הפסוק 'ידיהם ולא ימישון רגליהם ולא יהלכו' מדויק בלשונו, כדי שלא יטעו הקוראים חס ושלום אף רגע אחת / הרב חיים אליעזר הורביץ הי"ד
במגן אברהם סי' תמ"ו ס"ק ב' העיר אם מותר על ידי ישראל להשליך חמץ לים ביום טוב. ולפי עניות דעתי נראה לכאוה אינו בעידניה גם בנכרי, כמו שכתב במגן אברהם שם. אך נראה לי לפי מה דאמרינן (בעירובין ס"ח א) 'לא שנא לך בין שבות שיש בו מעשה, לשבות שאין בו מעשה. דאין בו מעשה קיל'. ולפי זה כיון דהוא לא תעשה קלה, דוחה אף דאינו בעידנא, אבל על ידי ישראל, דהוא מעשה, שפיר צריך בעידנא. ובגוף חקירת המגן אברהם בעכו"ם לכאורה יש עצה שהגוי ישרפנו במקומו והוי בעידנא, וצריך עיון.
בפני יהושע פסחים ה' חידש דחמץ של הפקר עובר בבל יראה ובבל ימצא. והקשה ה'מקור חיים' דאם כן מה אמרינן דעשאן הכתוב כאילו הן ברשותו, הא אף אם לא עשאן גם כן עובר, דעל כל פני הפקר הוא. ונראה בעזרת ה' דסברי הפני יהושע לפי מה דאמרינן בבבא קמא סט: לאו אמר רבי מאיר מעשר ממון גבוה, ואפילו הכי לענין מעשר קרוי רחמנא 'מעשרו' ומוסיף חומר, דהא כי איתא נמי לא דידיה כו'. והכי נמי כאן דאינו ברשותו ורק עשאן [הכתוב ברשותו], הרי אם גם בלאו הכי אינו ברשותו עובר. ואם כן כל עיקר דהפקר עובר הוא מצד 'עשאן', וכן כתב הרב בשלחן ערוך הלכות פסח בקונטרס אחרון, דלאחר זמן איסורן לא מועיל הוצאה מרשותו, כיון דבלאו הכי אינו ברשותו, ודו"ק.
שמעתי מכבוד קדושת חותני שליט"א בפסח זה אם לעשות עירוב במצה, כיון דלא חזי לכל יומא, כי בערב פסח אסור לאכול מצה. והנה מה דראוי לבין השמשות פשוט צריך ראוי לכל השבת. אך נראה דמועיל דחשיב דבר אחר גורם לו וחשיב כסולם של אשירה בעירובין ע"ח, ובמטה אפרים שהעיר לענין עירוב ביום הכיפורים שאינו ראוי לאכילה, שם ניחא כיון דקיימא לן עירוב והוצאה ליום הכיפורים וחשיב איסור גופו גרם לו כסולם אילן.
(הערות מרבי חיים אלעזר זמ"ל בעניני פסח, קונטרס 'נפש לחיים' עמ' י)
ב"ה עירובין כ"ב, יום ח"י למב"י לסדר קדושים שנת תרפ"ד לפ"ק קראקא יע"א.
ישאו הרים שלום בחיים ברכה ושלום עד עולם, לכבוד שאר בשרי בלתי מכירי המופלג בתורה ויראת ד' טהורה ותיק וחסיד, ירא ד' מרבים וכו' מו"ה מרדכי גורפינקעל נ"י.
אחרי דרישת שלומו הטוב,
אם כי הזמן יקר בעיני עם כל זה למלאות פקודת אבי מורי ורבי עטרת ראשי שליט"א ורצון כבודו נ"י הנני בזה לציין לכבודו איזה הערות מחידושי שאמרתי זה לא כבר בענין 'מעילה בקונמות' אקוה כי ימצאו חן בעיניו, כי הצעתי אותם לפני מו"ר המובהק רבן של כל בני הגולה אב"ד טארנא והוטבו מאד בעיניו הבדולחים, וזה החלי, בעזר צורי וקוני…
ואסיים בדבר אגדה המושכת לבו של אדם, במה שהקשו על הפסוק בתהלים קט"ו 'ידיהם ולא ימישון, רגליהם ולא יהלכון'. ומקשים מדוע בכל דבר אומר 'להם', וכאן לא אמר רק 'ידיהם' ו'רגליהם', ולמה לא אמר 'ידים להם', 'רגלים להם', כמו ב'אזנים להם'.
