קטגוריה: חסידות

הרבי לא היה נוהג לאומר תורה בעת עריכת שולחנו, רק מידי פעם סיפר מעשה או אומר דיבור של תורה. פעם אחת אמר שהנפקא מינה בין חסיד למתנגד באמירתם הפסוק (תהלים קלט, ז-ח) 'אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח, אם אסק שמים שם אתה ואציע שאול הנך', שהמתנגד אומר אותה כפשוטה (כלומר, אם הייתי רוצה לברוח, אין איפוא לברוח), והחסיד אומר הרי כזה כן זה (כלומר, 'אם אסק 'שמים שם אתה', וגם כש'אציע שאול הנך'), הרי כי שניהם שווים, כי בכל מקום אתה נמצא שם איתי, הרי כי טוב הוא (כי על ידי זה לא אפרד ממך לעולם).

(מזכרונות זקני החסידים)

בעז"ה יום ג' לסדר ברוך ד' תער"ג לפ"ק פה קאזניץ

השוכן מעונה, את שלומו יענה, בכל עת ועונה, וכל טוב סלה לכבוד הרב הגאון המפורסם ערוגת הבושם המאור הגדול מעוז ומגדל, אוצר בלום כליל המדעים, נחמד ונעים כו' כו' כשת"ה מו"ה משה נחום ירושלמסקי שליט"א האבד"ק קיעלץ יע"א

אחרי שים שלום וברכה באהבה רבה כמשפט, מגודל טרדותי אשר אפפוני לא היה באפשרי לבוא בכתובים עד הנה, אף שנחוץ הוא, וכאשר לקחתי מועד הנני בזה להציע לפני כבוד תורתו תוכן הענין היות אשר בתיקון עירובין בעירנו יש בצד אחד ברחוב הגדולה המעבר לרבים שעד הנה סמכו על הטעליגראף אשר בשם בצירוף העמדת לחיים גבוהים עשרה טפחים מכוונים תחת החוט כידוע, והנה זה איזה שבועות אשר נלקחו הלחיים הנ"ל והיה נדרש להוציא לתיקון הזה להחזיר הדבר ליושנה לערך עשרים או שלושים רו"כ או לעשות תיקון אחר דלתות לאותו רחוב, וכעת קם אחד והעביר קול במחנינו אשר העמדת לחיים הם למותר וכשר וישר הדבר לסמוך על הטעליגראף בלי הלחיים, אשר לא נשמע עוד כזאת להכשיר הטעליגראף לחשבו לצורת הפתח בלא עמודים או לחיים אחרים תחת החוט, כי הוא צורת הפתח מן הצד, כידוע שאין סומכים במה שהחוט נמשך למעלה על גבי הגביעים, ומכל שכן במקום שהעמוד של הטעלגראף מתעקם וסובב לרוח אחרת אשר שם אינו נמשך החוט על ראשם של הגביעים, רק נכרך וסובב רק מצד הגביעים באמצעם, כידוע לכל רואי תמונת הטעלגראף, האם יש שום הוה אמינא לסמוך על זה בלא העמדת לחיים, לכן אבקש מכבוד תורתו להשיבני דעתו, דעת התורה, בזה, ובזה אסיים ואו"ש מאדוה"ש וכ"ט מאה"ט,

אהרן יחיאל בהרב הצדיק והקדוש זצוק"ל

(נחלת צבי, ט, עמו' קב-קג)

ב"ה.
לכבוד ידידי הרבני הנגיד והחסיד וכו' מו"ה מנחם מענדיל נ"י מקאלביעל.
היות שידידי הרב החסיד המופלג ומופלא חריף ובקי וכו' מוה"ר צבי הירש יאיר נ"י אשר היה אב"ד במענדשין וריש מתיבתא בראדזמין ובנאשעלסק וכעת הוא מו"ץ ומנהל ישיבה בווארשא, רוצה לקבל על שכמו משרת הרבנות במחנכם, וכאשר שאני מכירו בטוב, כי ראוי הנהו לאותה איצטלא על צד היותר טוב, לזה אבקשכם מאוד להשתדל בכל אמצעי כוחכם להיות לו לעזר וסעד בכל מאי דבעי, כדי שיוכל לבצע מעשיהו ולהביא הדבר לידי גמר טוב, גם לעורר בלב כל אנ"ש שבמחנכם לענין זה.
כה דברי המברככם בחג כשר ושמח, וה' יתברך יעזור שיוושע בכל משאלות לבבו לטובה.
ולראיה באתי על החתום אור ליום ג' צו עזר"ת לפ"ק ווראשא
אהרן יחיאל בהרב הצדיק וקדוש זצוק"ל מקאזניץ

(אור הצפון, קיז, עמו' עב)

---

רבי אהרן יחיאל הופשטיין, 'ר' אהר'לע', האדמו"ר מקוז'ניץ, נולד בשנת תרמ"ט (1889) (או בשנת תרנ"א 1891) והיה בנו בכורו של האדמו"ר רבי ירחמיאל משה, חתנו של רבי אלימלך שפירא מגרודזיסק בנו של ה'שרף ממאגלניצא' רבי חיים מאיר יחיאל. רבי אהרן יחיאל היה דור שישי למגיד מקוז'ניץ, ונצר לשושלות צדיקים רבים ובהם טשרנוביל, רופשיץ, ליזענסק, אפטא ופרשיסחא.

בשנת תרס"ט נפטר אביו וחסידות קוז'ניץ התפצלה. רבי אהרן יחיאל מילא את מקומו בקוז'ניץ, בעוד שחלק מהחסידים הלכו אחר אחיו רבי אשר אלימלך בעיר ריקא, חלק הלכו אחר אחיו רבי ישראל אלעזר וחלק הלכו אחר הגיס שלהם, בעל אחותם מרת רחל חיה מרים הי"ד, רבי קלונימוס קלמיש שפירא הי"ד, שהחל לנהוג אדמו"רות בפיסעצנא. לרבי אהרן יחיאל היו שתי אחיות: א. מרת חנה גולדה הי"ד, עלתה לארץ ישראל בשנת תרפ"ה והצטרפה ל'כפר חסידים', כשביקרה את משפחתה בוורשה, נהרגה בהפצצה בשעה שיצאה להביא פצועה לבית חולים. ב. הרבנית הסופרת מרת מלכה נישאה לאדמו"ר מגרודזינסק-ירושלים רבי אברהם אלימלך שפירא. ג. מרת חוה נישאה לרב החסיד רבי שלום שפירא.

רבי אהרן יחיאל נודע כגאון בתורה, חסיד וצדיק, שדבק באמת הצרופה וסלד מכל גינוני הכבוד. לאחר ששימש מספר שנים באדמו"רות החל הרבי להרחיק ממנו זקני החסידים, הלמדנים, העשירים והמכובדים, וקירב דווקא את הדור הצעיר הרחוק מיהדות ואת המוני העם הפשוטים. בעקבות הנהגותיו היו שהתנגדו לו, אך צדיקי דורו עמדו לצידו. רבי משה מרדכי לעלוב אמר שאין בזה פלא, שכן 'הרבי היה כל כולו חטיבה של אמת, ואילו העולם הזה הוא עולם שכולו שקר, ואם כן מה פלא בכך שהשקר שונא לאמת'. הרב אברהם שמעון אנגל הי"ד מזאליחוב, יעץ לתלמידיו לנסוע לאדמו"ר מקוז'ניץ לשאוב יראת שמים מבית מדרשו, ואמר כי 'כשיבוא משיח, ישב הרב מקאזניץ ראשונה במלכות'.  האדמו"ר מביאלא-פשיסחא אמר כי 'דרכו בקודש היתה מכוסה ופליאה להפליא בעיני כל רואיו, ועל ידי זה היה מקרב הבריות ומכניסם תחת כנפי השכינה ומגן עליהם בגופניות ורוחניות'.

הרבי מקוז'ניץ נדד במסירות נפש על פני ערים ועיירות בפולין והצליח לקרב רבים, שנעשו בעלי תשובה, חסידים ואנשי מעשה. בשנת תרע"ז עזב את קוז'ניץ והקים את חצרו בעיר הגדולה לודז', שם פתח ישיבה וארגן שיעורי ערב למבוגרים וישיבות ערב לנוער. הוא פיקח ישירות על סדרי הלימוד והשפיע רבות על תלמידיו. בהמשך עבר לוורשה והתאחסן בבית אחד מחסידיו. משם עבר לעיר המרפא אוטבוצק והקים בה חצר בה התקבצו בעלי מלאכה, סבלים ועגלונים. לחצרו הגיעו גם מחוסרי בית, חולים, עניים ומרי נפש, שזכו לקבל מהרבי עידוד וחיזוק, תרומה כספית, ארוחה חמה ומקום מסודר לשינה. מידי פעם נסע ללובלין, ופעם אחת נסע לבדו בנסיעה חשאית ללונדון לקרב רחוקים.

