השלמות ויראת שמים הם עניינים עמוקים ביותר ויש צורך לעמול הרבה וללא הפסק כדי להשיג ולו קצת מהשלמות הרצויה / הרב ברוך אשר נאה הי"ד
פלך ההודיה
לאה תפסה פלך הודיה, יצאו ממנה בעלי הודיה: יהודה: 'צדקה ממני', דוד" 'הודו לד' כי טוב', דניאל: 'לך אלוקי אבאתי מהודא ומשבחא אנא' (בראשית רבה פרשה ע"א פ"ח).
מרגלא בפומא דאינשי, להסביר יראת שמים ושלמות במלים פשוטות, במשהו רגיל וחיצוני בלבד. האמת היא כי השלמות ויראת שמים הם עניינים עמוקים ביותר ויש צורך לעמול הרבה וללא הפסק כדי להשיג ולו קצת מהשלמות הרצויה. המאמר הנ"ל שהובא מהמדרש, יסביר לנו מהות של עבודה זו.
המאמר מדבר על 'פלר הודיה' של לאה. ולמה נקטו חז"ל במלה זו של "פלך" אם רוצים להדגיש את הודאתה של לאה? התורה העידה על לאה אמנו שהגיעה לשיא של יראת שמים ויראת חטא, וכמו שכתב ה'מסלת ישרים'. שאמר הכתוב (בראשית כט,יז) 'ועיני לאה רכות', ופירש רש"י שהיו אומרים הגדולה לגדול, ומחמת זה בכתה לאה הרבה עד שנשרו ריסי עיניה. יש להניח כי הבעיה של לאה לא התייחסה למראהו החיצוני של עשו, משום שניתן לשער כי עשו היה בוודאי יותר מסודר מבחינה גשמית מאשר יעקב, והתורה מספרת גם על מעלותיו כבן, שכיבד מאד את אביו וגם יצחק אבינו הסכים לכך שהוא אדם בעל מעלה, ומעשו יצאו מלכים שמלכו עוד לפני מלוך מלך בישראל, והיה משופע בעושר ובכבוד גדול, כידוע. אין ספק כי הבכיה של לאה התייחסה לצד הרוחני של עשו, כי היא ידעה שאין בו יראת שמים. וזוהו מופת חותך לדרגתה הנעלה, כי לא החשיבה שום גורם אחר מלבד יראת שמים, בהיותה בטוחה כי ללא יראת שמים ושלמות אין החיים שווים מאומה.
מידה נוספת של צדקות נדירה, היא הסכמתה לבוא ליעקב במקום רחל. דבר נדיר מאד וכמעט בלתי מצוי, שאשה תסכים לבעל שלפי כל הסימנים הוא יתנגד לה ולא ירצה אותה, איזו אשה מסכימה לחיים כאלה. אבל לאה הסכימה אף לכך, ובלבד שלא להיתפס ברשתו של עשו הרשע.
יתר על כן, לאחר בכיתה המרובה, ולאחר ויתורה מרחיק הלכת כשנכנסה ליעקב במקום רחל, פעולות המנוגדות לכל מה שידוע ומקובל בעולם, לאחר כל זה אומר הכתוב: 'וירא ד' כי שנואה לאה', ואמרו חז"ל (בראשית רבה פרשה ע"א פ"ב) כי יעקב נתן דעתו לגרשה. ובעל הטורים פירוש כוונתו של יעקב, כי הוא חשב שזהו טבעה של לאה, שהיא בכיינית וטרנית, מבהילים הניסיונות בהם עמדה לאה אמנו. כל ימיה בכתה והתפללה להינשא ליעקב, וויתרה ויתורים רבים שלא כל אדם מוכן לכך, יעקב אבינו לא התחשב בבכיותיה, כל הסבל הזה למה? לשם מטרה אחת בלבד: לקדש שם שמים, להגיע לשלמות רוחנית וליראת שמים טהורה. כל חייה הם עדות חותכת לכך.
ויתכן שרצונו של יעקב לגרשה לא נבע משום שלא רצה בה, אלא, אולי, משום שביקש לנסותה האם הבכי הזה הוא לשם שמים ואם לא תעמוד בניסיון זה, הוכיחה סופה על תחילתה שכוונתה לא הייתה לשם שמים.
וכאשר ראה הקב"ה, כביכול, שהיא מקבלת את היסורין באהבה, ואינה דנה לכל חובה את יעקב אבינו, משום שהיא מבינה שכך היא דרכם של הצדיקים השלמים שאינם מסתכלים על החיצוניות אלא על הפנימיות בלבד, כתוב: 'וירא ד' כי שנואה לאה ויפתחה את רחמה'. ראה הקב"ה כי יעקב העמיד במבחן של שנאה את לאה, והיא עמדה בניסיון קשה זה ולא הרהרה אחרי מידותיו. זיכה אותה הקב"ה להקים דורות של צדיקים שבטי ד'. וזה שאמרה לאה: 'הפעם אודה את ד". אין הכוונה בדברי לאה שעד עכשיו לא נתנה שבח והודיה לד', אלא עד עכשיו הייתה עובדת ד' אצלה בגדר של ניסיון, להתחזק ולא ליפול מדרגתה, ואילו עכשיו עובדת ד' אצלה היא בחינת עליה מעלה מעלה ביראת שמים ויראת חטא, על חוט השערה ממש, כלומר: 'הפעם', עכשיו, 'אודה את ד", אין לי שום עניין אחר בחיי אלא לעסוק בהודיה ללא הפסק. ולכן המשילו חז"ל את הודיית לאה, לאשה התופסת בפלך, עסק נשי במיוחד. וכשם שכל הנשים עוסקות בפלך, כך עסקה לאה בהודיה, זה היה כל העיסוק שלה, כל עבודתה בחייה, לפיכך יצאו ממנה צדיקים שכל אומנתם הייתה ההודיה לד', כיהודה, דוד ודניאל.
