שרידים מחידושיו של הבחור ר' משה אהרן הלברשטאם הי"ד, בנו של האדמו"ר מבאבוב הי"ד
אחרי דרישת שלום תורתו באהבה רבה, וכו',
אכתוב לו איזה מן הרמזים צופים שקלטתי ממכתבים שקבלתי מבן צדיק ידידינו היקר הבחור משה אהרן [הלברשטאם] יחיה [הי"ד] הבן יקיר לכבוד קדושת אדומו"ר הקדוש והטהור שליט"א [הי"ד].
* על אמרם ז"ל במנחות ק"י, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכווין לבו לשמים, דהנה האותיות קודם 'לב' הם 'אך', שהוא מיעוט, ואחריו הם 'גם', שהוא ריבוי, ו'לב' הוא באמצע, וזהו הפירוש 'אחד המרבה', היינו שמרבה על תיבת 'לב', 'ואחד הממעיט', היינו שממעיט מתיבת 'לב', שהוא 'אך', הם אינם עיקר, ובלבד שיכוון לבו לשמים, היינו הלב, שהוא האמצעי יהיה לשמים, כי אחר כוונת הלב הן הן הדברים. ודברי פי חכם חן ושפתים ישק.
* הנה ידוע דהחטאים נקראים 'שנים', כמאמר הכתוב 'אם יהיו חטאיכם כשנים' כו', ולזה מרומז בראשי תיבות 'שנים' – 'שומר נפשו ירחק מהם'. והוא רמז נפלא.
* בפרשת תצוה על הפסוק 'שפה יהיה לפיו סביב', וידוע מספרים הקדושים דזה קאי על לשון הרע, והפירוש שיעשה שפה לפיו שלא לדבר לשון הרע, דבאמת מעיל מכפר על עוון לשון הרע, כדאיתא בזבחים פ"ח ע"ב. וידיי הבחור משה אהרן הוסיף רמז על דבריהם דידוע דברית הלשון מכוון [נגד ברית המעור] ומי ששומר פיו ולשונו לא במהרה הוא חוטא. ולזה בא הרמז בתיבות 'יהיה לפיו' גימטריה קנ"ו, מנין 'יוסף', שהוא מדת יסוד, להראות כי האיש אשר יהיה שפה לפיו ולא ידבר לשון הרע, זוכה על ידי זה למדת יסוד, שהוא מדת יוסף, ולזה 'יהיה לפיו' גימטרייה 'יוסף'. ושפתים ישק.
* בפסוק 'הים ראה וינוס' וכו', יש לרמז כאן רמז נפלא על פי דברי חז"ל במדרש רבה, מה ראה, ארונו של יוסף ראה. ועתה בוא וראה אותיות שלפני 'הירדן' כזה ד' ט' ק' ג' מ' הם בגימטרייה 'יוסף', במספר המכוון. וזה 'הים ראה וינוס', מה ראה, ובא כמשיב 'הירדן יסוב לאחור' ותראה מה עומד לפניהם, הוא מספר 'יוסף', וזה ראה, וכדברי המדרש. עד כאן לשונו הזהב.
* בפרשת פסח שני, 'ויאמרו האנשים אנחנו טמאים לנפש אדם', ובגמרא סוכות דף כ"ה איתה בזה הלשון: אותן אנשים מי היו, נושאי ארונו של יוסף היו. עיין שם. ולדעתי יש לרמז זאת בתיבת 'האנשים', שהוא ראשי תיבות 'מי היו נושאי ארונו של יוסף', והוא רמז נכון בעזרת ה' יתברך.
* בהגדה של פסח, 'יחיד במלוכה, כביר כהלכה, לימודיו יאמרו לו' כו'. ואמר כבוד קדושת אדמו"ר [זי"ע] על פי מה שאמר ה'ישמח משה' זצ"ל פעם אחת בשלש סעודות בזה הלשון: יחיד ורבים הלכה כרבים, אף שאתה יחיד, אפילו כך אנחנו רבים, ואנו אומרים שתשפיע עלינו ועל כל ישראל כל טוב.
