במסתרים תבכה נפשי על שבר בת עמי / הרב שמחה נתן גרינברג הי"ד
רבה של נייטרא, הרב שמואל דוד אונגר הי"ד, התלבט האם נכון להרחיק מקהל ישראל אנשים שבניסיון להינצל מהסכנות, המירו את דתם, הם או נשותיהם או בניהם. הוא הפנה את השאלה לרב שמחה נתן גרינברג, מחותנו, וקיבל את התשובה הבאה:
חודש הרחמים תש"ב
הנני בתשובה מאהבה על מכ"ק בדבר ענוותנותו תרבנו לשמוע חוות דעתי העניה כדת מה לעשות עם האנשים כאלו אשר יצאו ממש מהדת או ע"י כתבים או נשיהם או בניהם יצאו כדי לחסות את אבותיהם, מה דינם של האבות, אם יש להחזיקם מכל דבר שבקדושה או לא, וגם אם ראויים ורשאים המה לאיזה התמנות בקהל, וגם אם להתחתן עמהם. עד כאן תורף השאלה.
הנה ראשונה צריכים אנו לדון אם אלו היוצאים דינם כאנוסים או ככופרים גמורים. והנה ידוע בעוונותינו הרבים מצב אחינו בית ישראל וממש שחה נפשנו מרוב סלהמ להמ לה [כאן רומז הרב לגזירות] המתחדשות בכל יום, וכמעט לא קמה רוח באיש, ונותרנו מעט מהרבה, והנשארים זוחלים ורועדים לקול עלה נידף מאימת הטלטול, שלא יצטרכו לילך בגולה כרובם של אחינו בית ישראל ממדינתנו, אשר מצבם איום ונורא, ברעב ובצמא ובחוסר כל, רחמנא ליצלן. וגם ההכרח לחלל שבת קודש וכדומה. ומחמת יראה כמה מאחינו בית ישראל כצאן טעו בסברם שהיציאה מן הדת יהיה להם להצלה ולמחסה לפטור מעול הגלות. מהם יצאו ממש בפועל, ומהם אשר המציאו להם כתבי שמד, רחמנא ליצלן, ומתנהגים בדת יהודית כמקדם בצנעה ונזהרין מלעשות עבירות, ואין לרחקם מצד הדין… בנוגע להאבות אשר בניהם יצאו מהדת כדי לחסות אותם… יש חשש שאם נשתוק לאבות יתרבה הפרצה, חס ושלום, ויאמרו האבות לבניהם שישתמדו כדי להציל אותן כמובן, ועל כן בוודאי החיוב מוטל על בית הדין למען כבוד תורה הקדושה… לתקן תקנות ולגדור גדר. וכדי לאיים פרסמתי בקהילתי לפני איזה שבועות שאלו היוצאים המה מפורשים ומובדלים מעדת ישראל בכל עניינים. ובאמת עשה זאת רושם גדול. אבל אני כשלעצמי במסתרים תבכה נפשי על שבר בת עמי, וכלפי שמים יש לימוד זכות גדול על אחינו בית ישראל, וצריכין אנו להשתדל במה דאפשר לבל יידח ממנו נידח… ולא לעורר קטרוג חס ושלום על אחינו בית ישראל…
ועל כן לפי עניות דעתי יפרסם כהדר"ג מחותני שליט"א קול קורא בלשון אשכנז ובלשון המדינה בשם הרבנים שיחיו, היות שימים הקדושים ממשמשים ובאים עלינו לטובה לשנת גאולה וישועה להרמת קרן ישראל, החיוב על כל אחד ואחד מאחינו בית ישראל לפשפש במעשיו, ובפרט אלו היוצאים רחמנא ליצלן, לתקן את אשר חללו שם שמים. וכדי שלא יהיו מובדלים ומופרשים מעדת ישראל בכל עניינים יתוודו ויפרסמו בבית הכנסת ברבים שמתחרטים בחרטה גמורה על יציאתם, ומקבלים עליהם תשובה כפי שיורו הבית דין. אז בוודאי הקב"ה ישמרם ויהיו בכלל חבר אני לכל אשר יראוך ויזכו לחזות בנועם ה'…
