קטגוריה: בדיקת חמץ

בעזרת ה' יתברך לאדז

כבוד אנשי שלומינו שיחיו אשר בכל מקומות מושבותיהם

כאשר ימי החג הקדוש שהמה ימי רצון ורחמים ממשמשים ובאים עלינו לטובה הנני להגיד לכם את אשר עם לבבי. הימים האלה המה מסוגלים להתעורר שיפשפש אדם במעשיו ולשוב בתשובה שלמה לתקן כל הפגמים אשר פגם בנפשו, ולקבל עול מלכות שמים באמת כדאיתא במשנה בפסחים 'אור לארבעה עשר בודקין את החמץ', כלומר הזמן גורם שיתעורר אדם לפשפש במעשיו אם לא נלכד ברשת היצר שהוא בחינת 'חמץ'. 'לאור הנר' בגימטריא 'לשוב לה' בכל לב' בכולל אותיות, ואחר כך להתעורר להאמין בהשגחה העליונה מכח סגולת המצה, שנקראת בזוהר הקדוש 'מיכלא דמהימניתא'. ואל יאמר אדם, אף אמנם כי חטאתי אבל על כל פנים טוב אנכי יותר מן האומות, וגם אל יעלה על הלב לפטור את עצמו מעשות מצות ה' יתברך מכח הצרות שהוא סובל והוא נרדף מכל צד והעם הישראלי המה ללעג וקלס בין העמים שפלים ונבזים, די השפלות והצרות להתכפר שלא יוכל המקטרג לקטרג על שום אחד מישראל. אלא צריך האדם לדעת ולהאמין כי כל הצרות והרדיפות והשפלות החטא גרם ורק בתשובה יכלו כל הרודפים. ואל יאמר האדם 'אם כח החטא קשיא כל כך איך אזכה להתקבל בתשובה', אלא יאמין שאין דבר שעומד בפני התשובה, וכל שכן השב בלב נשבר ושפל רוח, שלבו יבין שנתרחק מאת ה' מחמת מעשיו לא טובים, אין ספק שיתקבל בתשובה מכח את דכא ושפל רוח אני אשכון – והן הן דברי חכמינו ז"ל 'אין בודקין לא לאור החמה', כלומר בשעת פשפוש המעשה אל יספיק לאדם במה שהוא טוב מן האומות על כל פנים, שהמה נמשלו לחמה, שעכו"ם מונים לחמה, ולא יוכל מדת הדין לקטרג עלי. 'ולא לאור הלבנה', כלומר שאל יפטור את עצמו מעשות מצות ה' מכח הצרות, שפלים ונבזים בעיני העמים, שאנחנו המעט מהם, שהוא בחינת לבנה שנתמעטה, כמאמרם ז"ל 'לכי ומעטי את עצמך', והיא קטנה מן השמש ולית לה מגרמה כלום. אלא יאמין כי כל הצרות החטא גורם ולולי המעשים לא טובים לא שלטה בנו שום אומה ולשון, ובתשובה יכלו כל הצרות והרדיפות. 'ולא לאור האבוקה', כלומר אל יתייאש אדם מתשובה מלהתקבל, אף כשיגדיל החטא, ואל יאמר כי מצד מעשיו הוא בטל ומבוטל מפני אור השכינה הקדושה להיות נדחה מאת ה', חס ושלום, כנר שהוא בטל לפני האבוקה.