בשנת תר"ע נשא לאשה את מרת רחל בת שבע, בת דודו רבי אברהם פנחס ספרד מקינעוו. בהמשך הם התגרשו בלא שנולדו להם ילדים.

הרבי התפרסם כאיש מופת מחולל פלאות, ורבים באו לקבל את ברכותיו ועצותיו. סעודות מלווה מלכה אצל הרבי נמשכו עד שעות הבוקר ברוב עם, בהם ניגן הרבי בכינור ניגוני קודש, ובהם את ניגון המגיד מקוז'ניץ לפיוט 'אליהו הנביא'.

לאחר שהגרמנים כבשו את פולין, היה הרבי באוטבוצק בראש השנה תש"א, שם קרא בתורה, תקע בשופר והתפלל לפני העמוד. בשל הצרות הקשות השתנה קולו, זקנו הלבין ועל פניו ניכרה דאגתו לכלל ישראל. בחנוכה אמר הרבי כי הוא מרגיש שאלו ימי החנוכה האחרונים באוטבוצק.

בין פורים לפסח תש"א עבר הרבי לעיר קאסוב-טעלאקי ומשם ביקש לברוח לאיזור הרוסי דרך גשר בעיר סוקולוב, אך בשל נוכחות חיילים גרמנים שירו על כל מי שניסה לעבור את הגבול, נאלץ הרבי לחזור על עקבותיו ועבר לוורשה. חסידיו דאגו לו בוורשה לאוכל ולכסף, אך הרבי צם ברוב הימים וחילק את מאכלו ואת כספו לעניים ברחובות ורשה. הוא המשיך בחלוקת המזון, גם כשהייתה סכנת נפשות לצאת לרחוב.

לאחר שהנאצים החלו לחפש את הרבי בוורשה ופירסמו את תמונתו, נאלץ הרבי להתחבר בדירה ולהתחפש. בניסיון להציל את רבם, הצליחו חסידיו למלט את רבם מגיטו ורשה ולהעביר אותו לגיטו ז'ליחוב, לקראת חודש אלול תש"א, שם היה אחד מחסידיו חבר ביודנראט, והוא סידר לרבי עלייה שמורה עם שני חדרים, בה יכול היה לכנס מניין,

על פי עדותו של הרב שמואל חנוך מרגליות, שהיה צמוד לרבי בחוליו, בפטירתו ובקבורתו, הרבי ומשפחתו סבלו מרעב בגטו והרבי חלה בטיפוס בערב ראש השנה. בשבת האחרונה של שנת תש"א הזדעק הרבי באמצע תפילת מנחה 'ריבונו של עולם, קח אותי! אני לא רוצה לראות בצערם של ישראל!'. בשני ימי ראש השנה נערכה לצידו תפילה ואמירת תהלים בציבור ללא הפסק, רופא הובא במסירות נפש על ידי החסידים בניסיון להציל את הרבי. בצום גדליה חובר הרבי לאינפוזיה, אך בליל חמישי, ד' בתשרי תש"ב (1941) ניצחו אראלים את המצוקים והרבי נפטר. בצוואתו ביקש הרבי שלא יקבר עד שיפרעו את כל חובותיו. בסיוע נדיבים גוייס הסכום הנדרש לכיסוי כל החובות והרבי הובא למנוחות בהשתתפות כל היהודים שנותרו בגיטו ז'ליחוב. לימים אותר מקום קבורתו והמצבה שלו שוחזרה בשנת תשע"ו. (ישנם כמה גרסאות לגבי יום פטירתו:  ג', ד', ה' או ט' בתשרי, תש"ב או תש"ג).

תולדותיו יצאו לאור בספר 'המופלא בדורו' (ירושלים, תשמ"ז).

טיוטת מכתב אליו מאת אחיו הרב אשר אלימלך הופשטיין, בקבץ 'בית אהרן וישראל' – עד, עמו' יט-כא (קפג-קפה).

ב"ה זאקשעווק (פלך לובלין)

אציע איזה דברים קצרים מה שראיתי בכתב יד על הגדה של פסח ליתנם מקום בהבאר

מהרה"ק מוהרמ"מ מווארקא זצ"ל
א) 'ואתן לעשיו את הר שעיר לרשת אותו ויעקב ובניו ירדו מצרימה'. בגמרא פסחים פרק ערבי פסחים מתחיל בגנות וסיים בשבח, על דרך שפירש אבי מורי ורבי ז"ל (פרשת בראשית) 'אל הנחש אמר כו' ועפר תאכל כל ימי חייך'. לכאורה מה זו קללה אם אכילתו הוא כך. אך הכוונה שהאדם הוא מושגח מאתו יתברך בכל רגע, כי הוא חסר תמיד ועל כן צריך תמיד להשגחתו, אבל להנחש נתן לו בכל מקום מה שצריך לו, ולא יצטרך להתפלל אליו להיות תמיד מייחל להשגחתו. וידוע מה שכתב המורה שכל מה שהוא גבוה במדריגתו הוא יותר בהשגחה. וזהו 'ואתן לעשיו את הר שעיר', ואין צריך להשגחתו כלל. אבל 'יעקב ובניו ירדו מצרימה' לענות 'ונצעק' כו'.

עוד מהרה"ק מוהרמ"מ מווארקא זצ"ל הנ"ל
מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, כתיב 'למען תזכור יום צאתך ממצרים כל ימי חייך' היא מצוה נצחית ליצא מהרע. ואם אין לנו עצה להגיע למדת 'עשה טוב', יראה על כל פנים להיות 'סור מרע' בחשכת המניעות המכונה ללילה. והם היו מזככים את עצמם עד שבאו תלמידיהם, והרגישו הדברים היוצאים מהלב, ואמרו 'הגיע זמן קריאת שמע', שהוא בחינת 'ועשה טוב', של שחרית, ימי הילדות שאז נעשה היחוד של שמע. ואמר רבי אלעזר בן עזריה הרני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יצאת מצרים בלילות, להיות הרגש 'סור מרע' בעשירות, עד שדרשה בן זומא יצפה לחכמה.

מהרה"ק מוהרי"מ מגור זצ"ל
עניין שנקרא שמיני של פסח 'אחרון של פסח', ולא כן בכל המועדות, הוא על דרך מאמרם ז"ל (ברכות י"ב:) וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח, והלא כבר נאמר 'הנה ימים באים נאום ה' ולא יאמרו עוד חי ה' ' וגו'. וזהו 'אחרון של פסח', לשנה הבאה בירושלים:

ׁהמשך יבא אי"הׂ
ישראל יחיאל פרידלינג אבד"ק זאקשעוויק יע"א

(הבאר, כרך ב, שנה ז, סי' סו)

---

הרב ישראל יחיאל פרידלינג אב"ד זאקשעוויק (זאקשיוויק/ זקשובק/ זקשוויק) נולד בזמושץ (פולין), לאביו, הרב דוב בעריל, ולאמו, חיה פרידה.

בשנת תרס"ד נפטר ר' דוב בערל אביו של הרב ישראל יחיאל פרידלינג הי"ד, ואמו, שנשארה עם יתומים קטנים, גידלה את כולם להיות מחובשי בית המדרש.
אחיו, הרב צבי הירש פרידלינג הי"ד, היה עורך 'הבאר', אב"ד ביסקיביץ ורב שכונת פובונזק בוורשה.
אחיו, הרב [אברהם] אבא פרידלינג שנולד בשנת 1899, והיה פרנס הקהל בזמושץ, נכלא בשואה בגטו טרזינשטט ושרד.
אחותם מרת פייגא געלדי נישאה לגאון הרב צבי יחזקאל מיכלסון הי"ד, רבה של פלונסק ומראשי הרבנים בוורשה.
אחותם אידל פרשטמן עלתה לארץ ישראל והתיישבה בעיר רחובות.

