מכתב לבן שהתחתן ודרוש לשבת שובה, במעלת עבודת ה’ בשמחה / הרב שמעיה לעוו הי”ד
ב”ה
החיים והשלום לך אהובי בני רחומי מחמד נפשי ולזוגתך כלתי הצנועה והחשובה בת גדולים שתחיה, תזכו שתבנו בית נאמן כרחל ולאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל אמן כן יהי רצון.
בני יקירי נ”י, להיות כי בעת שמחתך לא היה הזמן גרמא לדבר ולטייל אתך באריכות להורות לך הדרך אשר יעשה האדם וחי בהם, על כן אמרתי לבוא במגילת ספר כתוב הדר הוא לכל מי שרוצה לילך בדרך התורה כאשר קבלתי מפי מוריי זקינינו הגאון הצדיק זצ”ל.
ראשית דבר לאשר זכית בזכות אבות אבותי לקחת בת תלמיד חכם וגדול הדור מפורסם אשר כל העם עונים אחריו מקודש, על כן אחלה אותך שאליו תשמע כאשר יורה אותך ואל תסור מדבריו, וכאשר יאמר כן תעשה, כי נתאמת אצלי שכל דבריו המה תורה ויראת שמים , ואפילו שיחות חולין של תלמידי חכמים, כביכול, צריך לימוד. ד’ יאריך ימיו ושנותיו. והגם שכל התחלות קשות, אמנם לאחר שתרגיל עצמך לשמוע בקול דברו הנאמר באמת וצדק מעומק הלב, תראה עד היכן דבריו מגיעים לתכלית האמיתי כי רצונו להרבות כבוד שמים בכל דבר ודבר.
אמנם אני מזהיר אותך שיהיה הכל בשמחה, כמאמר דוד מלך ישראל “עבדו את ד’ בשמחה”. ותרגיל עצמך במדות ישרות והגונות, כאשר ציווה הרמב”ן ז”ל לבנו, כמבואר באגרת הרמב”ן ז”ל, לילך בדרך הענווה האמיתית ולהסיר מדות הכעס מכל וכל, אל יזכר ואל יפקד, אפילו בעת שנראה שצריך לכעוס חס ושלום, אל תאבה ואל תשמע, כי דברי חכמים בנחת נשמעים.
ובעניין סדר לימודך יש ת”ל מי שיורה אותך, חותנך הגה”צ שליט”א. ובוודאי מהטוב שתעשה לך זמן קבוע לכל לימוד ולימוד, ותמחול לעיין בספר תשובת חות יאיר בסימן קכ”ד אופן וסדר הלימוד לשמה, יעויין שם.
וכבר נודע לך בני רחומי מאמר חז”ל, שצריך לכבד אשתו יותר מגופו, ובשאר ענינים שבינו לבינה תלמוד בשלחן ערוך אורח חיים סימן ר”מ ובראשית חכמה ושל”ה ושאר ספרים הקדושים המדברים מזה. וכן תעשה וינעם לך. ובעניין טבילת עזרא, מינה בל תזיע. ותעיין במאור ושמש פרשת אמור ותראה עד היכן הדברים מגיעים, שלכך תפילתן ותורתן של תלמידי בעש”ט הקדוש זלה”ה זי”ע עולה למעלה לאשר היו נזהרים בזה. יעויין שם.
והעיקר שכל מעשיך יהיו בהשכל ודעת באופן שתמצא חן בעיני אלקים ואדם. והכל בשמחה, שאין השכינה שורה רק מתוך שמחה של מצוה. ודי לחכימא. ותראה שתלמוד הלכות נדה בשולחן ערוך בעיון שיהיה שגור בפיך ובפרט בענייני הווסת. ובזה בל תכשל חס ושלום. ותעמידו דור ישרים כאשר בצפיתני בעזר יתברך שמו. ובין תבין אשר לפניך ובחרת בחיים, ותעלה מעלה מעלה, מדרגה לדרגה, עד רום המעלה, כאשר עם לבבך ולבב אביך המשתוקק באהבתך והמצפה לישועת ישראל ולגאולת עולם במהרה.
קריסטור, ב’ לסדר ‘והיתה לו ולזרעו אחריו’. ‘כל הברכות’ לפ”ק.
