הטעם לקריאת היום השמיני של חנוכה “זאת חנוכה” / הרב יעקב הלוי גולדוואסר הי”ד בשם האדמו”ר מבאבוב הי”ד
ב”ה. יום א’ ז’ חנוכה תרצ”א לפ”ק פה טשעבין יצ”ו.
איידי דחביבא לי מילתא, אתחיל לכתוב מה ששמעתי מאדמו”ר הגאון הקדוש מבאבוב שליט”א בהיותי אצלו בפעם הראשון בשבת חנוכה “זאת חנוכה” בשבת תרפ”ו לפ”ק.
הבית יוסף הקשה בהלכות חנוכה (סימן תר”ע) אמאי עושים שמונה ימים חנוכה הלא הנס היה נצרך רק על שבעה ימים, שהרי היה שמן בהפך על לילה אחד. ותירץ דמיד שהריקו הפך תיכף נתמלא הפך עם שמן כבתחלה, נמצא שגם ביום הראשון היה נס. והקשו המפרשים אם כן בליל שמיני לא היו צריכין לנס זה שיתמלא הפך, שהרי על ליל תשיעי היו יכולין להשיג שמן חדש בטהרה, כמבואר בר”ן במסכת שבת דהיה להם שמן טהור במקום רחוק הילוך ד’ ימים. ועל הליכה וחזרה היו צריכין שמונה ימים. ותירץ כבוד קדושת אדמו”ר שליטא בטוב טעם, דהתוספות הקשו במסכת שבת (דף כ”א ע”ב) בדיבור המתחיל שהיה, דאפשר שהסיטוהו עכו”ם וטמאוהו אם כבר גזרו על העכו”ם להיות כזבים. ואמר לתרץ דאף על פי שהיה על השמן חשש זה, אבל על כל פנים יותר טוב להדליק בשמן זה דלא היה עליו רק ספיקא דרבנן, מלהדליק בשמנים אחרים שנטמאו מדאורייתא. ואף לפי דברי הפני יהושע שהקשה אמאי הוצרכו להנס הלא טומאה הותרה או הודחה בציבור. וכתב דרצה הקב”ה להראות חיבתו לבני ישראל שידליקו בטהרה, גם בזה הראה הקב”ה חיבתו לבני ישראל במה שלא הדליקו בשמן טמא מדאורייתא, רק בשמן ספק מדרבנן, שהרע התוספות לא הקשו דהיסטוהו העכו”ם בוודאי.
ולפי זה יש לומר דבאמת לא היו צריכין לשום נס על ליל תשיעי, אך אף על פי כן עשה הקב”ה נס גם בליל ח’ שיתמלא הפך עבור ליל תשיעי כדי להראות בזה חיבה יתירה לבני ישראל שהשמן שהדליקו בו במשך שמונת ימי חנוכה היה שמן טהור וודאי בלי שום ספק של היסט עכו”ם, דאי לאו הכי, מדוע יעשה הקב”ה נס על יום התשיעי להדליק בשמן שהסיטוהו עכו”ם הלא אז כבר היו יכולים להשיג שמן טהור. נמצא דביום השמיני נתברר לבני ישראל בבירור גמור שהיה השמן טהור וודאי, ולא נטמא אף מדרבנן. ומתורץ קושיית המפרשים הנ”ל מדוע הוצרכו לנס בליל שמיני, שהוא כדי שיתוודע לבני ישראל גודל חיבתן אצל הקב”ה. ובזה יתורץ קושיית המפרשים מדוע אמרו בגמרא לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה, למה לא עשו היום טוב תיכף באותו שנה כשראו הנס, אמנם להנ”ל ניחא, שעיקר הנס נתגלה להם בליל שמיני, שאז נתברר שהיה שמן טהור וודאי, לכן לשנה אחרת קבעום ועשאום יום טוב. ובזה יובן הטעם שנקרא אותו יום “זאת חנוכה”, כי עיקרו של הנס נתגלה ביום השמיני ואז גדלה שמחתם, כי הוברר להם למפרע שהיה להם שמן טהור וודאי כל השמונת ימים.