ואיתא בגמרא ברכות דף ח' מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים, שנאמר 'הן א-ל כביר לא ימאס'. ואם כן מובן שתיבת 'כביר' מורה על לשון רבים. ובזה אמר מרן [זי"ע] 'יחיד במלוכה', אף שאתה יחיד במלוכה, אף על פי כן 'כביר כהלכה', פירוש הלכה כ'כביר', שהם רבים, פירוש הלכה כרבים. ועל ידי זה 'לימודיו יאמרו לו' שישפיע כל טוב על ישראל.
* 'וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי'. ובתרגום יונתן, ואוף ית עמא דיפלחון להון דיין אנא במאתן וחמשין מחן, וסתם כרבי עקיבא דסבירא ליה כמה לקו באצבע חמשים מכות, ועל הים לקו חמשים ומאתים מכות. דאילו לרבי יוסי הגלילי, הוא סבירא ליה דלקו באצבע ארבעים מכות ועל הים מאתיים מכות. וצריך לברר מנא ליה הא לסתום כרבי עקיבא. ואמר כבוד קדושת מרן אדמו"ר [הי"ד זי"ע] רמז בפסוק זה כרבי עקיבא, על פי מה דאיתא בספר 'דנא פשרא' (מבעל המחבר ספר 'שבט מוסר') דמחלוקת רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא בסידור אותיות מי נ' צ' פ' ך' (הם כנגד ה' אצבעות היד), דידוע שהדינים באים מן אלו אותיות, שהם בגימטרייה פ"ר דינים, והאותיות 'מנצפך' הם כנגד ה' אצבעות היד, וסבירא ליה לרבי יוסי הגלילי דהסידור של אותיות אלו הוא כסדרן כ' מ' נ' פ' צ', נמצא לפי סדר זה דעל האצבע, דהוא שני לאצבעות היד, הוא אות מ', ומשום הכי קאמר ד[ב]מצרים, שנאמר 'אצבע אלקים הוא', לקו ארבעים מכות, ועל הים, שנאמר 'וירא ישראל את היד הגדולה', לקו במאתים מכות. ורבי עקיבא סבירא ליה דהסידור הוא כמו שאנו אומרים, מ' נ' צ' פ' ך', נמצא דעל אצבע, דהוא שני לאצבעות היד, הוא אות נ', ומשום הכי קאמר דמצרים לקו חמשים מכות, ועל הים חמשים ומאתים מכות.
ולפי זה אמר כבוד קדושת מרן אדמו"ר [זי"ע] דרמז הכתוב בתיבת 'דן' כנ"ל, דין נו"ן, פירוש שנידונו בדין אות נו"ן, כרבי עקיבא, ושפיר תרגם יונתן, דיין אנא במאתן וחמשין מחן, דנרמז בפסוק זה כרבי עקיבא.
(מתוך מכתב מאת הרב שמואל רוזנגרטן, שהיה תלמיד ישיבת באבוב, והיגר לטרונטו ולארה"ב)
ב"ה ב' בשלח תרצ"ט בובוב יע"א.
יצו ד' אתך את הברכה, כבוד ידידי הבחור כהלכה חריף ובקי, משנתו זך ונקי, מופלג בתורה, ויראה טהורה, מעוטר במדות, ומתנהג בחסידות, כבוד שמואל זאזענגארטען יחיה.
יקרתו הגיעני, והראיתי התמונה לכ"ק אאמו"ר הרה"ק שליט"א ואמרתי כי אחד מן המסובים הנהו רב. וכאן הבן שואל לאביו מי הוא זה ואיזו הוא. ובהשקפה ראשונה מניה וביה השיב, מסתמא זה היושב בגילוי ראש ומראהו כמראה כהן אליל, וישא משלו ויאמר:
אלופי וגדולי היהודים, התמימים הישרים והחסידים,
העושים רצון קונם, בכל כחם ואונם,
ראשם מעוטף ומכוסה, מפחד רם ונשא.
והפושעים הפורקים עול, ומכחישים את הכל,
ראשם חשוף ופורע, כאיש נגוע וצרוע.
הפושעים לדראון ולמגרעת, והחרדים לגאון ולתפארת.
