מי שיש לו גיאות, אינו יכול להתחבר עם כלל ישראל / הרב חיים שרגא צבי רבינוביץ הי"ד
בפרשת בשלח 'והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל' כו', ואמר [רבי פנחס מקינצק] בזה הלשון: הן אמת שמצות צדקה חביבה לפני הקב"ה אפילו מאיש פשוט. אבל ביותר חביבה מצות צדקה מצדיק, שבזה הוא טובה עבור כלל כל ישראל. והנה ידוע שכל צדיק נקרא 'משה', כמו שאמרו חכמינו ז"ל 'משה שפיר קאמרת'. וזה פירוש הפסוק 'כאשר ירים משה ידו', שהצדיק יתן, אז 'וגבר ישראל', יש התגברות עבור כלל ישראל. 'וכאשר יניח ידו', שהצדיק אין נותן צדקה, אז חס ושלום 'וגבר עמלק'. ודברי פי חכם חן.
ולי בנו הצעיר נראה לפרש דבריו הקדושים דמה שייכות יש לעמלק למצות צדקה, על פי שפירשו הסמוכות 'בנים אתם לד'… לא תתגודדו'. וכבר האריך בזה האור החיים הקדוש על פי מה שאיתא ששאל טורנוסרופס הרשע האיך אתם נותנים צדקה לעניים, משל לעבד שרבו כועס עליו ונתנו בתפיסה ובא אחד ומאכילו ומשקהו, בוודאי רבו כועס עליו. ותירץ שאנו נקראים 'בנים למקום', ואב שנתן בנו לתפיסה ובא אחד ומאכילו ומשקהו בוודאי האב יש לו הנאה מזה. נמצא עולה מזה שאם אנו נקראים 'בנים', אזי אנו רשאים ליתן צדקה, ואם נקראים 'עבדים', אין אנו רשאים ליתן צדקה, כנמשל הנ"ל. והנה ידוע דברי ה'עשרה מאמרות' מובא ב'ישמח משה' פרשת שופטים שכל יחיד ויחיד מישראל נקרא 'עבד' אבל ציבור נקראו בבחינת 'בנים'. וידוע דרשת חכמינו ז"ל 'לא תתגודדו', לא תעשו אגודות אגודות, תהיו בהתחברות יחד. וזה פירוש הסמוכות 'בנים אתם לד' אלהיכם', אימתי, בזמן 'לא תתגודדו'. ודי לחכימא.
ועצה לזה שיהיו כל ישראל בהתחברות אחד, שלא יהיה לנו גיאות, כי מי שמתגאה אין לפי כבודו להתחבר עם מי שקטן ממנו בערכו, כמו שמובא בספרים הקדושים. והנה ידוע שעמלק בגימטרייה 'רם', שהוא גיאות. וכבר הוכחתי מי שיש לו גיאות, ממילא אין ביכולתו להתחבר עם כל ישראל, ממילא נקרא בבחינת 'עבד', ואין רשאי ליתן צדקה. ובזה יש לו שייכות מצות צדקה לעמלק. ודי לחכמיא.
ועם דבריו הקדושים נראה לי בנו הצעיר לפרש הפסוק 'ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ד", כי ידוע מספרים קדושים, כי כל זמן שאינו מתקן מדת יסוד אין ביכולת לבוא לשום מדרגה, ועיקר עבודה הוא זה. ומי שמתקן זה נקרא 'קדוש'. וממילא לפי דברי אאמו"ר ז"ל שאין רשאי שום אדם להיות לבדו בלי להתערב עם בני אדם עד שהמית את היצר הרע. ועיקר מיתת היצר הוא לתקן מדת יסוד, כמו שהוכחתי. וזה פירוש הפסוק 'ושחט אותו', אם תרצה לשחוט היצר הרע, עיקר 'על ירך', שהוא יסוד. ובזה צריך לשחוט אותו, ואז 'צפונה לפני ד", ואז יכול להיות בהתבודדות ביחידות, כי 'צפון' הוא לשון הטמנה, כמו 'ותצפנו'. ודי לחכימא.
ועל פי דבריו הקדושים נראה לי לפרש הזמר הנ"ל על פי דברי הבעש"ט ז"ל זי"ע שפירש 'אל נקמות ד' אל נקמות הופיע', משל למה הדבר דומה לבן כפר שמרד נגד המלך להמרות [נגד] כבודו. מה עשה המלך, קרב את האיש אליו וגדלו, והכיר על ידי כך יותר ויותר את גדולת המלך, את יקר תפארת גדולתו, את כבודו ואת גודלו, והיה לבו דווה עליו, והתמרמר בלבו מאוד: 'איך הסכלתי עשו והעזתי מצח להרים ראש נגד מלך גדול ואדיר כזה'. וזה הנקמה הגרולה. וזה הפירוש 'משוך חסדך ליודעיך', היינו שתסבבו סבות על ידי חסד, שאוכל לידע אותך ולהכיר גדולתך. והחסד יהיה בדרך קנא ונוקם, דהיינו שתתן רחבות הדעת ותגדיל אותו בכל עניינים, בגשמי וברוחני, ותחנני דעה [ו]בינה, ואז ממילא אכיר את גודלך, ובוודאי אתמרמר מאוד על מעשי הקודמים ואעשה תשובה בכל לבי כי מרדתי נגד מלך מלכי המלכים הקב"ה, כמן המשל מכפרי.