ובזה פירש כוונת שני כתובים הבאים כאחד (תהלים קי”ח) “מאת ד’ היתה זאת היא נפלאת בעינינו, זה היום עשה ד’ נגילה ונשמחה בו”. וזהו, “מאת ד’ היתה זאת“, היינו שהקב”ה עשה נס בזאת חנוכה, ובאמת היא נפלאת בעינינו, לאיזה צורך היה נס זה, על זה בא הפסוק השני ומתרץ, “זה היום עשה ד'”, דלכן עשה הקב”ה נס גם ביום שמיני דחנוכה, כדי ש”נגילה ונשמחה בו“, בגימטרייה ח’, שע”י הנס של זאת חנוכה נתברר גודל הנס של כל השמונת ימים שהדליקו בשמן טהור וודאי, ונתגלה גורל חיבתן ולכן קבעו ח’ ימים לדורות ליום טוב להודות ולהלל. ודברי פי חכם חן.
(חידושי יעקב, פתיחה)
הרב יעקב הלוי גאלדוואסר (ר’ יענקלי) הי”ד היה למדן מובהק ומחדש חידושי תורה, מצאצאי רבי שלמה אב”ד קרשאנוב, של רבי איציק’ל האמבורגר ושל רבי מאיר הלוי הורוויץ מטיקטין (המהר”ם טיקטין). הוא נולד בעיר טשעבין שבמחוז קרקוב ביום כ”ז בכסלו תר”ע (ע”פ “נר המערבי ונרותיו שהדליק”, עמ’ 30, הוא נולד בב’ בטבת תר”ע), לאביו הרב החסיד ר’ יוסף סג”ל גולדוואסר מטורנה ולאמו מרת פייגעלע בת הרב ישראל דוב הלוי גלס. עוד בטרם הגיעו לגיל בר מצווה נפטרו שני הוריו, ותלמידי החכמים שבעירו השגיחו עליו ולמדו אתו.
ר’ יענקלי היה מגדולי חסידי באבוב ומבחירי תלמידי הרב מטשעבין, הגאון רבי דוב בעריש וויידענפלד. רבו השתעשע בו עד מאוד, ופרסם לעילוי נשמתו מכתבים וחידושי תורה ממנו בספרו שו”ת “דובב מישרים” (חלק ג). תשובות אליו הודפסו גם בשו”ת חזון נחום ובספר ‘בית פנחס’ על מסכת תמורה חלק ב.
בשנת תרפ”ו ביקר את בן דודו, הרב החסיד ר’ מנשה יחזקאל פרלמן הי”ד, בקרקוב. הוא שמע שם ניגון מאת האדמו”ר מבאבוב. בעקבות כך נסע בפעם הראשונה להסתופף בצלו של האדמו”ר, רבי בן ציון הלברשטאם הי”ד, בשבת חנוכה תשפ”ו, ומאז היה נוסע באופן תמידי להדבק באדמו”ר ולקבל ממנו תורה, חסידות והדרכות בעבודת ה’. עוד בבחרותו החל למסור שיעורים לצעירי טשעבין ולרשום את חידושיו בבפינקסים. היו לו כישרונות נפלאים, הוא היה בקי נפלא בש”ס ובפוסקים, וחידש על אתר חידושים עצומים ומפולפלים. במשך תקופה ארוכה למד בקביעות עם בנו הצעיר של האדמו”ר, הרב משה אהרל’י הי”ד.
בשנת תרצ”ב נסע לקרקוב ולמד שם אצל הרב שבתי הכהן ראפאפורט הי”ד, מדייני בית הדין הגדול שם, בן אחותו של האדמו”ר בעל ה”אבני נזר”.
