על היולדת להקפיד על מנוחה במשך מספר שבועות ולהימנע מלעבוד קשה, אחרת, חס ושלום, עלולים לשלם על כך ביוקר / הרב יחיאל צבי ליבוביץ הי"ד
מוצש"ק לספר ויקרא תרצ"ד פה סאטמאר יע"א
לכבוד בני שיחיו עד מאה ועשרים.
מכתבכם היקר הבשורה הטובה מלית בנכם שיחיה גרם לנו שמחה מרובה, ומברך אתכם בברכת מזל טוב, ויעזור לכם השם יתברך שתזכו לגדלו לתורה ולחופה ולמעשים טובים מתוך רוב נחת והרחבה עם הרבה יודיש נחת. וגם שמחנו מאוד לשמוע שעבר ב"ה כל כך בניקל, יעזור השם יתברך שחיה פיגא שתחיה תהיה בבריאות השלימה כשתעזוב את מיטת הלידה.
אהובי יהושע נ"י תשמור עליה שלכל הפחות ד' שבועות לא תעשה דברים קשים במלאכת הבית, כי חס ושלום יכולים לשלם על זה ביוקר, וחטא הזה של משפחות כאלו שלא מקפידין בזה הוא גדול מאד.
מכתבכם קבלתי בערב שבת קודש לפני שהלכתי להתפלל בבית הכנסת קבלת שבת. היום עשיתי 'מי שבירך' בתלמוד תורה, כנראה מחר יבקשו ממני המלמדים שיחיו ליתן תיקון בתלמוד תורה, ממילא אשלם מה שהם יחייבו אותו לשלם, כי הכל כדאי בשביל ילד שנולד למזל טוב.
באמת קצת ברוגז אני עליכם שלא כיבדתם אותנו עם 'קוואטער שאפט', שהייתי מרוצה מאד אם הייתם מכבדים אותנו בזה, אבל אפייס עמכם אי"ה כשתכבדו אותנו אצלו עם שושבינין אי"ה כשיוליכו אותו לחופה וכו'.
דרישת שלום מאביכם וזקינכם
יחיאל צבי
(מכתב לחתנו ובתו הרב יהושע וחיה פיגא רייך, לרגל הולדת בנם, יזל מים מדליו, עמו' תא)
שמעתי מכבוד קדושת אבי הרב הקדוש רבי יחיאל צבי הי"ד זצ"ל שפעם בא זוג לפני כבוד קדושת רבינו רבי חנניה יום טוב ליפא זצ"ל אב"ד סיגעט בעל ה'קדושת יום טוב', אביו של שאר בשרי הגאון הקדוש רבינו יואל טייטלבוים זצ"ל אב"ד סאטמאר ועיר הקודש ירושלים תצ"ו, ובאו לדין תורה. ואמר הבעל שרוצה להתגרש מאשתו. וכאשר שאל הרב מסיגעט: מה הטענה שלך, והשיב בפשטות: היא, היינו אשתו, מכוערת. שוב שאל הרבי: מה אמרת. השיב כן: היא מכוערת. על זה אמרה אשתו: אמת נכון הדבר, אבל כשאני התחתנתי עם בעלי הייתי הילדה הכי יפה בכל הכפר.
וסיפר אבי הקדוש זצ"ל כי באותה שנה כאשר הרבי מסיגעט דרש דרשה בראש השנה לפני תקיעת שופר ודיבר דברים החוצבים להבות אש, אמר אחר כך: ריבונו של עולם, גם אם אנחנו מאוסים, ומאוס מאסתנו מרוב עוונות, זכור ריבונו של עולם במתן תורה, שזהו כביכול החופה שלנו, ובאותה שעה היינו הכי נאים בכל העולם וקיבלנו אותך ואת התורה הקדושה. ודברי פי חכם חן, זכותו יגן עלינו אמן.
