קטגוריה: טבת כ

אותו ואת בנו:

בחידושי בכור שור חולין פ״ב הביא קושיית לבוש במתניתין שם שחטה ואת בתה וכו׳ סופג שמונים, הא בן כתיב ובת מנלן ע״ש.

ונלע״ד להרמב״ן בחומש פרשת תצא הביא בשם הרמב״ם בספר המורה דטעם איסור אותו ואת בנו ושילוח הקן, הוא משום רחמנות שנלמוד מזה לבלתי היות אכזרים. ואל תשיב עלי ממאמר החכמים האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך משתקין אותו, ומפרש התם בגמ׳ מגילה (כ״ח) מפני שעשה מצותיו של הקב״ה רחמים והם אינן אלא גזירות, כי זו אחת משתי סברות, סברת מי שיראה כי אין טעם למצוה אלא חפץ הבורא, ואנחנו מחזיקין בסברא השני שיהיה בכל המצות טעם וכו׳ ע״ש.

וכתב בחידושי חת״ס חולין דף ע״ט ע״א שזה תליא בפלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון אי דרשינן טעמא דקרא או לא, דלרבי יהודה לית ליה כטעם הרמב״ם, אבל רבי שמעון דדריש טעמא דקרא ס״ל כטעם הרמב״ם ע״כ.

ועיין בספר תורת השלמים הלכות נדה סי׳ קפ״ג דלרבי מאיר, דקאמר מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה כדי שתהא חביבה לבעלה כשעת כניסתה לחופה… ומבואר דרבי מאיר סבירא ליה כרבי שמעון דדרשינן טעמא דקרא. ואי דרשינן טעמא דקרא וודאי אין חילוק בין אותו ואת בנו לבתו דבתרווייהו שייך טעמא דרחמנות, ואם כן לרבי מאיר במתני׳ דחולין שם דמחייב בבתה וודאי דלא קשה, אלא אפי׳ לת״ק שם דמחייב נמי בבתה, וגם לדידן דקי״ל הכי ביורה דעה סי׳ ט״ז, מכל מקום הרי מבואר ברמב״ם פ״ד מפרה ה״ב דקי״ל דדרשינן טעמא דקרא, ועיין בלח״מ פ״ג מה׳ מלוה ה״א וב״י באהע״ז סי׳ ט״ז דהרמב״ם פסק כרבי שמעון בזה, ובתשובות חוות יאיר סי׳ קמ״ב כתב גם כן דרק להקל לא דרשינן טעמא דקרא אבל לחומרא דרשינן, אם כן שפיר קי״ל דגם באותה ואת בנה חייב ומיושב קושיית לבוש, ואתי שפיר:

---

הרב בן ציון בלום הי"ד, בן הגאון המפורסם ר' עמרם בלום זצ"ל, היה אב"ד ק"ק סארוואש משנת תרס"ח ומילא מקום אביו כאב"ד קהילת בערעטיו-אויפאלו משנת תרפ"ט. הוא חיבר את הספרים שו"ת בית שערים, שו"ת וחידושי שיבת ציון, ספר אות ציון (ניו יורק, תשס"ג) ועוד. מכתבים מדברי תורתו הובאו בקבצי 'תל תלפיות'.

הרב בן ציון נשא לאשה את מרת גולדה בתו של רבי ישראל זאב פאנעט מטעגלא. למד תורה אצל אביו ואצל הגאון בעל שבט סופר זצ״ל אבד״ק פרעסבורג. נסמך להוראה מרבו הנ״ל, וכן מהגאון בעל יד יצחק אבד״ק טאלטשווא זצ״ל ומהגאון מוה״ר משה צבי פוקס זצ״ל אבד״ק גראסווארדיין מח״ס שו״ת יד רמה. ניהל ישיבה מפוארת.

הרב בן ציון סבל ממחסור באוכל ובתרופות, חלה, ונפטר בגטו בודפסט, בגיל 64, ביום כ' טבת תש"ה. הוא נקבר על תנאי במרתף, ואחר הפסח כאשר היתה מעט הרווחה בעיר, הובא לקבורות בבית העלמין בעיר שם. הרבנית מרת גולדה עם שלשה בניה שרדו והיגרו לניו יורק.

הרב בן ציון כתב כרכים מלאים חידושים בכל המקצועות התורה. רק מעט מחידושיו שרדו, ומהם יצא לאור הספר 'אות לציון' (תשס"ג) הכולל חידושי תורה ובירורים בענינים כללייט ושורשיים בהלכה.

בתו מרים נישאה לרב דוד שלמה פרנקל הי"ד, בנו של הרב משולם פיש פרנקל מדברצין. הרב דוד שלמה היה מו"צ בקהילת ב' אויפאלא וישב בבית הדין ביחד עם חותנו, הרב בן ציון בלום הי"ד אב"ד סארוואש ואויפאלא. במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנת תש"ד, נלקח עם גיסו למחנה עבודה. הוא הצליח לברוח מהמחנה יחד עם עוד 40 אסירים, אך הנתפסו על ידי הרוסים, שסירבו לשחרר אותם ועמדו לגרש אותם לסיביר. בשנת תש"ה, כאשר הם עברו ליד פאקשאני (רומניה), נשלח הרב דוד שלמה החולה לאשפוז בבית החולים, בעוד גיסו הוגלה לצפון רוסיה. בל"ב לעומר תש"ה נפטר בבית החולים הרב דוד שלמה פרנקל. חידושים ממנו הודפסו בסוף שו"ת משנה הלכות חלק ג בקונטרס 'בית דוד שלמה', בירחון 'תל תלפיות', ובספר 'באר דוד' (ניו יורק, תש"ס).