ביאור האדמו"ר ה'אמרי חיים' להנהגת החסידים להתאסף לשתות יחד / הרה"ח ר' ישראל הרלינג הי"ד
'ויאמר מה אתן לך ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה' וכו', הנה ידוע שעבודת ודרך רבינו ישראל בעל שם טוב הק' ותלמידיו זי"ע ועכ"י לקרב את הרחוקים תחת כנפי השכינה להדריכם בדרך החסידות להתאסף יחד באסיפת רעים אהובים חברים מקשיבים לקול ד' לשתות יחד, והשתיה כדת לכוון לשם פועלם הבורא יתברך שמו, גם ללמוד בתורה הקדושה בתמידות בשמחה ובהכנעה, ועל ידי זה מתעלה השתיה למעלת הקודש. כי בלי לימוד התורה הקדושה השתיה לבד אינה ממדת חסידות, וכמבואר כל זה בספרי תלמידי בעל שם טוב זי"ע. ומאוד השגיחו על תלמידיהם שלא יתחברו חס ושלום עם אנשי דלא מעלי אשר למראה עיני העולם מראית את עצמם לכשרים ואנשי מעשה, ויראת ד' לא נגע בלבבם ושרץ במוחם מקליפת עמל"ק שגימטרייה ספ"ק להטיל חס ושלום ספיקות באמונה. ועל זה אמרו חז"ל (סוטה כ"ב) להתרחק מן הצבועים, כי בהתחבר יחד עם אנשים כאלו אפשר להסתכן חס ושלום עד אבדון נפש.
וכל זה מרמזת לנו התורה הקדושה, כי יעקב אשר שמו 'ישראל' רומז על רבינו הקדוש ישראל בעל שם טוב וצדיקים אחרים אשר שמם 'ישראל', אאדמו"ר הקדוש זי"ע ועוד, אשר עבודתם להדריך צעירי צאן קדושים בדרך החסידות. 'לבן' רומז להצבועים אשר שם 'לבן' מורה על זכיות על דרך הכתוב 'אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינוק, ובאמת היה לבן רשע, על ען לא רצה יעקב (הוא רבי ישראל בעש"ט הקדוש זי"ע) לחבר את צאנו (הם התלמידים המתאימים ליראת ד') עם צאן לבן (הם הצבועים שאין תוכן כברן). וזהו 'ויאמר מה אתן לך', שרצה לבן שיתחברו יחד צאנו עם צאן יעקב, באומרו שרוצים להשפיע להם יראת ד'. וזהו 'מה' נוטריקון 'מלך העולם'. אבל כוונתו הייתה בזה להעבירו מדרך הישרה להשתוות לאומות העולם כמרומז בתיבת 'מה' נוטריקון 'מכל האומות'. על זה השיב יעקב 'לא תתן לי מאומה', אינני צריך ליראת שמיים שלך, כי כוונתך רק להזיק ולא להואיל. וזהו ,לא' נוטריקון 'להטות לבבנו אליו', שאתה אומר שכוונתך להטות לבבנו אליו יתברך שמו, אבל באמת הוא 'לא' נוטריקון 'לעוות אדם' מדרכי ד', 'מאום' נוטריקון 'ויפוצו אויבך וינוסו משנאיך מפניך', כי הוא אויב שעורב לנפשי ואיני רוצה להתחבר אתו כולל, רק זאת אבקש ממך אם תעשה לי הדבר הזה. 