(שו"ת מקדשי השם, תשט"ו, א, סי' צ"ב)
הרב שמחה נתן גרינברג, מרבני סלובקיה בדור שלפני השואה, נולד במישקולץ בד' באלול תרמ"ד (1884) (ב'אלה אזכרה' כתב שנולד בשנת תרל"ו), לאביו הרב אברהם גרינברג ראש ישיבה ואב"ד בקזמארוק (קעזמרק) שבצ'כוסלובקיה, ולאימו מרת רבקה לבית וויס. הרב שמחה נתן היתה תלמידו של אביו. הוא למד בישיבת ה'שבט סופר' בפרשבורג ונכנס לחבורת החריפים בישיבה. בהמשך למד בישיבת הרב משה צבי פוקס בגרוסווארדיין. הרב שמחה נתן הוסמך על רבותיו להוראה. יש מי שכתב שהרב שמחה נתן למד גם בישיבתו של הרב בן ציון וועזעל אב"ד טורדא.
הוא התחתן עם הינדה, בת הרב שרגא פייבל הרטמן מבערגסז. לאחר פטירת הרב אברהם גרינברג, בי"ח בטבת תרע"ט (1918), מונה בנו, הרב שמחה נתן, למלא את מקומו כראש ישיבה ואב"ד בקז'מארוק. הרב השקיע זמן רב בניהול הישיבה ולימד בישיבה מידי יום, שיעור פשוט ושיעור עיון, תוך שהוא מדגיש את הסברא של ההלכה ולומד בעיון מעמיק לאמיתה של תורה, בלא פלפולים. בשיעוריו חדר הרב לתוך הסוגייה ביגיעה רבה, חידוש חידושים, תוך שהוא מנחיל לתלמידיו את דרכי הלימוד. מרוב יגיעה היה הרב מזיע, כשהוא נתון כל כלו בלימוד הגמרא.
הישיבה בקמזארק הייתה אחת מהגדולות שבישיבות סלובקיה. הרב התעניין אישית שלומו של כל אחד מתלמידיו, במשפחתו, במצבו הכלכלי ובהתקדמותו בלימודיו. הרב היה דורש בבית הכנסת, לפני בני קהילתו, באידיש-דויטש, כי רוב בני הקהילה הגיעו מאזורים דוברי גרמנית. הרב הצליח להסביר תמיד את אגדות חז"ל בביאור מופלא ופשוט המושך את הלב. הרב התפרסם כדרשן ונואם בחסד עליון. מי שהקשיב פעם אחת לשיעוריו, היה מגיע ממרחק לשמוע שיעור נוסף.
הנהיג את כל ענייני הקהל בקהילתו, ייסוד שיעור תורה עבור תושבי העיר, הקים בעיר את חברת 'תפארת בחורים', פקח בעצמו על כל עניי הכשרות וחיי הדת, דאג לבסס מוסדות חסד ועודד את התושבים לתמוך בבני ישיבתו. הרב השתתף באסיפות הרבנים הארציות בסלובקיה, והיה מראשי המדברים באסיפות אלו.
הרב נהג כמנהגי אשכנז, אך הייתה לו נטייה חזקה לחסידות מונקאטש. הוא היה מקורב לרבי ממונקאטש, רבי חיים אלעזר שפירא, ובחודש אייר תרפ"ג התלווה הרב שמחה נתן לרבי ממונקאטש בביקורו בוורשה לבדיקת ה'מתיבתא' שם, ובביקור אצל הרבי מגור.