הלא כה דברי ידידך עוז דורש שלומך באהבה רבה, משה אהרן הלברשטאם
(מכתב שכתב ר' משה אהרן הי"ד, לידידו הרב שמואל רוזנגרטן, בגב תמונה)
יש להעיר דבפרשת עקב (דברים ח,י) כתיב 'ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך', בפרשה קודמת בואתחנן (דברים ו,יא) כתוב 'ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת וגו' ואכלת ושבעת'. אמאי לא כתיב שם 'וברכת את ה' אלקיך'? ויש לאמר על פי מה דאמרינן בחולין י"ז ע"א דבשבע שכבשו וחלקו אפילו כתלי רחזירי אישתרי להו, דכתיב 'ובתים מלאים כל טוב'. והנה הטו"ז באורח חיים סי' קצ"ו סק"א העלה בשיטת הרמב"ם דבאיסורין שהותרו לחולה שיש בו סכנה אין מברכין עליהן. ומשום הכי בפרשת ואתחנן, דקרא מיירי בדברים אסורים שהותרו להם אז בשבע שכבשו וחלקו, לא כתבה תורה 'וברכת את ה' אלקיך', דאין טעונין ברכה.
(הרב יעקב הלוי גולדווסר הי"ד, חידושי יעקב, סי'יב. וראה העמקה בדבריו, בתוך מאמרו של הרב אליהו דוב הכהן שטערן, 'בענין ההיתר של בתים מלאים כל טוב', המובא בתוך מעיין השבת, ג, עמו' שי)
הרב יעקב גודלווסר הי"ד, כתב לר' משה אהרן הלברשטאם הי"ד: 'והצעתי דבריך לפני מורי הגאון אב"ד דפה [טשעבין] שליט"א, וישרו בעיניו מאד'. דבר תורה נוסף, מאת ר' משה אהרן, הובא בכרם שלמה (א, עמו' כא).
ר' משה אהרן הלברשטאם, בחור מופלא בתורה ויראת שמים, בנו הצעיר של האדמו"ר רבי בן ציון הלברשטאם הי"ד מבאבוב.
בשנת תרצ"ו שאל את אביו האם לשלוח את חידושי תורתו לגדולי דורו. אביו השיב לו במכתב, בו כתב על חשיבות כתיבת דברי תורה הגונים:
ב"ה ג' אמור כ"ה למב"י תרצ"ו טשעבין יע"א
א' יחנך בני אהובי כ' משה אהרן יחי' לאיוט"א.
יקרתך הגיעני, ומה מאד נמלצו לחכי דברינ הנעימים, אשר שאלת ודרשת הסכמתי לכתוב פלפולא דאורייתא לגדולי הדור, וברכתי ברכת הנהנינ כי תודה לא-ל הגעת למדה זו להגיש פלפולים לפני יושבי שער. ונכון הדבר מאד בעיני, אך בתנאי קודם למעשה שיהיו דברים ראוים להעלות על שלחן מלכים, מאן מלכי רבנן, בטוב טעם ודעת, בלי מגרעת, לא כאותם תלמידים טועים, כשור על בלילו גועים, ומרבים דברים, חמרים חמרים, שדופות קדים, מצדי צדדים, ולית בהו צריכותא, אפילו לצור על פי צלוחיתא, וכל מגמתם ומטרתם, לשכר טרחם, ומחזירין על הפתחים, לתוארים ולשבחים, ובאים במחתרת, ויחפרו בבאר אחרת, ולובשים אדרת, לראשם עטרת, וגדולים נשמעים לקטנים, ועל הבליהם מטפחים ומענים, וילכדו במכמורים, שפורשים חבורים, ופונים לרהבים, בשבח המגיע לכזבים, ומרחיבים עליהם שפתם, כבדחן ביום חתונתם, כי קב ונקי משנתם, ויראתם קודמת לחכמתם, לא מניה ולא מקצתם, בני בני אל תלך בדרכיהם, כי לא מחשבותיך מחשבותיהם, ולא תיקח חבל, בפלפול של הבל, רק שתה מים מבורך, הנובע ממקורך, ואספת דגנך, ממה שחננך, ויהיה ברוחך פי שנים, בעזרת רוכב שמים.