'אם' הוא לשון ציוון (כמו 'אם כסף תלווה') 'זאת תעשה לי אשובה ארעה צאנך אשמור', שתחזיר לי הצאן (התלמידים המוכשרים לקבל טהרה ויראת ד'), שארעה אותם גם הלאה, אבל 'אעבור בכל צאנך היום הסר משם כל שה נקוד וטלוא', הראשי תיבות גימטרייה 'עשו', הרומז לדעת פגום כמאמר חז"ל עשר כפר עיקר (בבא בתרא ט"ז:) והוא קליפת עמלק, אותן הסר משם שלא יתחברו יחד עם צאני […]
מכל אלה הרחיק יעקב (הוא הבעש"ט הקדוש) את צאנו (תלמידיו הצמאים לעבודת ד' יתברך בדרך החסידות). וזהו שפירש רש"י ז"ל על 'והיה שכרי' וכו' אותן שיולדו מכאן ולהבא וכו' בכבשים. 'כבשים' כימטרייה שם הוי"ה במלוי י' (ע"ב) עם שם אלקים במלוי י', היינו אותן הצאן אשר יראת ד' על פניהם יהיו שלי, כי אותן אני צריך להכשירן למדות ישרות על דרך החסידות, ואותן שישנן עכשיו, שהן אצלך, הפרש מהם, שלא יתחברו יחד עם צאני (צאן קדשים), שלא תאמר לי על הנולדים מעתה (על פי דרך הבעש"ט) אשר הן אותן שהיו אצלך, כי על ידי מדות ישרות נשרש בהם שמחה עם לב נשבר אהבת חברים ישתנו לגמרי ממה שהיו. 'ויסר ביום ההוא את התישים' וכו', שהסיר יעקב את הצאן אשר היו מוכשרים לקבל יראת ד' והשריש בלבם שמחה, אהבה והכנעה, ועל ידי כל זה זוכין לייחוד הקדוש המרומז בתיבת 'מקל לבנה' גימטריה א-ל הוי"ה במלוי י', 'לח ולוז' גימטרייה 'אני ה' ', 'מקל לבנה לח' גימטרייה 'מנרה' (שהיא מלכות כידוע). 'ערמון' במספר גדול וקטן גימטרייה 'שמן', שהוא חכמה. 'מקל' איתא בצמח צדק שהוא הסופי תיבות של 'אברהם יצחק ישראל', והם חסד גבורה תפארת, הרי השלמת הקומה, אשר עבודת תלמידי הבעש"ט זי"ע היא רק לשם ד' לבדו לייחד א-ל הוי"ה, 'ויפצל בהן (בהתלמידים) פצלות' עם האתוון גימטרייה 'תורה', 'לבנות' גימטרייה 'חסידות', שהדריך את תלמידיו בתורה וחסידות. 'מחשף', גימטרייה תכ"ח, הסופי תיבות של 'והיית אך שמח', שהדריכם במדת שמחה, והשמחה תהיה עם לב נשבר, 'מקלות' גימטרייה תקע"ו, רומז לתקיעת שופר, המרמז לשמחה עם לב נשבר, כי תקיעה רומז לשמחה, כמאמר הכתוב 'וביום שמחתכם' וגו'. שברים עם תרועה שהיא גנוחי גנח, רומז על לב נשבר. 'הלבן אשר על המקלות', הראשי תיבות גימטרייה 'אנכי', רומז להוי"ה ב"ה, וכן הוא מספר 'כסא', שעל ידי ההדרכה בתורה וחסידות לתלמידי זוכין להשלמת השם והכסא, וזוכין להעלות את ענייני הגשמיות ולעשות מחומר צורה, וממילא נמתקין הדינים ברחמים וחסדים.
