כשם שאדם מתפאר בייחוס אבותיו, כך עליו לראות שבניו יוכלו להתפאר ולהתייחס בבני בניו / האדמו"ר רבי שלמה זלמן וולטפרייד הי"ד

'יראת ה' טהורה עומדת לעד' (תהלים יט,י), מהרב הקדוש שלמה זלמן הי"ד מטומשוב, דעל האדם לעמוד בתפילה תמיד על השגת יראת ה', וירבה על כך בתפילה. והנה מצינו שעמידה היא לשון תפילה על דרך 'ויעמוד פנחס ויפלל' (שם קו,ל). וזהו שאמר הכתוב 'יראת ה' טהורה', וזה יכול להשיג רק כאשר 'עומדת לעד', דהיינו כאשר עומדים תמיד בתפילה על כך.

(דברות חיים, עבודת ה', ד, עמו' מ)

כל אחד ואחד מישראל חייב לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב (תנא דבי אליהו פרק כ"ה). שמעתי מאבי אדמו"ר [רבי שלמה זלמן] שליט"א מטאמשוב בשם אביו הרה"ק רבי אברהם משה זי"ע מראספשא, ויש לתמוה על חיוב זה הרי אמרו חכמינו ז"ל (שבת קיב ע"ב) אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם וכו', והאיך אפשר לנו לדמות עצמינו לאבותינו הקדושים. ויש לומר בזה דהפשט של 'יגיעו' היינו על דרך הכתוב (אסתר ה,ב) 'ותקרב אסתר ותיגע בראש השרביט', דהיינו נגיעה בעלמא. וזהו אמנם חיוב על כל אחד ואחד מישראל להשתדל שיהיו למעשיו על כל פנים איזה נגיעה עם מעשי אבותינו הקדושים.

(דברות חיים, עבודת ה', י, עמו' מד, בשם בנו הרב יוסף אליעזר הי"ד)

'תחת אבותיך יהיו בניך' (תהלים מה,יז) מהרב הקדוש רבי שלמה זלמן הי"ד מטאמשוב, פירוש שמצינו בכתוב 'תפארת בנים אבותם' (משלי יז,ו), וכן בגמרא (מנחות נג ע"א) בר אבהן. וכשם שהוא מתפאר באבותיו, כך יוכלו להתפאר בבניו. וזהו 'תחת אבותיך יהיו בניך', כשם שיחוסך אבותיך, כך יראה כל אחד שבניו אחריו, דהיינו בני בניו, יוכלו להתפאר בבניו.

(דברות חיים, עבודת ה', יא, עמו' מה)

איזהו חכם הרואה את הנולד (תמיד לב ע"א). מהרב הקדוש רבי שלמה זלמן הי"ד מטומשוב, להבין לשון 'חכם' יתכן לפרשו על פי דברי חכמינו ז"ל (בבא מציעא פה ע"א) רב יוסף יתיב ארבעין תעביתא ואקריוהו 'לא ימושו מפיך' (ישעיה נט,כא), יתיב ארבעין תעניתא אחריני ואקריוהו 'לא ימושו מפיך ומפי זרעך'. אמר מכאן ואילך לא צריכנא, תורה מחזרת על אכסניה שלה. ועל זה בעי בר נש להתפלל על בניו ובני בניו שיהיו עוסקים בתורה, ואז מובטח לו שלא תמוש התורה ממנו מעתה ועד עולם. והנה מצינו דתורה איקרי 'אורה', על דרך אומרם ז"ל (מגילה טז ע"ב) על הפסוק 'ליהודים היתה אורה' (אסתר ח,טז), זו תורה. וזהו כוונתם ז"ל באומרם 'איזהו חכם הרואה את הנולד' ד'הרואה' אתוון 'האורה' – זו תורה, דהיינו שמתפלל על בניו ובני בניו הנולדים לו שיהיו מוארים באור תורה.

