האהבה ואחדות הם יתד שכל גופי תורה תלויין בה / הרב אלימלך פישמאן הי”ד
“שבעת ימים תקריבו אשה לה’, ביום השמיני וגו’ עצרת הוא וגו’ (ויקרא כג,לו).
פירש רש”י עצרתי אתכם אצלי וכו’ כיון שהגיע זמנם להפטר אמר, בני בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם, עד כאן דבריו.
לכאורה היה שייך לומר קשה עלי לפרוד מכם.
ואפשר לומר על פי הידוע, שהאהבה ואחדות הוא יתד שכל גופי תורה תלויין בה, כמאמר הלל (שבת ל”א:) מאי דעלך סני לחברך לא תעביד, זהו כל התורה. ולא מצא הקב”ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. כמו שנאמר “חבור עצבים אפרים הנח לו”. ולהיפך, אין במציאות דבר שנוי כל כך בעיני ה’ יתברך כמו המחלוקת ופירוד הלבבות, כמו שנאמר “חלק לבם עתה יאשמו”. ולא נחרב בית המקדש השני רק בעוון שנאת חנם. והנה עיקר המחלוקת נצמח מחמת חוסר פרנסה בעונותינו הרבים, שכל אחד יש לו טינא בלב על חברו שמסיג גבולו ומקפח פרנסתו, בחשבו כי אם חברו לא היה עוסק במסחר ומשא ומתן שיש לו, אז היה לו פרנסה יותר בשופי. והיינו האי דאחרביה למקדשא ועדיין מרקד בינן (יומא ס”ט:). אמנם בהגיע תור ימים הנוראים שהם זמן עזיבת קנאה ושנאה ותחרות, וקבלת אהבה ואחוה וריעות, ואחר כך חג הסוכות ומצות ד’ מינים שמרמז על יאגדו אלו עם אלו סימן לאהבה ואחדות, והם ימים שאין עוסקים במשא ומתן, ישכחו מה שבלבם זה על זה ועוזבים השנאה והקטטה.
ולכן כאשר יעברו ימי החג וקרובים ימי החול לבא, אשר הם עלולים לעשות פירוד חדש, אומר הקב”ה בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד על כל פנים, שתהיו באחדות אחד עם חברו, כי קשה עלי פרידתכם, היינו הפירוד שביניכם לבין חבריכם בימי החול הבאים, לכן עכבו עמי עוד יום אחד באהבה ואחוה ושלום וריעות.
במדרש “ולקחתם לכם ביום הראשון” וגו’, וכי ראשון הוא והלא ט”ו הוא, אלא ראשון לחשבון עונות. וצריך ביאור. עוד במדרש רבי אבא בר כהנא פתח “קחו מוסרי ואל כסף”, וצריך ביאור. ועיין קדושת לוי פרשת האזינו, כי בראש השנה ויום כיפור עושין תשובה מיראה, כי ברא השנה יכתבון וכו’ ונעשו זדונות כשגגות, ומה לו לחשבון מוטב לא יזכרו ולא יפקדו. אבל בסוכות עושין תשובה מאהבה וזדונות נעשו זכיות, אז ראשון לחשבון עונות כמה הן לידע מספר הזכיות. עד כאן דבריו.
ועל פי דרכו אפשר לפרש באופן אחר, על פי מה שכתבנו בפרשת חקת בפסוק “על כן יאמרו המושלים בואו חשבון”, שדרשו חז”ל (ב”ב ע”ח:) “המושלים” אלו המושלים ביצרם, “בואו חשבון” בואו ונחשוב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. וביארתי על פי מה שכתב הישמח משה פרשת ראה בהפטורה, שהקדמונים נחלקו איזה עדיף, אם המתאווה ומתגבר על יצרו, או מי שאינו מתאווה כלל דלדעת הרמב”ם מי שאינו מתאוה כלל כמו אברהם שהפכו לטוב ליצר הרע, כמו שנאמר “ומצאת את לבבו נאמן”, או כדוד שהרגו, כמו שנאמר “ולבי חלל בקרבי” ואין לו נטייה לרע כלל, עדיף. וחלקו עליו, כי אדרבא, המתאווה ומתגבר עדיף שעושה לכבוד קונו, מה שאין כן מי שטבעו בכך אם כן במה עובד אדוניו. והכריע הישמח משה, דאלו ואלו דברי אלקים חיים, דבתחלה ודאי עיקר כהחולקים דאם נטבע כך מבטן צדיק מה פעל, אבל אחר כך כאשר על ידי מלחמתו כבשו כל כך עד שבא לבחינת דוד, ומכל שכן לבחינת אברהם, ודאי מה טוב ועדיף מהלוחם כל ימיו. עד כאן דברי הישמח משה.