וזהו שפירש רש"י על הפסוק 'ברהטים' וגו' במרוצת המים (התורה נמשלה למים), אשר התורה היא יסוד החסידות, בבריכות העשויות בארץ, הברכות שעושין על ענייני ארציות להעלותם לרוחניות ולהמתיק הדינין לאכללא שמאלא בימינא, 'להשקות שם' בשין ימנית, היא מורה על חסדים, כמובא בברכה"ע (על הפסוק 'שם שם לו חק' וגו', אשר 'שם' בשין ימנית מורה על חסדים ובשין שמאלית היא דינים וגבורות. ו'שם' הויה מכריע כלפי חסד). וזהו 'להשקות שם' בשין ימנית לאכללא שמאלא בימינא, 'ויחמנה בבואן לשתות', שנתחממו ונתלהבו לעבודת ד' בבואן לשתות יחד באסיפת חברים, ולא על ידי שתיה בלבד, אלא בלימוד תורה הקדושה בתמידות ובשמחה. 'ויחמו הצאן אל המקלות', ב' פעמים 'מקל', גימטרייה 'ספר', גם מספר 'שם' רומז על התורה הקדושה, שעל ידי זה הרחמים גוברים. 'ותלדנה הצאן עקדים נקדים', גמטרייה תכ"ח, הסופי תבות של 'והיית אך שמח', שהדריכם למסירות נפש בשמחה, ועל ידי זוכין להשלמת הקומה […]
'והכבשים הפריד יעקב', הצאן שנתגדלו על ברכיו ביראה וחסידות, הפריד יעקב לבדו, 'ויתן פני הצאן', און שלא נשרש עדיין בקרבם דרך החסידות, 'אל עקוד', אל הבני עקידה, הם בני העלייה העובדים ד' במסירות נפש, שגם אותן התלמידים שאין להם עדיין יד בדרך החסידות יראו את הדרך ישכון אור […]
וכל זה על ידי תורה בשמחה ולב נשבר, המרומז במקלות כנ"ל. וזהו שפירש רש"י על 'והמקושרות' וכו' אין לו עד במקרא, עד לשון תכשיט (כמו 'את עדים מהר חורב'), שאסיפת חברים יחד אין לו חשיבות אם היא על ידי 'מקרא', שצריכים להזמין ולקרוא זה את זה (על דרך שפירשנו), רק אהבה תמשוך אותן מעצמן, על דרך שפירשנו 'אין קבע לשתיה', אין חשיבות לשתייה אם היא על ידי קביעות כמצות אנשים מלומדה, רק בחיות דקדושה, ובזה מעלים העניינים הגשמיים לצורה ועובדים מאהבה, להפוך הזדונות לזכויות […]
'ובהעטיף הצאן', פירש רש"י ז"ל לשון איחור, שנתאחרו להתחמם בחמימות עבדות ד', וזהו מתעטפות בעורן ובצמרן, שכל אחד מרגיש בעצמו שהשלים את עצמו במדות ואינן מתאוות להתיחם על ידי אסיפות חברים וללכת בדרכי הבעש"ט הקדוש זי"ע, באותן השריש יעקב מדת 'לא', ענווה ושפלות הרוח, שעל ידי זה יכיר כל אחד חסרונו. 'ישים', נוטריקון 'יום שבתון יום מחמדים', שירגישו חיות דקדושה בשבת קודש. גם השריש בהם שמחה, כמרומז בתיבת 'והיה, לשון שמחה. 'המקושרים' זה עם זה באהבת חברים. 'ליעקב', ניכר עליהם שהם זרע בירך ד', ועל ידי זה זוכין להמתקת הדינים בחסדים. ועל כן נקרא 'בעל שם' בשין ימנית, כי על ידו נשפע חסדים ורחמים על ישראל ונזכה להרמת קרן ישראל בהגלות עלינו אור מלכותו בביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו אמן.
('אמרי חיים' על פרשת ויצא, מאת האדמו"ר רבי חיים מאיר הגר מויז'ניץ, ציטוט מקוצר מתוך רשימות ר' ישראל הרלינג הי"ד)
כתב השל"ה הקדוש: מצוה לשמוח בפורים אבל יהיה של מצוה, לא הוללות וסכלות וכו'. עד כאן לשונות. ואמר על זה רבינו זי"ע, הנה פורים זמן שמחה, זמן שחוק, שמשנים המלבושים ועושין כמה מיני שחוק, וחייב אדם לבסומי בפוריא אכילה ושתיה, להתענג בתענוגים, ואף על פי כן צריכין להיזהר מאד שלא לשכוח ולא להפסיק מהדביקות בה' יתברך על ידי עניינים הגשמיים, כי גם אצל השחוק צריך להיות מקושר בהקב"ה, והוא ענין חמור וקשה מאד, עבודה כבידה כמו להלוך על חוד החרב.
