אוצר בלום של מאמרים חסידיים ששמע הרה"ח ר' שלמה אנגלמן הי"ד

ב"ה קלאדאווע.

שמעתי בשם הגאון מהר"א זצ"ל הרב דקוטנא שאמר איך מתאימים שני הזמנים 'וענו אותם ארבע מאות שנה', והזמן 'דור רביעי ישובו הנה'. אמר הגאון זצ"ל שמקדם היה נקרא דור מאה ועשרים שנים, 'והיו ימיו מאה ועשרים שנה'. ושלשה דורות הוא שלש מאות ששים שנה, וארבעים שנים לבינה, שיהיו ראויים לקבל התורה, הוי ארבע מאות שנים. אחר כך כשראה הקב"ה שלא יוכלו להמתין עוד, כי היו משוקעים במ"ט [שערי טומאה], קיצר הדורות על שבעים, 'ימי שנותינו שבעים שנה'. ושלשה דורות הוי מאתים ועשר. אך הלא היה צריך עוד להמתין עוד ארבעים לבינה, ונתן דעת גם בהתינוקות, כי גם העוברים ראו על הים, וגם השפחה, מה שלא ראו הנביאים. וזה הפירוש 'מפי עוללים ויונקים יסדת עוז', אין עוז אלא תורה, 'למען צוררך להשבית אויב' שטען הלא צריכים עוד להיות עוד ארבעים שנה שיהיו ראויים לבינה. עד כאן.

שמעתי מהרב ר' אברהם יוסף נ"י שהיה משמש בקודש אצל הרבי מהרי"מ זצ"ל מגאסטינין על התנא דבי אליהו שכתב 'ויגרש את האדם' כאשה, שהגאון הקדוש זצ"ל פירש שלכאורה קשה, איך שייך אצל הקב"ה גירושין, הלא מלא כל הארץ כבודו. אך הנה האשה אם היא תחת בעלה, אף שהיא במרחקים מבעלה, נקראת 'אשה'. אך אם היא מגורשת, אף שהיא בבית בעלה, נקראת 'גרושה'. וזה פירש התנא דבי אליהו. עד כאן. ודברי פי חכם חן.

פעם אחת היה הרבי מגאסטינין זצ"ל אצל גאון אחד בגאליציה. וגם הרבנית ישבה על השולחן. וביקש הגאון את הרבי לאכול, והשיב הרבי שאינו יכיל לסעוד אצלו מפני הקל וחומר בדרך בדיחותא. והכוונה הייתה 'באשתי אמרו קל וחומר באשת חברו' (אבות פרק א). הרבי מגאסטינין סיפר לו שפעם אחת בעודו עוד סוחר, בא אליו חברו מקאצק, החסיד הרב ר' זעליג שרענצקער אביו של הרב הגאון זצ"ל משעפס, ועשה בעבורו סעודה ושמח עמו, ונם נתן לו נדבה ממוצעת, כדרכו שהיה הכל במדה ובמשקל. ואמר לו הרב זליג זצ"ל בזה הלשון: מנדבתך יש לי הנאה, על כי יתן ויכול לחזור וליתן. ולכ' [= ולא כן] אם יבוא לאיש אחר ונותן לו מתנה גדולה, ואחר כך פוחת והולך, כמאמר רבותינו ז"ל 'ראשון מאכילו פטומות', ואחר כך פחות. עד כאן.

פעם אחת בא אל הרבי מגאסטינין לבקש רחמים על החולה שיש לו, וציווה אותו הרבי לגמור תהלים ולהדליק [נר] לרבי מאיר בעל הנס, כדרכו בקודש. ואמר האיש להרבי: הלא לזה באתי להרבי, שהרבי יבקש עליו רחמים. והשיב לו הרבי: שכתוב 'מי שיש לו חולה בביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים', היה צריך לכתוב 'שיבקש עליו' אם הכוונה על החכם. אך באמת הכוונה על האיש שיש לו חולה, יבקש בעצמו. עד כאן. (ואני הכותב שמעתי זאת מפי קודשו של הגאון הקדוש מאסטראווצי שליט"א. ועוד הוסיף מדליה בזה הלשון: על ידי זה יש לנו תירוץ כי האיש [ש]סומך הכל על הרבי, ובסוף נשאר תפלתו מעל. אך עתה הלא אינו סומך הכל על הרבי, וצריך גם בעצמו לבקש רחמים. עד כאן. ומפי חסיד מאסטראווצי שמעתי שהרבי שליט"א אמר גם בדרך בדיחותא: שלמה לא כתוב ש'ילך אצל צדיק', ולמה דווקא 'אצל חכם', על כי צדיק יוכל לחשוב שהוא מה, אך החכם יודע בעצמו שהוא אינו כלום. עד כאן).