בהיותו כבן שש עשרה למד בישיבת 'דרכי נועם'  בעיירה גור שבפולין, שהייתה מראשוני הישיבות החסידיות בעולם. באותה תקופה התכתב בענייני פלפול עם אחיו הגדול, הרב צבי הירש פרידלינג (אב"ד ביסקיביץ והגליל, עורך כתב העת 'הבאר'), ומכתבי אחיו אליו יצאו לאור ב'קונטרס חידוד התלמודים' שיצא לאור בשנת תרפ"ח ביחד עם הספר 'קיום העולם'. במכתבים אלו מפליג האח הגדול להפליג בשבח אחיו הבחור וכותב: 'אחי יקירי ה"ה הרב הגאון הגדול חריף ובקי עצום ורב סיני בקודש בש"ס ופוסקים מלא וגדיש חסיד ועניו שלשלת היוחסין וכו' וכו' מקש"ת מוה"ר ישראל יחיאל פרידלינג שליט"א האבד"ק זעקשעוויק יצ"ו… אחי החביב עלי כגופי ונפשי הבחור כהלכה החריף ובקי נפלא מפורסם מבני עליה סוע"ה עידי' לגאון ולתפארת עטרת תפרת ישראל יחיאל פרידלינג נ"י ויזרח לעד היושב כעת עה"ת בישיבה הק' דרכי נועם בגור'

מתוך כתבי היד של הרב ישראל יחיאל פרידלינג נשארו כעשרה מאמרים שפירסם בכתב העת 'הבאר', ובהם פלפול בש"ס למסכת סוכה דפים ל'-ל"ה ולמסכת מגילה דף ה', בירורי הלכה: דין כלי אלומיניום, דין שמיעת ניגון ברדיו בימי אבל, ועוד, שאלה בעניין תחליפי מזון ביום כיפור, וענייני פסח והגדה של פסח מהרה"ק מוהרמ"מ מווארקי והרה"ק מוהרי"מ מגור זצ"ל.

הרב, הרבנית וארבעת ילדיהם הקטנים ניספו בשואה בשנת תש"ג (1942). היארצייט שלו נקבע בתאריך כ"ב בחשון.
בדף עד שכתבה אידל פרשטמן בשנת 1956 היא כתבה שאחיה, הרב ישראל יחיאל ומשפחתו נספו בטרבלינקה בשנת 1942, אך בדף עד שכתבה בשנת 1957 היא כתבה שהם נספו בזקשובק בשנת 1943. בדף עד שכתבה שיינדל גיטל (טובה) רוטמן היא כתבה שהוריה ואחיה נספו  גטו ורשה. ובפנקס זאמאשטש עמו' 1102 נכתב שהם נספו בבלז'ץ. הי"ד.
בדף העד שכתבה אידל פרשטמן בשנת 1956 היא כתבה שאחיה נולד בשנת 1905, אך בדף העד שכתבה בשנת 1957 כתבה שהוא נולד בשנת 1902.
אך כפי שמופיע למעלה הרב ישראל יחיאל היה תלמיד ישיבת 'דרכי נועם' בגור בהיותו כבן שש עשרה. ישיבה זו קמה בשנת תרס"ו (1906) ונסגרה בשנת תרע"ד (1914), בתחילת מלחמת העולם הראשונה, לאחר הקמת מחנה צבאי גדול מאוד ליד גור, שגררה התקפות חוזרות ונשנות על העיירה עד שהיה סכנה להמשיך ולשהות בה. לפי זה נמצא שהרב ישראל יחיאל נולד בסביבות שנת תרנ"ח (1898) או קודם לכך.

'יראת ה' טהורה עומדת לעד' (תהלים יט,י), מהרב הקדוש שלמה זלמן הי"ד מטומשוב, דעל האדם לעמוד בתפילה תמיד על השגת יראת ה', וירבה על כך בתפילה. והנה מצינו שעמידה היא לשון תפילה על דרך 'ויעמוד פנחס ויפלל' (שם קו,ל). וזהו שאמר הכתוב 'יראת ה' טהורה', וזה יכול להשיג רק כאשר 'עומדת לעד', דהיינו כאשר עומדים תמיד בתפילה על כך.

(דברות חיים, עבודת ה', ד, עמו' מ)

כל אחד ואחד מישראל חייב לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב (תנא דבי אליהו פרק כ"ה). שמעתי מאבי אדמו"ר [רבי שלמה זלמן] שליט"א מטאמשוב בשם אביו הרה"ק רבי אברהם משה זי"ע מראספשא, ויש לתמוה על חיוב זה הרי אמרו חכמינו ז"ל (שבת קיב ע"ב) אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם וכו', והאיך אפשר לנו לדמות עצמינו לאבותינו הקדושים. ויש לומר בזה דהפשט של 'יגיעו' היינו על דרך הכתוב (אסתר ה,ב) 'ותקרב אסתר ותיגע בראש השרביט', דהיינו נגיעה בעלמא. וזהו אמנם חיוב על כל אחד ואחד מישראל להשתדל שיהיו למעשיו על כל פנים איזה נגיעה עם מעשי אבותינו הקדושים.

(דברות חיים, עבודת ה', י, עמו' מד, בשם בנו הרב יוסף אליעזר הי"ד)

'תחת אבותיך יהיו בניך' (תהלים מה,יז) מהרב הקדוש רבי שלמה זלמן הי"ד מטאמשוב, פירוש שמצינו בכתוב 'תפארת בנים אבותם' (משלי יז,ו), וכן בגמרא (מנחות נג ע"א) בר אבהן. וכשם שהוא מתפאר באבותיו, כך יוכלו להתפאר בבניו. וזהו 'תחת אבותיך יהיו בניך', כשם שיחוסך אבותיך, כך יראה כל אחד שבניו אחריו, דהיינו בני בניו, יוכלו להתפאר בבניו.

(דברות חיים, עבודת ה', יא, עמו' מה)

איזהו חכם הרואה את הנולד (תמיד לב ע"א). מהרב הקדוש רבי שלמה זלמן הי"ד מטומשוב, להבין לשון 'חכם' יתכן לפרשו על פי דברי חכמינו ז"ל (בבא מציעא פה ע"א) רב יוסף יתיב ארבעין תעביתא ואקריוהו 'לא ימושו מפיך' (ישעיה נט,כא), יתיב ארבעין תעניתא אחריני ואקריוהו 'לא ימושו מפיך ומפי זרעך'. אמר מכאן ואילך לא צריכנא, תורה מחזרת על אכסניה שלה. ועל זה בעי בר נש להתפלל על בניו ובני בניו שיהיו עוסקים בתורה, ואז מובטח לו שלא תמוש התורה ממנו מעתה ועד עולם. והנה מצינו דתורה איקרי 'אורה', על דרך אומרם ז"ל (מגילה טז ע"ב) על הפסוק 'ליהודים היתה אורה' (אסתר ח,טז), זו תורה. וזהו כוונתם ז"ל באומרם 'איזהו חכם הרואה את הנולד' ד'הרואה' אתוון 'האורה' – זו תורה, דהיינו שמתפלל על בניו ובני בניו הנולדים לו שיהיו מוארים באור תורה.

(דברות חיים, עבודת ה', כז, עמו' נג)

'הודו לה' כי טוב וגו' יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר' (תהלים קז,א). מהרב הקדוש רבי שלמה זלמן הי"ד מטומשוב, דרשו בגמרא (ברכות נד ע"ב) אמר רב יהודה אמר רב ארבעה צריכין להודות, יורדי הים, הולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. ויש להבין לשון חכמים שאמרו 'צריכין להודות', ולא אמרו 'מחוייבים להודות'. ויתכן לפרש על פי דברי הזוהר הקדוש על הפסוק 'ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים' (שמות יד,כט), דקאי על הצדיקים, אשר מהללים ומשבחים לשמו הגדול יתברך אף בשעה שאין פוקדת אותם כל צרה וצוקה, וגם בשעה שנמצאים בשלוה והשקט, אף על פי כן נדמה להם כאילו הם בתוך סערת ים וניצולים הימנה. ועל זה הם משבחים לו יתברך. ועל כן אמרו חכמינו ז"ל בלשון 'צריכין להודות', כי הם אינם בגדר החיוב להודות, כי לא פקדתן שום צרה וינצלו הימנה שתחול עליהם החיוב להודות, אלא הם מודים ומהללים אף ללא צרה ופדות כאלו פקדתן צרה ונפדו הימנה.
וזהו מה שאמר רב 'ארבעה צריכין להודות', היינו על אלו ארבעה גאולות יש להם לצדיקי הדור להודות לשמו יתברך, כי באלו נכללו הצרות והגאולות כולן.