(מתוך כתבי ר' ישראל הרלינג הי"ד, הובא בעדות ביהוסף, מנהגי ויזניץ, חשון-אדר. בני ברק, תשס"ב, עמו' ש)
בפרשת מצורע אמר רבינו [ה'אמרי חיים'] על האי דאיתא 'לא חסה התורה אלא על כלי שאין לו טהרה במקוה', ואמר בלשונו הקדוש 'די תורה האט רחמנות גיהאט אויף די וואס גייען נישט אין מקוה' [התורה מרחמת על מי שאינו הולך למקוה].
(מתוך רשימות ר' ישראל הרלינג הי"ד, אור חיינו, ירושלים תשס"ח, עמו' קצד)
'הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמד' (משלי יב,ז), מובא בספר הקטן 'דובר שלום' בשם הרב הקדוש הרי"ם זי"ע לבלי להרבות ב'על חטא', כי מה לו להקב"ה אם מאריכים והופכין בבוץ וטי. ובזה יש לרמז כאן 'הפוך רשעים ואינם', אין מזה כלום. אלא היכן תאריך ותעבוד שלא תוכל לזוז משם, אצל שבח הבורא יתברך מלכיות זכרונות שופרות וכיוצא בזה. וזהו 'ובית צדיקים יעמד'. 'ובית' נוטריקון 'ויאמינו בדבריו ישירו תהילתו', בזה 'יעמד' להאריך שמה […] 'מודה ועוזב ירוחם' (משלי כח,יג), על פי המובא לעיל שאין להעמיק ב'על חטא', רק בגדלות הבורא יתברך, עיין שם. וזהו 'ומודה ועוזב, לעזוב תיכף ומיד, לא להאריך יותר מידי בהווידוי.
(מים חיים, חידושי ה'אמרי חיים' על הנ"ך, מרשימות ר' ישראל הרלינג, עמו' יג-יד, בסוף קונטרס 'דרכי נועם', בני ברק תשל"ג )
הבחור המופלג בתורה ויראה, הרה"ח ר' ישראל הרלינג הי"ד מגרוסווארדיין, המשפיע וכותב הדא"ח של הרב הקדוש ה'אמרי חיים', נולד בוויזניץ להוריו, הרה"ח ר' אפרים זאב (ר' זיידא, כותב הדא"ח של ה'אהבת ישראל' והגבאי הראשי של קופת רבי מאיר בעל הנס בוויזניץ) ומרת גיטל הי"ד, בת החסיד ר' משה נאגלער.
הוא היה אחד מחשובי חסידיו של רבי חיים מאיר הגר – ה'אמרי חיים' מוויזניץ, ועוד בעודו בחור, משנת תרצ"ח, היה עומד מול שולחן האדמו"ר ורושם את דברי התורה מתחילתם עד סופם, ממש בלשונו של האדמו"ר, כבוד סוד שאינו מאבד טיפה. ר' ישראל היה דבוק בכל נפשו ל'אהבת ישראל' ו'אמרי חיים' מוויזניץ.
בשנת ת"ש ייסדו ישיבת 'אבת ישראל' וויז'ניץ בגרוסווארדיין, ובן האדמו"ר, רבי משה יהושע הגר ה'ישועות משה' מויזניץ, היה הולך בלילות, בתום שעות הלימודים, ביחד עם ר' ישראל הרלינג, לאסוף תרומות שבועיות וחודשיות, שאפשרו את החזקת הישיבה. ר' ישראל היה יד ימינו של האדמו"ר בארגון חבורות תלמידים ללימוד תורה וחסידות, והחדיר בין התלמידים את רוח החסידות ואת ההתקשרות ל'אמרי חיים'. פעמים רבות היה האדמו"ר נכנס לבית המדרש לאחר חצות ומשוחח בחסידות וביראת שמים עם ר' ישראל הרלינג, כשמסביבת תלמידי הישיבה בגרוסווארדיין. בלילי שבת היה שולחנו של האדמו"ר בגרוסווארדיין עורך כשש-שבע שעות. לפעמים בתום עריכת השולחן היה ר' ישראל הרלינג אומר לבחורים להתחיל לרקוד, והאדמו"ר היה חוזר אליהם ויושב איתם עד הבוקר.