למדים אנו מכאן, כי עבודת השלמות מתבטאת בארבעה דברים :
- להצטער ולבכות במקום או ספק מכשול, שמא ייפול במצודה רעה.
- לדחוק עצמו ולהיכנס במקום כינוס של תלמידי חכמים, אף שהם מרחקים אותו, ואל ישית את לבו שאין הם מרוצים לעת עתה מנוכחותו ביניהם.
- לדעת לעמוד בניסיון של מי שחושדין אותו ואין בו.
- להימנות על אלה שעבודת ד' אצלם היא אומנות, ולעסוק בה בלי הפסק. ועל זה אמרו חז"ל (מגילה ו:) יגעת ומצאת – תאמין
המחלה והרפואה
לכל מחלה, הרפואה שלה, ולא יתכן להחליף את התרופות, שכן תרופה שבשביל אחד היא סם חיים, עלולה להיות בשביל השני – סם מות חס ושלום. אדם מקבל עליו ביום הכפורים גדרים וסייגים והרחקות שונות, אבל אין זה מספיק, כיון שביום הכפורים אדם מרוחק מן הקנאה והמידות הרעות האחרות, ואין תימה אם ביום קדוש זה הוא מסכים לקבל על עצמו גדרים וסייגים, אבל לאחר מיכן, כאשר מגיע הזמן של 'שובו לכם לאהליכם', ונכנסים שוב ל'שוק של קנאה' ושל מידות רעות, ואז רואה האדם הזה שאותם הדברים שהוא התרחק מהם, רבו הקופצים עליהם, וארס זה מתחיל לפעפע בו עד שהוא מעין תוהה על הראשונות.
וכבר כתב הגר"א ז"ל, שעל כל אדם להכיר את המידה הראשות שלו. ומהי המידה או המידות העלולות להוציא אותו מדעתו ומדעת קונו. וכשיכיר האדם את מידותיו ולא יסיח דעתו מהן אפילו לשעה קלה, לא יקנא באחרים. ויידע כי לא הכל שווים באותה מידה הראשית, ודבר שמותר לאחרים, אסור לו. וכשם שמי שנכנס לבית מרקחת להכין עבורו תרופה, לא יקבל בשביל עצמו את התרופה שהוכנה בשביל חברו, כך האדם חייב לרפאֹות קודם כל את מחלת נפשו, ולא לחפש תרופות של חברו, וכל שכן שאם רואה את חברו משתמש בסם ממית, שלא יקנא בו ולא יבקש לעשות כמוהו.
וזה העיקר שעל האדם לדעת: כשם שאין הכל שווים במחלותיהם, כך אין הכל שווים בתרופותיהם.
הרב ברוך אשר נאה הי"ד נולד בשנת תרס"ד (1907) בעיר שקלוב. הוא למד בישיבת 'בית יוסף' בעיר מוהילוב (מוגילב) ועשה חיל בלימוד התורה, היראה, המוסר ותיקון המידות. הוא נודע כדרשן מוכשר והיה קשור במיוחד למורו הרב דוד בודניק הי"ד. הרב אשר ברוך התלווה אל הרב בודניק כשעבר למוהילוב ולזיטומיר שברוסיה, ומשם לוורשה ודווינסק, שבפולין ולטביה. הרב ברוך אשר היה לסגנו של הרב בודניק וסייע לו בכל פעולותיו למען הישיבות שהקים. אף שסבל מקשיי נדודים, מחסור בתקציבים להחזקת הישיבות ומעוני, קיבל הרב ברוך אשר את הכל באהבה ובשמחה. מכיוון שסירב להיפרד מרבו, דחה הרב ברוך אשר הצעות למשרות רבנות חשובות ולמשרות של ראש ישיבה בכמה ישיבות, והמשיך ללמוד תורה וללמדה מתוך עוני ומחסור, וכיהן כראש ישיבת 'בית יוסף' בדווינסק. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה פעל הרב נמרצות להשיג סרטיפיקט, על מנת שיוכל לעלות לארץ ישראל. אבל עוד לפני שהצליח לקבל סרטיפיקט, דווינסק נכבשה בידי הנאצים בחודש 07.1941, ויהודי העיר נשלחו לגטו, לחיות בצפיפות וללא הספקת מזון סדירה. גם הרב ומשפחתו נשלחו לגטו, ושם נספו. הי"ד.
מאמר מאת הרב ברוך אשר נאה התפרסם בכתב העת 'אור המוסר', א (אוסטרובצה תרצ"ו), והודפס בספר 'גוילי אש'.
על פי הרב אברהם אפרים רוזינג (ימי שנותי או מטבע של אברהם, עמו' 44) הרב ברוך אשר נאה היה קרוב משפחתו של הגאון הרב אברהם חיים נאה מירושלים.