(וזאת ליהודה, ח"ג עמ' ק)
שמעתי מאבי הרב הקדוש רבי יחיאל צבי הי"ד ששמע מחסידים זקנים בדור הקודם שהפליאו את גודל מידת הדביקות אשר ראו במלוא עוצמתה אצל הרב הקדוש בעל ה"דברי חיים' מצאנז זיע"א. דביקות זו במדריגה הגבוהה ביותר זכיתי בעצמי לראות גם אצל האחים הקדושים שזכיתי להיות אצלם הרב הקדוש רבינו שלום אליעזר'ל הי"ד זצ"ל מראצפערט ואחיו הרב הקדוש רבינו ישעיה'לע הי"ד זצללה"ה
(אור לוי זיו יהודה, ח"ב עמ' כו)
שמעתי מאבי הרב הקדוש רבי יחיאל צבי הי"ד שאמר ביום עשרות פעמים 'ריבונו של עולם אינני כדאי להזכיר שמך הקדוש', 'איך בין נישט ווערט אן רופען דאן היליגען נואמען'. ודברי פי חכם חן. מזה רואים את גודל הדביקות שלו בהקב"ה בכיסופים ובגעגועים.
(מנחת יהודה, הגדה של פסח, עמו' פ)
ובפרקי דרבי אליעזר איתא כי האזור של אליהו הנביא מהעור של האיל של יצחק. ושמעתי על זה טעם נפלא מאבי הרב הקדוש בנן של קדושים הגאון הצדיק רבי יחיאל צבי לייבוביץ, דבפרקי דרבי אליעזר כותב אותו האיל שנברא בין השמשות לא יצא ממנו דבר לבטלה: אפרו של איל – הוא יסוד על גבי המזבח הפנימי, גידי האיל – אלו עשרה נבלים של כינור שהיה דוד מנגן בהם, עורו של איל – הוא אזור מתניו של אליהו זכור לטוב, שנאמר (מלכים ב' א,ח) 'איש בעל שער' וכו', קרניו של איל – של שמאל שתקע בו בהר סיני, ושל ימין שהיא גדולה משל שמאל, שהוא עתיד לתקוע בה לעתיד לבא, שנאמר (ישעיה כז,יג) 'והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול והיה ה' למלך על כל הארץ'. והטעם אמר אבי הרב הקדוש הי"ד, כי היות כי אליהו הנביא זכור לטוב תמיד למעלה בשמים במתיבתא דרקיעא ובגן עדן, לכן עשה אזור במתניו מאיל, שתמיד יהיה נראה וניכר זכות עקידת יצחק בן אברהם, לעורר עלינו רחמים. ודברי פי חכם חן.
(אור לוי זיו יהודה ח"ג עמ' מד-מו)
וכמו ששמעתי מאדוני אבי הרב הקדוש רבי יחיאל צבי ליבוביץ זצוק"ל הי"ד שמנוחתו בגן עדן, שאמר פעם הכוונה במגילת אסתר (ב,יד) שכתוב 'כי אם חפץ בה המלך ונקראה בשם', ופירש הוא שיש בדברי חז"ל ובכתבי האר"י ז"ל דכל מקום שנאמר 'המלך' במגילה רמז להקב"ה, וזה 'כי אם חפץ בה המלך' באיזה נשמה ובאיזה בן אדם חפץ המלך, ואיך אפשר להגיע להקב"ה, והעצה לזה היא 'ונקראה בשם'. ידוע 'שם' רמז למלכות. וזה על ידי אמונה, על ידי מלכות שמים אפשר להגיע לתורה הקדושה, להקב"ה, והבן. עד כאן דבריו הקדושים.
(מגילת אסתר, זיו יהודה, עמו' לח)
ברוך ה' א' דחול המועד סוכות תרצ"ט
החיים והשלום יאמר לך הנכבד רבי יעקב שיחיה ואשתו החשובה מרת אסתר תחיה עד מאה ועשרים שנה אמן.
