מנר חנוכה אנו שואבים כוח לסבול עול הגלות בביטחון חזק שכאשר עשה לאבותינו נסים ונפלאות, כן יעזור ויושיע גם אותנו בקרוב / הרב יצחק שטיינר הי”ד אב”ד וראש ישיבת יעמערינג
המגן אברהם הביא, שכאשר נסעו בני חשמונאי למלחמה היו אומרים תפילת ‘ויהי נועם’, ומזה הטעם אנו אומרים אותו אחר הדלקת הנרות. ועוד יש טעם, כי בימי חנוכה נגמר המשכן, ואז אמר משה רבינו עליו השלום תפילה זו, כדאיתא במדרש.
הענין של ‘ויהי נועם’ הנאמר אצל החשמונאים, כי הנה ידוע כמו שמספר הספר יוסיפון, שמתתיהו הכהן אמר לבניו אשר שני דרכים יש לפניהם, האחד שנמסור עצמינו על קדושת השם בלי אמוץ כח נגד האויבים. והדרך השני, אשר נאזור כגבר מתנינו ונתחזק בער האמונה הקרושה, והקב”ה יעזרינו על דבר כבוד שמו לנצח במלחמה הרוממה הזאת.
הלא ימים ידברו, העתים ספרו לנו, אשר בזמן הזה לא בחיל ולא בכח האנושי [נערכת] המלחמה, כי אם בכלי זיין החדשים המתחדשים בכל יום ומתוקנים ומהודרים לתאוות העתים הללו. ומי שירבה ביותר את ארזענאל שלו עם מאדערן כלי זיין, לו יאות הנצחון הגם שאין אנשיו גבורי כח כל-כך.
וכן היה הדבר אצל החשמונאים ז”ל, שאפילו מחשבה קטנה לא עלתה בלבם לנצח ביד אנושי, אלא שהתפללו מקודם עבור הצלחתם, ואז היו בטוחים בחסדי ה’ שיעזור להם כדי לקדש שמו הגדול בעולם. וזה היה כלי זיין שלהם והקאנאן שלהם, וזכו לניצחון הרוממה.
וזה שאמרו ‘ויהי נועם ה’ אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו’, דהיינו כשאנו לוחמים עם ידינו ויסדנו מלחמתנו והצלחתנו עליהם [בלבד], אזי ‘ומעשה ידינו כוננהו’, הם מכוננים ומיוסדים על ה’, וממילא יעזרינו הקב”ה…
כתב המדרש תלפיות, “נחמד למראה” (בראשית ב,ט )’ נוטריקון נר חנוכה מ”ד למראה, פירוש, שניתן למצות ראייה.
ידוע כי כשהאדם מסתכל בדבר שאינו רשאי לראותו – עושה זאת רושם על כל תהלוכותיו, כי עינא וליבא הם תרי סרסורי דעבירה, שהעין רואה והלב חומד את העבירה והאדם עושה ממילא. נמצא כי כשהאדם רואה דבר מגונה עם עיניו הגשמיות, דבר זה מכהה עיניו הרוחניות מראות. והתיקון הוא להסתכל בדבר קדושה העושה רושם והרגש קודש על כל עצמותינו.
וזה היה כאן אצל חוה, כי ראתה את עץ הדעת נחמד למראה וחטאה על ידי הראייה, וגרמה לה שתכהה עיניה הרוחניות. ומשום שהיא היתה “אם כל חי” (בראשית ג,כ), נתן הקב”ה לישראל, שהם תכלית הבריאה, מצוה התלויה בראייה, כמו שהביא המגן אברהם, שאין לנו עוד מצוה אחרת שמברכין על ראייתה, אלא נר חנוכה, ובזה נתקן מה שנפגם חוש הראייה. וזהו ‘נחמד למראה’, דהיינו נ“ר חנוכה מ”ד למראה.
(בזה ניחא מה שמזכירין ‘על המלחמות’, אף על פי שאין ראוי להזכיר מלחמה, אבל זאת היתה מלחמה אחרת – עבור קדושת השם, וזה ראוי להזכיר).
