כך היא דרכה של תורה / הרב צבי הכהן דיק הי"ד אב"ד אוהעלי
בנאומי הפתיחה בראשית זמן הלימוד היה מסביר רבי צבי דיק את האימרה 'כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל מים במשורה תשתה ועל הארץ תישן' – התורה נקראת 'לחם', וכשם שלחם בלי מלח הינו תפל, כך גם אי אפשר ללמוד את התורה ללא טעם. 'מים במשורה תשתה', הסביר 'מים' – לפי המפרשים פירושו מוסר, כלומר מוסר יש ללמוד במידה מסוימת ולא יתר על המידה. 'ועל הארץ תישן' – את הארציות והגשמיות יש להניח לישון על הארץ, כדי שהראש יהיה צלול לרוחניות.
(ישיבות הוגגריה בגדלותן ובחורבנן, עמו' 197)
שמעתי מפי מו"ר הצדיק רבי צבי הכהן דיק זצ"ל, מה שנהג לומר בכל שנה ושנה בפתיחה של זמן הלימוד בשיחה של מוסר להתלמידים. על המשנה באבות (פ"ו משנה ד') 'פת במלה תאכל', שלא יאמר אדם שאין זה אכילה, ושלא יתרעם על ה' בעד חלקו. 'מים במשורה תשתה', שגם זה נקראת 'שתיה'. 'ועל הארץ תישן', נקראת 'שינה'. 'וחיי צער תחיה', נקראת 'חיים'. אמנם בתורה אינו כן. המיעוט שבתורה אינה נקראת 'תורה', אלא 'בתורה אתה עמל'. אדם צריך לעמול בתורה ולא להסתפק במיעוט כמו שעושה בהצטרכויותיו הגשמיים, כי 'אנו עמלים ומקבלים שכר'.
(ספר השבי"ט, ב, עמו' צז)
והנה מורי ורבי הצדיק והקדוש רבי צבי הכהן דיק זי"ע פתח כל תחילת זמן במאמר של פרקי אבות 'כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה. ופירושו היה כי התורה שנמשלה ללחם, והתורה שנמשלה למים. לחמה של תורה היא הכמות של תורה, ושיעורו בכזית. כזית במקום מרה, זו צערה של תורה, וכתית למאור, יש לכתות זיתו של התורה שתוציא מאורה של תורה והמאור שבה מחזירה למוטב, הן טובת התורה ואמיתות התורה והן טובת הלומד ומידותיו של בן תורה. וזה שאמר אברהם אבינו 'ואקחה פת לחם'. וכשם שמברכין על הלחם מלפניה ולאחריה, כך מברבין על התרומה לפניה ולאחריה, ולחמה של תורה אוכלין במלח, זה ברית התורה וקיומה של תורה, וספר הברית קדמה לספר תורה. וכתיב 'על כל קרבנך תקריב מלח', ברית מלח היא קיומה של תורה, כדכתיב 'לא ימוש… מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם'. 'כך היא דרכה של תורה', זו הדרך, כל זמן שהוא בדרך להגיע אל מחוז חפצו. ואחרי שמילא את כריסו בש"ס ופוסקים, ולמד תורה שנמשלה ללחם כדי שביעה, לקיים 'ואכלת ושבעת', אז הוא ימשיך לימודו בעיון בתורה שנמשלה למים, מים חיים שהן מטהרין בזוחלין ובכל שהוא, כי חידושי התורה הקדושה הם מעינות וכנחלים המטהרין בכל שהוא, כי כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר נאמר למשה מסיני. וכל נקודה ונקודה וכל טעם וטעם של התורה הקדושה שיש בו חידוש, בזה הוא מפיץ מעיינותיו חוצה. וכל מי שאינו מפיץ ומרביץ תורתו הוא מונע טוב מבעליו, כי מי שנמסר לו חידושי התורה וסודות התורה לא נמסר לו כדי שישאר ברשות היחיד, אלא נמסר לו מבחינת סוד ד' ליראיו. וכל מי ששומר תורתו וחידושיו בנסתר, הוא מקיים תורתו בין אדם למקום, ככתוב 'הנסתרות לד' אלקינו', וכל מי שמוסר תורתו לרבים, הוא מקיים 'והנגלות לנו ולבנינו'. וזה שאמרו חז"ל 'אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו', לא 'בליבו' ולא 'במוחו', אלא 'בידו', שהוא כתב וחתם ומסר תורתו לרבים, תורה שבכתב ולא רק תורה שבעל פה או תורה שבמוח, וזו היא דרכו של תורה, דרך הלימוד.
(תורת התמורה, חידושים וביאורים על מסכת תמורה, פתח השער)
הרב צבי הירש דיק, "ר' הרש", הי"ד, דומ"צ וראב"ד אויהעל, נולד בטאלטשווא בשנת תרל"ב. הוא למד בישיבות אונגוואר ופרסבורג והיה תלמידו המובהק של הרב אלעזר לעוו, בעל 'פקודת אלעזר'. הרב דיק נסמך להוראה בידי הרב אלעזר לעוו ובידי רבו הרב אברהם יצחק גליק אב"ד טאלטשווא בעל 'יד יצחק'. בעקבות פילוג הקהילה בשנת תרמ"ח (1888) ופרישת החסידים ממנה, עזב הרב לעוו את העיר, מונה לאב"ד אונגוואר. בשנת תרנ"ה מונה הרב צבי דיק, לדיין ומורה צדק בקהילה האשכנזית באויהעל בהמלצת רבו.