אגב מכתבי, אגיד לך את אשר בלבבי, על אודות הכתיבה, אשר היתה עוד בימי האבות אהובה, ונירו להם ניר, על דרך המליצה והשיר, בכל זאת תהיה זהיר במליצות, בלתי נחוצות, האמנם במכתב איש לרעהו, שמרהו וזכרהו, אבל בדברי תורה ופלפולים, השירים והמליצות עלולים, להעלות בלולים, בלתי צלולים, ואם יקרא במרוצה לא בנחת ובמתון, יטה המליצה לדרך עקלתון, ועוד מעט, ויעזוב הפשט, בכלל ופרט, לכן בכותבך אגרת, עשה משמרת למשמרת, וראה בתחילה לסקל המסילה, ולא תשחת דבריך הנעימים, כי אז דורשיך לעולם לא יכשלו, כאמור ותבחר לשון ערומים, ואומר ודעת שפתי ברור מללו.
ובזה הנני חותם בברכת אבות, יהי רצון שתעלה מעלה מעלה בתורה וגדולה, ונזכה מאתכם לרב נחת, כעתירת אביך הדורש שלומך באהבה רבה, הק' בן ציון הלברשטאם (מכתבי קודש, ב, מכתב טז).
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלטו האדמו"ר מבאבוב ומשפחתו לעיר לבוב שבאוקראינה, ומצא שם מסתור בבית חסידו, הנגיד ר' אליהו ברינר. בניסיון להציל את האדמו"ר מבאבוב ומשפחתו פעל ה'ועד להצלת כ"ק אדמו"ר שליט"א מבאבאוו' בארה"ב להנפיק עבורם דרכון פולני. הם הכינו עבורם גם אישור כניסה לארה"ב, שהיה מופקד עבורם בשגרירות האמריקאית במוסקבה. השלטונות הרוסים לא איפשרו לאדמו"ר ולמשפחתו להגיע למוסקבה ללא דרכון של מדינה אחרת, וסירבו להכיר בדרכון הפולני, שכן מדינת פולין כבר נכבשה וחדלה להתקיים כישות מדינית עצמאית. הוועד הוסיף והנפיק לאדמו"ר ולמשפחתו דרכון מקוסטה ריקו, אך עם התקדמות הגרמנים לכיוון העיר, לא ניתן היה לצאת מהעיר, אף בדרכון זה.
כשכבשו הנאצים את לבוב, הצליח האדמו"ר מבאבוב להתחבא במשך מספר שבועות. בראש חודש מנחם אב יצא הרבי ממחבואו. בשעה שחלץ תפילין של רבינו תם, נתפש האדמו"ר בידי חיילים גרמנים. בנו, ר' משה אהרן החליט להצטרף אל אביו והם נכלאו, יחד עם יהודים רבים, בידי הגסטפו ברחוב פלאטשינסקי 4. בנו, רבי שלמה, התחיל לפעול בכל כוחו לשחרורם, אך לא הצליח.
ר' משה אהרן נהרג עקה"ש יחד עם אביו, ועם גיסיו הרב יחזקאל הלברשטאם, הרב משה סטמפל והרב שלמה רובין, יחד עם אלפי יהודים, ביום ד' באב תש"א ביערות, במבואות העיר לבוב. הי"ד. אחיו, הרב חיים יהושע הלברשטאם הי"ד, נפטר בייסורים ובעינויים בהיותו אסיר בידי הסובייטים, בג' בכסלו תש"ג. אחיו, רבי שלמה זצ"ל, שרד, והמשיך להנהיג את חסידות באבוב, לאחר השואה.
בית המדרש של חסידי באבוב בבני ברק נקרא על שמו 'בית משה אהרן'.
בכרם שלמה, כסלו תשל"ח, נכתב על ר' משה אהרן הלברשטאם הי"ד:
בשבת קודש פרשת לך שנת תר"פ לפ"ק בעת סעודת רעוא דרעוין נולד בן לכבוד קדושת מרן אדמו"ר זצוק"ל הי"ד בעיר קראקא, ויקרא שמו בישראל 'משה אהרן'. בוצין בוצין מקטפיה ידוע, ותיכף בשחר ימיו התנכר הנער בכישרונותיו ובמעלותיו עד להפליא והיה ילד שעשועים אצל אביו כבוד קדושת רבינו הגדול זצ"ל ונתחנך על ברכיו ולמד תורה בשקידה נפלאה. היה מותיב ומפרק, והגדיל על כל בני גילו בכל מעלה ומדה, והיה ניכר בכל תהלוכותיו כי זרע קודש הוא. ונוסף לזה היה הצנע לכת ונחבא אל הכלים.