(דברות חיים, עבודת ה', לח, עמו' ס)

כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעות (עיין בבא מציעא נט ע"א, ושם במהרש"א). מהרב הקדוש רבי שלמה זלמן הי"ד מטומשוב, הנה כאשר אדם נועל דלת החדר במפתח מצד הפנים אין יכולים להיכנס לחדר. אבל כאשר נועל את הדלת והמפתח בצד החיצון, אדם הרוצה להיכנס יכול לפתוח במפתח ולהיכנס לחדר. וזה הכוונה 'כל השערים ננעלו חוץ', רוצה לומר זה שכל השערים ננעלים והמפתח כלפי חוץ ויכול להיכנס זה על ידי שערי דמעות, שעל ידי דמעות איש יהודי נפתחים כל השערים.

(דברות חיים, עבודת ה', לט, עמו' סא)

---

האדמו"ר רבי שלמה זלמן וולטפרייד הי"ד מטומשוב-לודז', גאון וצדיק מפורסם, נולד בשנת תר"ל (1870) כבן רביעי לאביו, רבי אברהם משה וולטפרייד האדמו"ר מראספשא, בן רבי עמנואל מפעדבורז', בן רבי ישעיה מפשדבורז', וחתן רבי ישראל מלובלין בנו של החוזה מלובלין.

רבי שלמה זלמן נשא לאשה את מרת יוכבד בת רבי פנחס רבינוביץ' מקינצק, בן רבי נתן דוד משידלובצא, נכדו של היהודי הקדוש מפשיסחא. האדמו"ר מראספשא, היה אומר על שידוכו של בנו ר' שלמה זלמן, כי זהו 'השידוך הטוב ביותר שנשתדכתי… הושבתי את שלמה זלמן בקן של יראת שמים'.

בהוראת חותנו ביקר רבי שלמה זלמן אצל האדמו"ר הזקן מצ'ורטקוב ולמד ממנו את דרכי החסידות.

לאחר שאביו חלה ונחלש, הוא הורה לכמה חסידים לקבל ברכה מבנו, רבי שלמה זלמן מרוספשא, והוסיף, כי ברכת בנו תשפיע לטובה ממה שברכתו שלו. וכך נעשה רבי שלמה זלמן לאדמו"ר עוד בחיי אביו. האדמו"ר רבי שלמה זלמן עבר לאחר פטירת אביו להתגורר בטומשוב מזובייצקי (אזור לודז').

הרבי היה עובד השם בעוצמה, ולא הפסיק מלימודו ומתפילתו מעלות השער ועד לאחר חצות. ביתו התפרסם כמרכז תורה ועבודה, חסידות ויראת שמים. במשך שעות רבות היה מתבודד בחדרו, מתפלל ועוסק בעבודת השם. הוא נודע כאוהב ישראל, ושונא את המחלוקת בתכלית השנאה. הוא היה ממרר בבכי מתוך השתתפות בצרתם של ישראל, ובתפילותיו הימים הנוראים היה שופך דמעות כמים. בשמחת תורה נהג הרבי ר' שלמה זלמן לעמוד בראש החוגגים, ועמד על רגליו שעות רבות כשהוא ממריץ את הקהל לרקוד עד כלות הנפש, משמח את כולם ומעוררם לשמוח בשמחה של מצווה.

בשנת תרצ"ה עבר להתגורר בלודז' (בה כיהן גם אחיו האדמו"ר רבי עמנואל וולטפרייד מפאביאניץ, שעל בנו, הרב חיים וולטפרייד הי"ד, כתבנו כאן בעבר), שם גדל קהל חסידיו, והוא נודע בכינוי 'הרבי מטאמאשוב' ('דער טאמאשאווער רבי'). גם חסידים של אדמו"רים אחרים היו באים לשמוע את תורתו המעמיקה, להתייעץ אתו ולהתברך ממנו.

הרב ישעיהו קניגסברג נכנס לאדמו"ר רבי שלמה זלמן, בליל כ"ב באלול תרצ"ט (05.09.1939), לילה של חרדה ובהלה, בשל תחילת מלחמת העולם השניה, כאשר רבים מיהודי לודז' ניסו לברוח לוורשה. היה זה ליל היארצייט של אביו של הרבי. הרב ישעיהו שאל מה לעשות, והרבי השיב: 'אני אינני הולך! זכותו תגן עלינו!'. ותוך כדי דיבור התייפח בבכי. באותם ימים הרבה הרבי בתפילה ובצומות, והתאמץ לבקוע רקיעים בתפילתו לישועת ישראל. הרבי המשיך ללכת כל יום למקווה ולהמשיך בהנהגותיו. הוא שמר במסירות נפש על פיאותיו ועל זקנו, והתהלך ברחובות העיר כשהוא לבוש בפרווה שקיבל בירושה מאביו. על הפצרות הרב ישעיה שלא ימשיך להסתכן בהליכה זו, השיב: 'כל עוד אני לבוש פרוותו של אבא – לא יאונה לי על רע'.

בשנת 1940, במבצע יקר ומסובך הצליחו להבריח את הרבי ואת הרבנית לוורשה, שנחשבה אז כמקום בטוח יותר. חסידים רבים היו מגיעים אליו בגטו ורשה לקבלת ברכה ועידוד.

הרבי גורש מגטו ורשה למחנה השמדה טרבלינקה בשלהי שנת תש"ב (1942).

לרבי היו שבעה בנים ובת אחת: הרב עמנואל (חתן האדמו"ר מוולומין-קוזמיר, רבי אליעזר שלמה), הרב ישראל (מו"ץ בשידלובצה), הרב פנחס (אב"ד וונכוצק), הרב מאיר (דיין בקאליש בבית דינו של הרב ר' מנחם מנדל אלטר, חתן דודו רבי ישעיה וולטפרייד מקאליש), הרב יוסף אליעזר (חתן האדמו"ר מנאדרזין), הרב נתן נטע מצ'נסטוכוב (חתן רבי אברהם פנחס שלום רוטנברג מאפטא בן האדמו"ר מוואלברום), הרב צבי יאיר (חתן הרבי מניישטאדט שגר בלודז'), ובתו אשת רבי עמנואל וולטפרייד מוואלמין. כל בניו וצאצאיו של האדמו"ר מטומשוב, נהרגו על קידוש השם ולא נותר אחד לפליטה. הי"ד.

בספר 'דברות חיים', א (ירושלים, תשע"ד), הובאו מכתבים וחידושים ממנו, ובהם: חידושים לפרשת מקץ (עמו' ז), חידוש לפרשת ויחי שהביא בשם רבי דוד משה מצ'ורטקוב (עמו' ח), חידוש לפרשת אמור (עמו' יז), חידושים בענייני עבודת השם (עמו' לט, מ, מד, מה), חידוש בעניין תורה (עמו' נג), חידוש בענין תפילה (עמו' ס, סא), שאלות ששאל את הגאון מרוגוטשוב ותשובותיו של הגאון (עמו' צה), מכתבים והסכמות (עמו' קיז, קיח, קיט, קכז, קכח).

תולדותיו הובאו ב'אלה אזכרה', חלק ב, ונוספו עליהם הערות ב'דברות חיים', ב: בית שמחת עולם, עמו' רכב.

ב"ה.

יתברך הבורא וישתבח היוצר, אשר שם דמות לאדם נברא בצלמו, הוא יתברך שמו חנן את עבדו לקיים מילי דאבות ולהוציא לאור עולם אור הגנוז להנות בו בני אדם, להורות להם הדרך זו ילכו בה, ולזכותם לחיי העולם הבא. תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, אשר השאיר אחריו ברכה כ"ק אאמו"ר זצללה"ה אביהם של ישראל, צדיק יסוד עולם אור הגנוז ונעלם איש אלקים קדוש, אחרי עבור מ"ה שנים למלכותו. הנה לפניכם אמרות טהורות מים חיים נוזלים ממקור לב טהור, מלא על כל גדותיו רוח אלקים, אמרי נועם מלאים זיו ומפיקים נוגה מלאים חן וחסד ופחד י"י והדר גאונו גם יחד. הנה היא הצוואה הקדושה אשר כתבה כבר בהיותו בן נ"א שנה שהיה בבחינת ויסתר משה פניו, מכתב יד קודשו יצאה בקדושה וטהרה.