והגר"א כתב דביד ורגל לא שייך לומר להם, כי הם עצמם עבודה זרה, כמבואר במסכת עבודה זרה מ"א, מצא תבנית יד או רגל הרי אלו אסורין מפני שכיוצא בהם נעבד. עד כאן דבריו הקדושים.
ולי נראה פשוט כי בלשון הקודש מצינו יד ורגל שהם לשון תוקף וקיום הדבר, כמו 'ופעלך אין ידים לו' (ישעיה מה,ט), ובלשון חז"ל נמצא 'יד לנדרים', 'יד לצדקה', 'יד לפאה' (נדרים ו:), וכן ברגלים 'שקר אין לו רגלים', 'רגלים לדבר', ולכך לא רצה לומר 'ידים להם', 'רגלים להם', כי ידמה חס ושלום שיש להם קצת קיום, על כן בחר בלשון ערומים, 'ידיהם ולא ימישון רגליהם ולא יהלכו', כדי שלא לטעות חס ושלום אף רגע אחת.
והנני דורש שלום כבוד תורתו מוקירו כערכו,
חיים אליעזר הלוי איש הורוויץ.
(קונטרס 'נפש לחיים' עמ' יא-יג)
הרב חיים אליעזר הלוי איש הורוויץ הי"ד, נולד בקראקא בשנת תרס"ח להוריו הרב החסיד ר' מרדכי צבי הלוי איש הורוויץ הי"ד מקראקא ומרת פרומעט הי"ד לבית בארון. אביו, ר' מרדכי צבי, היה תלמיד חכם, פעיל באגודת ישראל, מחשובי חסידי אלכסנדר, והיה דבוק ברבותיו האדמו"ר רבי יחיאל מאלכסנדר, האדמו"ר ה'ישמח ישראל', ה'תפארת שמואל' וה'עקידת יצחק' הי"ד. משפחתו של ר' מרדכי צבי הייתה מצאצאי רבי יצחק'ל המבורגר, נכד ה'חכם צבי'.
עוד בצעירותו התבלט ר' חיים אליעזר בכישרונותיו ובהתמדתו והתפרסם כעילוי. בבר המצווה שלו נשא דרשה, שהצטיינה בבקיאות מקיפה ובחריפות מופלגת, אותה חיבר בעצמו. בהיותו כבן 14 פרסם חוברת בשם 'ארבעים לבינה' ובה כתב ארבעים תירוצים על קושיה מפורסמת של הרב יוסף ענגל. הגהותיו על הש"ס, יצאו לאור בלונדון בחיבור 'נר למאה'. לאחר בר המצווה היה תלמידו של הרב יוסף שטיינהארט הי"ד, ואחר כך תלמידם של הרב הגאון מקוז'גלוב ר' אריה צבי פרומר הי"ד והגאון הרב מאיר אריק אב"ד טארנא. תשובות מאת הרב חיים אליעזר התפרסמו בספרו של הרב מאיר אריק 'אמרי יושר' ובספר 'מחזה אברהם' מאת הרב אברהם מנחם שטיינברג אב"ד ברוידא.