שורותיך החשובים הגיעני לנכון, ושמחתי עמהם כעל כל הון, ואתן לך תודה בזה, וגם אנחנו מאחלים לכם שמחת החג וגמר טוב, ואצפה שבמכתב השני לא תכתב לי בלשון 'אדון' או 'סר' כדרך התגרים איש לרעהו, כי מקדמת דנא אנו לא היינו מתנגדים נגדך, רק ששמענו שלא תנהג עצמך כישראלים חרדים דשם, היינו שבכל יום ויום לא תלביש טלית ותפלין וכדומה,
דע בני יקירי! אין אני מבקש ממך להכות ראשך בכותל, רק שלכל הפחות תנהג עצמך כישראלים חרדים דשם, היינו שבכל יום ויום תתפלל בטלית ותפלין, הטלית תחזיק על ראשך בברכה להתעטף בציצית וכו', שלא יהיה רק על גרונך כשאל טיכעל [צעיף]. ותפלין שלף יהיו כשרים מסופר חרד דשם או מירושלים. וגם לרבות המזוזות שבביתכם לא יהיו מהמצומצמות וקטנות מאוד, רק יפות וכשרות ממוצעות, אפשר לקנות עליהם בתים יפים של נחושת או ניקעל כמו כסף, וזה פאר על הדלת. אם על שאר כלי הבית לא תחוסו להוזיל ממון רב, כל שכן על זה בוודאי לא תחוסו, כי זה מציל הבית עם בעל הבית שלו מכל צרה וצוקה ומכל פגע רע. והיכן צריף עוד כמו אצלכם הצלה מן המזיקים ומפגעים רעים רחמנא לצלן.
ואבקשך שלא תלך בגילוי הראש בביתך ובחוץ, ואם יש לך כובד ראש לילך תמיד בכובע, קנה לך כובע קטן קאפילע [כיפה]. השער של זקנך אפשר ללקט באוירום, זה אינו אסור מן התורה, כי התורה לא אסרה אלא עם תער הנקרא בלשוננו 'גאל מעסער [סכין גילוח], וזו עבירה גדולה ואפשר בקל להיזהר ממנה, כי אין נפקא מינה בזה.
ובשמירת שבת תזהרו מאוד, כי מזה בא השפע והשמירה על כל ימי השבוע. אני חושב שפרנסתך אינה נוגעת חלילה בחלול שבת. ובשאר העניינים גם כן תתנהגו ברוח ישראל סבא, פי זכור תזכור ההתנהגות של אביך עליו השלום. כתוב לי מה מעשיך ומה פרנסתך.
גם אבקש שתשגיחו על עצמכם, כי לפי הנראה אתם חלילה בסכנה בכל רגע מהמשחיתים ימח שמם וזכרם, ואם תקבלו על עצמכם לילך בדרכי השם יתברך שמו בוודאי ישמור אתכם מכל רעה, ויעזור השם מכאן ולהלאה שלא ישמע עוד שוד ושבר בגבולכם ובכל ארצכם.
מאמך החשובה קבלתי מכתב והיא בקו הבריאות והשלום, היאך צמתם ביום כפור שעבר לטובה? אנחנו כולם צמים ברוך ה' בנקל, היה טוב מאוד לא קר ולא חם, אני מתפלל אצל אדמו"ר האב בית דין דפה קהלה קדושה עירנו [אצל הרב הקדוש מסאטמר].
כאות המאווה לכם כל טוב,
הק' יחיאל צבי לייבאויטש
(האיש הדומה למלאך ה', עמו' 310)
הרב יחיאל צבי ליבוביץ הי"ד, נולד בשנת תרל"ח במשפחה מיוחסת, מצאצאי בעל התוספות יום טוב. אביו, ר' מנחם יצחק, שהעניק לילדיו חינוך חסידי, לתורה ולעבודה ה' טהורה. הוא למד בשקידה בישיבת רבי שמואל אסאד בישיבת סרדהלי הסמוכה לפרשבורג.
הרב יחיאל צבי התחתן עם מרת גולדה הי"ד בת הרב ישעיה שטרן מהעיירה קעמער, ולאחר נישואיו הוסיף לשקוד על לימוד התורה במסירות נפש, בקדושה ובפרישות, כשהוא סמוך על שלחן חותנו. אחר כך עבר הרב להתגורר עם משפחתו בעיר סאטמר, ועבר לפרנסתו כמלמד המחנך תינוקות של בית רבן ונערים לחכמה, לאהבת תורה וליראת שמים. בנוסף הוא שימש כבורר ומפשר בין תושבי העיר שהיה ביניהם דין ודברים. על מנת לאפשר לבעלה להמשיך במלאכת הקודש ולפרנס אותם ואת עשרת ילדיהם, עבדה הרבנית גולדה, בעבודה קשה ומפרכת, בניהול חנות מכולת קטנה, בנוסף לניהול משק ביתה, ובחינוך ילדיה לתורה ולעבודת ה'.
