בכל דור ישנם צדיקים שגם בהיותם מדברים עם הבריות דברים פשוטים, אינם סרים מדביקותם בה' יתברך / הרב יוסף אליעזר רבינוביץ הי"ד
ישמחו החברים ויגילו החסידים אשר יצא לאור חמדה גנוזה אמרות טהורות אשר יצאו מלהבות אש מכ"ק מרן עיר וקדיש מן שמיא כחד מן קמייא נחל נובע מקור חכמה כ"ק דודי וחותני זצוקלל"ה אשר יצאו מפיו הקדוש בעת התקבצו עדרים עדרי צאן קדשים בצלו הקדוש להורות להם הדרך אשר ילכו בה והמעשה אשר יעשון רוח אלקים דיבר בו ובנועם אמרותיו משך לבם לאביהם שבשמים וכל דבריו ברוח הקודש נאמרו כאשר שמענו ונדעם מאדוני אבי זקני הרב הקדוש איש אלקים משידלאווצע זצוקלל"ה כאשר הסתופף בצל קודש איש אלקים מהר"מ מפרימשלאן זצוקלל"ה והגיש אליו פתקא ובהגיע אל שם כבוד קדושת מרן דודי וחותני זצוקלל"ה אמר עליו שהוא בעל רוח הקודש ודרכו בקודש להיות הצנע לכת מאוד ודבר דברים פשוטים, ומי שהיה מבין היה יודע שאז רוח אלקים דיבר בו והיא מדריגה גדולה כאשר פירשו המפורשים 'ויברך דוד את ד" אבל 'לעיני הקהל היה נראה 'ויאמר דוד' אמריה בעלמא כמאמר חז"ל בסוכה כ"א אמר רב מניין שאפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד, שנאמר 'ועלהו לא יבול'.
בדרך זה פירשתי הפסוקים 'וישארו שני אנשים במחנה' וגו' 'ותנח עליהם הרוח' וגו', ['ויתנבאו במחנה וירץ הנער ויגד למשה ויאמר] אלדד ומידד מתנבאים במחנה [ויען יהושע'] וגו' 'ויאמר אדני משה כלאם'. ויש לדקדק מה שאמר 'במחנה' כמה פעמים, מה נפקא מינא אם היה במחנה או בשאר מקומות. וגם יש לדקדק איזה חטא חטאו ליתן אותם בבית הכלא, כפירוש רש"י ז"ל. אמנם הרמב"ם ז"ל בהלכות יסודי התורה פרק ז' מבאר ההפרש שבין משה רבינו עליו השלום לשאר הנביאים, שכל הנביאים לא התנבאו בכל עת אלא כשמכוונים דעתם ומתבודדים בינם לבין קונם, ומשה רבינו עליו השלום בכל עת שיחפוץ אפילו בין אנשים היתה הנבואה שורה עליו, שנאמר 'עמדו ואשמעה מה יצוה ד", הרי מבואר דשאר הנביאים היו צריכין להיות להם התבודדות לקבל נבואה, לא כן משה רבינו עליו השלום, גם בדברו עם בני אדם היה דבוק בה' יתברך [והיה מוכן לקבל נבואה]. וזה שאמר 'וישארו שני אנשים במחנה', רצה לומר שלא פרשו עצמם מהמחנה להיות להם התבודדות [בינם לבין עצמם, ועם כל זה 'ותנח עליהם הרוח' וגו', ולכן] 'וירץ הנער ויגד אלדד ומידד מתנבאים במחנה', דייקא, גם בהיותם עם בני אדם ודברו דברים פשוטים, ועל זה היה מתקנא, שמדריגה זו היא מדריגת משה רבינו עליו השלום לבדו, 'ויען יהושע' וגו' 'אדני משה כלאם', רצה לומר מנעם, מלשון 'ויכלא הגשם', רצה לומר שלא יהיו בבחינה זו לקבל הנבואה גם בעת שהם במחנה, רצה לומר בהתערבם עם בני אדם, כי אם בהיותם מתבודדים. וזה תנם אל בית הכלא, [אומר] דרך חידה ומשל, רצה לומר שיהיו פורשים מהעולם בעת שמתנבאים, כדרך שאר הנביאים. ובוודאי אתפשטותיה דמשה בכל דרא, ובכל דור ודור יש צדיקים שהמה בבחינה זאת [שאף בהיותם מעורבים בין הבריות ומדברים עמהם דברים פשוטים לא סרים מדביקותם בה' יתברך].
וכן איתא בספר 'תורת משה' מהגאון הקדוש בעל החתם סופר ז"ל בפרשת קרח על פסוק 'בארצם לא תנחל' וגו' 'אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל', וזה לשונו: ידוע שקשה מאוד להיות דבוק בד' בשעה שהוא מעורב עם הבריות ונושא ונותן עמהם, והתבודדות טוב לדבקות ד', אבל אהרן הכהן היה בזה המעלה הגם שתמיד היה עוסק עם בני אדם לעשות שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, והובא ברש"י ז"ל על פסוק 'ויבכו אותו כל בית ישראל', בכל זאת לא סר מדביקותו בה' יתברך. וזה אשר אמר לו הקב"ה 'אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל', גם אם תהיה בתוכם וביניהם תמיד גם אז אני חלקך, תהיה דבוק בי. עד כאן לשונו.