וכן היה כל מגמתם של יוונים, שרצו להכהות עיניהם של ישראל להשעותם עם אור שקר של הקולטור שלהם, המעוור את העיניים, כמו שאמרו במדרש: ‘חשך – זו גלות יוון, שהחשיכו לישראל בגזירותיהם’, כי ידוע שעיקר גזירתם היה לבטל את התורה מישראל ולהעבירם מן הדת חס ושלום. וכיון שנצחו החשמונאים, הראה הקב”ה בעשותו נס בהנרות ונתן לנו מצות נר חנוכה, אשר אור תורתינו לבד הוא האור האמתי, ואם יבואו כל הרוחות שבעולם לא יוכלו לכבותו, כי יאיר לנו בכל משך הגלות הארוכה.
ולפיכך נעשה הנס בשמן, ועיקר מצות נר חנוכה ניתנה בשמן, להראות לנו כמו שאמרו במדרש, שישראל נמשלו לשמן, כי כמו שהשמן אינו מתערב עם שאר משקין, אלא עולה וצף על גביהן, כך ישראל אין מתערבין עם שאר האומות. וכן ראינו זאת ביתר שאת אצל נר חנוכה.
וזה נמי כוונת החתם סופר ז”ל, שכתב על הפסוק “ואספת דגנך ותירושך ויצהרך” (דברים יא,יד), שהוא רומז על שלשה נסים היסודיים שנעשו לאבותינו – “דגנך”, רומז על פסח זמן חירותנו שאוכלים מצה מן הדגן. “ותירושך”, רומז על פורים, ימי משתה ושמחה; “ויצהרך”, רומז על חנוכה, שהמצוה היא בנר של שמן. “ואספת”, שתאסוף אליך העניינים הללו ותיקח לך מוסר מעניין הנסים הללו על איזה דבר נעשו. תסתכל בנר חנוכה ותחקוק אותו בלבבך, שנעשה [הנס] עבור מסירת נפש אבותינו לתורה הקדושה, ולהראות נצחיותה ונצחיות ישראל, עם קדוש – ישראל ואורייתא חד הוא. וזה מרומז בשמן, כנזכר.
וכוונות אלו יעוררו וירגישו אותנו בעת הדלקת נר חנוכה מדי שנה בשנה, שמראינו הקב”ה כשאנו רואין נר קטן ושפל של חנוכה המאיר בחושך כאור צהוב, כי לא תמנו ולא כלו רחמיו ויושיענו במהרה.
וזה כוונת הכתוב (תהלים צא,טז) “אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי”, שהקב”ה משביע אותנו באורך ימים ומראה לנו ישועתו על ידי ההסתכלות בנר חנוכה, אשר ממנה אנו שואבים כוח לסבול עול הגלות בביטחון חזק שכאשר עשה לאבותינו נסים ונפלאות, כן יעזור ויושיע גם אותנו בקרוב.
ובהדלקת נר חנוכה בחלונותינו, יתעוררו נא החלונות של מעלה להיפתח לתפילתנו, כמו שאמרו בגמרא אשר חלונות הרקיע עתים פתוחים ועתים סגורים ,ועל ידי מצוה גדולה הזאת שאנו מקיימים בחלון, יתעוררו הרחמים שלמעלה. כמו שאמר שלמה המלך עליו השלום בשיר השירים (ב,ט): “הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים”, דהיינו, על ידי המצוה הנעשית בחלון תתעורר הרחמנות למעלה. ואף על פי שמצות נר חנוכה אצל הפתח, מכל מקום אנו שאין אנו יכולין לקיים זה ומדליקין בחלון, יחשב זה לנו ויעורר לפתוח החלונות של מעלה, ויקויים בנו מקרא שכתוב ‘אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי’, במהרה דידן, אמן.
(קונטרס נר חנוכה, דברי אגדה ששמע הרב יוסף אליעזר שטיינר מאביו הרב יצחק, בעת הדלקת נר חנוכה שנת תרח”ץ, ליל ד’. הודפס בספר ‘תולדות יצחק’)
הרב יצחק הי”ד נולד בשנת תרמ”ד להוריו, ר’ שמעון שמואל שטיינר ורבקה, היה אב”ד ביעמערינג (ג’ומורה, כ-60 ק”מ דרומית לסרדאהלי), תלמידם של הרב שמעון חיים פלנר רבה של קהילת בעלעד ובנו הרב יואל אב”ד בעלעד ואויהל, מתלמידי הגאון הרב חיים סופר ומתלמידי הרב דוד איש שלום פרידמן אב”ד ור”מ קהילת צעהלים.