ביום ג' לך תרצ"ג, כשנעשה בר מצוה, נערכה סעודה גדולה בעיר טשעבין, ששם היה אז איתן מושבו של כי"ק מרן אדמו"ר זצ"ל הי"ד והשתתפו בו גדולי ישראל, כמו הגאב"ד טשעבין והגאב"ד קרשאנוב, ובי דינא דעיר קרשאנוב ועוד רבנים מהגלילות, וכולם שבחו והודו לשמו בהתפעלות עצומה.
במשך השנים אחר כך נתגלו עוד יותר כישרונותיו ושכלו הבהיר, והתחיל לרשום החידושי תורה שלו, כי היה ספרא רבא בכתב מהודר ונפלא, גם היה מחונן בקול ערב והיה לב טוב ונפש עדינה ואהוב לכל. וכל מכיריו העידו עליו גדולות ונצורות. בשנת תרצ"ו כשלמד בעיר באבוב אצל אחיו הגדול כבוד קדושת מרן אדמו"ר שליט"א, פנה אל כבוד קדושת אביו זצ"ל לטשעבין בשאלתו אם לבא בחליפת מכתבים בחידושי תורה ופלפולים עם גדולי הדור, וכבוד קדושת אביו זצ"ל ענהו בחיבה יתירה אגרת נעימה, ובא אז בחליפת מכתבים עם הגאון האדיר [רבי שמואל פירר] אבד"ק קראוס זצ"ל הי"ד.
כבוד קדושת מרן אדמו"ר שליט"א סיפר לנו שראה בעזבון אחיו הצעיר הי"ד שני קונטרסים אשר פיו יקבנו בשם 'נר למאה' (מא"ה ראשי תיבות 0- משה אהרן הלברשטאם), חלק א, על הוויות דאביי ורבא, בחריפות ובקיאות, וחלק ב, על דרך דרוש על תנ"ך ואגדות הש"ס. ונאבדו בימי מלחמת העולם. בייחוד נתגלו מיטב מידותיו, עומק חכמתו וסוד בינתו ולבו הטהור בימות הזעם, בהיותו יחד עם כבןד קדושת אביו זצ"ל בעיר לבוב, וכמעט שלא זז מפתח ביתו, עד שבא יום המר והנמהר ערב שבת קודש פרשת מסעי ראש חודש אב, שהיה יחד עם כבוד קדושת אביו זצ"ל, ושמע שהרוצחים באים, ועלה בידו להטמין את עצמו אחורי ארגז גדול. אך כשראה שנתפס כבוד קדושת אביו זצ"ל, לא היה יכול להתאפק ויפרוץ ממקום מחבואו להיות יחד עם כבוד קדושת אביו זצ"ל, וככה הלכו יחד בשבי וסבלו יחד, עד שחשכו המאורות ונצחו אראלים את המצוקים ויצאה נשמתו באחד על קידוש השם ביום ד' מנחם אב שנת תש"א לפ"ק, ביער סמוך לעיר לבוב. הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו. ווי להאי שופרא דבלי בארעא, הי"ד ותנצב"ה.
בארזי הלבנון, א: זוכר נשכחות, עמו' קעא-קעב, כתוב:
ואני במסתרים תבכה נפשי על זה הבחור הקדוש הנזכר הרב משה אהרן הי"ד, שנקטף בדמי ימיו בגיל י"ט, כאשר היה כבר מפורסם לגדול בתורה ובעל מחבר ספר בפלפול עצום ורב ובבקיאות נפלא, אשר פיו הקדוש יקבנה 'נר למאה', מטעם שהראשי תיבות משמו 'משה אהרן הלברשטאם' המה 'מאה'. והיה תמים במעשיו ומעורב בדעת עם הבריות, שפל ברך ורצוי לכל אחד. וחוץ מזה היה מנגן מצוין, בקול ערב ונעים, אשר לא נמצא הרבה כמוהו, ואביו אהבו אהבה רבה.