ואפשר לומר דהיינו מחלוקת חז”ל (עבודה זרה י”ז:) דמאן דאמר ניזיל אפתחא דזונות דניכף ליצרן ונקבל אגרא סבירא ליה כהחולקים, ומאן דאמר ניזיל אפתחא דעבודה זרה דנכיס ליצריה סבירא ליה כהרמב”ם. ומאמרם באבות (פרק ה משנה כ”ג) לפום צערא אגרא, גם כן ראיה להחולקים.
והנה לדעת החולקים יש לכאורה לבעל דבר לחלוק, אשר מי שהרגו ליצר הרע או הפכו לטוב ומעתה אין לו שום נטייה לרע, ואין לו צער ועבודה להתגבר על יצרו, אין מגיע לו שכר כמו לאיש שיש לו עדיין מלחמה עם היצר הרע. אמנם ודאי כדי שלא יאמר אותו צדיק וכי בשביל שאני זכר הפסדתי, בטח אין הקב”ה מקפח שכרו ולא יגרע מצדיק עינו פחות מאותן העומדים עוד בקשרי המלחמה.
והנה אמרו חז”ל (אבות פרק ג משנה א) עקביא וגו’ ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. ופירש הגר”א כי נתינת דין הוא על מה שחטא, ונתינת חשבון הוא מפני שאין אדם חפשי מלקיים מצות בכל שעה ורגע, ואם כן באותה שעה שעשה עבירה מלבד העבירה שעשה הרי באותה שעה לא עשה מצוה, וזהו החשבון שמענישים אותו על שלא קיים מצות בעת עשיית העבירה. עד כאן דברי קודשו.
והנה למאי דקיימא לן (סוטה י”א) מדה טובה מרובה ממדת פרעניות וידיעת ההפכים בשווה, יתכן לומר כשמקיים מצות מלבד שיבא על שכרו על עשיית המצות, גם זאת יחשבו לו כמה חבילות עבירות היה יכול לעשות בעת עשיית המצות וחדל מהם, ועל זה מקבל שכר בפני עצמו, והוא כענין מאמר חז”ל (קידושין ל”ט:) ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה, ומכל שכן כשעושה מצות.
והנה לדעת החולקים על הרמב”ם היה לכאורה מקום לומר דכל זה שייך דוקא באותן שנלחמים עדיין עם היצר הרע ויש להם נטייה לרע ומתגברים עליו, לכן מגיע להם שכר על מניעת העבירות בעת עשיית המצות. אמנם אותם שהרגו את היצר הרע או הפכוהו לטוב הם לא יבואו בשכרם על אשר לא עשו עברות בשעת עשיית המצות. ולכאורה יתבאר בזה מאמר חז”ל (ברכות ל”ד:) במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. אמנם כן ודאי חס ליה למריא דאברהם לומר כן שיהיה זריז ונפסד חס ושלום, ובלי תפונה כמו שמקודם שהרג היצר הרע או הפכו לטוב שהייתה לו נטייה לרע הגיע לו שכר, מכיוון שעלה שוב לא ירד ומקבל שכרו משלם גם כשכבר הפכו לטובה, כמו שאר באי עולם שלא השיגו עדיין מדרגה זאת.