ואם יעברו ימי החג הקדוש בסגולת שלשה אלה: א', שלא יספיק לאדם במה שהאומות גרועות ממנו. ב', שלא יחפוץ אדם לפטור את עצמו מעשיית מצות ה' מכח צרות, ולא עוד אלא יאמין שהחטא גורם כל אלה, ובתשובה יכלו כל הצרות. ג', וישוב לפני ה' באמונה, כי ה' יתברך מקבל השבים, אף את המרבה לפשוע, אז היצר הרע ייאסר באזיקים שלא לגשת אליו להחמיאו להניאהו מתא(ב)[ו]ותיו, ולא יוכל למנוע ממנו טובות בצורך הגוף.
והיא כוונת המשנה: 'חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה', כלומר אם יעבור ימי הפסח בסגולות שלשה אלה, שלא יספיק במה שיש גרועים ממנו, ולא יחפוץ לפטור את עצמו מעשות מצות ה' מכח הצרות שאנו סובלים, ויאמין כי החטא גורם כל הצרות, ויאמין כי ימין ה' פשוטה לקבל שבים, אף להמרבה לפשוע, אז היצר הרע יהי אס[ו]ר באזיקים שלא יוכל להניאהו מתאוותיו ולמנוע טובתו בצורך הגוף, שנאמר 'לא יראה לך שאור', כלומר, אם כן תעשה שיעברו ימי הפסח בסגולות שלשה אלה, אז היצר הרע שנקרא 'שאור שבעיסה' יהי אסר באזיקים שלא יוכל להתראות לפניך ולהחטיאך ולמנוע ממך טובתך בצורך הגוף. ואם בשלש אלה יבחר אדם, שלא יספיק במה שהוא טוב יותר מן האומות, ולא יחפוץ לפטור את עצמו מעבודות ה' יתברך מחמת הצרות והשפלות, ויאמין כי החטא גורם ויאמין כי ימין ה' פשוטה לקבל שבים, אז תעשה המצה פעולתה לעורר סגולתה בשתיים כשמה, שנקראת בזוהר הקדוש 'מיכלא דמהימנותא', ומכח אמונה תעורר רפואות וישועות כשמה בזוהר הקדוש 'מיכלא דאסוותא'.
ועל זה כוונה הגמרא, 'אמר רבה בר רב הונא אמר רב פת שעיפשה כיון שרבה עליה מצה מותרת', כלומר אם הפרנסה של אדם שהיא בחינת פת נתקלקלה, חס ושלום, אם ירבה להתחזק באמונה שהיא בחינת מצה, כדברי הזוהר הקדוש, יצא מצרה לרווחה והיא לשון 'מותרת', שיהיה שרי מכל מצר, לשון 'שרי ואסר'.
לכן ידידי שימו לבבכם לדברי הנאמרים באמת ויוצאים מעומק הלב, שתשובו לפני ה' יתברך בימים האלה, שהזמן גורם לפשפש במעשינו, ולא תספיקו לכם במה שיש גרוע מכם, ושלא תחפצו לפטור את עצמכם מעשות מצות ה' מחמת הצרות והדוחק, ותאמינו כי ימין ה' פשוטה לקבל שבים, אז אקווה כי המצה תעשה לכם פעולתה לעורר עליכם ישועה ורחמים, ותשמחו יחד בימי החג הקדוש הבא עלינו לטובה כי שמחה תעורר ישועה, כנאמר 'שמור את חדש האביב ועשית פסח לה' אלקיך', בגמטריא "בכח שמחה של מצוה כל אדם זוכה לעורר ישועות ה' אחד" בכולל המילות. ואברך אתכם בחג שמח, וה' יתברך ישמור אתכם ממשהו חמץ, וה'מיכלא דאסוותא' יהה' לכם מרפא בגוף ונפש, וכימי צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאות.