שמעי’ לעוו
(מכתבה הרב שמעיה לבנו לאחר חתונתו, בני שמעיה, עמו’ י)
במדרש פרשת תבא ‘ושמחת בכל הטוב’, אין ‘טוב’ אלא תורה, לכך משה מזהיר את ישראל ‘עשר תעשר’, עשר בשביל שתתעשר.
ונראה לי בסיעתא דשמיא לפרש בהקדם מאמרם ז”ל ביצה ט”ו ע”ב, דדריש מקרא ‘כי חדות ה’ הוא מעוזכם’, אמר להם הקב”ה לישראל, לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע. והקשו בתוספת, מהא דאמרינן פסחים ק’, עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. ובפשיטות נראה לי לחלק, דהנה מקרא זה נאמר בנחמיה ח’, ושם מיירו בראש השנה, כדכתיב ‘ביום אחד לחדש השביעי’, ואם כן להמבואר בכריתות ו’ והוריות י”ב דסימנא מלתא לאכול בראש השנה רוביא, תלתא וכו’ דברים המורים לסימן טוב, וכן הוא בשולחן ערוך סימן תקפ”ג מהאי טעמא לאכול בשר שמן. וברמב”ן על התורה ריש פרשת לך שכתב, ודע כי כל גזירות עירין משיוצא למטה סימן לזה לא ישתנה בשום אופן, ועל פי זה כתב בחיי אדם הלכות ראש השנה שזה הטעם שאמרו חז”ל סימנא מלתא, עיין שם. ואם כן יש לחלק דבריש שתא לסימנא טבא שפיר דמי אפילו ללוות וליקח בהקפה שלא יחסר לו מאומה, ובעזרו יתברך שמו יפרע גם כן הקפותיו. אבל לענין שבת ויום טוב אחר, נאמר עשה שבתך חול, כמו שכתב הטור ריש סימן רמ”ב.
ובספר הקדוש תולדות יעקב יוסף בפרשת תבוא כתב לתרץ קושית התוספות בדרך נפלא, על פי משל ומליצה מרבו הקדוש הבעש”ט זי”ע, לבן מלך שנשתלח למרחקים לכפר אחד בין אנשים פחותי ערך. ובהאריך הזמן שמה הגיע מכתב מאביו המלך, ורצה לשמוח בו מאוד, אך חשש מבני הכפר שילעיגו עליו באומרם מה יום מיומים, ולשמחה מה זו עושה. מה עשה בן המלך, קרא לבני הכפר וקנה להם יין ומשקים המשכרים. ועד שהם שמחים בעסק היין, הוא מוצא עת לשמוח מאוד בשמחת אביו. והנמשל מובן, כי הנשמה בושה לשמוח בשבת בתענוגי אביו מלך מלכי המלכים הקב”ה, בהנשמה יתירה, שהוא לו אגרת שלומים מאביו, מחמת הגוף שהוא בן כפר. לכן ציוותה התורה הקדושה לענג הגוף בשבת ויום טוב, ואז כשהגוף שמח בשמחת הגוף, אז יש פנאי להנשמה לשמוח בשמחת דביקות הקב”ה. וזה כוונת הש”ס, לוו עלי, כי הנשמה חלק אלקי ממעל. וקדשו קדושת היום, רצה לומר, שהנשמה תקדש את עצמה בקדושת היום. והאמינו בי, כי האמנה הוא דביקות הנשמה בהקב”ה וכו’, אז אני פורע. מה שאין כן עשה שבתך חול, היינו כשאינו עושה בשביל בן המלך, רק בשביל בן כפר לחוד, שאז ‘שבתך’ בבחינת ‘חול’, אז יעשה חול ולא יצטרך לבריות. עיין שם דבריו הקדושים כי נעמו.
ועיין תשובת שערי צדק אורח חיים סימן קכ”א לענין לשחוט ביום שני דראש השנה לצורך שבת שאחריו, שכתב להתיר. עיין שם שכתב שאפשר גם כן לאחר שהם ימים קדושים ונוראים, בוודאי כל ישראל כמאז המה בחזקת טהרה לעשות עיקר השמחה בשמחת אביו, כבן המלך הנ”ל.