ובזה יבואר “על כן יאמרו המושלים” אלו המושלים ביצרם, היינו שהרגוהו או הפכוהו לטוב, “בואו חשבון”, היינו שגם הם יחשבו כמה עבירות היו יכולים לעבור בעת עשיית המצות, ומגיע להם שכר על הפרשה מהם. ואי דיקשה מדוע יעשו להם חשבון כזה, והלא כבר נתבטל יצר הרע שלהם ואין להם נטייה לרע, לכן אמר בואו ונחשוב חשבונו של עולם דייקא, היינו החשבון של אותם באי עולם שאינם מושלים ביצרם ויש להם עדיין נטייה לרע, וכשם שהם מקבלים שכר על שבשעת עשיית המצות לא עשו עברות, כמו כן לא יבצר מאותם המושלים ביצרם.
ובזה יבוארו המדרשים, דהנה בימים נוראים מה שישראל עושים תשובה ומסגלים מצות ונשמרים מעבירות, היה לכאורה גם כן מקום לומר דדי בזה שמקבלים שכר על עשיית המצות, אבל על מה שנמנעים מלעשות עבירות בשעת עשיית המצות לא יקבלו שכר, כי באמת היו עושים עברות רק מחמת שהזמן גרסא מפחד ימי הדין והמשפט נמנעים מעברות וכמעט נתבטלה הבחירה, ולכן לא יחשבו עם האנשים האלו מה שהיו בשב ואל תעשה עברות. אמנם כאשר יבואו ימי החג שכבר עברו ימי הדין ויצאו בדימוס והחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה לסגל מצות סוכה וד’ מינים, וגם כן אינם עושים עברות, שאז אין לבעל דבר לחלוק שיש להם מגור מלעשות עברות מחמת יראת הדין, אז הוא ראשון לחשבון עונות שמחשבין כמה עברות היו יכולים לעשות ולא עשו ומקבלים שכר, וממילא מקבלים שכר על מניעת העברות דימי הנוראים גם כן, דבא זה חג הסוכות וגילה על זה ימים נוראים. דמה שחדלו אז גם כן לא היה מחמת פחד ימי הדין. ומקבלים שכר כמו המושלים ביצרם.
והנה, כסף הוא לשון תאוה וחמדה כמו “נכסוף נכספתי”. ובזה יבואר המדרש “קחו מוסרי”, שתקחו מוסר להרוג יצר הרע או להפכו לטוב, “ולא כסף” היינו תאוה, שלא תדמו שיותר טוב שיהיה לכם תאוה ונטייה לרע, כי אז תקבלו שכר גם על מניעת עברות, אבל אם תמשלו ביצר הרע ולא יהיה לכם נטייה לרע יקופח שכרכם, כי באמת יחשבו לכם חשבונו של עולם וישלם ה’ פעלכם ומשכורתכם תהיה שלמה.
(לחם אבירים, עמו’ רל-רלב)
הרב אלימלך פישמאן, מבארדוג קרסטיר (הונגריה), נולד לאביו ר’ ישראל ולאימו רעכיל בשנת תרמ”א (1881). בעיר סלוטפינא, בקרפאט-רוסיה, ליד מרמרוש-סיגט. אביו היה ממכובדי קהילתו והתפרנס מעבודה במכרות המלח הממשלתיות.
הרב אלימלך למד בישיבת בעל “קדושת יום טוב” בסיגט ובישיבת בעל “ערוגת הבושם” בחוסט. עוד בצעירותו נודע כבחור מוכשר ומעמיק וחידש חידושים רבים. בהיותו בן חמש עשרה שלח אותו ראש הישיבה, בעל “ערוגת הבושם”, עם מכתב לאביו, בו נכתב שבשל כישרונותיו ורמת לימודיו כבר אין הישיבה מתאימה לו, ויש לשלוח אותו ללמוד בשיעורים פרטיים מתלמיד חכם. והוסיף וכתב “ומובטח אני שיחדש חידושים רבים, ויפוצו מעינותיו חוצה”.
הוא היה תלמיד חכם גדול שכיהן כגבאי ואיש ימינם של בית הצדיקים הרב הקדוש רבי ישעיה שטיינר מקרסטיר ובנו אברהם. חידושיו יצאו לאור בספר “לחם אבירים” פירוש על התורה בדרכי האגדה והדרוש.