מאת הדורש שלומכם באהבה ומעתיר בעד טובתכם תמיד
ומצפה לישועות ישראל בכלל ובפרט.

חנוך סעדי' בן הרב הצדיק זצלל"ה מזיכלין זי"ע

(נחלת צבי, כח, עמו' צא-צג)

לארץ ישראל הקדושה תובב"א היה שולח [האדמו"ר הזקן מזיכלין] הרבה אלפים רו"כ לשנה עבור עניי ארץ ישראל, ובייחוד שלח גם כסף חוק בפני עצמו בכל רבע שנה לבני הרב הקדוש והטהור הרבי ר' משהלי מלעלוב זצללה"ה זיע"א, שהיו בניו הקדושים חביבים מאוד אצל רבינו הר' זצללה"ה.

שמעתי מפי כ"ק אבא מארי אדמו"ר הגה"ק שליט"א [רבי חנוך סעדיה הי"ד] שפעם אחת בא איש אחד מחסידי זיכלין שהיה בארץ ישראל והביא אתו מכתב כתוב בידי הרב הגאון המפורסם ר' מאיר אורבאך זצ"ל (אבד"ק קאליש בעל שו"ת 'אמרי בינה', ואז היה אבד"ק ירושלים עה"ק תובב"א) לכ"ק רבינו הק' זצ"ל, בתלונה על מה ששולח כל כך הרבה מעות לבני הרה"ק ר' משהלי ז"ל הנ"ל, וכתב 'שהלא המה רק כאחד עניי ארץ ישראל ומהו היתרון להם משאר אנשים הלא המה מבלים הזמנים בלי שום דבר'. ורבינו ז"ל בקוראו המכתב הזה ענה ואמר 'כי לימים יתברר להגאון ר' מאיר הנ"ל האמת'.

ויהי אחר זמן קצר נסע הגביר החסיד ר' ליב קושמערק ע"ה לארץ הקודש תובב"א, והיה גם כן אצל הגאון רבי מאיר ז"ל הנ"ל, וכאשר ידע הגאון ז"ל את ר' ליב הנ"ל והכיר בו שהוא מחסידי זיכלין בקש מאתו שבנסיעתו חזרה לחוץ לארץ יודיעהו ויתן לו מכתב לרבינו ז"ל. ובעת קבלו המכתב מאת הגאון ז"ל הנ"ל, אמר לו שתוכן מכתבו הוא מכתב חרטה, באשר כי כתב בזמן מוקדם לרבינו מזיכלין מדוע שולח כל כך הרבה כסף לבני הרה"ק מלעלוב ז"ל, לכן מתחרט עתה ומבקש מהרבי מזיכלין סליחה על זה, כי באמת טוב עושה בזה ששולח מעות הרבה לבני הרה"ק מלעלוב הנ"ל.

ושאלו הר' ליב קושמערק ילמדנו כבוד גאונו בתחילה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר, והשיב לו הגאון זצ"ל כי אשר איזה שבועות אחר שכתב המכתב הראשון ראה בחלום זקן אחד שאמר לו 'היתכן, איך מלאך לבך לכתוב מכתבים לצדיקים ובו דברת סרה על בניו הקדושים של הרבי ר' משהלי מלעלוב זצ"ל'. והשיב הגאון הנ"ל בחלום 'הלא רואה אני בהם כמה חסרונות'. ואמר לו הזקן 'זאת הוא בעבור שאין בך מדת ענוה, ואם תבוא למדת ענוה אז תראה בהם כל מיני מעלות, כי על ארץ ישראל כתיב "והנה טובה הארץ מאוד מאוד", ורצונו לומר בעת שהאדם הוא בעצמו בבחינת "מאוד מאוד הוי שפל רוח" אז רואה הכל הטוב בארץ ואינו רואה שם שום רע ח"ו'. וייקץ הגאון והנה חלום, ונזכר עצמו על המכתב שכתב לפני רבינו ז"ל, ואז הבין תיכף כי בעבור זה בא לו החלום ההוא, ואז השריש בלבו מדת ענוה, ומני אז והלאה רואה בהם כל מיני מעלות, ולכן מתחרט על המכתב הראשון, ולזאת הוא כותב עתה שנית ומתחרט על הראשונות. ור' ליב הנ"ל לקח המכתב ממנו, ובבוא לפני רבינו ז"ל עם המכתב, וכאשר קראו רבינו ז"ל ענה ואמר להר' ליב הנ"ל 'הלא מאז כבר אמרתי שלימים יתברר האמת להרב ר' מאיר', וכן הוה.

(להב אש, עמו' 130, מאת הרב אפרים מאיר גד זיכלינסקי הי"ד)

האדמו"ר רבי חנוך סעדיה זיכלינסקי הי"ד נולד בשנת תרל"ה (1875) לאימו הרבנית שרה חינקא בת אב"ד זוויעוויסט הרב חיים צבי אשכנזי, ולאביו האדמו"ר רבי משה נתנאל בנו יחידו וממלא מקומו של האדמו"ר רבי שמואל אבא, הרבי הזקן מזיכלין.

רבי חנוך סעדיה נודע כלמדן מופלג, מתמיד ובקי להפליא בנגלה ובנסתר.

