רמזים בתורה למעלת חג הסוכות / הרב מאיר זאב הכהן זלצר הי"ד

רמזי טעמי המקרא בפסוק "ולקחתם לכם ביום הראשון"

"ולקחתם לכם ביום הראשון" (ויקרא כג,מ). על התיבה לכם הנגינה הוא קדמא ואזלא.

אפשר לומר דמרומז המדרש (תנחומא ויקרא כב) וכי ראשון הוא, אלא ראשון לחשבון עוונות, משל [רבי מני ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: משל למה הדבר דומה? למדינה שהייתה חייבת ליפס למלך, והיה המלך משלח לגבותה, ולא הייתה נותנת, שהיה שטר גדול. כך פעם הראשון. ופעם שני היה משלח לגבותה, ולא היו נותנין. מה עשה המלך? אמר לבני פלטרין שלו, עמדו ונלך עליהם. עד שהן הולכין כמו עשר מילין, שמעו בני המדינה. מה עשו? התחילו גדולי המדינה יוצאין לאפנטי של מלך. אמר להם: מי אתם? אמרו לו: בני מדינה פלונית אנו ששלחת לגבותינו. אמר להם: ומה אתם מבקשין? אמרו לו: בבקשה ממך עשה עמנו חסד, שאין לנו מה ליתן. אמר להם: בשבילכם אני מניח לכם מחצה. עד שהוא בא, יצאו בריוני המדינה, אף הן קדמו אותו כמו חמישה מילין. אמר להם: ומי אתם? אמרו לו: בני המדינה פלונית ששלחת לגבות ואין לנו כח לעמוד, אלא בבקשה ממך שתרחם עלינו. אמר להם: כבר הנחתי מחצה, ובשבילכם אני מניח מחצה על מחצה. עד שהוא מהלך, יצאו כל בני המדינה אליו גדולים וקטנים. אמר להם: מה אתם מבקשים? אמרו לו: אדוננו המלך, אין לנו כח ליתן מה שאנו חייבים לך. אמר להם: כבר הנחתי מחצה ומחצה על מחצה, ובשבילכם אני מניח הכל, אלא מכאן ואילך ראש חשבון הוא. המלך, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא יתברך ויתברך שמו. בני המדינה, אלו ישראל, שהם מסגלין עונות כל ימות השנה. מה הקדוש ברוך הוא עושה? אומר להם: עשו תשובה מראש השנה. והם נכנסין ובאין ביום הכיפורים ומתענין בו ועושין תשובה, והקדוש ברוך הוא מוחל להם. ומה הם עושין? ערב ראש השנה גדולי הדור מתענין, והקדוש ברוך הוא מוותר להם שליש מעונותיהם. ומראש השנה ועד יום הכיפורים, יחידים מתענים, והקדוש ברוך הוא מוותר שליש מעונותיהם. וביום הכיפורים, כל ישראל מתענין ומבקשין רחמים אנשים ונשים וטף, והקדוש ברוך הוא מוותר להם את הכל, דכתיב: כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' (ויקרא טז,ל). מה ישראל עושין? נוטלין לולביהן ביום טוב ראשון של חג ומהללים ומקלסים לפני הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא מתרצה להם ומוחל להם, ואומר להם: הרי ויתרתי לכם את כל עונותיכם הראשונות, אבל מעכשיו הוא ראש חשבון. לכך כתיב: ולקחתם לכם ביום הראשון, ראשון לחשבון עונות. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה אמרתי לכם שתעשו סוכה, לשלם לי את גמולי שגמלתי עמכם, שנאמר: בסוכות תשבו שבעת ימים, למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו', ואני מעלה עליכם כאלו אתם גומלים לפני. אבל לעתיד לבא, אני אופיע במלכותי ואני מגן עליכם כסוכה, שנאמר, וסוכה תהיה לצל יומם מחורב (ישעיה ד,ו)]. מה דאזיל מכאן ולהלאה חושבנא. על כן הנגינה קדמא ואזלא, רצה לומר הקדמונים אזלו ונמחקו, ודו"ק.

ועל תיבות "ביום הראשון" הוא מונח רביעי, מרמז כי ארבעה ימים בין יום כיפור לסוכות, יש להם מנוחה מן יצרא לעבירה, על ידי טרדות המצוות. ודו"ק.