בהיותו בן שמונה עשרה נשא לאשה את מרת יוטא ברכה בת החסיד הרב אברהם ומרת טויבא איידל הארניק, מצאצאי הגאון רבי חיים יוסף גוטליב רבה של סטרקוב ומחבר ספר “טיב גיטין וקידושין”. לאחר נישואיו נפטר אביו, ומשפחתו נותרה ללא מפרנס. האלמנה, בנה הרב אלימלך ואשתו, ניהלו חנות מכולת, אך למרות עבודתם הקשה היא לא הספיקה לפרנסתם, והרב אלימלך החל לעבוד כמלמד וראה ברכה בעמלו. לאחר שפרצה מלחמת העולם הראשונה, ברחו הרב אלימלך, עם אשתו וששת ילדיהם, לעיר ארשעווע, שם החל להיות משמש בקודש אצל רבי יואל טייטלבוים, וכעבור מספר חודשים עבר לשמש את הרה”ק רבי ישעיה מקרסטיר, לצד שני גבאים נוספים, ותפקידו היה לכתוב את הקוויטלאך עבור החסידים שבאו אל הצדיק להתברך. בימים הנוראים היה הרב אלימלך משמש כשליח ציבור בתפילת שחרית. הוא שימש גם כבורר בין בעלי דינים, ועסק בפתרון שאלות סבוכות.
הרב אלימלך ואשתו הי”ד נספו באושוויץ בו’ בסיון תש”ד (1944).
נולדו ילדים רבים, מהם נספו:
- הרב ישראל שו”ב בקהילת מעדיאסא ורעייתו מרת גיטל בת רבי אלכסנדר זושא שיק אב”ד סילאדי פיער ז”ל, ובניהם : ישעיה, מנחם זאב, אליהו, מרדכי אהרן ואברהם. הי”ד.
- שרה, אשת הרב יחזקאל שרגא רוזנצוויג הי”ד מדעבקעצין, וילדיהם: חנה רעכיל, ישראל, יעקב, חיים יוסף, שלום, אברהם יצחק, טאבא איידל. הי”ד.
- הרב מרדכי, שו”ב בקהילת באלדווא, ורעייתו מרת יענטא בת הרב שמואל אהרן דייטש הי”ד ממישקאלץ, וילדיהם: רחל מלכה, שייינדל ויעקב חיים. וכל צאצאיהם. הי”ד.
- מרים גיטל ובעלה הרב שלום יחיאל מיכל קליין, וילדיהם ישראל, אלעזר פינחס, משה, אסתר, רעכיל טויבא. הי”ד.
- הרב דוד ורעייתו רויזא בת הרב אליהו הלוי הורוביץ שו”ב בנירדהאז, וילדיהם יוסף יוזעף, אברהם, בילא דינה, רעכיל, דבורה גיטל. הי”ד.
שמות נוספים של בני הרב אלימלך:
- הרב חנניה יום טוב ליפא, בעלה של מרת העוועלע.
- ר’ חיים יוסף, בעלה של רחל יהודית.
- רעכיל טאבא אשת ר’ נחמן חיים איינהורן.
- עטיא.אשת ר’ אברהם אייזיק קליינרמאן.
הרב אלימלך כתב חידושים רבים על התורה, על הש”ס בבלי וירושלמי ועל ארבעת חלקי השולחן ערוך. הוא נהג לשבת ולכתוב את חידושיו ביום ובלילה, ולעתים חלם חידושים בלילה והיה קם וממהר לכתוב את החידוש. בשנותיו האחרונות יגע לסדר את כתביו לדפוס, ובשעה שהוא גורש, יחד עם יהודי עירו, לגיטו אויהל, לקח אתו את כל כתביו, אך אלו אבדו בשואה, מלבד ספר אחד, ספר “לחם אבירים” על התורה, שהספיק להדפיס יחד עם הסכמות גדולי דורו וצדיקיו. לימים, הספר שב ויצא לאור בארה”ב בידי בניו, הרב חנניא יום טוב ליפא והרב חיים יוסף.
לחן של הרב אלימלך פישמן הי”ד לפיוט “שלום עליכם” השתמר ועלה לרשת:
מספר הצפיות במאמר: 101
