חובה על מי שרואה עבירה, לפשפש במעשיו / הרב צבי הירש מייזליש זצ”ל בשם הבעש”ט ובשם הרב חנה הלברשטאם הי”ד והרב שמואל חיים סופר ממורוש-וואשאהעלי הי”ד

“ואת כל אשר עושים שם הוא היה עושה”. ונראה על פי מה שידוע מרבינו הבעש”ט הקדוש זי”ע שראה פעם אחה לאחד שחילל את השבת, התחיל לפשפש במעשיו אם הוא גם כן, חס ושלום, חילל את השבת, כי אם אדם רואה שחברו עושה עבירה חלילה, בוודאי זה האדם הרואה עשה גם כן עבירה כזו, והוא בהשגחה פרטיות, שיזכר הרואה את חטאו ויעשה תשובה. ואלמלא היה נקי לגמרי מן אותו החטא, לא היה רואה גם אצל חברו חטא זה. והזכיר עצמו ששמע פעם אחת זילותא דתלמוד חכם ולא מיחה. ולפי דברי הזוהר הקדוש תלמוד חכם נקרא “שבת”, ואם כן מי שאינו חושש לכתוב תלמוד חכם, הוא בכלל מחלל שבת, ולכן הראו לו מן השמים שחברו חילל שבת. עד כאן דבריו הקדושים.

וכבוד קדושת מחותני הגאון הקדוש מורנו הרב רבי חנה הלברשטאם ז”ל הי”ד מקאלשיטץ פירש בזה בפרשת בלק, “וירא פנחס”, ראה מעשה ונזכר הלכה. וקשה דלמה לו להאריך ולומר “ראה מעשה”, הווא ליה למימר בקיצור “נזכר הלכה”. ולפי הקדמה הנ”ל אתי שפיר דכאשר ראה פנחס מעשה זמרי התחיל לפשפש במעשיו, ולא מצא בעצמו שום שמץ מן העבירה שראה. עד שהזכיר עצמו דהלכה הבועל ארמית קנאים פוגעים בו. והרי הלכה זאת אי אפשר לקיים בלי ראיה, על כן כדי לקיים את ההלכה ראה הך מעשה, ולא משום שיש בו שמץ מהך חטא. נמצא דעל ידי המעשה שראה פנחס והיה חידוש בעיניו מפני מה הראו לו מן השמים עבירה זו ופשפש כל כך במעשיו עד שנזכר ההלכה, וזהו שאמר “ראה מעשה”, ועל ידי זה “נזכר הלכה”. עד כאן דבריו הקדושים.

ואזכיר מה שפירש בזה כבוד ידידי הרב הרב הגאון חריף ובקי מורנו הרב רבי שמואל חיים סופר ז”ל הי”ד חמן אחי הרב הגאון הצדיק מוהרי”ס (שליט”א) [ז”ל] אב בית דין קהילת מ’ איוואר יצ”ו לשון רש”י על הפסוק “דבתם רעה”, כל רעה שהיה רואה באחיו היה מגיד לאביו. והיינו דיוסף הצדיק לא הייתה כוונתו לספר לשון הרע על אחיו רק בזה היה רוצה להראות לאביו שפלות ערכו, כאומר ראה אבי שפלות ערכי שאלו ואלו עבירות ראיתי באחי, ומסתמא גם אני אינני חף מחטאים הללו. וזה שמדייק בלשון רש”י ז”ל על כל רעה שהיה רואה באחיו היה מגיד לאביו, רצה לומר שלא הייתה כוונתו לדבר לשון הרע, אלא כוונתו הייתה להודיע לאביו הראיה שראה דמסתמא יש בידו גם כן שמץ פסול מעבירות אלו, מדהזמין לו ה’ יתברך שיראה כזאת. עד כאן דבריו. ודברי פי חכם חן. הובא בבנין דוד פרשת ויגש, ומפרש בזה דבר יקר בסמיכות הפרשה. עיין שם.

ולכאורה היה מקום לחלק דדברי הבעל שם טוב הקדוש הנ”ל הוא דווקא אם על פי מקרה וסיבה ראה אחד לחברו שחטא, אז הוא סימן שהוא גם כן נכשל בזה. מה שאין כן היכא שהאדם מוכרח להיות זמן רב עם רשעים ביחד, כמו בבית אסורים, ואין לו ברירה שלא לראות מעשיהם, אז אין סימן ממה שרואה שגם הוא נכשל. וזהו שאמר דיוסף הצדיק אף שהיה מוכרח להיות בבית אסורים עם הרשעים, עם כל זה “ואת כל אשר עושים שם”, היינו אף שהיה בבית אסורים והיה מוכרח לראות בתמידות במעשיהם, עם כל זה הוא היה עושה, היינו שתלה בעצמו שגם הוא כבר עשה שמץ כזה, ולכן רואה מעשיהם. והבן.

(זר זהב, יצא לאור יחד עם שו”ת מקדשי השם, מאת רבי צבי הירש מייזליש)

הרב שמואל חיים סופר נשא לאשה את מרת שרה יוטא בת הרב יוסף משה מייזליש אב”ד מארוש-אויוואר בהונגריה. כיהן כ”רב צעיר” במארוש-וואשארהעלי (וואשארהי), לצד אביו הרב מנחם סופר הי”ד מחבר הספר “מנחם משיב”. השיב תשובות בהלכה, ופרסם דברי תורה בירחונים תורניים. חלק מחידושי תורתו הובאו בספרו של אביו. נספה באושוויץ עם רעייתו, עם אביו ועם רבים מבני משפחתו וקהילתו בט’ בסיון תש”ד.

מספר הצפיות במאמר: 123

הדפס