עדיין השטן מרקד בינינו ואיש שונא את רעהו / הרב מרדכי ליכטשטיין הי"ד

באהבת ה' יתברך לישראל והנחילנו תורה ומצוות, וצוונו בתורה הקדושה על אהבת רעים אשר זאת יסוד ועמוד לכל התורה. כמאמר חז"ל מסכת שבת פרק במה מדליקין. והזהירנו משנאת ישראל. והנה בהיותנו שלווים ושקטים על אדמתנו איש תחת נפנו, ירושלים על תלה ובית המקדש על מכונו, הפרנו ברית אהבת רעים, על כן באה אלינו הרעה הזאת שגלינו מארצנו. ואנחנו עד היום מטורפים ודלים והולכים. נתפזרנו בגוים. ורצון ה' יתברך היה להכניענו אולי נשוב מדרכנו הרעה. והנה אנחנו הקשינו עורף ומרדנו בצורנו ועדיין השטן מרקד בינינו ואיש שונא את רעהו. והרדיפות תגבר. ואם נראה בעין פקוחה, סיבת הדבר הוא יען שכל אחד מורה לעצמו היתרים. ולב הותל תסיתיהו אשר מצוה הוא עושה בזה.
ובזה אמרתי לפרש מדרש רבה פרשת ויגש, אמר רבי אבא כהן ברדלא אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה. יוסף קוטנן של שבטים היה, ולא יכלו אחיו לעמוד בתוכחתו. בלעם חכה של גוים היה, ולא יכול לעמוד בתוכחתו של אתונו. כשיבוא הקב"ה ויוכיח את כל אחד ואחד כפי מה שהוא, על אמת כמה וכמה. והנה כבר דברו המפרשים בזה . ועיין ספר אבן שלמה הערה טובה בעניין זה, ולא באתי רק להעיר בזה.
עוד מה שקשה במדרש רבה הזה: (א) היכן מצינו ויכוח ביוסף עם אחיו, הלא לא אמר רק אני יוסף העוד אבי חי, ולא יכלו אחיו לענות אותו: (ב) למה שאל באמת העוד אבי חי הלא מקודם כתיב פרק מ"ג השלום אביכם הזקן העודנו חי ויאמרו שלום כו': (ג) מה היו יכולים אחיו לענות אותו. ומה היה יכול בלעם לענות את אתונו.
ומה שנראה בכל זה, דהנה ידוע אשר אין איש ישראל עושה עבירה, רק אם מראה לעצמו היתר. והנה טענות האדם מה שחושב שינצל ליום הדין: (א) שלא היה יכול לעמוד-בפני היצר הרע: (ב) ובעניינים שבין אדם לחברו, מראה לעצמו היתר, איך שמצווה הוא במה שרודף את חברו, יען שלאיש כזה מצוה לרדוף . אכן באמת כפי מה שנמשך תחילת השנאה היה מחמת איזו פנייה לעצמו, יען שנגע לו בכבוד וכיוצא בו, וידוע אשר שנאה תעורר מדנים, ושוב לא יראה זכות לחברו, רק חוב.
ונבאר פרט אחד, כגון, אם יש לו שנאה על חברו. וחושב בעצמו שעל פי דין תורה מצווה לשנאותו. ומתיר לעצמו לעשות רדיפות לחברו כל מה שיוכל . אם היה זה באמת על פי יצר טוב, היה לו לחשוב לו אמת שלחברו מצוה לעשות מן הרע, אבל אשתו ובניו מה חטאו. וידוע אף שמסור היה מותר לאבד בימים הקדמונים עפ"י סנהדרין, אבל ממונו אסור לאבד מחמת בניו. עיין חושן משפט. אכן יען שכל השנאה הוא מהיצר הרע, ועושה בחשק גדול כדרך התלהבות היצר הרע, ומתיר לעצמו כמה רדיפות.
ואם תרצה אחי לעמוד על המבחן, אראך פרט אחד מאין נצמח השנאה. הנה אם אפיקורס גמור, אשר מצוה לרודפו, היה נותן לך פרנסה, בטח היית אוהב אותו . והיית מהפך בזכותו כל מה שתוכל. ולהיפוך צדיק תמים, אם היה נוגע בכבודך, אף אם הוא כדת וכהלכה, היית מסיר האהבה ממנו. מכל זה אות אשר על פי רוב האהבה והשנאה תלוי בעניינים חיצונים שמצד היצר הרע, ולעתים רחוקים הוא מצד היצר הטוב.
והנה אצל בלעם עם האתון, כפי הנראה, היה הצדק עם בלעם יען ששינה האתון ורבץ תחתיו, לכן הכה אותה . אכן באמת, הצדק עם האתון, יען שבלעם הלך נגד ה'. ולכן עמד מלאך ה' לנגדו. נמצא כשאנו מסתכלים בסיבה הראשונה לא יצדק בלעם. והנה בלעם היה לו להשיב להאתון כשאמר לו ההסכן הסכנתי כו'. ואני ההסכן הסכנתי לעשות לך כה. שגם אני לא הכיתי אותך מעולם . ומדוע לא השיב כה, יען שנתגלה לו האמת. אז יפיל כל התירוצים והאמתלאות. וזהו, בלעם חכם של גוים היה ולא יכול לעמוד בתוכחתו של אתונו, כשנתגלה לו האמת.
וכן הוויכוח של יוסף עם אחיו היה, שאם היה הדבר כפי מה שחשבו לענות אותו, יען שדנוהו על פי משפט והיה חייב מיתה. והיה מצוה לרודפו. אבל אביהם מה חטא. ובטח אם יהרגו את יוסף, לא יחיה מצער. אכן מחמת סיבת השנאה לא חפשו שום זכות. וזהו שהוכיח אותם יוסף, אני יוסף העוד אבי חי מרוב עגמת נפש. הלא דנתם שני נפשות למיתה. ולא יכלו אחיו לענות אותו, יען שנתגלה האמת. כשיבא הקב"ה ויוכיח את כל אחד כפי מה שהוא יודע אמיתת הדבר על אחת כמה וכמה. ומיושב כל הקושיות.
לכן חיברתי הלכות אהבת ישראל, כל הלכה ממקורה, אולי נסיר לב האבן מקרבנו. ונראה על פי הלכה איסור שנאת ישראל, מתי אין שום היתר. וגם במקום אשר כתבתי היתר, כתבתי באיזו מקומות, אשר על פי מדת חסידות אין להתנהג כך. ועיין לקמן בפתיחה מהלכות דנייה לכף זכות, איך מהנכון בעניינים אלו להתנהג על פי מדת חסידות. כולי האי ואולי נחזור מדרכנו ונשובה אל ה', אשר אוהב עמו ישראל ונטע בקרבנו אהבה ואחווה לכל אחד מישראל. אמר כן יהי רצון :