ועתה אחינו בית ישראל! שאו ידיכם קודש ותנו תודה לשוכן שמים, אשר לא עזב חסדו מאתנו, להיות גם אחרי האסף שמשו של כבוד קדושת אאמו"ר זצללה"ה נבג"מ בסתר עליון בין צבא מרום כאחד שרפי קודש, אור תורתו הקדושה זורחת עלינו להאיר עינינו ולמשיב נפשינו, כמאמר חז"ל סנהדרין ק"א ע"א כשחלה ר' אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו וגו', עיין שם ובמפרשים. ידובבו שפתיו ברוח חביון עזו ויעמוד לנו למלאך מליץ להחיש גאולתנו ופדות נפשינו, אמן כן יהי רצון.

וגם זכרה לו אלוקי לטובה לידיד נפשי הרב הגאון חו"ב כ"מ דוד שפערבער אבידק"ק בראשא שליט"א, אשר טרח ויגע הרבה בסידורה של הצוואה הקדושה, וגם טרח להסביר את דברי קדשו בפירושו 'לדוד להזכיר' כי בהרבה מקומות אמרותיו הקדושים סתומים המה. והרה"ג הנ"ל אשר תמיד היה דבוק לכ"ק אאמו"ר זצללה"ה כתלמיד לרבו יש לו רגש הבנה ברמזי דחוכמתא של אמרותיו הקדושות, ועל פי רוב הוא מכוון את כוונת קדשו זצללה"ה. גם טרח בסידורם של הספרים הקדושים של כבוד קדושת אאמו"ר 'לקט עני' ו'אזור האמונה', שכבר יצאו לאור בלי שום קבלת פרס חס ושלום. ישלם י"י פעלו ותהי משכרתו שלמה והשוכן שמים יעזור לו להנות בתורת י"י תמימה בהרחבת הדעת והזמן ולסדר עוד את שאר כתבי קודש של כבוד קדושת אאמו"ר זצל"ה אשר עודם בכתובים, ויזכני מרן די בשמיא שאוכל להוציאם לאור עולם במהרה לזכות בהם את הרבים. וזכות תורתו הקדשוה יגן עלינו שנזכה לישועה שלימה, ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן כן יהי רצון. ידידם הדורש שלום תורתם וחפץ הצלחתם המעתיר בעד הרמת קרן התורה וישראל.

יום ג' שלח כ"ד סיון תרפ"ח פה קאסוב יצ"ו.
חיים בהרב הצדיק מקאסוב לזכר עולם יהיה צדיק.

(ספר הצוואה מאת רבי משה מקוסוב עם ביאור לדוד להזכיר, הקדמת בן המחבר)

---

רבי חיים האגר, 'האדמו"ר הצעיר', אחרון האדמו"רים לבית קוסוב (קאסוב), נולד בסביבות שנת תר"ס (1900) לאמו מרת חנה רעכל לבית שטיינברג, ולאביו האדמו"ר רבי משה מקוסוב, מחבר הספרים 'לקט עני' ו'אזור אמונה', בנו יחידו של האדמו"ר רבי יעקב שמשון, בן האדמו"ר רבי חיים מקוסוב בעל 'תורת חיים' על התורה, בנו הבחור של מייסד השלשלת הרב הקדוש רבי מנחם מנדיל, בעל 'אהבת שלום'.

רבי חיים היה תלמידו של סבו, רבה של ברודי, הרב אברהם מנחם שטיינברג, שנתן לו היתר הוראה בשנת תר"פ (1920). הוא הוסמך גם על ידי הרב פייבל ווילינג אב"ד בוטשאטש והרב יעקב שור אב"ד קיטוב. רבי חיים נשא לאשה את מרת העני-רבקה בת רבי משולם פייביש ווארמאן האדמו"ר מיאסי.

לאחר פטירת אביו, בשנת תרפ"ה (1925), מונה רבי חיים לרב ולאדמו"ר בקוסוב, והיו לו אלפי חסידים.

הרבי ביקר בארץ בשנת תרצ"ה (1935), ותכנן לעלות לארץ ישראל ולהשתקע בעיר חיפה. אך התנגדות החסידים לכך ופריצת מלחמת העולם השנייה מנעו זאת ממנו.

תשובה אליו מאת הרב קלונימוס קלמן צוקר אב"ד יאבלונוב, בעניין כשרות המקווה בעירו, מופיעה בשו"ת קומץ המנחה, סי' סז.
תשובה אליו מאת הרב דוד שפרבר, בעניין שינוי צוואת אב לטובת יורשיו, מופיעה בשו"ת אפרקסתא דעניא, ד, סי' שיא.

בשנת תרצ"ט כתב רבי חיים האגר הסכמה לספרו של הרב דוד שפרבר 'לקט עני', בה חתם: ה' יתברך יעזור לו שיזכה להדפיס כל החיבורים לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל, ויזכה ללמוד תורת ה' תמימה מתוך הרחבה וכו', ובזה הנני ידידו דורש שלום תורתו הרמה, המברכו לקבל התורה מתוך הרחבת הדעת והזמן, המצפה לישועה. הק' חיים בהרב הצדיק מקאסוב לעי"צ [= לזכר עולם יהיה צדיק].

במכירות פומביות ניתן למצוא מכתב בכתב ידו וחתימתו של הרבי מקוסוב עם חידושי תורה שנשלח לרב דוד שפרבר, ומכתב אל הרב דוד שפרבר עם ברכות לנישואי בנו 'בברכת מזל טוב… יתן ד' שהנשואין תהיה בשעה טובה ומצלחת במלא חפנים נחת והזיווג יעלה יפה לבנין עדי עד ויזכה לראות מהם דור ישרים יבורך כאות נפשו ונפש ידידו הדורש שלומו הרמה וחפת הצלחתם ומצפה לישועת ד", כרטיס שנה טובה של הרבי 'בגמר חתימה טובה ובשנת גאולה וישועה' ומכתב מאת הרבי לרב אברהם זילברמן אב"ד צפת עם ברכות לגמר חתימה טובה ולשנה טובה ומבורכת.
הרבי תכנן להדפיס את שלשת ספריו בהלכה ובאגדה, 'חורבן בית המקדש', 'טהרת המשפחה' ו'הלכות מקוואות', אך לא הספיק לעשות זאת. בספר 'מכתם לדוד', א, מאת אב"ד בראשא, הרב דוד שפרבר, מגדולי חסידיו של רבי משה האגער ובנו רבי חיים, בהקדמת חתן המחבר, נכתב כי כתבי היד של שלשת ספרי רבי חיים האגר מקוסוב נשארו טמונים בקוסוב ו'ה' יעזור שיצאו לאור עולם'.

בשנים 1940-1942 התגורר האדמו"ר בגטו קולומיאה. בתחילת 1942 נרצחו הרבנית עם בתם חוה, שהיתה הכלה המיועדת של רבי ברוך, בנו של רבי ישראל שלום יוסף האגר מאטניה.  בניו הנותרים אלתר יעקב שמשון, משה, יוסף, ובתו שינצה, נספו גם הם בשואה. הי"ד.

על מנת לנסות לברוח להונגריה, הועברו האדמו"ר ומשפחתו בחזרה לקוסוב באוגוסט 1942. הרבי הוסתר במחבוא בבונקר תת קרקעי, וכך ניצל מה'אקציה' שערכו שם הגרמנים ביום 07.08.1942. השהיה הארוכה בבונקר פגעה בבריאותו של הרבי, והוא איבד את אימונו במבריחים שטרם הגיעו, וחזר לקולומיאה. כעבור מספר ימים הגיעו המבריחים ההונגרים לקוסוב, על מנת לקחת את הרבי להונגריה, אך משנודע להם שהרבי לא שם, עזבו את המקום והבטיחו שישובו בתאריך 10.10.1942. החסידים הגיעו ביום שישי לקולומיאה, תוך כדי סיכון חייהם, על מנת להחזיר את הרבי לקוסוב. הם סיכמו עם הרבי שיבריחו אותו ואת משפחתו בלילה אור ליום ראשון, אך במוצאי שבת נערכה 'אקציה' בגטו קולומיאה, ועשרת אלפים יהודים, ובהם הרבי ומשפחתו, נלכדו וגורשו ברכבת למחנה ההשמדה בלזץ. בנו הצעיר של האדמו"ר העדיף שלא להצטרף לחבריו שקפצו מקרונות המוות, על מנת שלא להשאיר את אביו לבד. האדמו"ר נפטר בקרון הרכבת, כשחנתה בלבוב, לאחר שסבל בה מצפיפות ומחנק, מרעב ומצמא, בליל א' בחשון תש"ג (12.10.1942).

