בענין צירוף קטן למנין בשעת הדחק, בעקבות גיוס ממושך של כמעט כל הגברים למלחמה / הרב יוסף צבי היילפרין האלפערט הי"ד

כ׳ בשבט ה׳תשע״ז (16/02/2017) אישים הי"ד, סיון יא

שלום וישע רב לכבוד הרבני המופלג מו"ה זאב מאשקאוויטש (נ"י) ע"ה, מישוב פענטאש.

שאלתו שאנשי הישוב רובם ככולם יצאו למלחמה ולא נשארו רק ט' אנשים גדולים, האם יש להתפלל בעשרה ע"י צירוף קטן.

דין זה נפתח לרבותינו הראשונים ז"ל, ומקור הדין הוא בשולחן ערוך אורח חיים (סימן נ"ה סעיף ד'), ומרן הגאון הקדוש מסיגיט זצוקלה"ה בשו"ת אבני צדק חלק אורח חיים (סימן ז') כתב דבמחצית השקל אורח חיים (סימן נ"ה סעיף קטן ד') הביא מהאליה רבה שם (בסעיף קטן ה') ומשו"ת שב יעקב (סימן ו') שהעלו להלכה דאין לצרף אפילו אוחז ספר תורה בידו, אפילו בשעת הדחק, ושכן הוא בהג"ה מעשה רוקח שם, ובספר מגן גבורים שם (ס"ק ב') שכן עיקר. עד כאן דבריו. ומה אני להכריע…

ובעיקר הדין אף על פי שרוב הפוסקים החמירו ואפילו אוחז ספר תורה בידו, והלום ראיתי בשו"ת לבושי מרדכי חלק א' אורח חיים (סימן כ') שדעתו גם כן שיש למשוך ידו מלצרף קטן, וכמו כן נדפס שו"ת פני מבין חלק אורח חיים ושם (בסימן כ"ד) כתב שמעולם לא הניח לעשות כן, מכל מקום נראה לי, דהיינו דווקא באקראי שלא היה רוב פעמים עשרה בני ישראל גדולים, אבל בכי האי גוונא שאינו מזדמן אפילו בפעם אחת שיהיו עשרה גדולים והוה שעת הדחק גמור, אפשר דיש לסמוך על מה שכתב בעטרת זקנים שם, דאם יאחז הקטן ספר תורה בידו מותר, וכמו שהביא הבית יוסף שם בשם האורחות חיים שכתב וזה לשונו: והרב כתב נראה שעושין סניף מקטן אחד בשעת הדחק כמו אם אין בעיר מנין. עד כאן לשונו. וכן הוא בב"ח על הטור שם, דדווקא בחומש שלנו אין לצרף… ואפשר דגם בדעת הרמ"א יש לכוון כן, שכתב שם (סעיף ד') מיהו יש נוהגין להקל בשעת הדחק… וטעם הנוהגין כן דכיוון דאיכא כמה רבוותא דמחמירין, על כן עשו הכרעה לסמוך על המקילין היכא דאיכא שעת הדחק ואוחז חומש בידו, ומעתה לפי מה שכתב הב"ח אורח חיים (סימן נ"ה) דאפילו המקילין בחומש בעינן שיהיה נכתב בגלילה כספר תורה כנ"ל, אם כן גם רמ"א שהקיל על ידי חומש בעי שיהיה כתוב בגלילה כספר תורה אבל לא בחומשין שלנו…

וכבר מלתי אמורה שאין בידינו להכריע אחר שגדולי האחרונים נטו להחמיר, אולם בנידון דידן שהמלחמה נמשכת זמן רב בעוונותינו הרבים, ומי יודע עד כמה זמן תמשך ויש לחוש שיתבטל המניין אצליכם מכל וכל, אפשר הסומך על דעת המקילין כשאוחז הקטן ספר תורה בידו, לא הפסיד. ושוב ראיתי במפתחות לספר שו"ת פני מבין שם, וכתב שם מר בריה בהגהותיו, וזה לשונו: עיין בשו"ת מהרש"ם חלק ג' (סימן קס"ב) שכתב, דאף לדעת המקילין כיוון שאין בידן חומשים בגלילה אין להקל רק אם אוחז ספר תורה בידו, וכן הוא תשובת מהר"ם החדשות (סימן תפ"ט). עד כאן לשונו. והנה אין בידינו שו"ת מהרש"ם הנ"ל, אולם כפי הנראה דעתו מכוונת לדעתי הנמוכה, דבחומשים בגלילה מותר בשעת הדחק. והנראה לעניות דעתי כתבתי.