הרב חיים אליעזר היה ממקורב לרב מאיר שפירא מלובלין. בהיותו בן שמונה עשרה כבר התכתב בענייני חידושי תורה ובירורי הלכות עם הגאון הרוגוצ'ובר, הרב יוסף רוזין. מכתבים אלו נשמרו על ידי גוי בפולין במשך עשרות שנים, עד שהתגלו ויצאו לאור בקונטרס 'נפש לחיים', עם מספר מכתבים נוספים משרידי כתב ידו של הרב חיים אליעזר. קונטרס זה יצא לאור כנספח לספר 'מנחת פרי' על הלכות נדה ומקואות לפי סדר השו"ע, מאת הרב ישעיהו פנחס רוטנברג. מכתב נוסף ממנו, יצא לאור בספר 'בנסוע הארון' (אשדוד, תשפ"א), עמ' ריד.
על פי עדות של חבר ילדות של הרב חיים אליעזר, הרב שלמה זאב גולינסקי מטבריה, היה הרב חיים אליעזר חריף וגדול בתורה, בעל חשק רב בלימוד ובעל מעשי חסד רבים.
הרב חיים אליעזר התחתן עם הרבנית רבקה בילה הי"ד, בת הרב מנחם מנדל אלתר הי"ד אב"ד פאבניץ וקאליש, נשיא אגודת הרבנים בפולין, חבר מועצת גדולי התורה ובנו של האדמו"ר ה'שפת אמת' מגור. את השידוך יזם ה'אמרי אמת' לאחר שהגיע לעיר קרעניץ, נפגש עם קבוצה גדולה של תלמידי חכמים ושאל אותם שלש קושיות. אף אחד לא ידע לענות עליהם מלבד הבחור הצעיר ר' חיים אליעזר, בן השש עשרה, שלהפתעת כולם יישב את שלשת הקושיות באופן נפלא.
הכלה הייתה מאורסת קודם לכן עם הבחור ר' משה יהודה אריה ליב (לייבל), בנו של הגאון הרב מנחם זמבה הי"ד, וחתונתם הייתה מתוכננת להיות מיד עם חזרת האדמו"ר ה'אמרי אמת' ממסעו בארץ ישראל. אך הבחור חלה בדלקת ריאות חריפה, ולאחר מספר ימים נפטר, מתוך דברי תורה, בו' באדר א' תרפ"ד (1924).
לאחר חתונתם, היה הרב חיים אליעזר סמוך על שלחן חותנו בפאבניץ והמשיך ללמוד תורה בהתמדה. בשנת תרצ"ח נבחר הרב חיים אליעזר לאב"ד בעלכיטוב, שליד פיעטרקוב.
לאחר שבעלכיטוב נכבשה בידי הנאצים, עברו הרב חיים אליעזר, משפחתו וחותנו לעיר לודז' ואחר לגטו וורשה. הרב חיים אליעזר המשיך למסור שיעורים לבחורים, גם בבונקרים בגטו ורשה.
בהיותו בן 34 גורש הרב חיים אליעזר, יחד עם רעייתו רבקה בילה, עם ילדיהם שרה יוכבד, משה לייב ופייגה, ועם חותנו, למחנה ההשמדה טרבלינקה בכ' באב תש"ב, ושם נספו כולם עקה"ש.
הוריו נספו בטרנוב עקה"ש, בכ"ו בסיון תש"ב.
נספו גם אחיו ואחיותיו:
– הבחור ר' ישראל יצחק הי"ד, חסיד רדומסק, שלמד בתקופת מלחמת העולם השנייה בישיבות ברוביץ וקלצק ושם נרצח בשנת תש"ב עם חבריו לישיבה.
– הבחור ר' אברהם לייב הי"ד, חסיד גור בקראקא, אשר היה בתקופת מלחמת העולם השנייה בגטו ורשה עם הרב מפאבניץ הי"ד, ונרצח במחנה בשעבניא באלול תש"ג.
– מרים ניחא הי"ד. נהרגה עקה"ש בגטו ורשה בשנת תש"ב.
– חנה דבורה הי"ד, גורשה מגטו טרנוב לאושוויץ בג' באלול תש"ג, ושם נספתה.
שרדו, אחיו ר' שלום דוד הלוי איש הורוויץ, ואחותו מרת רבקה פינקוסביץ, שהתגוררו באנטוורפן.