והנה לפי שנתבאר לנו אשר מחסדי האל יתברך, כי גם נקמות ית'[ן] בזרע אברהם אוהבו, הוא כולו חסד, פוקח עיני עיוורים להכיר גדולתו יתברך, כי זה כל חמתו יתברך, ועל ידי זה ישים אל לבו לשוב אל ד' וירחמהו.
ובזה פירוש הפסוק 'והיה כי יבואו עליך כל הברכות וגו' ושבת עד ד' אלהיך', שהקשו בשלמא הקללות יעוררו לתשובה, אבל הברכות מה התעוררות יעשה בלב אדם. ועל פי האמור אתי שפיר, שזה חסדי האל יתברך שמגדל את האדם ונותן לו כל הברכות, ועל ידי זה יתעורר לבו בקרבו לשוב אל ד'. ודי לחכימא.
ולפי האמור פירשתי אני הצעיר החרוז שהביא אאמו"ר ז"ל 'רב לך שבת בעמק הבכא והוא יחמול עליך חמלה'. כי 'שבת', הוא לשון 'תשובה', כמו שנאמר 'ושבת עד ד" כביכול, והקב"ה מעורר אותנו לתשובה על ידי יסורין וגלות, על כן אנו מתפללים 'רב לך שבת בעמק הבכא', שהתשובה על ידי יסורין וגלות, ורק 'הוא יחמול עליך חמלה', היינו שה' יתברך ברוב רחמיו יתן לנו כל טוב, כנ"ל. ובזה תתעורר לנו לעשות תשובה. ודי לחכימא.
(מתוך 'זכרון פנחס')
כתב אלי הרב בנם של קדושים ר' חיים שרגא צבי שליט"א בהרב הצדיק ר' פנחס מקינצק זצללה"ה נכד היהודי הקדוש זי"ע וזה לשונו: הנה ראיתי בעצמי כתב יד קודש מהגאון הקדוש הרי"מ מגור זצ"ל שכתוב אודות ענין אחד ליתן מעות לנכדי היהודי וזה לשונו הקדוש: קבלתי ממורי ששמע מפי היהודי הקדוש בעצמו שיוצאי חלציו יזהרו לבל יתיהרו שהם נכדיו רק בעת שיהיו נצרכים לעשות שידוך עם בניהם יכולין להתפאר עמו עם שלשה דברים. אחד, מיום עומדו על דעתו שם הויה ברוך הוא לא עבר מנגד עיניו. ושנית שראוי היה לומר נביאות ב'כה אמר ה" כמו משה רבינו, אלא שאין דורו היה ראוי לכך. שלישית שהיה יכול לבטל גזר דין עם שבועה של ע' שנה רק בלמדו שיעור של. עד כאן.
גם נודע שהיה להיהודי הקדיש תלמיד מובהק הרב הצדיק ר' פרץ ז"ל, ואיזה שבועות קודם פטירת היהודי הקדוש נפטר הוא ז"ל. והיהודי הקדוש הלך לבקרו. ואמר אליו היהודי הקדוש ז"ל: פרץ עוד לא הגיע זמנך לפטור מן העולם. והשיב הרב ר' פרץ: רבי אני יודע, רק אבקש מכבוד אדומו"ר להרשני לומר לפניו דבר אחד. ואמר אליו רבו היהודי הקדוש: דבר. ואז פתח הרב ר' פרץ ואמר: הנה ראיתי שאדומו"ר יפטור מקרוב מזה העולם, על כן אינני רוצה גם כן להיות בזה העולם.
ובזה אני פרשתי הפסוק 'ומקנה רב היה לבני גד ולבני ראובן'. ולכאורה קשה שהתורה הקדושה יספר שהיה להם מקנה רב, מאי נפקא מינה בזה. אלא הפירוש הוא כך: 'ומקנה רב', פירוש שבני גד ובני ראובן קנה הרבה מרב שלהם, היינו ממשה רבינו עליו השלום. ודי לחכימא.