(דברי מאיר, עמו' סו)

"ועמק סוכות אמדד" – רמז לשיעור הסוכה

"ועמק סוכות אמדד" (תהלים קח,ח). מרומז שיעור סוכה ז' על ז', כי ז' פעמים ז' הוא מ"ט גימטריא "אמדד". וגם בפסוק (תהלים מב,ה) "כי אעבור בסך", לשון סוכה, "אדדם", בגימטריא שיעור סוכה כמניין אדדם.

(דברי מאיר, עמו' קס)

"עשה למען ימינך" בזכות פסח, "עשה למען תורתך" בזכות שבועות, "עשה למען קדושתך" בזכות  ראש השנה ויום הכפורים סוכות ושמיני עצרת

"עשה למען שמך למען ימינך למען תורתך למען קדושתך". אפשר לומר בדרך רמז כי אנו מבקשים שיעשה הקב"ה לנו טובות ונפלאות בזכות המועדים ושבת קודש, כמו שנאמר בפרשת בלק (במדבר כב,כח) "זה שלש רגלים", עיין שם ברש"י ז"ל.
ולפי זה יש לומר "עשה למען שמך", בזכות שבת שמא דקוב"ה. "עשה למען ימינך", בזכות פסח כנגד חסד אברהם ימינא, עיין שם בפתח אליהו. ו"עשה למן תורתך", כנגד שבועות קבלת התורה בנעשה ונשמע. "עשה למען קדושתך", כנגד ראש השנה ויום הכפורים סוכות שמיני עצרת, ימי הרצון, כי ישראל מקדשים את עצמם בימים האלה ומקדשים שם הגדול בתפילותיהם וצדקותיהם. כן יעזור לנו ה' יתברך למען שמו הגדול ויעננו ביום קוראנו, וכימי צאתך מארץ מצרים יראנו נפלאות, כמו שנאמר (שמות לד,י) "נגד כל עמך אעשה נפלאות".

 (דברי מאיר, עמו' רפה)

דצ"ך בזכות סוכות עד"ש בזכות פסח באח"ב בזכות חג השבועות

"כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי" (שמות ט,יד). זה לשון רש"י, למדנו מכאן שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות, עד כאן לשונו. ועיין המפרשים ז"ל, הנאמרים באמת.
לעניות דעתי אפשר לרמז עוד, כי רבי יהודה חלק אותם על שלשה פרקים דצ"ך עד"ש באח"ב.
אפשר לומר כי הנה מצינו כי המלאך אמר לאותו הרשע (במדבר כב,לב) "על מה הכית וגו' זה שלש רגלים". והנה כן כאן אפשר לומר שבזכות השלש רגלים באו המכות על מצרים וישראל נצולו מהם. וחלק אותם רבי יהודה לשלשה חלקים, כי על חלק היה בזכות רגל אחד שישראל יקיימו.
ואפשר לומר כי דצ"ך הוא לשון דיצה, היה בזכות הסוכות זמן שמחתינו. עד"ש מרמז חג הפסח שאוכלים לחם עוני ד' כוסות שה לקורבן פסח. באח"ב מרומז חג השבועות מתן תורתנו, עשרת הדברות חרות על שני לוחות הברית, והנה שתים שמענו מפי הגבורה ושמונה מפי משה, כמו שאמרו חז"ל (מכות כד.), והנה מרומז באח"ב ב' אבנים ח' דברות ב' דברות, סך הכל עשרת הדברות.
והנה כתיב (שמות כג,יז) "שלש פעמים בשנה", וכתיב (שיר השירים ז,ב) "מה יפו פעמיך", שנקראים הרגלים 'פעמים', כמה שנקראים 'רגלים' על שם עלייתן לראות וגו', כך נקראים על שם זה 'פעמים' מלשון הליכה. והנה במכת ברד התחיל הסימן של באח"ב שהיה בזכות רגל אחד שנקרא 'פעם', ובוודאי בזה החלק היה האחרון קשה שגרם להם שישלחו את ישראל, דהיינו מכת בכורות.
על כן כתוב 'כי בפעם הזאת', דהיינו החלק שהוא בזכות חג השבועות ש"תעבדון את ה' " וגו', יהיה מכה שיהיה קשה ככל המכות, והיינו בכורות, שנכנעו על ידי זה, ובו יוצאים ביד רמה, וה' הטוב יכפר בעדי.