ובזה נאמר להבין דברי הש”ס ברכות ו’, כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות, שנאמר ‘קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה’ צבאות’. ואם משמחו מה שכרו, זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות. עיין שם. ולכאורה שמחה מה זו עושה להיות שכרו גדול כל כך. אמנם להנ”ל יש להסביר, דהנה עיקר השמחה לשמוח חתן וכלה, הוא בדרך הנ”ל, כי השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה ובלא חומה ובלא טובה, כמאמרם ביבמות ס”א. ועיקר השמחה והסעודה בשמחת הגוף, הוא שאז יש פנאי להנשמה לשמוח בדביקות הקב”ה, כי קוב”ה ואורייתא וישראל חד. ובגלל זה עיקר השמחה, שמחת הנפש, לשמוח בשמחת החתן שזוכה לתורה וחומה כנ”ל. ואם הוא משמחו באמת ואין כוונתו לשמחת הגוף, על ידי זה שכרו שהוא גם כן זוכה לתורה, מידה כנגד מידה, וכנ”ל.
ולפי זה נאמר בכוונת המדרש הנ”ל, ‘ושמחת בכל הטוב’, אין ‘טוב’ אלא ‘תורה’. דהנה כתיב ‘לא טוב היות לאדם לבדו’, ואמרינן יבמות ס”ג, זכה עוזרתו, והיינו שעל ידי זה [ש]עוזרתו, הוא זוכה לתורה, שנשאר לו עת ללמוד. ואם כן תכלית הטובה אשר נתן ה’ אלקיך לך ולביתך, הוא אשתו, שעל ידי זה יזכה לתורה. ועל כן הזהיר משה את ישראל, עשר בשביל שתתעשר, וכתיב בתריה ‘למען תלמד ליראה’, כי על ידי זה יהיה לו פנאי, ויהיה מקום לשמח את הגוף לתכלית שמחת הנפש בתורה ומצות.
ובזה יש להבין דברי הזוהר הקדוש שכתוב לגנות על הני דצווחין בימים הקדושים ‘הב הב. הב לן מזונא. הב לן מייא’. ולכאורה הלא בביצה ט”ז אמרינן כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה, ומפיק ליה מקרא “כי חק לישראל הוא'”, ו’חק’ הוא לישנא דמזוני, מקרא ד’ואכלו את חוקם’, ומקרא ‘הטריפני לחם חקי’, ולא לחנם השמיענו זאת חז”ל, אלא בוודאי להתפלל עליו. ואמרינן בראש השנה ט”ז, מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות. וכן שתי הלחם בשבועות, על פירות האילן. וניסוך המים בחג, על גשמי שנה. עיין שם. הרי שיש לאדם לעשות פעולה שיתברך בכל צרכיו, ואם כן לפי זה מהראוי בראש השנה שנידון על מזונא, להתפלל עליו. אולם באמת יש לומר דבוודאי מי שמתפלל על צרכי הגוף שיהיה הגוף בשמחה כדי שעל ידי זה יהיה מקום לשמח הנשמה בעניין תורה ומצות, וכהמשל הנ”ל מהבעש”ט זי”ע, בוודאי ראוי לו להתפלל עליו אפילו בימים הנוראים. והזוהר הקדוש מיירי בכאלה שמגמתם הוא רק לצרכי הגוף, כבני הכפר שהשמחה שלהם רק לצרכי הגוף, בוודאי אין הזמן ראוי כעת להתפלל באופן כזה.
וזה יש לומר בפסוק “תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו”, היינו אף על פי שצריך לתקוע בשופר, והעיקר לשבר הלב להתעורר בתשובה, וכמו שכתב הרמב”ם, עורו ישנים מתרדמתכם, ובכל זאת “כי חוק לישראל הוא”, יש להתפלל גם על פרנסה, שעל ידי זה יהיה ה”משפט לאלקי יעקב”, לקיים מצות וחוקי התורה, וכנ”ל.