את הפסוק 'ולא תונו איש את עמיתו' (ויקרא כה,יז) היה הרב שמחה נתן דורש ואומר שיש לקרוא 'אמיתו' באל"ף ולא בעי"ן, כלומר אין להונות את האמת. אסור שאדם ילך שולל אחר הברקה מיידית ומסנוורת, אלא יש לחתור ולהגיע לאמיתה של תורה. ולשם כך צריך להתייגע בלימוד התורה. הרב המשיל את היגיעה בתורה לאדם שמשפשף שני עצים להדליק אש והניצוץ אינו מופיע מיד בהתחלה, כי אם אחר שפשוף רב.
בנאום הפתיחה בראשית שנת הלימודים בישיבה, היה הרב שמחה נתן דורש מתלמידיו להקפיד על הופעה חיצונית נאה, כי הופעה מרושלת פוגעת בכבוד התורה ובלומדיה. הוא דרש מהבחורים לנהוג בדרך ארץ כלפי בעלי הבתים וכלפי כל אדם, ולהתמיד בלימודם. לפעמים אמר לתלמידו: 'תישן כמה שאתה רוצה, אבל כשאתה ער תלמד בהתמדה'.
הרב כתב חידושי תורה רבים, אך כמעט כולם אבדו בשואה.
בימי השואה אמר: ההבחנה בין 'גולה' ל'גאולה' היא רק באות אחת, א', שבמלה 'גאולה', כאשר האות היחידה א', היינו הבורא האחד, נשמטת מעולמם של היהודים, אז נשארת הגולה. ולזה רמז הפסוק: 'ויצא האחד מאתי, ואמר אך טרוף טורף'.
הרב נשאל האם יש היתר 'בצוק העתים הללו רחמנא ליצלן' לסמוך על סתם קמח למצת מצוה, וענה כי כבר נשאל על כך בשנה הקודמת ע"י רבה של נייטרא, 'ובאמת אין דעתי נוחה לפסוק בעניין זה, עם כל זה ההכרח לא יגונה לסמוך על עיקר הדין כמבואר בראשונים… ואם הייתה שעת הדחק שאי אפשר למצוא חטים לשומרם מעת טחינה ואילך, מעמידים על עיקר הדין ומותר ליקח קמח מן השוק אפילו למצת מצוה' (שו"ת מקדשי השם, אף סי' סד).
לאחר שהנאצים השתלטו על צ'כוסלובקיה, נסגרו ישיבות רבות, אך ישיבתו של הרב שמחה נתן הוסיפה להתקיים במסירות נפש עוד זמן מה, עד שהגזירות הלכו והתגברו ואילצו את הרב לסגור את הישיבה ולצאת מעירו קזמארק, יחד עם בני קהילתו.
יש מספר גרסאות על נסיבות נפילתו של הרב:
על פי הספר 'ישיבות הונגריה בגדולתן ובחורבנן' (ב, עמו' 64) בשנת 1944, בתקופת מרד הפולנים, גורש הרב לפולין ונורה שם למוות.
בדף עד שכתב אחיינו בשנת 1955, נכתב שהרב נספה בשנת 1942 בקזמרק. ויש מי שכתב בדף עד שהרב נספה במחנה פלאשוב בה' בתשרי תש"ה, יחד עם שלשה מילדיו של הרב שמחה נתן: דוד, שמואל ואברהם. הי"ד.
במאמר בספר 'אלה אזכרה' נכתב כי הרב גורש עם קהילתו ברכבות למחנה המוות אושוויץ, ושם נספה.
בתו חנה, אשת הרב אהרן הלוי יונגרייז אב"ד זשעליז (נהרג עקה"ש בכ"ו בסיון תש"ד), ובתו שרה, אשת הרב שלום משה הלוי אונגר (בנו של הרב שמואל דוד אונגר הי"ד), נספו באושוויץ. הי"ד.
בנו אברהם נפטר בסוף המלחמה והובא לקבר ישראל.
בנו, הרב מאיר 'הרב מקייזמארק', שרד והיגר לארה"ב.