בספר 'הצוואה' מאת רבי משה מקוסוב נכתב כי ההילולה נקבעה ליום ל' בתשרי, א' דראש חודש חשון, ו'אנ"ש חסידי קאסוב מבקשים שילמדו לט"נ כ"ק אדמו"ר מוה"ר חיים זצ"ל הי"ד'.

במהדורה חדשה של 'לקט עני' הנציחו את זכרו של האדמו"ר רבי חיים, וקבעו את יום הזכרון לא' בחשוון:

לזכר עולם יהיה צדיק
האדמו"ר הצדיק הקדוש, גאון ישראל האמיתי,
שר התורה הבקי בכל חדרי תורה בנגלה ובנסתר,
שנהל את עדתו בק"ק קאסוב,
מילא מקום אבותיו הקדושים
 מוהר"ר חיים ד' ינקום דמו
שנקטף בימי עלומיו בימי השואה, בידי הנאצים הארורים ימ"ש
הוא היה בנו יחידו של מרן מחבר הספר זי"ע, ואחד מהמצויינים בדורנו.
שנא את הפרסום ואהב את הצניעות.
נסמך להוראה מהגאונים הכבירים רבי אברהם מנחם מענדל שטיינבערג זצ"ל
אבד"ק בראדי, מרבי מאיר אריק אבד"ק בוטשאטש זצ"ל, ורבי יעקב שור
אבד"ק קיטוב זצ"ל, והם הם העידו על גדולתו והרחבת דעתו בכל תוה"ק
בנגלה ובנסתר.
וביום שעלה בעוה"ר חרון אף ד' על ישראל, נספה גם הוא עם אנשי קהל
עדתו המפורסמת מימי מרן הבעש"ט זי"ע.
 ועמו זוגתו הרבנית רבקה בת הרה"צ ר' פייוויש זצ"ל וואהרמאן
האדמו"ר מיאסי
ועם שלשה הבנים: אלתר יעקב שמשון, יוסף ומשה
ושתי הבנות: חוה, שינצי
יום ההילולא שנקבעה אחר הקדוש אדמו"ר ר' חיים זצ"ל,
הוא א' דר"ח מרחשון
תנצב"ה

ב"ה. גריבוב, בין כסא לעשור תרפ"א.

אלף שלומים וברכת טוב לכבוד הרבנים הגדולים היראים הנכבדים צנתרי דדהבא דורשי טוב לעמם ודורשי שלום לכל זרעם, ד' עליהם יחי' לאורך ימים טובים הנקרא בשם המוסד עזרת תורה.

אחרי דרישת שלומם הטוב יקרת מכתבכם עם הטשעק על סך וכו'… קבלתי, והנני להשיב לכם רב תודה מעמקי לבבי על כל הטוב אשר עשיתם לחזק ישיבתנו. מה טוב חלקכם ומה נעים גורלכם, ובפרט לעת כזאת אשר בעוונותינו הרבים שורר אצלינו רעב נורא. השם ירחם עלינו במהרה.
והנה ראיתי רצונכם לכתוב לכם ממצב התורה. שמחתי מאוד היות ברוב עמל ויגיעה רבה החזרתי בעיר זה אשר בעוונותינו הרבים היה נהרס לגמרי קרן התורה, ועלה בידי שנתייסד חברה תלמוד תורה שלמדו התלמידים בהתמדה רבה, וממש אור חדש ראיתי בעיני. אך מאוד מאוד צר לי שמחמת שערורות הנורא שאנחנו הולכים ודלים רחמנא ליצלן, אי אפשר בשום אופן לשלם להמלמדים שכרם, ועוד כמה אלפים אני חייב להם ואין לי לעת עתה שום מבוא לנהל להלאה התלמוד תורה. ולא אוכל לתאר לפניכם מגודל דאבון לבבי על כן נא לרחם עלינו ועל ילדינו שנוכל לחזקם ולגדלם על ברכי התורה והיראה, ולא ילכו חס ושלום אורחת עקלקלות.
והנה שמעתי שהרב הגדול מבייטש נ"י נסע למדינתם. הוא יתאר לפניכם ויספר לכם מהמצב שלנו בכלל ובפרט. ואנחנו צריכים לישועה גדולה שאין לשער ואין לספר, כי אנחנו בספינה המטורפת בים הצרות בעוונותינו הרבים. ה' יתברך ירחם עלינו ועל כל עמו בית ישראל בכלל ובפרט, ונשמע ונתבשר בכל טוב.
ואסיים בברכת גמר חתימה טובה עם שנה טובה ומתוקה, שנת קיבוץ גלויותינו ויתרומם קרן ישראל והתורה, ותפלתנו ובקשתנו יעלו לרצון לפני אבינו שבשמים. ואשים קנצי למלי, ואני אתן לכם הודיה על שעבר ומבקש על להבא לזכור אותי לטובה, הדורש שלומם באהבה רבה ובכל לב ונפש חפיצה, המחכה לישועת ד' בקרוב.

הק' מרדכי זאב הלברשטאם

(תורת החסידות ג, עמו' 312)

---

רבי מרדכי זאב הלברשטאם (תרמ"א – כ"ו בסיון תש"ב, 1881-1942) – מהרמ"ז מצאנז, האדמו"ר השני בחסידות צאנז גריבוב ואב"ד צאנז וגריבוב (שבמערב גליציה), שנודע כלמדן מתמיד, חריף ובקי גדול בתורה, וכל הש"ס היה שגור על פיו בעל פה. חברו, רבי טעוועלא מדוקלא העיד עליו שהיה כל כך בקי בארבעת חלקי השלחן ערוך ובפרי מגדים, עד שאם היו תוחבים לו מחט בשלחן ערוך היה יודע מיד את המילה בה תחובה המחט בכל דפי הפרי מגדים.

אביו, רבי אריה לייבוש הלברשטאם היה אב"ד גריבוב וצאנז, ובנו של רבי אהרן הלברשטאם אב"ד צאנז בעל 'קדושת אהרן' הידוע בשם 'דער קרייזער רב', בנו של מרן רבי חיים הלברשטאם ה'דברי חיים', אב"ד צאנז.

רבי מרדכי זאב התחתן עם מרת דבורה בת האדמו"ר מניישטאט, רבי חיים מאיר (ב"ר קלונימוס קלמן) הלוי אפשטיין, ועבר להתגורר בעירו של חותנו.

רבי מרדכי זאב הוסמך להוראה על ידי הרב דוד מנחם מאניש באב"ד, שכתב כי הוא ”מלא וגדוש בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים, חריף ובקי, יראת ה' על פניו וראוי למלא מקום אבותיו ברבנות צאנז”.

בשנת תרס"ג מילא את מקום אביו ברבנות גריבוב, ייסד ישיבה ועמד בראשה. בשל מחלקתו של אביו, החל לכהן לצד אביו כרב בצאנז במקביל לרבנות בגריבוב, ולאחר מספר שנים, לאחר פטירת אביו בשנת תרצ"ה, מילא את מקומו ברבנות צאנז. שם המשיך לטפח את ישיבת 'בני תורה' שייסד אביו.

בשנת תרצ"ו כתב מכתב למנהלי כולל דראהביטש בדבר בקשת מחילה על קברו של נפטר.

יום אחד לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה שלח רבי מרדכי זאב מברק, מצאנז לגריבוב, לבנו רבי ברוך, וכתב לו שעליו לברוח. רבי ברוך הורה לאשתו לברוח מיד עם הילדים, ונשאר עוד לזמן קצר.

בתחילת מלחמת העולם השנייה, לאחר שהנאצים כבשו את צאנז, ידע הרבי שהנאצים מחפשים אחריו, ברח לטורנא (טארנוב) והתגורר שם בגטו, ובנו, רבי ברוך הצטרף אליו כעבור זמן קצר. בשנת תש"א (1941) הגיע רבי מרדכי זאב בחשאי לצאנז, כשהוא מחופש בבגדי איכרים, והחסידים גייסו כסף על מנת לסייע לרפאות את אשת הרבי שחלתה.

