מכתבי התעוררות לקראת חג הפסח שנת תרצ"ו ותרצ"ז / רבי ירמיהו קאליש הי"ד מאופלע
דרך חיים תוכחת מוסר. הנני אומר לעצמי כאשר זה כל האדם, צריך לעשות חשבון לנפשו, ומיגו דזכי לנפשי זכי נמי לחבריה, מהצורך לשום לב מהות הימים הקדושים האלה חודש ניסן וחג הפסח.
בא' בניסן ראש השנה למלכים, רמז לישראל בני מלכים, על שם שמקבלים עליהם עול מלכות שמים. ומראש חודש ניסן עד הפסח שני שבתות, רמז למאמר חז"ל אלמלא שמרו ישראל שני שבתות מיד היו נגאלין.
וזה רמז על כל נפש מישראל בפרט. כמאמר בעל ההגדה, בכל דור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, היינו מחלק הרע שנקרא 'מצרים', כמבואר בספרים הקדושים.
וזה ענין השתי שבתות, שהם בחינת 'סור מרע', עד י"ד בניסן הבדיקה והביטול לחמץ המרומז ליצר הרע. הבדיקה וחיפוש – היינו חשבון האדם עם נפשו מנעוריו עד עתה, והביטול והביעור – על מהיום והלאה, שלא ישוב עוד לכסלה.
ואחר כך זוכין לזמן חרותינו, ימי הפסח, בחינת 'עשה טוב' במעשה המצות פסח מצה ומרור. על כן בני אהובי התעורר בימים הקדושים האלה, זכור בוראיך בימי בחורותיך, וזכור תכלית האמתי שבראנו לכבודו ונתן לנו תורת אמת לקיים התורה והמצות. ולקדש עצמו בכל ענייני קדושות במעשה ודיבור ומחשבה.
וזה רמז חמץ במשהו, היינו במחשבה שהיא בחינת משהו.
ותתחזק לקבוע עיתים לתורה בכל יום ללמוד גמרא ודינים נצרכים איסור והיתר, ובשבתות וימים טובים ללמוד חומש ופירוש רש"י ומדרש וזוהר, ובזה תשמח נפשי.
הנני אביך ירמי'
(יד דוד – דברי ירמיהו, אגרות קודש, עמו' קנו)
ב"ה. ווארשא, יום ה' צו ו' ניסן תרצ"ז
כבוד בני היקר לייביל שיחיה
ב"ה פה אתנו כולנו החיים והשלום והבריאות כה יתן ה' יתברך לשמוע ולהשמיע נצח בשורות טובות בתוך כלל ישראל.
לקראת ימי החג הקדושים הבעים עלינו לטובה הנני נותן את ברכתי אשר תחוגו את ימי חג המצות הקדושים בכשרות ואורה ושמחה. ובחודש זה אשר ישועות בו מקיפות יעזרינו ה' יתברך לישועה שלימה בכלל ובפרט ברוחניות וגשמיות, וכמי צאתנו מארץ מצרים יראינו נפלאות, כמאמר ההגדה 'בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים' המרומז לישועה הרוחנית לצאת מחושך מצרים, ולזכות 'לכל בני ישראל היה אור', וברמז זה מתחיל הגמרא בפסחים לשון 'אור'.
דבר בעיתו מה טוב להתעורר בימים הקדושים האלה בתוכחת מוסר כאהבת אב לבנו ואבקשך ממך לקבל עול מלכות שמים שלימה, וזכור את בוראך ביי בחרותיך לעסוק בתורה ומצות מתוך קדושה וטהרה, והבא ליטהר מסייעין אותו מן השמים תורה עם דרך ארץ לשם שמים. ותראה ללמוד בכל יום תורה שבעל פה הן רב הן מעט כפי שהזמן גרמא. או גמרא או משניות או מדרש, ובכל שבת קודש תורה שבכתב הסדרא שמו"ת עם פירוש רש"י ולפעמים להגות בספרי מוסר הקדושים.
כאשר כתבת אשר זוגתך שתחיה אינה בבריאות שלימות היה לנו קצת עוגמת נפש, ואך נצפה לישועות ה' יתברך אשר יהיה לה הרפואה השלימה במהרה.
נא להודיענו מבריאתכם ומשלומכם הטוב וממצב פרנסתך…
אביך המצפה לשמוע מכם בשורות טובות
ירמי' בהה"ק זצללה"ה זי"ע…
(יד דוד – דברי ירמיהו, אגרות קודש, עמו' קסח)
רבי ירמיה קאליש, האדמו"ר מאופלע, היה בנו הצעיר של רבי יעקב דוד קאליש מאמשינוב, בנו של האוהב ישראל מוורקא. הוא נולד באמשינוב בשנת תרל"ג (1873). לאחר שהתייתם מאב בגיל חמש בשנת תרל"ח (1877), גדל אצל אחיו האדמו"ר רבי מנחם קאליש.
בשנת תרמ"ו התחתן עם מרת ברכה יהודית בת הנגיד ר' מנחם מנדל שאטין, ולמד במשך מספר שנים בלובלין כשהוא סמוך על שולחן חותנו, ונולדו להם חמישה ילדים. בזיווג שני נשא את מרת ברכה קילא נחמה בת האדמו"ר רבי אברהם אייגר בעל ה'שבט מיהודה' מלובלין, ונולדו להם ארבעה ילדים. רבי ירמיה קבל היתר הוראה מאת רבי חיים סולביצ'יק מבריסק, וכיהן כרב העיירות וישיגרד ואופולה שליד לובלין, שם נודע כבעל מופת והמונים שיחרו לפתחו.
במהלך מלחמת העולם הראשונה סייע רבות לפליטים יהודים שגורשו על ידי הצבא הרוסי, ואף נכלא במשך מספר חודשים על ידי הרוסים לאחר שהוחשד כמרגל לטובת אוסטריה וגרמניה. הוא שוחרר חולה ורצוץ, רק לאחר שחסידיו שלמו למפקד הצבאי שוחד. לאחר פטירת אחיו בשנת תרע"ח (1917) החל לכהן כאדמו"ר מאופולה-אמשינוב עבור חלק מחסידי אחיו. הוא עבר מאופולה לעיר ורשה, ניהל שם בית מדרש, ונודע כלמדן, חריף, גומל חסדים ואוהב ישראל, עד כי יצא לו שם שהוא 'רבי לוי יצחק מברדיצ'ב הפולני'..
בימים הראשונים של מלחמת העולם הראשונה יעד לחסידיו להמלט או להסתתר, ולשאלתם מה בדעתו לעשות, השיב "עלי לא תהיה לרוצחים שליטה!"
רבי ירמיה סירב להצעה לברוח מפולין הכבושה בתחילת מלחמת העולם השניה, ובחר להישאר עם חסידיו. בשעת האקציה הגדולה בגטו ורשה באלול תש"ב (1942) נדרשו היהודים לעזוב מיד את בתיהם ולרדת לחצר. הרבי סירב למלא את דרישת הגרמנים ונשאר בדירתו, הוא התעטף בטלית ותפילין, קרא קריאת שמע על כסאו ונפטר. חסידיו הביאו אותו לקבר ישראל בחצר ביתו ברחוב פאוויה מס' 4, בשעות הלילה, בחשאי ובמסירות נפש.
שרידים מדברי תורתו יצאו לאור בספר "יד דוד – דברי ירמיהו" (בני ברק, תשנ"ח).