(מצות הלבבות, פתיחה לאהבת ישראל)

הרב הגאון חריף ובקי ירא אלקים באמת ובתמים, הרב מרדכי ב"ר אברהם דוב ליכטשטיין הי"ד נולד בלאחווה פלך מינסק, רוסיה הלבנה, בשנת תרכ"ה (1865). למד בקובנה ונסמך להוראה מהגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל. בשנת תרמ"ז (1887) מונה לרב בעיר סטאחאוו, ובשנת תרס"א (1901) מונה לרבה של נאבלא (ודווין), ואח"כ כיהן כרב בעיר מאלעריטא.

מחבר: מצות הלבבות ח"א (תרס"ב),  שו"ת נתיבות הלכה (תרס"ח), מצות הלבבות חלק ב עם שו"ת נתיבות הלכה (תרפ"ד), ספר המדות (תרפ"ה. ביידיש), מטל השמים – שו"ת בהלכות קריאת שמע (תרצ"ג) שכתב בהיותו כבן 19. בשנת תרצ"ג הוציא ביידיש "אגרת לבני עמנו" ובו ענייני אמונת הגאולה ע"פ התורה, הנביאים וחז"ל.

כמו כן חיבר כתבי יד על ספר דרוש על מדרש רבה בדרך הפשט והדרש, לפחות עד לספר ויקרא, הכולל גם דרשות שנשא בעיירות גדולות ובבתי מדרשות גדולים בוורשה ווילנה ועוד. אך לא עלה בידו להדפיסם מפני פגעי הזמן וצוק העיתים. כמו כן ציין הרב מרדכי הי"ד, בהקדמת ספרו מטל השמים, שיש תחת ידו ספר בשם "מורה הדת" המיוסד על תשובות לטענת החופשים, "להראות שדבריהם מהבל וריק".

בהוצאה השישית של הספר 'מצוות הלבבות' (ירושלים תשמ"ד) כותב נכד המחבר, כי צירף לספר גם כתבים נוספים מהמחבר (נתיבות הלכה, מטל השמים) וכן כתבים שהודפסו בעבר ביידיש ותורגמו לעברית (ספר המדות, חינוך הבנים). והוסיף וכתב, שסבו זצוק"ל חיבר גם חלק שני לספר 'מצות הלבבות' וגם פירוש על מדרש רבה וספר שו"ת אשר הכיל שש מאות תשובות בכל ענייני הלכה, אך לא זכינו שכתבים אלו ישמרו.

הרב מרדכי נספה בשואה. הי"ד.

מקורות: ספרי הרב הי"ד, אהלי-שם עמ' 121.

הערות:

• בלעקסיקאן פון דער נייער יידישער ליטעראטור V  עמ' 149-148 – כתב שנולד בסטאכוב בשנת 1872.
• בביליוגרפיה של הספר העברי נכתב שהוא נספה בשואה, אך בגדולי הדורות, ג, עמו' 1048, מאת הרב יחיאל מיכל שטרן, נכתב שנפטר בבית החולים בשנת תרצ"ה.