה, ונספה במחנה המוות טרבלינקה.
על פי דף עד שכתב נציג 'ארגון יוצאי לוביץ', רבי בעריש קאליש הי"ד נספה באושוויץ, בהיותו בן 52. ושם ילדיו: מנדל ושמעון.