בשנת תרנ"ג התחתן רבי חנוך סעדיה עם הרבנית רבקה, בת הרב דוב בעריש אוירבך, בן דודו. נולדו להם שלשה ילדים: הרב אפרים מאיר גד זיכלינסקי הי"ד (שהוציא לאור את הספר 'להב אש', בו הובאו גם מספר מאמרים בשם אביו הי"ד), רבי משה נתנאל זיכלינסקי הי"ד (שכיהן כאדמו"ר בלודז' בחיי אביו והיה חתנו של האדמו"ר רבי אריה לייביש רובין מטומשוב-לודז', בן בתו של ה'דברי חיים(', והרבנית צפורה הי"ד אשת הרב ראובן חיים אלכסנדר טשארניחא הי"ד, שהוציא לאור את 'נפלאות הסבא קדישא'.

בשנת תרע"ב (1911) נפטר אביו, ורבי חנוך סעדיה, ואחיו רבי מנחם ידידיה, מילאו את מקומו באדמו"רות. עד לשנת תרע"ז (1917) היה רבי חנוך סעדיה אדמו"ר בסטריקוב, ובמשך עבר ללודז'.

דרכו בחסידות הייתה מלווה בעשיית מופתים. רבי חנוך סעדיה ניהל תכתובת עם גדולי דורו, ובהם האדמו"ר ה'אמרי אמת' מגור והאדמו"ר מאוסטרובצה. תלמידי חכמים ועילויים רבים למדו מפיו. בסעודה שלישית היה האדמו"ר מזיכלין משלב בדברי תורתו ציטוטים ארוכים בעל פה מספר הזוהר ומכתבי האר"י ותלמידיו. לפני תקיעת השופר בראש השנה היה הרבי אומר לפני הקהל בעל פה מאמר מספר 'פרי עץ חיים' מאת רבי חיים וויטאל. הרב משה אוקונובסקי, מראשי ישיבת חכמי לובלין, אמר כי העולם יודע רק מקצת מן המקצת מגדלותו של רבי חנוך סעדיה בתורה.

הרבי הפליג במתן צדקה, ואירח על שולחנו בני ישיבה. הרבי פעל בדרשותיו ובנאומיו לחזק את היהדות בפולין, וארגן את חברת 'שמירת שבת' בלודז', שעודדה סוחרים לסגור את עסקיהם בשבת קודש. הרבי ונאם בוועידות הארציות של 'אגודת ישראל' בפולין וסייע בייסוד עיתון האגודה.

לאחר כיבוש לודז' על ידי הגרמנים בכ"ד באלול תרצ"ט, עבר הרבי מזיכלין, עם משפחתו, לעיר ורשה, שם האריך יותר בתפילותיו והמשיך ללמוד בהתמדה ולערוך שולחנות. הרבי התגורר בדירה קטנה בגטו ורשה, ליד בנין הקהילה. בח' באב תש"ב (1942) גורשו הרבי ושני בניו למחנה ההשמדה טרבליקה, במשלוח הראשון מגיטו ורשה, כחלק מ'האקציה הגדולה'. בהמשך גורשו למחנה השמדה גם הרבנית רבקה, וכן בתה צפורה עם בעלה ובתם הקטנה. אחיו הצעיר של הרבי, ר' יהושע, שהיה עסקן ונדיב ידוע, נשלח להשמדה מגטו לודז'. הי"ד.

במסכת פסחים משנה א' אור לארבעה עשר בודקין אם החמץ. ובגמרא שם בודקין בחורין ובסדקין ובכל מקום שמכניסין בו חמץ וכו'. ומובא בספרי יראים כי חמץ מרומז על יצר הרע, ופירשו אור לארבעה עשר היינו בליל שהנער בא להיות בן שלש עשרה שנה צריך אז לבדוק את החמץ, זה היצר הרע, בחורין ובסדקין ובכל מקום שמכניסין בו חמץ. רצה לומר בכל מקום שיש בלבו איזה דריסת הרגל להיצר הרע צריכין בדיקה עכ"ל.