עוד, העולם אומרים שאוכל קרעפיער בעת שמכין בפורים – 'המן', בהושענא רבה – 'הושענות', בערב יום הכיפורים – כפרות, ולמה בשבועות? ואמר הרבי מגאסטינין זצ"ל: 'בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין', ומכים בזה היצר הרע. עד כאן. (ואני הכותב אמרתי על כי לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן, והמן היה טל מלמעלה וטל מלמטה, על כן אוכלין קרעפיער).

כתוב במדרש, 'וכל חפציך לא ישוו בה', אם אחד מחליף עם חברו, לזה תבלין ולזה בשמים, אין לכל אחד רק דבר אחד. אולם התורה אם לומד עם חברו פרק אחד, וחברו עמו פרק אחד, יש לכל אחד שני פרקים. וקשה הלא גם אם חייט לומד עם סנדלר אומנותו וחברו עמו, הלא גם אז לכל אחד יש שניהם. ואמר הרבי זצ"ל שבכל דבר שלומד מחברו אינו מתעלה בידיעת אומנותו שיודע מכבר, אולם בתורה הקדושה על ידי שלומד מחברו, והוא לומד עם חברו, מתעלה גם בפרקו שיודע מכבר. עד כאן.

פעם אחת התנצל אחד לפני הרבי זצ"ל על מצבו הרע, וציווה אותו לעשות דבר בזוי. והיה קשה מאוד עליו הדבר. ואמר לו הרבי, שהיה באנקיר אחד בבערלין, שדחיק ליה עלמא, ושום איש לא ידע מדחקותו, אך להרב דשם מסר הדבר. בלילה של י'ג מדות, שלח הרב אחרי הבאנקיר ושאל אותי על מעמדו, האם הוטב לו? והשיב שאין לך יום שאין קללתו מרובה, ועוד הורע יותר. ואמר לו הרב שייתן לו עצה, אך יבטיח לו שישמע לעצתו. והשיב: הן. אך הרב מתעקש שייתן לו ת"ק שישמע, והוכרח להסכים גם על זה. ואמר לו הרב שביום הכיפורים ילך בתוך העניים ההולכים על בית החיים לבקש נדבות. והבאנקיר בשמעו זאת כמעט נפל בחלשות, איך יכול לעשות כזה, הלא שום איש לא ידע ממצבו. אך הרב אמר לו: הלא נראה שמידת הדין מטה ותישא ביזיונות. וכמה הוא השיעור, עד שתיפול לגמרי, לכן טוב שתישא מיד הביזיונות בפעם אחת. וסיים הרבי עליו השלום שהבאנקיר עלה אחר כך למעלתו הראשונה, עד כאן שמעתי מהרא"י משמש בקודש אצל הרבי מגאסטנין זצ"ל.

שמעתי מפי קודשו של הגאון הקדוש האדמו"ר מאסטראווצע שליט"א שאמר לי בזה הלשון: הלא אנן עסקינן על מי שיש לו חולה בביתו. מה יש לו לעשות, יש עליו לילך אצל חכם. ומה שיש להחכם לעשות הוא דבר שלו. ומאמר 'ויבקש עלינו רחמים', גם כן מוסב על האיש שיש לו חולה. ועל ידי זה יש לנו תירוץ, אם הוא אינו סומך הכל על הרבי. כי בלאו זה, איזה תירוץ היה, באים אל הרבי ואחר כך שבים ריקם? עד כאן.

מהישיש ר' משה אהרן אלטר מלונטשיץ שמעתי שהיה בגאסטינין לשאול את פי הרבי זצ"ל, אם אשתו החולנית תיסע למעייני הרפואה. והשיב לו בזה הלשון: ה' יתברך יוכל לרפאות גם בביתו, ושולח את הרפואות שיש במעיינות גם בבית החולה, כאשר כתיב 'וברך את לחמך ואת מימיך', שנותן הרפואות בלחמך ובמימיך שיש בביתך, ועל ידי זה 'והסירותי מחלה מקרבך'. ואם תשאל עלי מה שאני נוסע למעיינות, יש לי טעמים שונים על זה. עד כאן.

שמעתי שהרבי מגאסטינין זצ"ל היה במעיינות הרפואה בחוץ לארץ והושיטה לו קאפע משרתת בידיים גלוית, ורץ הרבי לחוץ הבית. ואמר הרבי: עתה נתיישב לי לשון הרש"י הקדוש, 'לבי אומר לי שהסינר' וכו', ובשום מקום לא מצינו ברש"י לשון הלז. אך הדבר הוא כך, רש"י הלך בשוק, ופתאום ראה איך נשים רוכבות, והיה לו צער ותמיה גדולה איך הזדמן לו לראות כזאת, על כן אומר רש"י שלבו אומר, שלידע ציור הסינר הזדמן לו כך. עד כאן.

שלמה ענגעלמאן אבד"ק קלאדאווע.