(דברות חיים, עבודת ה', כז, עמו' נג)

'הודו לה' כי טוב וגו' יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר' (תהלים קז,א). מהרב הקדוש רבי שלמה זלמן הי"ד מטומשוב, דרשו בגמרא (ברכות נד ע"ב) אמר רב יהודה אמר רב ארבעה צריכין להודות, יורדי הים, הולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. ויש להבין לשון חכמים שאמרו 'צריכין להודות', ולא אמרו 'מחוייבים להודות'. ויתכן לפרש על פי דברי הזוהר הקדוש על הפסוק 'ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים' (שמות יד,כט), דקאי על הצדיקים, אשר מהללים ומשבחים לשמו הגדול יתברך אף בשעה שאין פוקדת אותם כל צרה וצוקה, וגם בשעה שנמצאים בשלוה והשקט, אף על פי כן נדמה להם כאילו הם בתוך סערת ים וניצולים הימנה. ועל זה הם משבחים לו יתברך. ועל כן אמרו חכמינו ז"ל בלשון 'צריכין להודות', כי הם אינם בגדר החיוב להודות, כי לא פקדתן שום צרה וינצלו הימנה שתחול עליהם החיוב להודות, אלא הם מודים ומהללים אף ללא צרה ופדות כאלו פקדתן צרה ונפדו הימנה.
וזהו מה שאמר רב 'ארבעה צריכין להודות', היינו על אלו ארבעה גאולות יש להם לצדיקי הדור להודות לשמו יתברך, כי באלו נכללו הצרות והגאולות כולן.

(דברות חיים, עבודת ה', לח, עמו' ס)

כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעות (עיין בבא מציעא נט ע"א, ושם במהרש"א). מהרב הקדוש רבי שלמה זלמן הי"ד מטומשוב, הנה כאשר אדם נועל דלת החדר במפתח מצד הפנים אין יכולים להיכנס לחדר. אבל כאשר נועל את הדלת והמפתח בצד החיצון, אדם הרוצה להיכנס יכול לפתוח במפתח ולהיכנס לחדר. וזה הכוונה 'כל השערים ננעלו חוץ', רוצה לומר זה שכל השערים ננעלים והמפתח כלפי חוץ ויכול להיכנס זה על ידי שערי דמעות, שעל ידי דמעות איש יהודי נפתחים כל השערים.

(דברות חיים, עבודת ה', לט, עמו' סא)

האדמו"ר רבי שלמה זלמן וולטפרייד הי"ד מטומשוב-לודז', גאון וצדיק מפורסם, נולד בשנת תר"ל (1870) כבן רביעי לאביו, רבי אברהם משה וולטפרייד האדמו"ר מראספשא, בן רבי עמנואל מפעדבורז', בן רבי ישעיה מפשדבורז', וחתן רבי ישראל מלובלין בנו של החוזה מלובלין.

רבי שלמה זלמן נשא לאשה את מרת יוכבד בת רבי פנחס רבינוביץ' מקינצק, בן רבי נתן דוד משידלובצא, נכדו של היהודי הקדוש מפשיסחא. האדמו"ר מראספשא, היה אומר על שידוכו של בנו ר' שלמה זלמן, כי זהו 'השידוך הטוב ביותר שנשתדכתי… הושבתי את שלמה זלמן בקן של יראת שמים'.

בהוראת חותנו ביקר רבי שלמה זלמן אצל האדמו"ר הזקן מצ'ורטקוב ולמד ממנו את דרכי החסידות.

לאחר שאביו חלה ונחלש, הוא הורה לכמה חסידים לקבל ברכה מבנו, רבי שלמה זלמן מרוספשא, והוסיף, כי ברכת בנו תשפיע לטובה ממה שברכתו שלו. וכך נעשה רבי שלמה זלמן לאדמו"ר עוד בחיי אביו. האדמו"ר רבי שלמה זלמן עבר לאחר פטירת אביו להתגורר בטומשוב מזובייצקי (אזור לודז').

הרבי היה עובד השם בעוצמה, ולא הפסיק מלימודו ומתפילתו מעלות השער ועד לאחר חצות. ביתו התפרסם כמרכז תורה ועבודה, חסידות ויראת שמים. במשך שעות רבות היה מתבודד בחדרו, מתפלל ועוסק בעבודת השם. הוא נודע כאוהב ישראל, ושונא את המחלוקת בתכלית השנאה. הוא היה ממרר בבכי מתוך השתתפות בצרתם של ישראל, ובתפילותיו הימים הנוראים היה שופך דמעות כמים. בשמחת תורה נהג הרבי ר' שלמה זלמן לעמוד בראש החוגגים, ועמד על רגליו שעות רבות כשהוא ממריץ את הקהל לרקוד עד כלות הנפש, משמח את כולם ומעוררם לשמוח בשמחה של מצווה.