הרב צבי דיק התחתן עם מרת יוטא בת הרב שמואל זאב הלוי יונגרייז אב"ד נאדי-באיום, בנו של הרב אשר אנשל יונגרייז בעל "מנחת אשר". גיסיו היו הרב צבי הירש (ב"ר יעקב) פראגער אב"ד פאפראד (קראמפאק פאפסאד, שנפטר בכ"ז בטבת תש"ב) והרב מענדיל (ב"ר יעקב) שיק אב"ד סיקסא (שנפטר בי"ב בתמוז תרפ"ח).
לרב צבי דיק לא היו ילדים, אך הוא גידל את אחיינו, (בן אחי אשתו), הרב אריה לייבוש יוגרייז הי"ד, שהיה לימים רבה של סיקסא.
הרב דיק עמד בראשות ישיבה באויהעל, בה למדו כמאתיים תלמידים וזכה להעמיד תלמידים גדולי תורה ויראת שמים. בשנת תרפ"ב (1922), מסר הרב דיק את ראשות הישיבה לרב יואל סג"ל פלנר, שמונה לרב קהילת יראים אשכנזים באויהעל. הרב פלנר היה מוסר מידי יום את שיעור העיון, שנמשך כמה שעות, בעוד שהרב דיק הסתפק במסירת השיעור הפשוט, בה למדו כשני דפי גמרא בשבוע. לאחר שלוש שנים נפטר הרב פלנר והרב דיק חזר להיות ראש הישיבה. הוא סירב להתמנות לרב הקהילה ונמנע מלשבת בכותל המזרחי, אך ניהל למעשה את ענייני הקהילה, דן דיני תורה ופסק בענייני איסור והיתר.
בשנת תרצ"ג (1933) מונה הרב דוב קליין הי"ד לרב הקהילה, והרב דיק מסר לידיו את הוראת שיעור העיון, וחזר ללמד את השיעור הפשוט.
כל רגע מימי חייו הוקדש לתורה, לעבודה ולגמילות חסדים והוא נודע כצדיק גדול בהוראה. הוא למד תורה בכל כוחו וישותו, והיה מוכן לסבול יסורים במהלך לימודו המעמיק להבנת כוונתם האמיתית של דברי חז"ל. הוא היה מלא באהבת ישראל ודיבר עם כל אדם בסבר פנים יפות. תפילתו היתה בהתלהבות עצומה, והוא תמך מידי יום שישי בעניי העיר. הוא העניק לעניים את כל הכנסותיו מלבד הסכום הדרוש לכיסויי צרכיו ההכרחיים, ובנוסף גייס את העשירים לתמוך כלכלית בעניים בסכום קבוע בכל שבוע או בכל חודש. כל יהודי אוהעל הכירו וסמכו עליו, וכל אחד פנה אליו עם בעיותיו ושאלותיו. בענווה ובמסירות עזר לכל מי שפנה וביקש את עזרתו. הרב בנימין אייזנברג העיד כי: "רבי הערש הקדיש כל ימיו בלימוד תורה, ללמוד וללמד, ולשרת את העני, פרט כאשר הפסיקו אותו אנשים שבאו לשאול בעצתו, או לפסוק שאלה. ובשנים האחרונות כאשר באתי לבקרו, היה אותו דבר, שום דבר לא השתנה. הוא ישב בחדר דומה למשרד מחובר לדירתו, חדר מגורים פשוט, שלושה קירות מכוסים בספרים, אותם שצריך להשתמש בהם יום יום. החדר מכיל שלחן, סביב לו ספסלים, שם הוא ישב כל היום עם תלמידיו או לבדו, שם הוא למד ולימד. ממולו היה חלון ועל ידו שולחן קטן ודלת, כאשר אנשים באו עם שאלה, לרוב נשים בענייני כשרות, הן התקרבו אל החלון, וכאשר הבחין בהן, הלך אל החלון וענה על שאלותיהן וחוזר ללמודו. כזה היה היום שלו והחיים שלו".
במכתב שכתב בשנת תרפ"ז, המופיע בספר מדרכי יצחק עמו' לב-לג וכן באתר בית המכירות קדם, ציין כי הוא "חלש וידוע חולי ר"ל… וה' יאיר עיני בתורתו בגשמיות וברוחניות. והנני חותם בשלום ובברכת כהן ממני מוקירו ומכבדו ה"ק צבי הכהן דיק".
ביום כ"ד באדר תש"ד (19.03.1944) כבשו הגרמנים את הונגריה, ריכזו את היהודים בגיטאות והחלו לשלחם ברכבות למחנה המוות אושוויץ. קיימת עדות כי הרב מסר את עצמו והלך לקרון הרכבת, בשעה שנערכו חיפושים למציאת יהודים המסתתרים בגטו, וזאת, על מנת שהקרון יתמלא וצעירים ממנו ישארו בגטו ואולי ינצלו. הרב צבי דיק נהרג על קידוש ה' במחנה ההשמדה בט"ו בסיון תש"ד, בהיותו בן 72 שנה, יחד עם בני קהילתו.
שרידים מתורתו ורשימת שו"תים שהופנו אליו הובא בקובץ זכרון תורני מדרכי יצחק, עמו' לא-מב, ותולדותיו הובאו שם בעמו' מב-מז.
מידי שנה נהגו תלמידיו של הרב צבי דיק הי"ד להתאסף ביום הזכרון של רבם, להעלות זיכרונות מתורתו ומנהגותיו.