הוא הגיע ממשפחה דלת אמצעים, ואחותו רייזל (לימים, אשת הרב אהרן שמואל פלדמן מאייזנשטט) הייתה חוסכת מכספה על מנת שיוכל לקנות ספרי לימוד.
הרב נודע בצדקותו ובגאונותו. הרב ייסד ישיבה גדולה ביעמערינג, עמד בראשה והעמיד אלפי תלמידים, ובהם רבנים וגאונים.. שנים רבות לאחר שנרצח הוסיפו תלמידיו להזכירו ברטט של כבוד והתרגשות. תלמידי הישיבה התגוררו בפנימיה ואכלו בחדר אוכל, בעוד שבישיבות אחרות באותה תקופה נאלצו התלמידים לאכול ‘ימים’ אצל בעלי בתים. הרב היה כמו אב לתלמידיו, הוא התמסר להדריכם לתורה וליראת שמים, ולעתים קרא להם “מיינע טייערע קינדער” (“ילדי היקרים”). תלמידו, הרב דוד פרידמן, כתב בהקדמת “תולדות יצחק” “נזכור בחרדה את עריכת השולחנות בשבתות וימים טובים, איך כשהרבי זצ”ל נכנס להגיד ‘שלום עליכם’ קרן אור פניו קדושה וטהרה, זה חרות בזכרוננו”.
הוא נהג לבקר אצל צדיקי דורו, ובהם האדמו”ר הראשון מבאבוב רבי שלמה הלברשטאם, האדמו”ר רבי יעקב משה ספרין מקומרנה, האדמו”ר רבי אלעזר חיים שפירא ממונקאטש, האדמו”ר רבי יצחק אייזיק ווייס הי”ד מספינקא, האדמו”ר רבי שלום אליעזר הלברשטאם הי”ד מראצפערט והאדמו”ר רבי אהרן רוקח מבעלז, ואצל כולם התקבל בכבוד גדול ובהערכה גדולה.
מכתב ממנו הודפס בספר זרע יעקב, ו’, עמו’ טו-טז.
מכתב חידושי תורה ממנו הודפס במוצל מהאש השלם, בהוצאת הרב נפתלי חיים סופר בנו של הרב אברהם יעקב סופר הי”ד אב”ד טעט (ירושלים, תשכ”ו, עמו’ נד-נה). דברים משמו הובאו במספר ספרים (תולדות חידושי רבי מנחם כ”ץ פסרוטיץ, עמו’ רכו; בית ישראל השלם, ד, עמו’ נט-סא; פרדס יצחק, שבועות, א, עמו’ שיב; ספר בן אהרן, מאת רבי מרדכי לוי עמודים לא נט וקטז).
דברי תורה ממנו, הכוללים פירושים וחידושים על דרך תוכחה ומוסר, על פרשיות השבוע חגים ומועדים, פתיחה להתחלת הזמן, דברי התעוררות לימי חנוכה (שנת תרצ, ועוד, אשר דרש לפני התלמידים הרבים, יצאו לאור בספר “תולדות יצחק”. החיבור “שיעורי רבי יצחק שטיינער מיעמערינג”, נותר בכתב יד.
מיד לאחר כיבוש הונגריה על ידי הגרמנים, באדר תש”ד (03.1944) הוטל עוצר בית על יהודי יעמערינג, והם גורשו באייר תש”ד (05.1944) לגטו במושונמגיארובאר הסמוכה, ומשם גורשו לגטו גיור (עיר) בירת המחוז. בסיון תש”ד (06.1944) הם גורשו למחנה ההשמדה אושוויץ.
הרב נהרג עקה”ש באושוויץ בסיון תש”ד. יום הזיכרון נקבע לכ”ג בסיון.
מספר הצפיות במאמר: 34