ויען אנכי חתנו ותלמידו אשר יצקתי מים על ידו ונטה עלי עוז ידידות אהבתו כאומן את היונק נשאני באברתו וינקתי דבש חכמתו וגילה עיני במאור תורתו וידעתי היטב גודל מדרגתו, חוב קודש עלי להוציא לאור חידושי תורתו, אמרות טהרתו, ותקוותי תאמצני כי ישמחו החכמים ויגילו הנבונים לקראתו וברוך יאמרו לעומתו. וכאשר חיבורו הקדוש 'ארן עדת' על התורה נתקבל באהבה וברצון וכמעשהו בראשון כן מעשהו בשני על מועדים. ואם ירצה ה' כאשר נברך על המוגמר כל אחד בעודו בכפו יבלענו ובכסף מלא יקחנה. ונכון לבי בטוח אשר דבריו הקדושים יעוררו לבות ישראל, בפרט לבות אנ"ש אשר הסתופפו בצילו וזכו לשמוע דא"ח מפיו הקדוש, בטח גם עתה יתעורר לבבם לשוב בתשובה שלימה לה' יתברך. שמו וזכות אדמו"ר חותני זצוקל"ה בעל המחבר הקדוש יגן עלינו כאשר היה דרכו בקודש להיות לו מסירת נפש על כלל ישראל ועד רגע האחרונה התפלל בעד כלל ופרט ישראל, וכשמו הקדוש שרגא יאיר, כן האיר עיני ישראל בתורתו ונוושע בברכה משולשת בברכת בני חיי ומזוני רויחא.
כעתירת ידידם דורש שלומם ומעתיר בעד ישועתכם יוסף אליעזר בהק' אור עולם פנחס זצוקלל"ה וחתנא דבי נשיאה הרה"ק אור עולם שרגא יאיר זצוקלל"ה זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.
(ארן עדות, על מועדים, הקדמה מחתן המחבר)
רבי יוסף אליעזר רבינוביץ (ר' יאסעלע ראבינאוויטץ) הי"ד, נולד בשנת תרכ"ב (1862) להוריו, הרבנית רייצא זלדא והרה"ק רבי פנחס רבינוביץ מקינצק, אוהב ישראל מפורסם, שרבים מצדיקי דורו נסעו אליו. רבי פנחס היה בן הרה"ק רבי נתן דוד משידלובצא, בן הרה"ק רבי ירחמיאל מפרשיסחא, בן הרה"ק רבי יעקב יצחק 'היהודי הקדוש' מפרשיסחא.
רבי יוסף אליעזר היה גדול בתורה והוסמך להוראה על ידי רבי יואב יהושע וינגרטן מקינצק, בעל 'חלקת יואב'.
בשנת תרצ"ג כתב הרב יוסף אליעזר הסכמה לספר 'אבות ישראל' ובו פירוש המגיד מקאזניץ על פרקי אבות, ובשנת תרצ"ו כתב הסכמה לספר 'דרכי משה' מאת רבי משה הלוי בעראנט.
הוא התחתן עם הרבנית חיה חיישא בת דודו, אחי אביו, רבי שרגא יאיר רבינוביץ 'שר התורה' מביאליבזיג, מחבר הספר 'ארן עדת' על התורה והמועדים, שעבר לראדום בשנת תרס"ד לאחר השריפה בביאלברזיג.
לרבי יוסף אליעזר נולדו שלשה בנים ובת אחת.
הרב יוסף אליעזר כיהן כרב בערים וואחנצאק (שבין קילץ לראדום) ובווירז'בניק, וכאדמו"ר בעיר המחוז ראדום, שם בנה בית מדרש מרווח. הרבי התפרסם כ'בעל מופת'.
מכתב ממנו הודפס בספר 'כתבי הקודש הנקרא גם מלחמת מצוה החדש' (מונקאטש, תרפ"ח), עמ' ל-לא. מכתב נוסף, שכתב רבי יוסף אליעזר לדודו, רבי יצחק יעקב רבינוביץ מביאלא, בעל 'דברי בינה', הודפס בקובץ 'נחלת צבי', יב, עמ' קמה. רבי יוסף אליעזר גם כתב הקדמה לספר 'ארון עדות' (על מועדים ).
אחותו הרבנית יוכבד הייתה אשת רבי שלמה זלמן וולטפרייד הי"ד מטאמשוב, בנו של רבי אברהם משה האדמו"ר מראספשע- פשעדבורז.
אחותו הרבנית מלכה פייגא הייתה אשת רבי יהושע השל שטרנפלד הי"ד האדמו"ר מאלקוש, בנו של הרבי מחנצ'ין.
אחותו הרבנית חיה אלטא הי"ד הייתה אשת רבי חיים ירחמיאל טויב מזוואלין הי"ד.
רבי יוסף אליעזר היה חותנו של אביו, רבי חיים שרגא צבי רבינוביץ מוואנחצק, שהוציא לאור דברי תורה מאת אביו בקונטרס 'זכרון פנחס' שבסוף ספר 'תפארת היהודי' ליהודי הקדוש מפשיסחה.
רבי יוסף אליעזר נרצח בבית מדרשו בראדום בערב יום כפור תש"ג (1942).
כל צאצאיו נספו בשואה: ר' ידידיה מראדום, ר' בן ציון שמילא את מקום אביו בווירז'בניק, ור' אלתר מוורשה.