(צרי לנפש יפה, סימן ב')

הרב יוסף צבי היילפרין-האלפערט אב"ד שאמקוט שברומניה, היה אחד הרבנים המפורסמים ברומניה בתקופת הפריחה של יהדות טרנסילווניה והמשיך שושלת יוחסי ארוכה של גאונים וצדיקים מני דורות רבים. אביו, בן הרב בן-ציון האלפערט היה רבה של קהילת נאנאש (הידוננש) שבהונגריה.

הרב יוסף צבי נולד בשנת תרמ"ה (1885) בנאנאש. עד גיל שלוש עשרה הוא למד תורה ויראת שמים מסבו, רב העיר, מחבר "אפסי ארץ". עם פטירת סבו, מונה אביו לרב בנאנאש ולרבו המובהק של בנו, יוסף צבי, שהתעלה יום ליום בבקיאותו בש"ס ובמפרשים, בפלפול ובחידושי תורה הלכה למעשה, בשקידה ובחריצות נפלאים. בהמשך נודע כתלמיד חכם ועילוי בישיבת רבי יהודה גרינפלד. אחר כך עבר ללמוד בישיבת עמוד ההוראה הרב מרדכי ליב וינקלר בקהילת מאד, מחבר שו"ת "לבושי מרדכי". הרב יוסף צבי נסמך מרבו זה, מהרב אברהם יצחק גליק אב"ד טאלשויא ומהרב משה גינז מקערעסטיר.

בגיל 19 נשא לאשה את הרבנית מרת שיינדל הי"ד בת הרב אהרן צבי קלר רבה של מאראש-וואשארהעלי ושאמקוט. אחרי הנישואין המשיך הרב יוסף צבי לשקוד לילות כימים על התורה והעבודה בבית חמיו, ושם יסד ישיבה לתלמידים מבקשי תורה. הרב היה מחסידי בית סיגעט, ובעצת הגאון מחבר "עצי חיים" מסיגט הוא התמנה לדומ"ץ בקהילת שאמקוט משנת תרס"ו (1906). בשנת תרפ"ח (1928), לאחר פטירת חמיו, מילא הרב יוסף צבי את מקומו כרבה של שאמקוט. הוא היה אהוב על הבריות וחיבר באותה תקופה חידושים בכל מקצועות התורה. רבו כתביו אבדו, ורק מעטים שרדו. ספרו "צרי לנפש יפה" עם "מעט צרי", יצא לאור ע"י בנו בשנת תשל"ט. בהקדמת הספר כותב הבן המוציא לאור: "ומה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי אחרי כל כך הרבה הרפתקאות וגלגולים זכיתי סוף סוף לברך על המוגמר ולהשלים הוצאת הספר שרובו ככולו אודים מוצלים משריפת החורבן, שעוללו צוררי היהודי הנאצים ימ"ש, והגיעו לידינו בהשגחה פרטית מופלאה מידי ערלים, שמצאו את הכתבים בעיר מגורי אבא זצוק"ל, עלים בלים כמעט קרוב למחיקה, טשטוש ואבדון. ושמחתי עליהם כמוצא שלל רב".

בספר אמרי חיים הביא בשמו של הרב יוסף צבי הי"ד, דבר תורה לפרשת אמור. בשנת תרס"ה הופיעו חידושים ממנו בנטעי בחורים (עמ' כה ועמ' 27).

בשנת תרס"ו פרסם בתל תלפיות מאמר בסוגית שמא יעבירנו והובאו שם עוד דברים ממנו. דרשה לפרשת תצווה, שהביא בשם אביו, פורסם בדבר בעתו (תרע"א). חמישה מאמרים שלו הובאו בבית ועד לחכמים (תרפ"ב: ל"ז, ס"ו, קכ"ה. תרפ"ג: רנ"ב. תרפ"ח: ל"ח). מאמרים נוספים ממנו פורסמו בלקט ששנ"ה בשנת תרצ"ו (סימן נא וסימן פ), בשנת תרצ"ח (סימן סז וסימן פג), בשנת תרצ"ט (סימן לז) ובשנת ת"ש (סימן כג וסימן לד).