בשנת תרצ”ה נשא לאשה את מרת שרה הי”ד בת הרה”ח בצלאל שטרן הי”ד מלימאנוב. לקראת חתונת ר’ יענקלי, כותב לו רבו מטשעבין מכתב ובו עמד על מעלותיו ונתן לו היתר הוראה:
“כבוד תלמידי חביבי החתן היקר תמים למעלות החריף ובקי עצום זך השכל יקר ערך חכם ונבון ירא הד’ מו”ה יעקב גאלדוואסער שיחי’ לאויט”א מפה כבר נודע ומפורסים ביראתו הקודמת לחכמתו וברב חילו לאורייתא, ועוד בידי טל ילדות נשמע קולו קול יעקב בבואו אל הקודש ושקד בהתמדה בתוה”ק ביראת הד’ טהורה […] ידו חדה למד ושנה ת”ל הרבה יגע ומצא כדי מידתו מידת חכמים וקולע אל המטרה לאוקמי שמעתא אליבא דהלכתא. וע”כ הנני בזה ליום כלולת אפריונו שתהי’ היום בשטו”מ אי”ה לעטרו בהתרת הוראה יורה יורה וכל מן דין סמכי לנא ויעזור השם שיתגדל לשם ולתפארת […]”.
לאחר חתונתו התגורר בעיר לימאנוב, שם למד תורה בשקידה ולימד תלמידים צעירים. נולדו לו שלשה ילדים: יוסף משה הי”ד, חיה פיגל הי”ד ושלמה הי”ד. בספר “מכתבי קודש – באבוב”, סי’ כז, מובא מכתב שכתב לו רבו האדמו”ר מבאבוב רבי בן ציון הלברשטאם, בשנת תרצ”ו, עם איחולי מזל טוב וברכות לרגל לידת בנו הבכור, ועם תשובה לשאלתו על דבר השם שיש לקרוא לתינוק.
בתקופת מלחמת העולם השנייה נדד כפליט ממקום למקום, בשטחי הכיבוש הסוביטי. באלול ת”ש הגיע לעיר קאזאווא, שם פגש את הרב שלמה סג”ל עפשטיין הי”ד. למרות הצרות הקשות עסקו שניהם יחד בתורה ולמדו גם אצל הרב שמואל פירר הי”ד אב”ד קראס שגלה גם הוא לקאזאווא. מידי פעם נסעו הרב יעקב והרב שלמה ללבוב להפגש עם האדמו”ר מבאבוב ולשמוע ממנו דברי תורה ואת התייחסותו למאורעות הזמן. בתקופה זו המשיך ר’ יענקלי לשאת ולתת בדברי תורה, במכתבים ששלח לרבו מטשעבין, שהתגורר אז ביערות סיביר. לאחר העיר קאזאווא נכבשה בידי גרמניה הנאצית, בשנת תש”א, התעצם סבלם של יהודי קאזאווא. ר’ יענקלי גורש למחנה עבודה ועקבותיו אבדו. בספר ‘כרם שלמה’ (ברוקלין, תשל”ח), מובא שר’ יענקלי נספה באושוויץ.
לאחר תום מלחמת העולם השנייה נמצאו שלשה פנקסים בכתב ידו בעיר פשעווארסק, שם ככל הנראה שהה המחבר בתחילת המלחמה לרגל אירוסי אחותו ושם טמן את הכתבים. הכתבים הובאו לארץ ישראל והגיעו לידי הרב מטשעבין, שעודד את הוצאתם לאור. החידושים פורסמו בספר “חידושי יעקב”, הכולל שני חלקים: חלק א, כולל חידושים על סדר הש”ס, וחלק ב, כולל מכתבים במשא ומתן של פלפול והלכה. הרב גולדווסר הביא בכתביו גם חידושים ששמע מרבו מטעשבין ומהאדמו”ר מבאבוב. הספר יצא לאור בידי אחי המחבר, בשנת תשמ”ז.
בדף עד שמילא עליו אחיו פנחס, הוא כותב שנולד בשנת 1908, היה סוחר ונספה בקוזובה 1941. עוד הוא מוסיף שם שילדיו של האח נספו בגלאי 5 שנים, 3 שנים ושנה אחת. על פי דף עד שכתבה גיסתו אסתר גולדווסר הוא נספה בהיותו בן 35 לערך. היא מוסיפה ומציינת שצירפה לדף העד מידע על קורות חייו ומותו בשואה.
מספר הצפיות במאמר: 153