ובזה יש לומר “שובה ישראל עד ה’ אלקך”, על דרך המבואר בספר הקדוש ‘ישמח משה’ על פי מאמרם ז”ל “ואתם הדבקים בה'”, וכי אפשר להדבק בשכינה, אלא הדבק בתלמידי חכמים. והיינו “שובה ישראל עד ה’ אלקך”, להחזיק ביד ברכי תלמידי חכמים, “כי כשלת בעונך”, שלא היית מחזיק לתלמיד חכם שיהיה פנוי ללמד אתכם חוקי התורה והמצוה, על כן “כשלת בעוניך,, כי שגגת תלמוד עולה זדון. עיין שם. ועל זה וכיוצא מותר להתפלל שיהיה להם פרנסה, להיות בכוחו להחזיק ידי תלתיד חכם, ועל זה אמר “קחו עמכם דברים”, היינו כמו ‘לכם’ ‘לכל צרכיכם’, גם אותן הדברים שאתם מתפללים לצרכי הגוף, היינו פרנסה וחיים, “ושובו אל ה'”, שאתם רוצים בזה עצמו שתסייע אתכם לידבק בה’ יתברך, “אמרו אליו כל תשא עון”, היינו לכל אדם אפילו מי שאינו בגדר שילמוד בעצמו, מכל מקום גם לו תשא עונו, על ידי “ונשלמה פרים שפתינו”, על דרך כל הלומד פרשת עולה, כאילו הקריב עולה, ועל ידי שיחזקו ביד התלמיד חכם העוסק בתורה, ממילא הלימוד שהמה לומדים תכפר גם עליהם. אמן כן יהי רצון.
(חלק מתוך דרשה לשבת שובה, בני שמעיה, עמו’ צה)
הרב שמעיה לעוו, נולד בשנת תרמ”ד (1884) לאביו הרב אשר (בנו של הרב הצדיק המפורסם רבי מרדכי יהודה לעוו אב”ד אינטרדאם) ולאימו מרת חיה בת הרב הצדיק המפורסם רבי יהודה גרינפלד אב”ד סעמיהאלי.
הרב שמעיה נשא לאשה את מרת חוה בת הרב יעקב יהודה הכהן גליק, ואחותו של המהרש”ג, הרב שמעון גרינפלד. לאחר נישואיו התגורר במשך מספר שנים בכפר אורישור, והוציא שם לאור את ספרו של הרב דוד טעבלי מפוזן “שערי ציון”.
הרב שמעיה למד אצל הסבים שלו, וכן בישיבת הרב יהודה גרינוואלד אב”ד סטמאר מחבר “שבט מיהודה” ו”זכרון יהודה”.
הוא היה מקושר לבניו ונכדיו של ה”דברי חיים” מצאנז, לרבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים בעל ה”קדושת יום טוב” מסיגט ולבנו רבי חיים צבי טייטלבוים מסיגט מחבר שו”ת “עצי חיים”, וכן לדודו הרב אברהם יהושע פריינד מנאסוד.
דודו זקנו, היה הרב יששכר בער קאהן, רבה של קהילת ערדא-סענזשארץ, מחבר שו”ת “בינת יששכר”.
משנת תר”ע (1910) כיהן כרבה של סעקעלי-קרסטור, שבטרנסילבניה (רומניה), והיה רבה היחיד של העיירה. בשנת תרע”ד. בשל מלחמת העולם הראשונה נתמעטו הכנסות הקהילה ולא היה בידם לשלם את משכורת הרב ושאר עובדי הקהילה.
מחבר ספר “בני שמעיה” – על התורה, על המועדים ודרושים ושו”ת (ברוקלין תש”ך). הספר יצא לאור על ידי בנו, הרב משה אריה לעוו, הרב מטעמשוואר ורב בית המדרש “תפלה למשה” בברוקלין, שהוסיף בה מקצת מתולדות אביו המחבר. הרב משה אריה היה חתן האדמו”ר רבי אליעזר פיש מביקסאד הי”ד שהיה תלמיד של רבי מרדכי יהודה לעוו באינטערדאם.
נהרג עקה”ש באושוויץ בכ”ח באייר תש”ד. כן נספו הרבנית חוה, וילדיהם חנה מלכה, ריקל (וחמשת ילדיה: אברהם יהושע, חנה מלכה, חיה, צירל ואשר זעליג, שנרצחו באושוויץ בט’ בסיון תש”ד), שרה רבקה (וילדיה: משה שלום, פראדל ואברהם יהושע, שנרצחו באושוויץ בט”ו בסיון תש”ד) ויהושע נפתלי (שנרצח בשנת תש”ה).
בתו פייגא נצלה ונשאה לאחר המלחמה לרב יחזקאל הלוי מנדל, נכד רבי יחזקאל פנט.
מספר הצפיות במאמר: 42