הנה בעת שהיה אבי זקני היהודי הקדוש ז"ל בשנה אחרונה בלובלין אצל רבינו הקדוש מלובלין זצ"ל קודם ראש השנה, בעת אשר הלך היהודי הקדוש ז"ל לקבל פרידת שלום מאת הרבי מלובלין, אז אמר היהודי הקדוש אל הרבי ז"ל שיש לו לדבר עמו דבר סתר, ואז הלכו כל אנשים אשר היו שם רק נשאר בנו של הרבי הוא הרב הקדוש ר' יוסף ז"ל. ואז אמר היהודי שגם הוא ילך משם. ואז אמר הרבי ז"ל 'פאר אינזער ר' יוסף איז קיין סוד נישט' [עבור ר' יוסף שלנו אין שום סוד].
וסיפר היהודי הקדוש ז"ל לפני הרבי ז"ל שמצא כתוב בעת לומדו ספר רזיאל המלאך אשר צריך להסתלק מזה העולם תיכף אחר ראש השנה. ואז אמר הרבי ז"ל אל היהודי הקדוש ז"ל בלשון אשכנז, 'בלייבט בייא אינץ ראש השנה וועט מען אייך דער האלטין' [הישארו אצלנו לראש השנה ויחזיקו אתכם (כלומר, נגרום לכם להישאר בחיים)]. והיהודי הקדוש לא השגיח על זה, רק לקח פרידת שלום מהרבי ז"ל ונסע לביתו.
באמצע הדרך סיפר היהודי ז"ל לפני תלמידיו את כל המעשה, ואמר בזה הלשון: 'אפשר מיינט עטץ דער רבי האט חס ושלום גיזאגט ליגינט ער וואלט מיך טאקי גיקענט דער האלטין נאר ער האט מיר גיוואלט ציא נעמין דיא מדריגות איידער אזוי א לעבין וויל איך נישט' [אולי אתם חושבים שהרבי אמר חס ושלום שקר? הוא באמת היה יכול להחזיק אותי (בחיים), אלא שהוא רצה לקחת ממני את המדרגות שלי, ולחיות חיים כאלו אינני רוצה].
וגם קבלתי שבראש השנה בלילה בשנה אחרונה אמר אבי זקני היהודי הקדוש ז"ל שמעתי כרוז בשמים שאחד מן שנינו, היינו או אני או הרבי מלובלין צריך להסתלק מזה העולם תיכף, ונתנו לי בשמים ברירה לברור או אני רוצה להסתלק מן העולם או הרבי ז"ל. ועוד יותר שבאם אני הייתי נשאר בחיים, אזי בשום אופן וואלט איך נישט גילאסט דעם רבי'ן אווטק גיין פין דטר וועלט [לא הייתי מניח לרבי ללכת (להסתלק) מן העולם]. נאר ניט מער איך האב מיך גישעמט פאר דיא מלאכים זייא וואלטין דעך נישט גיווען גיוויסט דאס איך האב אזוי א כח איך זאל נישט לאזין דעם רבי'ן אווטק גיין פין דער וועלט וואלטין זייא גיוועזין גיזאגט זעהט עטץ דעם תלמיד דעם רבי'ן הייסט ער אווטק גיין פין דער וועלט אין ער וויל בלייבין לעבין איבעק דעהם האב איך מיר אויס גיבאטין אויף מיר אליין [אלא שפשוט התביישתי בפני המלאכים; הם הרי לא היו יודעים שיש לי כוח כזה שלא להניח לרבי ללכת מן העולם, והם היו אומרים: "ראו את התלמיד הזה, לרבי אומרים ללכת מן העולם והוא (התלמיד) רוצה להישאר בחיים". לכן ביקשתי (התפללתי) על עצמי (שאני אסתלק במקומו)]. ודי חכמיא. עד כאן מהרב הנ"ל.
(נפלאות היהודי, עמ' פו-פז)
הרב חיים שרגא צבי רבינוביץ הי"ד מוואנחאצק, בנו של הצדיק רבי פנחס מקינצק, היה החתן אחיו רבי יוסף אליעזר הי"ד, ונודע לצדיק וקדוש עליון. לאחר אחיו עבר לכהן ברב בווירז'בניק, מילא הרב חיים שרגא צבי את מקומו ברבנות וונחוצק (וואנחצק, שבין קילץ לראדום).
הרב חיים שרגא צבי כתב בשנת תרס"ח (1908) הסכמה לספר 'נפלאות היהודי' בעריכת הרב יועץ קים קדיש ראקאץ הי"ד. בספר הנ"ל הובאו גם מכתבים שכתב. בסוף ספר 'תפארת היהודי' הובא קונטרס 'זכרון פנחס' מאת הרב חיים שרגא צבי, על תולדות אביו הקדוש, רבי פנחס מקינצק.
הרב חיים שרגא צבי רבינוביץ נהרג עקה"ש במחנה טרבלינקה, בשנת 1942.
קהילת וונחוצק חוסלה בי"ג בחשון תש"ג (24.10.1942).