והנה יש לומר אם אנו מפרשים כפשוטו, חמץ סתם שאסור בפסח ניחא. כי אור לארבעה עשר בודקין וביום של אחריו שהוא ערב פסח מבערין, כי מותר לאכל חמץ אחר הבדיקה כל הלילה גם עד שליש היום של ערב פסח, כדין שמובא בשולחן ערוך אורח חיים סימן תמג. אשר לכן אמרו במשנה אך בודקין. אבל אם נאמר שכוונת המשנה לרמז גם על הנער הבא להיות בן י"ג שנה הלא בזו הרגע שבא להיות בר מצוה תיכף בלילה אחר צאת הכוכבים אור לי"ד שנה מצרפין אותו למניין ולכל דבר שבקדושה (עיין מגן ארהם סימן נ"ג סעיף קטן י"ג ובברכת יוסף סימן נ"ה סעיף ז. ועיין שו"ת שבות יעקב ח"ב סימן קכ"ט ועיין בפחד יצחק ערך בן י"ג שנים ובספר נחלי דבש נומר 20 סוף סעיף קטן כד. עיין שם) צריך הנער לבער אז את החמץ, זה היצר הרע, כי הוא מחויב במצות כמו גדול בשנים, ואיך אמרו במשנה בודקין את החמץ, הלא צריכין אז לבער את החמץ. וצריכה המשנה לומר אור לארבעה עשר מבערין:

ולתרץ זאת צריכים אנחנו מקודם להבין ב' פסוקין שנראין כמו שסותרים זה את זה. אשר החכם מכל אדם בעצמו אמרם (במשלי יב) לא יאונה לצדיק כל און. (בקהלת ז) אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ואיך אמר החכם מכל אדם ב' מאמרים שסותרים זה את זה:

היות ידוע הכלל שיש חילוק בין און לחטא. און היינו מזיד, כמו שאמר דוד המלך עליו השלום (תהלים ה) שנאת כל פעלי און. חטא היינו שוגג, כמו שנאמר, או הודע אליו חטאתו (ויקרא ד) משמע מקודם שוגג הוה. ועתה יתיישבו הפסוקים. לא יאונה לצדיק כל און, היינו במזיד, לא יאונה לצדיק שום עבירה. ומה שאמר אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, היינו שוגג:

אבל קשה הלא הצדיק הוא בטח מבער את היצר הרע ואיך אינה לידו אף איזה חטא אפילו בשוגג, הלא אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות (סוטה ג.) ואיך נכנס בו רוח שטות שהוא מצד היצר הרע:

ולהבין כל זאת מוכרחים אנחנו להקדים דברי חז"ל (ברכות לד ע"א) שאמרו במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים אינם עומדים. ולהבין בדעת השכל איך בא הבעל תשובה למדרגה גדולה יותר מן הצדיק. הצדיק אשר סגף את עצמו מכל וכל ושמר עיניו ולבו וכל אבריו ומחשבותיו לקיים בכל עת ובכל שעה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ושמר שבת מחללו ושמר ידו מעשות כל רע. ובפרט המסירות נפש של הצדיק עבור המצות לקיים תמיד מצות הבורא בכל עת ובכל רגע, והמסירות נפש של הצדיק לקיים והגית בו יומם ולילה, שעושה לילות כימים במעוט שינה, ומה גם במצות שבין אדם לחברו גמילת חסדים וצדקה שמוותר הונו ורכושו לטובת המצות צדקה, מצות הכנסת אורחים אצלו באמת מאלו דברים שאין לו שיעור, בכל פעם האורח הוא כאורח חדש ויתן את ארחותו לו והוא מסתפק במועט כמו כן בלינת לילה. משכבו יצע לאורח והוא ער כל הלילה. אך לא כן הרשע שהוא היפך מצדיק מה שאסור לצדיק אצלו מותר. הטריפה מכשיר הרשע לעצמו ולאחרים עמו על דבר טמא אומר טהור. עניים ואביונים מרחק מביתו. ממצות הכנסת אורחים לא ידע. ואם כן, איך במה שמקבל על עצמו שלא ישוב לרשעו, הגם ששב בתשובה, איך יזכה לזכיה גדולה יותר מן הצדיק. זאת צריכין להבין:

הן אמת שהבורא ברוך הוא וברוך שמו האוהב עמו ישראל ורוצה בתשובת עמו יוכל היות שנתן בכיון לבעלי תשובה מדרגה גדולה כזו, למען המשך את לב החוטא לתשובה כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין קב) שאמר הקב"ה לירבעם חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. ומדברי חז"ל בכאן אנו רואים שהצדיק חשוב יותר מבעל תשובה כמו שאמרו חז"ל (שם) ששאל ירבעם להקב"ה מי בראש. והשיב ה' יתברך, בן ישי בראש, ואם כן הדרא קושיא לדוכתא, איך אמרו חז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים אינם עומדים:

אולם מוכרחים אנו לומר כמו שאמרנו כי רצון הקב"ה להמשיך את לב הרשע לתשובה על כן נתן לבעל תשובה שכר גדול כזה. ואם נקשה מדוע יגרע לצדיק חלקו. נוכל להשיב כי אולי מטעם זה שלא יגרע חלק צדיק, שולחים ממעל איזה שגגה לצדיק שיכשל בחטא שהוא שוגג. והצדיק כשמרגיש בעצמו שנכשל, רחמנא ליצלן, בחטא, תיכף הוא עושה תשובה מאהבה ונעשה מהעבירה זכיות, ואז יקרא הקב"ה להצדיק בעל תשובה, כמו שאמרו חז"ל (ע"ז ד:) לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה, ועתה ניחא כאשר שאל ירבעם בן נבט מי בראש, השיב הקב"ה בן ישי בראש, כי בן ישי הוא בעל תשובה וצדיק מעיקרא לו משפט הבכורה. והבן:

אמנם, יש להבין מה שמובא במסכת שבת (עה.) השוחט בשבת אמאי מחייב, משום צובע. ופירש התוספות, על שוחט דעלמא קאי. ופירש הבעל שם טוב זי"ע, השוחט בעלמא, זה היצר הרע המסית את כל העולם כולו לעבירות, וכשיבא משיח צדקנו אז ישחט הקב"ה את היצר הרע, כמו שכתוב ואתא הקב"ה ושחט למלאך המוות, הוא היצר הרע. וצריכים להבין מדוע יהרוג הקב"ה את היצר הרע, הלא לתכלית זה נברא להסית ולהדיח את כל אחד מדרך הטוב ולהטותם מדרך הישר. וכמו שברא ה' יתברך את היצר טוב לתכלית הטוב, כמו כן ברא את היצר הרע להיפך. ומדוע יקבל עונש לשוחטו. והתירוץ לזה כי היצר הרע אינו עושה מה שמוטל עליו להיות סרסור אך לעבירות. לא כן היצר הרע עושה, כי אם שהוא סרסור ממצות. כמו שידוע לכל בעת שהיצר הרע בא לפני הצדיק אינו מציע לפניו לעשות איזה עבירה, כי אם יצייר לפניו איזה מצוה ומהמצוה הלזו מביאו לכבוד, וכמה מכשולים רחמנא ליצלן וכמה אנשים לחטאים. דוגמה אחת נצייר. הצדיק ראה או שמע מעדות נאמנים על אחד שעשה איזה עבירה, אזי מזכירו תיכף היצר טוב שמצוה לקיים הוכיח תוכיח. ובזו הרגע עומד היצר הרע בלבוש יצר טוב ואמר לו תקיים את המצוה הוכיח תוכיח במסירות נפש בחוזק יד ובקול רם ברבים, כמו מצות עשה של קריאת שמע ישראל, למען תדע ברור שהחוטא לא ישוב לכסלו. הצדיק ההולך בתמימות, אם אינו מבין למחשבת מרמה וחושב בתמימות כי כדאי להשמיע ברבים, הגם שבזה יהיה מלבין פני חברו ברבים, אבל בכח זה יציל נפש מישראל מכאן ולהבא מעבירה. על כן כדאי לדלג ולא להסתכל על הלבנות פני החוטא. ובמחשבה זו של תמימות יצעק אחר כך המוכיח על החוטא בבית הכנסת ומביישו ברבים. וכאשר ישמעו השומעים צעקת המוכיח על זה האיש, אזי יתלחשו השומעים כי לא הגון לפני איש ישר לבייש את יהודי ברבים, בטח היה באפשר לפעול בשתיקה, וכה יתלחשו אחד לאחד עד שתקוד אש מחלוקת בלב רבים. ואחד יקפוץ בקול ודובר סרה על המוכיח ויפלגו העם לשתי מחנות. והמחלוקת תיקח את מקומה. ובמקום מחלוקת יש כח גדול ליצר הרע לחטוף ברשותו את כל מי שירצה, ודוחה חס וחלילה רגלי השכינה מבית הכנסת או מבית המדרש שמבלים כל יום בחרחרי ריב, ובלשון הרע וגם בליצנות ושנאת הבריות, רחמנא ליצלן, והתורה מונחת בקרן זוית, ובכל פנות הבית קנאה ושנאה, רחמנא ליצלן. זאת גרם היצר הרע בסרסור המצוה שהציע. וזהו מה שאמר מרן הבעל שם טוב זי"ע השוחט דעלמא, הוא היצר הרע, אמאי מחייב, רצונו לומר, אמאי מחייב מיתה, שיבוא הקב"ה וישחוט אותו. ומתרץ הגמרא, משום צובע, רצונו לומר, שהיצר הרע צובע את עצמו נגד הצדיק בלבוש יצר טוב כסרסור מצות, ולתכלית זה לא ברא הקב"ה אותו. ודפק"ח (ועיין בספרי דעת ישראל על הלכות דעות פרק בתרא אות ז):