כאשר גירשו הנאצים את יהודי הגיטו ליער ליד טורנא, צעד לשם הרבי כשהוא מעוטף בטלית ומעוטר בתפילין. על פי המסופר היה הרבי במחבוא, אך העדיף לצאת ולהצטרף לבני קהילתו. לפני שיצא אמר לבנו רבי ברוך: 'אתה רך בשנים, ויש לך ילדים רכים, ויש לך הרבה מה לעשות בעולם הזה, צא ובקש לך מקום להיטמן שם עד יעבור זעם'. בעקבות כך המשיך רבי ברוך להסתתר, עד שנתגלה מחבואו בערב ראש השנה תש"ג (1942).

רבי מרדכי זאב נרצח שם בכ"ו בסיון תש"ב, יחד עם אלפי יהודים, והם נקברו בקברי אחים ביער. "אכן לא זכה להיקבר בקברות אבותיו, כי כאשר עלה הצורר ימ"ש לא רצה להינצל בעת שבני קהלתו ועדת מרעיתו נעקה"ש, ויצא ממחבואו והערה נפשו למות ביחד עם עדתו, לערך עשרת אלפים איש למען קדושת שמו יתברך. ובבוקר של יום המר כ"ו סיון דשנת תש"ב ביער סמוך לעיר טורנא חשק במסירות נפש באהבת הבורא אשר אין מים לכבות ועלה בסערות השמימה כמלאכי אש מעוטר בטלית ותפילין כשרו וצדקו הניח לדורות למשמר ויושר יליצו בעדנו חיות אש ותמיד ייראה אפרו לפניך ביחד עם בני משפחתו שנעקה"ש" (צי"ץ אהרן, עמו' קנז-קנח).

על פי לעהער (א, עמו' 181) הרבי גורש לאושוויץ בסוך שנת תש"ג (1942).

בנו של רבי מרדכי זאב, רבי ברוך הלברשטאם, מילא את מקום אביו ברבנות גריבוב, היה רבה של זקליקוב ורב הצעיר בצאנז וניספה במחנה בלז'ץ.  יש שכתבו שהובל לשם בערב ראש השנה תש"ג (1942) וקבעו את היארצייט לראש השנה, ויש שכתבו שניספה בג' בתשרי תש"ג (1942)..
בנו של רבי מרדכי זאב, רבי משה הלברשטאם, נספה עם משפחתו.
בתו של רבי מרדכי זאב, מרת פיגא בילא, ובעלה רבי דוד הורוויץ (בן האדמו"ר רבי אלעזר) מגרודז'יסק אשר מילא את מקום אביו כרבה של גרודז'יסק, נספו עם ילדיהם בבלזיץ בי"ז באייר תש"ג.

תשובות אל רבי מרדכי זאב הופיעו בשו"ת מהר"ש ענגל (ב: נד. ג: קח, קכד. ז: קסה. ח: רו), שו"ת מהרש"ם (ג: כה. ד: קמג, ה: רט) , אמרי יושר (א: קכג, ב: קסח), שו"ת הרי בשמים (ג: קסב), ובחבצלת השרון (תניינא, סד). בנוסף כתב חידושים באהל מועד (תרס"א), שנים ממכתביו פורסמו בתשובה כהלכה (עמ' 64 ודף לג), והוא הוזכר ב'הצעת תקנת רבים', מאת רבי אלטר עזריאל מאיר איגר מלובלין הי"ד.

לזכרו נכתב על מצבת קברו של אביו, באהל הצדיקים בצאנז:

בנו אדונינו מורינו ורבינו הרב הקדוש וכו' מרן מרדכי זאב הלברשטאם זצללה"ה ממלא מקום אביו ושימש בכתר הרבנות בק"ק גריבוב ל"ב שנים, ואחר פטירת אביו זצללה"ה ממלא מקומו כאבד"ק צאנז עד השואה ונהרג על קידה"ש ע"י הנאצים ימ"ש תש"ב בעיר טרנוב תנצב"ה

בנוסף נקבע שם לוח לזכרו ובו נכתב::

האבן הזאת אשר שמנו מצבה תהיה לעד לזכר איתן אדונינו שר התורה גאון הגאונים סיני ועוקר הרים קדוש מרחם אמו מנורה הטהורה חו"פ צי"ע רבן של ישראל מרן הגאון הקדוש רבי מרדכי זאב הלברשסאם בן רבינו הק' רבי ארי' ליבוש זצוקללה"ה הי"ד שימש בכתר הרבנות פה ק"ק צאנז המעטירה משנת תרצ"א לפ"ק ואחר פטירת אביו ביום כ"א אדר א' שנת תרצ"ה הוכתר להנהיג עדת חסידי צאנז עד עלות בסערה השמימה ונעקד"ה ביום כ"ו סיון תש"ב לפ"ק ביחד עם מחברתו הטהורה הרבנית הצדיקת מרת דבורה ע"ה הי"ד בת אדמו"ר הגה"ק בוצינא קדישא מוהר"ר חיים מאיר עפשטיין מניישטאט זצוקללה"ה

תמונתו של רבי מרדכי זאב הי"ד מובאת מתוך 'הנה מלכך בא', מערכת בית צאנז, עמ' 25 ועמ' 39. התמונה צולמה ע"י צלם עיתונות אמריקאי בעת הליכתו של הרבי לציון הרמ"א בקרקוב בל"ג בעומר תרצ"ב, כשלצידו חתנו רבי דוד הורוויץ הי"ד.

"והמים להם חומה מימינם ומשמאלם". הנה דרשו חז"ל (שבת סג.) מאי דכתיב (משלי ג') "אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד", אלא בימינה אורך ימים איכא עושר וכבוד ליכא, אלא למיימינים בה אורך ימים איכא וכל שכן עושר וכבוד. עד כאן לשון הגמרא. ועל פי דברי חז"ל יש לפרש הכתוב כאן על דרך המליצה "והמים להם חומה", אין 'מים' אלא תורה, כלומר אם התורה היא לנו כחומה נשגבה, אשר כל יסודותינו עליה אנו נשענים, אז אנו זוכים לקבל ההשפעה "מימינם", שהיא אורך ימים, "ומשמאלם" שהיא עושר וכבוד – וכן היה בקריאת ים סוף, שניצולו ישראל ממוות לחיים, וגם זכו לביזת הים. (כמדומני שכבר נזכר כעין זה בספר נועם אלימלך).

ובזה ניחא לפרש המדרש פליאה "הים ראה וינוס", מה ראה, ברייתא דרבי ישמעאל ראה, כי ר' ישמעאל אומר בשלש עשרה מדות התורה נדרשת בה, ומדה ראשונה היא מדת "קל וחומר". ועל כן "הים ראה וינוס", למען יעמוד כחומה "מימינם ומשמאלם". ועיין דעת זקנים מבעלי התוספות על הפסוק "והמים להם חמה", "חמה" כתיב, לפי שבתחילה נתמלא הים חמה, עד שבא גבריאל ושמם כחומה, והיה מכריז על הים 'הזהרו בישראל שעתידין לקבל התורה שנתנה בימינו של הקב"ה, שנאמר "מימינו אש דת למו". עד כאן לשונו. ולדרכינו יש לרמוז "והמים להם חמה" (חבר ו' ובחשבון ב' מ"ם דמנצפ"ך) עולה בגימטריה "ארך ימים כל שכן עשר וכבוד" ( ארך ועשר חסר ו', כדאיתא בפסוק משלי ג').

ובעניין זה יש לפרש הכתוב (שיר השירים ח') "אני חומה ושדי כמגדלות", דהנה מצינו בש"ס (בבא בתרא ז:) דרבי יוחנן דרש "אני חומה" זו תורה, "ושדי כמגדלות", אלו תלמידי חכמים. ורבא דרש "אני חומה" זו כנסת ישראל וכו'. עיין שם. ואנו נאמר אלו ואלו דברי אלקים חיים ושניהם כאחד דורשין, על פי מה דאיתא (בסוכה נ"ג.) אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן: "אם אני כאן הכל כאן" וכו', ופירש רש"י שהלל היה אומר בשמו של הקב"ה. ולדרכינו יתבאר לנו על נכון דיוק הכתוב "אני חומה" אמרה כנסת ישראל, אם אנו עושים לנו התורה כחומה, היינו בלימוד לשמה שהוא "בשמו של הקב"ה" אז "ושדי כמגדלות", אז אנו זוכים להשפעה של "אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד", שהמה לנו כשתי מגדלות, "בימין שמאל", העולה במספר "מגדלות".