הרב הרבה בעשיית חסד, בצניעות, בגופו ובממונו. ביתו היה פתוח לאורחים, והם התקבלו בספר פנים יפות, וקבלו ארוחה ומיטה, בעוד שילדיו, וויתרו על שינה במיטתם, הציעו קש על הרצפה וישנו עליה.
בתו חיה פייגא סיפרה כי בשנת תרע"ח, בסוף מלחמת העולם הראשונה, התגורר הרב בכפר פעלעשקע הסמוכה לסאטמר וניהל שם חנות מכולת. בשעת קידוש בבוקר יום השבת, בעוד הרב עטוף בטליתו, הגיע לביתו סיור צבאי של חמישה חיילים שדרשו ממנו לחלל את השבת ולהעניק להם סחורות מחנותו. הרב הסביר להם שהוא מוכן לתת להם הכל, ויפתח להם את חנותו במוצאי שבת. הקצין, צעק ודרש שיפתח מיד את החנות ואיים להוציא את הרב להורג אם לא יפתח מיד את המכולת. הרב הציע שייקחו את המפתח למכולת וייקחו בעצמם את הדרוש להם, אך הקצין הורה כי אם לא ילך לפתוח להם את החנות תוך עשר דקות הם יירו בו למוות ליד קיר הבית. החיילים קבלו פקודה לטעון את הרובים, והחלו למדוד את הדקות. הרב נעמד והלך לקיר הבית, על מנת למסור את נפשו על קדושת השבת, לקול בכיות ילדיו. בתום עשר הדקות הסתלקו לפתע החיילים. לימים סיפר בנו, כי ממש כשספרו החיילים את אותם הדקות, הגיעו לפתע שלשה קצינים, וביקשו לדעת מה כל המהומה. הקצין סיפר להם על היהודי החצוף המסרב לפתוח את החנות שלו, הקצינים גערו באותו קצין על שהוא מתעסק בהבלים בזמן שחייליהם נלחמים בחזית והורו לו לקחת את חייליו ולהסתלק מהמקום. 'שאלתי את אבי הקדוש הי"ד מי היו היום ג' קצינים הללו? אמר לי אבי, אחד היה אברהם, השני יצחק והשלישי יעקב, האבות הקדושים באו להציל אותנו בזכות שמירת השבת'. הבן הוסיף וציין כי אביו 'מלבד שהיה בעל השגה ובעל מדרגות גבוהות, היה יודע את כל הלכות שבת על בוריים, וכן היה בעל שכל ובר דעת, כך שאם הוא החליט לא לפתוח את החנות בשבת קודש, ידע בבטחה מה עליו לעשות'.
לימים, כששמע האדמו"ר ה'בית ישראל' מגור על מסירות נפשו של הרב יחיאל צבי למעט שמירת שבת, אמר 'יהודה זאב'ס טאטע איז גיווען א ערליכער יוד אין א קדוש עליון' (אביו של רבי יהודה זאב ליבוביץ היה יהודי כשר וקדוש עליון).
בספר 'מנחת יהודה' על שבת קודש, מתאר בנו, הרב יהודה זאב, כי באחד הפעמים, בסוף ימי המשטר הרוני, כשחזרו בליל שבת מבית הכנסת התנפל חיל רומני על אביו, משך בזקנו וכמעט תלש קבוצת שערות ממנו. למרות הכאב והעלבון, הרב התגבר והזכיר את בנו שלא לספר על כך דבר לאימו, כדי שלא לגרום לה צער. 'ואכן, בבואנו הביתה לא ניכר על אבא מאומר וכבש כאבו והתגבר על העלבון הרב שהסב לו אותו חלאת אדם, וכשנהרה שפוכה על פניו המאירות החל באמירת "שלום עליכם", בנעימות ובמתיקות, כדרכו בעבודת הקודש מידי שבת'.