(דברי מאיר, עמו' לז)

הרב מאיר זאב הכהן זלצר הי"ד, נולד בי"ג באלול תרכ"ד (1864) לאביו, הרב הצדיק דוד הכהן זלצר ראב"ד מונקאטש (מחבר ספר 'דברי דוד' על התורה והש"ס ופרקי אבות, והיה נכדו ותלמידו של הגאון רבי דוד דויטש מחבר ה'אהל דוד', ושל המהר"ם א"ש).

הרב מאיר זאב למד תורה בהתמדה רבה מתוך דחק ועוני. בצעירותו למד בישיבת הרב שמואל רוזנברג אב"ד אונסדורף, והתגדל בידיעת הש"ס והפוסקים הראשונים והאחרונים.

הרב מאיר זאב התחתן עם מרת שרה רבקה בת הנגיד הרבני ר' לוי יצחק אסטרייכר, בנו של הרב יונתן בנימין אסטרייכר אב"ד טענגער. לאחר נישואיו היה סמוך על שולחן חותנו ולמד תורה בהתמדה, והוסמך להוראה בידי גדולי דורו. לאחר פטירת אשתו בשנת תרע"א, נשא בזיווג שני את מרת בלימא ריזל בת הרב ישראל יהודה זאב סמט ממונקאטש.

בשנת תר"פ לערך מונה לדיין ופוסק בבית דינו של האדמו"ר רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש בעל "מנחת אלעזר", וענה על שאלות והוראות בכל מקצועות התורה, יחד עם הדיינים הרב מנחם וייס, הרב חיים סופר והרב נטע שלמה שליסל.

הרב מאיר זאב נהג בחסידות ופרישות, נזהר מאוד מלשון הרע ופעל נמרצות לחיזוק הדת. הוא קבע את מקום לימודו ותפילתו הקבוע ב'בית המדרש הקטן' (מייסודו של ר' יוסף זרח הלוי הורוויץ). שם התגדל בתורת הנגלה והנסתר, והפיץ שם תורה וחסידות בדרשותיו מדי שבוע.

לאחר שהגרמנים כבשו את ערי הונגריה, נכלאו יהודי מונקאטש בתוך חומות הגטו בחלק קטן מהעיר. בימי ספירת העומר תש"ד נכלאו הרב עם חבריו לבית הדין ועברו עינויים קשים. ביום ב' סיון תש"ד נשלחו יהודים בקרונות למחנה המוות אושוויץ. הרב נהרג עקה"ש בג' בסיון תש"ד עם רוב בני משפחתו. על פי עדות עד ראייה הרב הגיע לאושוויץ חבול ופצוע מרוב מכות ולא היה מסוגל לרדת מהרכבת על רגליו "והשליכו אותו בבור שבער בו אשר גדול ונשרף על קידוש ה' ".

ילדיו שנספו היו: הרב יוסף זלמן דומ"ץ בקירעהעלמעץ (נולד בשנת תר"נ לערך), רעילא (תרנ"ז-תש"ד, אשת הרב ניסן מוזס), ר' מיכאל מסיגעט (נולד בשנת תר"ס), ר' לוי יצחק מסאטמאר (נולד בשנת תרס"א), דוד (נולד בשנת תרע"ח), חנה פעריל (נולדה בשנת תרע"ט), רבקה יהודית (נולדה בשנת תרפ"ה)

בנו ר' יחזקאל שרגא (נולד בשנת תרס"ד ונפטר בי"ח חשון ת"ש).
בנו משה, (נולד בשנת תרס"ה), נפטר בהיותו בן שתים עשרה.

שרדו ילדיו: הרב אליעזר (תרנ"ו-תשכ"א), ר' חיים (תרס"ט-תשמ"ה), מחלה (תרע"ו-תשנ"ו, אשת הרב זלמן קליין) ושרה הענטשא (תרפ"ו-תשע"ו, אשת הרב שלמה גולדברגר).

הרב מאיר זאב השאיר אחריו חידושי תורה בכתב יד על התורה, נביאים וכתובות וסוגיות הש"ס, שנערכו על ידי בנו ונכדיו, ויצאו לאור בספר "דברי מאיר".

אחיו, הרב מרדכי זלצר הי"ד, היה מגיד מישרים בחבורה 'דרכי תשובה' במונקאטש ומחבר הספר "ויכתב מרדכי".