( 'הבאר', כרך ג ד, חלק ג, אלול תרפ"ה, סי' קכב)

---

הרב שלמה אנגלמן (ענגעלמאן / ענגילמאן) הי"ד, רב העיירה קלודבה (קלאדאווא/ קלאדאווי/ קלאדווי/ קלאדאווע) בפולין. מתלמידי ה'אבני נזר' מסוכטשוב והסתופץ בצל האדמו"ר רבי יחיאל מאיר מגאסטנין. רב חריף ובקי, אוצר בלום 'חוקר ההיסטוריה של החסידות'.

יש מי שכתב שהוא נולד בתאריך 09.02.1878, לאביו גאב"ד קלודבה, הרב אפרים ברוך אנגלמן (בנו של הרב אהרן אב"ד קויל, מחבר הספר 'בית אהרן', בן הרב גרשון) ולאמו, שרה לאה, בת ר' מנשה וברכה.

חידושים הובאו בשמו במקורות רבים, ובהם:

• כתב העת 'הבאר', בעריכת הרב צבי הירש פרידלינג הי"ד, (כרך ג ד, חלק ג (אלול תרפ"ה), סי' קכב, עמו' קנז (ושם בעמו' קנג יש תשובה שנכתבה על שאלתו); כרך ג, שנה ו (סיון תרצ"א), סי' לד, עמו' נ; כרך ב, שנה ז, סי' סח).
• קונטרס ניצוץ דרבי מאיר עמו' שפח.
• ספר 'שמחת ישראל' דף נח.
• ספרו של הרב יהונתן אייבשיץ הי"ד דומ"ץ ורשה, אהל ברוך, עמו' 51.
• שיח שרפי קודש, מאת ר' יועץ קים קדיש ראקאץ הי"ד, חלק א, עמו' 33 ואילך, 72.
• שיח שרפי קודש, חלק ב, עמו' 90.
• שיח שרפי קודש, חלק ג, עמו' 27 ואילך.
• שיח שרפי קודש, חלק ה, עמו' 57, 67-68 (שכן הביא הרב יהונתן אייבשיץ הי"ד דומ"ץ ורשה [בספר ליקוטי יהונתן] בשמו, בשם הרבי מגאסטינין. ושם, עמו' 77-85, 108-109, 115.
• שו"ת מהרא"ל צינץ, קונטרס מספר ארץ החדשה, עמו' 7.
• לקוטי מהרי"ם, סיפורים ואמרות מהגה"ק מגאסטינין, עמו' לט ועמו' סב, הודפס עם ספר מי הים.
• תולדות יעקב, מאת הרב צבי יחזקאל מיכלסון הי"ד, אות כה, עמו' , ואות ס, עמו' 16.10.
• תורה שמחה, אות רנ.
• אהל יצחק, אות רפז.
• שמחת ישראל, חלק תורת שמחה, אות קצה, עמו' מה, ואות רמט, עמו' נח.
• צבא רב, כמו' 31.
• אהל שלמה, א, אות לו.
• נפלאות הרבי, סי' שסה, עמו' 119.

תשובות אליו הובאו בספר יבין דעת, מאת הרב ישראל יהושע טרונק מקוטנה, סי' כב, עמו' 96, ובשו"ת בית אברהם מאת הרב אברהם לאנדא אב"ד טשכנוב, ג, סי' ט, עמו' קצה.

סבו, הרב יוסף חיים ב"ר אלכסנדר סנדר, חיבר את ספר 'כל הכתוב לחיים', הכולל דרושים, חידושים ופלפולים, וכתב היד היה בידי הרב שלמה אנגלמן.

הרב שלמה התחתן עם מרת אסתר שיינדל הי"ד, בת ר' משה. בתם ברכה נשאה בשנת תרצ"ו לרב משה מנשה פרינץ.

בתחילת ספטמבר 1939, נכבשה העיירה בידי הגרמנים. הם הטילו על יהודי העיירה גזירות שונות, ובהן חובת ביצוע עבודות כפייה, חובת תשלום סכומי כופר, החרמת רכוש, ענידת אותות קלון, הגבלות תנועה והשפלות פומביות. בתאריכים 02-04.01.1942 נרצחו 46 מיהודי העיירה, וכעבור מספר ימים, בתאריכים 09.01.1942-12.01.1942, גורשו למעלה מ-1,000 היהודים שנותרו בעיירה, למחנה ההשמדה חלמנו.

בדף עד שכתב בן עירו נכתב שהרב נהרג בחלמנו בשנת 1942, בגיל 68.

ויש מי שכתב שהיו מי שהעידו על כך שסמוך לכניסת הגרמנים לעיירה, בשנת 1939, הם ביקשו להטיל פחד ואימה על התושבים היהודים, וירו בעשרות יהודים, ובהם הרב אנגלמן.

מתוך תשעת ילדיו, לפחות שלשה נפטרו בעודם פעוטות (אברהם אהרן, חוה פיגל ומשה ליב), ולפחות ארבעה נספו בשואה (ברכה ובעלה, יעקב יששכר, אפרים בנדיט ומנחם).