ר' ישראל הדפיס בסטנסיל 'קונטרס ליקוטים', מתורתו של ה'אמרי חיים' (הקונטרס שב והודפס בשנים תשכ"ח, תש"ל ותשל"ו). הוא נהג לשבת חברת בחורי הישיבה ומשוחח אתם בענייני תכלית עבודת השם. ביום הולדתו של האדמו"ר היה ר' ישראל אחראי על סידור כניסת הבחורים להתברך מהצדיק, עם הקוויטל.
ר' ישראל הרלינג היה בין עורכי הספר 'אהבת ישראל', ובו דברי תורה שהשמיע הרבי מוויז'ניץ בקהל החסידים ונרשמו על ידי השומעים. העריכה ארכה שבע שנים, והחלק הראשון יצא לאור בשנת תש"ג. בראש הספר הוזכר ר' ישראל הרלינג בברכת תודה.
רוב כתביו של ה'אמרי חיים' מהשנים הראשונות, היו ערוכים לצאת לאור, אך אבדו בשואה. משנים אלו שרדו רק המאמרים, חידושי התורה וההנהגות של ה'אמרי חיים', שנכתבו על ידי ר' ישראל הרלינג. אמרות אלו יצאו לאור בספר 'אמרי חיים' בתוספת כוכבית. בכתביו יצא לאור גם קונטרס 'מים חיים' על נ"ך (יצא לאור בתוך הספר 'דרכי נועם', בני ברק תשל"ג).
ר' ישראל כתב גם 'קונטרס עלהו לא יבול', ובו רשם שיחות קודש ששמע מהאדמו"ר מויזניץ בהזדמנות שונות. בנוסף לכך, הוא כתב חידושים ופירסם אותם בכתבי עת תורניים, ובהם 'דגל התורה' (ויזניצא, שנה ב, חוברת ט, סי' פא).
כשפרצה מלחמת העולם השנייה התמסר ר' ישראל לעבוד במשרד הסמוך לבית ה'אמרי חיים' וכתב במכונת הכתיבה מסמכים ומכתבים בניסיון להציל את הבחורים מגיוס לצבא העבודה. בתקופה זו השתדך עם בתו של הרב שמואל קרויז סופר הי"ד ממישקאלץ שבהוגריה. חתונתם נקבעה לז' בניסן תש"ד, אך לא התקיימה בשל כיבוש הונגריה על ידי הגרמנים והאסון שבא בעקבותיו.
כאשר הוקם גטו גרוסווארדיין הסתרו ר' ישראל וחבריו בבונקר בבית ה'אמרי חיים', אך מקום מחבואם התגלה על ידי הנאצים, והם גורשו לאושוויץ. בח' בתמוז תש"ד (1944), בסלקציה במחנה אושוויץ, נשלח ר' ישראל הרלינג הי"ד להשמדה, יחד עם ר' מנדל שארף הי"ד.
בבשנת תש"ח כתב האדמו"ר ה'אמרי חיים' מוויז'ניץ על הדרישה שיכתבו בכל שבוע מאמרי שבת קודש 'לדאבון כולנו, ישראל הרלינג איננו, ועד עתה לא מצאתי מי שימלא את מקומו'. (מכתבי קודש, אמרי חיים, סי' פד). הרבי אף אמר כי יש לו געגועים עזים אחר משמשיו, ר' ישראל הרלינג ור' זיידא שכטר הי"ד. גם הרבי ה'ישועות משה' היה בוכה כשהזכיר את ידידו, החסיד הנעלה ר' ישראל הרלינג הי"ד.
בשנת תשמ"ו הודפסו בחיפה דברי תורה של בעל 'אהבת ישראל' שנרשמו על ידי ר' ישראל הרלינג, והובאו לאישורו של האדמו"ר.
אחיו, ר' אברהם חיים הרלינג, כתב עלו 'דף עד', ושם כתב כי אחיו נולד בשנת 1910 והתפרנס ממלאכת מנהל חשבונות וסופר.
שמו של ר' ישראל הרלינג הי"ד מופיע גם בלוחות ההנצחה, בתוך אוהל אדמו"רי ויזניץ בבני ברק.