וזהו שמובא בשם מרן הקדוש בעל עטרת צבי מזודטשוב זצוק"ל שפירוש הפסוק נאום פשע לרשע אין פחד אלקים נגד עיני (תהלים לו) רצונו לומר, נאום פשע לרשע, אם היצר הרע מצייר נגד עיני עבירות, אין פחד, אין לו לירא מלפניו, כי אינני שומע לו. אכן פחד יש לי אם אלקים נגד עיני, אם מצייר לפני מצות, עבור זאת מתיירא אנכי. והבן.

והנה יש להקשות הלא חכמנו ז"ל אמרו על דוד המלך עליו השלום, לא היה דוד ראוי לאותו מעשה כי אם להורות תשובה, מזה אנו רואים כי דוד המלך עליו השלום אשר היה צדיק גמור באמת, עד שהקב"ה ברוב רחמיו הכניסו למדרגה גדולה בן ישי בראש, הוא היה בטח מבער את היצר הרע, ומדוע חשב שהוא בלבו, באמרו נאום פשע לרשע בקרב לבי:

ולתרץ כל זאת מוכרחים עוד לומר קושיית העולם, מדוע ברא ה' יתברך את היצר הרע אם הקב"ה רוצה בעשיית מצותיו הוה לכאורה יותר ראוי מבלי יצר הרע. ומתרצים בספרים הקדושים, כי לעבוד את הקב"ה יש לו להקב"ה כמה וכמה עולמות עם מלאכים משרתיו עושים רצון קונם, אין שיעור ואין קץ. אכן עולם אחד ברא הקב"ה לתכלית זה, הוא עולם הזה, שעל האדם מונח עול התורה והמצות והיצר הרע לא יניחו לקיימם והאדם צריך כסדר לעמוד הכן למלחמה ולהגביר על יצרו הרע שלא ישמע לו, ובכל כחותיו יכניע אותו. זאת רצון הבורא ברוך הוא. ואם יעזור ה' יתברך שנזכה לגאולה שלמה, אז יקיים הפסוק, והסירותי לב האבן מקרבכם (יחזקאל יא) פירוש, ה' יתברך יבער את היצר הרע ונעבוד את ה' יתברך באמת ובתמים, ויקויים מה שאמר הנביא ואחפוש ירושלים בנרות (צפניא א') ודייק בעל נועם מגדים, מה בנרות, הלא עם נרות היה צריך לומר. ופירוש בנרות, היינו מצות, על פי נר מצוה ותורה אור (ישעיה ו') רצה לומר כי אז לא יהיו שום עבירות, כי סר לב האבן, כי אם עשיית המצות. ואז ידקדק ה' יתברך את המצוה בתוכן אם המה בהתלהבות יותר גדולה. אכן עד זמן הבאה לא נוכל לבער את היצר הרע, כי אם לעמוד הכן למלחמה ולהכניעו ולהפכו, ולעשות מיצר הרע יצר טוב, כמו שכתוב בכל לבבכם (עקב יא) ודרשו חז"ל, בשני יצרים, ביצר טוב וביצר הרע:

ועתה נוכל להבין מה שפירשו ספרי יראים את המשנה אור לארבעה עשר בודקין את החמץ, היינו היצר הרע, כי עתה אך בודקין, וכשיעזור הקב"ה שנזכה לגאולה שלמה, אז נזכה לבער את היצר הרע. ה' יתברך יעזור שנזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן:

(מתוך באר ישראל)

 הרב החסיד ר' ישראל פרנקפורטר, נולד לאביו הצדיק ר' דוד בשנת תרל"ד (1874) בלבוב (או קומרנא). התייתם מהוריו בגיל 11-13. היה תלמידו של רבי יצחק הלוי הורוביץ מסוכוסטוב, ובן בית אצל רבו האדמו"ר מקומרנא. למד רבות מזקני החסידים בלבוב. כשהיה בן שש עשרה התחיל לכתוב בעיתונים היהודיים בגליציה מאמרים שבהם קרא לנוער שנוסף ללימודי הקודש ילמדו גם מקצוע. נמנה על מייסדי המזרחי בלבוב יחד עם הרב ראובן מרגליות ואחרים, ופעל שם רבות לחינוך התורני תוך דאגה לכל דבר שבקדושה בעיר. אחרי מלחמת העולם הראשונה היה המנהל של ישיבת "אורח חיים" בוורשה. אז כתב מעין לכסיקון של ראשוני החסידות. בסביבות שנת תרפ"ז (1927) עבר לפריס, וכיהן בה כרב בית הכנסת "תפילת ישראל" (פליישמן). עסק הרבה בהפצת תורה, בחינוך ובצדקה, בעידוד לבבות שבורים, בשמחה ובמאור פנים. פועלו הציבורי והרבני בכל ימי חייו עמדו על גדלות בתורה בנגלה ובנסתר, חסידות ופרישות ואהבה מופלגת לעם ישראל ולארץ ישראל.

החליף שו"תים עם רבני לבוב וכתב ספרים בהלכה, אגדה וחסידות, ובהם: דעת ישראל על הלכות דעות להרמב"ם (תרצ"ב), מקוה ישראל וזכות ישראל, באר ישראל (תרצ"ז), אורחות ישראל על ספר אורחות חיים (תשכ"ב), גפן ישראל על פרקי אבות (תשכ"ב), היכל ישראל על התורה (תשכ"ב) ו"ספר שלשלת קאמארנא: אוצר סיפורים ומכתבים מרבותינו מקאמארנא – מגנזי זכרונותיו של רבי ישראל פראנקפורטר" (תשס"א).  בתרצ"ו (1936) ביקר בארצות הברית. לאחר שהנאצים כבשו את פאריס הוא נותר הרב היחיד בעיר שלא היה יליד צרפת, אך סרב לנטוש את הקהילה שלו ומסר את נפשו על קיום התפילות והשיעורים שם בלא הפסק. בית הכנסת שלו היה למרכז של אספקת מזון ואמצעי מחיה אחרים לנזקקים. בדרשותיו הדגיש את הערך של העמידה הרוחנית, ושמירת השבת והכשרות. גם בעצם תקופת השמדת היהודים בפריז המשיך ללמד חידושי תורה ברבים (מהם הופיעו בספר היכל ישראל).

בפברואר 1943 גורש למחנה דראנסי שליד פאריס, ולא הסכים לאלה שרצו להיאסר במקומו. בפורים תש"ג (1943), עלה בידו להתפלל שם במניין ולקרוא במגילה. כעבור ארבעה ימים גורש לאושוויץ יחד עם רעייתו הרבנית מרת וויטל בת ר' אורי, ושם נספו. הי"ד.

רוב ילדיו נפטרו בצעירותם בלבוב, ורק שלשה שרדו.

מקורות:

אנציקלופדיה לחכמי גליציה (עמ' 339-343), רבנים שנספו בשואה, תולדותיו במהדורה השניה של דעת ישראל בהוצאת נכדי המחבר.