בני ישראל הם חומה חזקה באמונה / רבי אליעזר זוסמן אלטמן הי"ד

'אום אני חומה ברה כחמה גולה וסורה, דמתה לתמר, ההרוגה עליך, זרויה בין מכעסיה, חבוקה ודבוקה בך, טוענת עולך, יחידה ליחידך'. יובן על פי דברי האלשיך הקדוש זי"ע (מובא ב'ילקוט אליעזר' תהילים מ"ד) 'אם שכחנו שם אלוקינו ונפרוש כפינו לאל זר, הלא אלקים יחקור זאת, כי הוא יודע תעלומות לב, כי עליך הורגנו כל היום, נחשבנו כצאן טבחה, עורה למה וכו' למה תשכח ענינו ולחצינו', פירש האלשיך דבר נפלא, וזה דבר קודשו, גם אם רבים מהעם לא היה בכוחם לעמוד בניסיון ועובדים עבודה זרה, כל זאת לא היו רק משפה ולחוץ ולא מלבם. 'אם שכחנו שם אלוקינו' גם כאשר 'ונפרוש כפינו לאל זר, הלא אלוקים יחקור זאת, כי הוא יודע תעלומות לב'. ואם יאמר איש על כל זאת, היה ראוי למסור עצמכם על קדוש ה', אבל כבר אמרו חז"ל (מדרש רבה שיר השירים) אמר רבי חייא [בר אבא], אם יאמר לי אדם תן נפשך על קדוש השם, אני נותן, ובלבד שיהרגוני מיד. אבל בדורו של שמד מלבינין כדוריות של ברזל. רצה לומר כמאמר חז"ל, אלמלא נגדוהו חנני מישאל ועזריה פלחו לצלמא וכו'. ואמר 'עליך הרגנו כל היום', בשמחה היינו מוסרים נפשינו להריגה, 'נחשבנו כצאן' להריגה, שחותכים סימנים בסכין ומתים מיד. מה שאין כן על ידי ייסורים, רחמנא ליצלן, ו'למה תשכח ענינו ולחצינו'. עד כאן.

וזה מה שאנו צועקים בתפלת הושענא, 'אום אני חומה', בני ישראל הם חומה חזקה באמונה, 'ברה כחמה', לבם חזקה בלי כל שמץ כחמה, כשמש בגבורתו. 'גולה וסורה', הגם שרואים 'גולה' שבגלות 'וסורה' סרים מהמצוות, בכל זאת 'דמתה לתמר', מה תמר זה אין לו אלא לב אחד, אף בני ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים. רק מחמת תאוות לבם, שלא יכלו לעמוד נגד יצרם, סרו מדרכי ה'. 'הרוגה עליך'. ולכן כאשר בא העת שהמלכות גוזר, חס ושלום, גזירת שמד שיעברו הדת ויכרתו ברית עם דת אחרת, אז ניכר 'כפלח הרימון רקתך', ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון, וימסרו נפשם בעד האמונה אשר כרת ה' עמהם ברית, וימותו על קידוש ה', ולא יוכלו להזיזם מעיקרי הדת. ונחשבת 'כצאן טבחה', ומובלים כצאן לטבח, זרויה בין מכעיסיה. וכן כשישראל זרויה פזורה בין מכעיסיה בגלות המר, ה'חבוקה ודבוקה בך', ולא שוקרים בבריתך, רק אדוקים בך בסתר לבם. 'טוענת עולך', ולא עושים אלא לפנים. 'יחידה ליחדך'. והראיה, שאם באים להעביר על דתם מוסרים נפשם, כמו שמסר יצחק בן יחידו של אברהם את נפשו בלב שלם.

(נבכי נהרות, עמ' ל-לא)

הרב אליעזר זוסמן אלטמן הי"ד, 'ר' זיסל', אברך גאון שנודע בגדולתו בתורה ובצדקתו, נולד בשנת תרע"ה (1915) לאימו לאה, ולאביו, הרב שמשון אלטמן הי"ד מחבר הספר 'שבולת הנהר'. סבו, הרב יהודה אלטמן, מחבר הספר 'מי יהודה', היה חתנו של הרב שרגא צבי טננבוים. למד אצל אביו, אצל סבו הרב שמעון סופר אב"ד פאקש, ואצל הרב עקיבא סופר, בישיבתו 'דעת סופר', בפרשבורג.

הרב אליעזר זוסמן היה עילוי ושקדן עוד בילדותו. לאחר בר המצווה שלו קנה ידיעות מופלגות בכל הש"ס, כולל בסדרי קדשים וטהרות. הוא היה בקי בכל חדרי התורה, התייגע בלימודו בקדושה ובטהרה, ירד לעומקה של הלכה וחידש חידושי דינים וסברות. הוא ליבן את דברי חז"ל בסוגיות עמוקות ועמד על שיטות מקיפות בדברי הראשונים והאחרונים. הוא לא הרים את עיניו להסתכל מחוץ לארבע אמותיו, והתנהג בענווה רבה. תפילתו התאפיינה בהתלהבות ודבקות. הוא היה עובר על כך ספר חדש שבא לידו ורושם הערות בשולי הספר. לאחר חתונתו עם מרת מלכה בת הרב יצחק טידרמן הי"ד אב"ד בעקש-טשאבא, היה סמוך על שולחן חותנו.

בזמן פלישת הנאצים להונגריה בשואה, שהה בעיר פאקש אצל אביו, ולא היה בידו לחזור אל משפחתו. יחד עם הוריו גורש להשמדה ומת עקה"ש באושוויץ בי"ז בתמוז תש"ד (1944), בטרם הגיעו לגיל 30. רעייתו, הרבנית מלכה, נספתה עם בניהם בח' בתמוז תש"ד. אחיו, הרב משה והרב שרגא צבי, עלו לארץ ישראל והוציאו לאור מעט מחידושי תורתו שכתב בשלשה קונטרסים מאז היה בן ארבע עשרה. כתבים אלו יצאו לאור בספר 'מחדושי נבכי נהרות' על סוגיות הש"ס (ג' חלקים, תשמ"ו). קונטרסים אלו שרדו והתגלגלו לארצות שונות: ירושלים, ארה"ב ואוסטרליה, ונמסרו לידי משפחתו, כעבור שנים רבות. חידושיו על מסכת מקוואות 'נבכי נהרות', יצאו לאור בבני ברק (תשנ"ו) במהדורת משנה מקוואות עם חידושי 'קול סופר' לרב חיים סופר.

מספר הצפיות במאמר: 151

הדפס