הרב יחיאל צבי היה דבוק בצדיקי דורו. הוא היה מקושר בכל נפשו לאדמו"ר בעל 'קדושת יום טוב' מסאטמר, ולאחר פטירתו דבק בבנו, רבי יואל טייטלבוים אב"ד סאטמר. היו לרב יחיאל צבי קשרי ידידות עם רבי אהרן ראטה, ועם רבי אליעזר פיש הי"ד, שהיה אדמו"ר ור"מ בבקסאד, שעבר לסאטמר והתפרסם כבעל מופת. הוא נהג לנסוע מביתו שבסאטמר לאדמו"ר מספינקא, רבי יצחק אייזיק וייס הי"ד, בעל 'חקל יצחק', להתחזק ולעלות בעבודת הבורא, על ידי התבוננות בדרכיו של האדמו"ר בעבודת ה', שהיו מלאי בהתלהבות שלהבת אש קודש. בנוסף נסע לאדמו"ר רבי יוסף מאיר וייס בעל 'אמרי יוסף' מספינקא, לאדמו"ר רבי שלום אליעזר הלברשטאם הי"ד מראצפערט ולאחיו האדמו"ר רבי יצחק ישעיה הלברשטאם הי"ד מטשחויב.
לאחר שהרב יחיאל צבי חלה והתאשפז בבית חולים, הייתה רעייתו מגיעה, יום אחר יום, בתום יום עבודתה המפרך, לסעוד את בעלה במיטת חוליו.
שנים מילדיהם של הרב יחיאל צבי ורעייתו, נפטרו בילדותם.
בי"ח באדר תש"ד פלש הצבא הגרמני להונגריה. לקראת סוף חודש ניסן הורו כוחות הכיבוש הנאצי על גירושם של יהודי סאטמר, ויהודים רבים מהמחוז, לגטו בעיר. ביום שהוצאה הפקודה להיערך למעבר לגיטו, פגם הרב ליבוביץ יהודי שבכה על כך שאביו נפטר ואין מי שסייע לו להנפיק רישיון קבורה ולהביא את אביו לקבר ישראל. הרב הרגיע אותו, לקח אותו למפקדת הגיסטפו, שם הם נפגשו עם המפקד, למרות הסכנה הגדולה שבדבר, והרב הצליח לשכנע את המפקד לתת להם רשות לקבור המת.
בחודש אייר תש"ד החליטו הנאצים לגרש את יהודי גטו סאטמר למחנה ההשמדה אושוויץ. הרב ורעייתו גורשו במשלוח הראשון מגטו סאטמר למחנה ההשמדה. ביציאתו מהבית הניח הרב יחיאל צבי את ידו על המזוזה שבפתח הבית ואמר לבנו: 'יהודה! דע לך כי אני הולך עתה לסבול צרות וייסורים בשביל עם ישראל, ויותר לא אזכה לראות את פניך ולפגוש אותך בחיי'. היהודים הובלו בצפיפות בקרונות משא לבהמות והנוסעים בהם סבלו מהדוחק ומהחום וממחסור במזון ומים. הנסיעה ארכה שני ימים ושלשה לילות, ולנוסעים נאמר שהם מובלים לגרמניה לעבוד במחנות לטובת המאמץ המלחמתי הגרמני.
הרב יחיאל צבי, רעייתו גולדה, בנם אברהם, ובנותיהם פנינה והימענע הי"ד, נספו בשואה בכ"ח באייר תש"ד.
ילדיהם דוד ליבוביץ, חיה פיגע (הלן) רייך ושרה הרצוג עלו לארץ ישראל.
בנם אלעזר נשלח לעבודת פרך במחנה מונקה באוקראינה. לאחר כמה שנים הוא ניצל וחזר בניסי ניסים לסאטמר, שם פגש את אחיו יהודה זאב.
בתם ליבא אהובה רודבסקי ובנם הרב המקובל ר' יהודה זאב ליבוביץ, שרדו את מחנה ההשמדה, ולאחר השואה ניסו עלו לארץ ישראל, אך נתפסו ונשלחו למאסר בקפריסין. לאחר שחרורם הם התאחדו עם אחיהם בארץ ישראל.