בשנת תרצ"ה עבר להתגורר בלודז' (בה כיהן גם אחיו האדמו"ר רבי עמנואל וולטפרייד מפאביאניץ, שעל בנו, הרב חיים וולטפרייד הי"ד, כתבנו כאן בעבר), שם גדל קהל חסידיו, והוא נודע בכינוי 'הרבי מטאמאשוב' ('דער טאמאשאווער רבי'). גם חסידים של אדמו"רים אחרים היו באים לשמוע את תורתו המעמיקה, להתייעץ אתו ולהתברך ממנו.

הרב ישעיהו קניגסברג נכנס לאדמו"ר רבי שלמה זלמן, בליל כ"ב באלול תרצ"ט (05.09.1939), לילה של חרדה ובהלה, בשל תחילת מלחמת העולם השניה, כאשר רבים מיהודי לודז' ניסו לברוח לוורשה. היה זה ליל היארצייט של אביו של הרבי. הרב ישעיהו שאל מה לעשות, והרבי השיב: 'אני אינני הולך! זכותו תגן עלינו!'. ותוך כדי דיבור התייפח בבכי. באותם ימים הרבה הרבי בתפילה ובצומות, והתאמץ לבקוע רקיעים בתפילתו לישועת ישראל. הרבי המשיך ללכת כל יום למקווה ולהמשיך בהנהגותיו. הוא שמר במסירות נפש על פיאותיו ועל זקנו, והתהלך ברחובות העיר כשהוא לבוש בפרווה שקיבל בירושה מאביו. על הפצרות הרב ישעיה שלא ימשיך להסתכן בהליכה זו, השיב: 'כל עוד אני לבוש פרוותו של אבא – לא יאונה לי על רע'.

בשנת 1940, במבצע יקר ומסובך הצליחו להבריח את הרבי ואת הרבנית לוורשה, שנחשבה אז כמקום בטוח יותר. חסידים רבים היו מגיעים אליו בגטו ורשה לקבלת ברכה ועידוד.

הרבי גורש מגטו ורשה למחנה השמדה טרבלינקה בשלהי שנת תש"ב (1942).

לרבי היו שבעה בנים ובת אחת: הרב עמנואל (חתן האדמו"ר מוולומין-קוזמיר, רבי אליעזר שלמה), הרב ישראל (מו"ץ בשידלובצה), הרב פנחס (אב"ד וונכוצק), הרב מאיר (דיין בקאליש בבית דינו של הרב ר' מנחם מנדל אלטר, חתן דודו רבי ישעיה וולטפרייד מקאליש), הרב יוסף אליעזר (חתן האדמו"ר מנאדרזין), הרב נתן נטע מצ'נסטוכוב (חתן רבי אברהם פנחס שלום רוטנברג מאפטא בן האדמו"ר מוואלברום), הרב צבי יאיר (חתן הרבי מניישטאדט שגר בלודז'), ובתו אשת רבי עמנואל וולטפרייד מוואלמין. כל בניו וצאצאיו של האדמו"ר מטומשוב, נהרגו על קידוש השם ולא נותר אחד לפליטה. הי"ד.

בספר 'דברות חיים', א (ירושלים, תשע"ד), הובאו מכתבים וחידושים ממנו, ובהם: חידושים לפרשת מקץ (עמו' ז), חידוש לפרשת ויחי שהביא בשם רבי דוד משה מצ'ורטקוב (עמו' ח), חידוש לפרשת אמור (עמו' יז), חידושים בענייני עבודת השם (עמו' לט, מ, מד, מה), חידוש בעניין תורה (עמו' נג), חידוש בענין תפילה (עמו' ס, סא), שאלות ששאל את הגאון מרוגוטשוב ותשובותיו של הגאון (עמו' צה), מכתבים והסכמות (עמו' קיז, קיח, קיט, קכז, קכח).

תולדותיו הובאו ב'אלה אזכרה', חלק ב, ונוספו עליהם הערות ב'דברות חיים', ב: בית שמחת עולם, עמו' רכב.