ובסגנון זה יעלה לנו כחומה מאמר הלל הזקן במשנה דאבות פרק א', "אם אין אני לי מי לי", כלומר אם אין אנו עושין את ה"אני" כחומה לנו, אז התימא 'מי לי', מי אנו זוכין להשפעת 'ימין שמאל' המשובצים בתיבת 'לי'. וזהו שאנו אומרים (בתהלים לד). "לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם", "שמעו" לשון הבנה, כלומר אם רוצים אתם להבין מדת 'לי', אז העצה "יראת ד' אלמדכם", כלומר שתלמדו תורת ה' ביראה ('יראה' גימטריה 'תורה') ואז תזכו לשתי שולחנות. וזהו שאנו אומרים בפיוט 'אל מסתתר', 'מימין ומשמאל', יניקת הנביאים נצח והוד, מהם נמצאים יכין ובועז בשם נקראים, כל אלה היא רק בתנאי "וכי בניך למודי ה'".

ואלה הדברים יש לרמז בפסוק (דברים כ') "הסכת ושמע ישראל היום" וגו' (עיין ברכות ס"ג:). ולדרכינו ירמוז "הסכת" לשון כתית למאור, כלומר אם תייגעו בתורה לשמה, "ושמע ישראל", אז תשמעו ותבינו סגולת 'ישראל', שהוא צירוף 'לי ראש' כנודע. וזהו הרמוז בתיבת "היום" נוטריקון בחזרה 'הימין ומשמאל', יניקת הנביאים. והפירוש הוא שהנביאים ינקו השפעתם 'הימין ומשמאל', שהם אורך ימים עושר וכבוד כנ"ל. ועיין בש"ס (נדרים לח.) כל הנביאים עשירים היו, מנלן, ממשה וכו'. ועוד שם בגמרא, אמר רבי חמא בר חנינא לא העשיר משה אלא מפסולתן של לוחות, שנאמר "פסל לך" וגו'. עיין שם. וגם מצינו דמשה רבינו עליו השלום היה מתברך באורך ימים, כמו שדרשו חז"ל על הפסוק "היום" מלאו ימי ושנותי הנאמר במשה. ואם כן הוא היה אב לחכמים ולנביאים הקודמים לפניו והבאים אחריו זכה בזכות התורה לשתי שולחנות.

 (שמן הראש, פרשת בשלח, עמו' 16)

---

רבי ישעיה אשר הכהן יולס, נולד בניישטט שבמזרח גליציה, בשנת תרנ"ג, לאביו רבי שלום, וגדל בצעירותו לצד סבו רבי אורי מסמבור. עוד בילדותו היה ישעיה אשר חכם ומתמיד, כישרוני ושקדם באופן יוצא מן הכלל. בגיל צעיר מאוד למד ש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים.

הוא היה חתן האדמו"ר רבי מנשה אייכנשטיין מריישא, ה"אלפי מנשה" (חתנו של רבי אליעזר מדזיקוב). במשך מספר שנים למד רבי ישעיה אשר ביחד עם חותנו עד שנעשה רב מובהק ומומחה גדול להוראה.  ובזיווג שני התחתן רבי ישעיה עם מרת מירל בת רבי ישראל רוקח מבוריסלב.

במלחמת העולם הראשונה גלה הרב ישעיה אשר לאנשבאך, והיה לרבם של לפליטים שבאו מבודפשט. כחזר לסטרי החל בהקמת התלמוד תורה ושאר מוסדות הדת. בשנת תרפ"ד נסמך להוראה מאת אביו ומאת הרב אליהו קלצקין, ומונה לסגן הראב"ד בעירו.

אביו של רבי ישעיה אשר, רבי שלום, עלה מסטרי לארץ ישראל בשנת תרפ"ה, שם חלה כעבור מספר חודשים, נפטר והובא למנוחות בבית החיים בהר הזיתים. לפני נסיעתו מינה רבי שלום, את בנו רבי ישעיה אשר לדאוג לחינוך ולענייני הצדקה בעירו.

בשנת תרפ"ו ייסד את ישיבת 'נוה שלום' על שם אביו. משנת תרצ"ג כיהן כרב וכאדמו"ר בסטרי-סמבור, אהוב על הבריות, הנודע כגדול בחסידות ומופלג בלמדנות. משנת תרצ"ה כיהן גם כרב צבאי. היה מראשי צעירי אגודת ישראל ואגודת ישראל, השתתף בוועידות תנועות אלו, ערך מסעות הסברה והיה נואם ועסקן-ציבור מוכשר.

לרבי ישעיה אשר ולרבנית מירל היו חמישה בנים: משולם אורי – שהיה ממצוייני התלמידים בישיבת חכמי לובלין, אלתר יצחק – שהיה תלמיד בישיבת האדמו"ר רבי אהרן רוקח מבלז, משה אליהו – שהיה עילוי מתלמידי הרב זאב ניסנבוים מדורוהוביץ', שלום ואליעזר דוב – שלמדו אצל אביהם. חמשה האחים היו מצויינים בתורה וביראת שמים, בחסידות ובמידות טובות, בהבנה ובבקיאות, באהבת תורה ובשקידה. אביהם העניק להם חינוך תורני מעולה ושכר להם מלמדים יקרים, אף שמצבו החומרי היה קשה והיה צריך לחסוך אוכל מפיו לשם כך.

בתחילת מלחמת העולם השנייה, נכבשה סטרי על ידי הסובייטים, ורבי ישעיה אשר התמסר לדאוג לפליטים הרבים.

בתקופת הכיבוש הנאצי התחבר בבנוקר יחד עם משפחתו. באותה תקופה דאג לנחם ולעודד את הסובבים. הוא כתב לחסיד שלו, ר' ישראל גוטווירט, "אינני יודע אם אזכה לעבור את השואה, אך מאמין אני באמונה שלמה כי סופו של הצורר יהא מר".

שני בניו הגדולים של הרבי, משולם אורי ואלתר יצחק, הסתכנו לספק מזון ליהודים שהסתתרו בבונקרים ולילדים יתומי הגטו, עד שנתפסו על ידי הגרמנים ונרצחו לעיני אביהם. לאחר רציחת בניו, נרתם רבי ישעיה אשר למשימה קדושה זו של הגשת עזרה ליהודים המתחבאים בבונקרים ולילדים היתומים בגטו.

הרבי נתפס בשעת חיסול גטו סטרי בחנוכה, עם הדלקת נר שמיני של חנוכה, בב' בטבת תש"ד (1943). על פי עדות יהודי ששרד הרבי נעמד מול כיתת היורים וקרא: "יהודים, נקבל נא על עצמנו באהבה את גזר דינו של הקב"ה!", נשמתו יצאה בקריאת "שמע ישראל". כן נספו גם רעייתו, הרבנית מירל'ה ושלשת בניהם הנותרים.

הרבי חיבר ספר חידושי תורה והלכות בשם "שמן הרא"ש" (סטורי, תרצ"ג), שאליו צירף קונטרס מאת אביו בשם "שפתי שלום", וכן קונטרס "כתבי אחיעזר" מאת אחיו, הרב אפרים אליעזר יולס, ראש רבני פילדפיה. רבי ישעיה אשר הרבה להזכיר בדרשותיו את סבו, מייסד שושלת סאמבור-סטרי, האדמו"ר רבי אורי הכהן מסאמבור, ומעט מתולדותיו וקטע מתורתו של רבי אורי הובאו בהקדמת הספר "שמן הרא"ש". בתחילת הספר מובאים חידושי תורה בדרך החסידות והרמז, ורבים מהם עוסקים ברמזי הגאולה וביאת המשיח.

רבי ישעיה אשר כתב הקדמה לדרשה לשבת תשובה, שיצאה לאור בספר "פרקי אליעזר" מאת הרב אליעזר לדיר מסטרי (סטרי, תרצ"ג). כמו כן כתב הסכמה לחוברת 'אור תורה', א (לבוב, תרפ"ו) ולספר "בית יצחק" מאת רבי אלתר יצחק איזיק וינברגר (ניו יורק, תשל"ב). תשובה ממנו הובאה גם בספרו של אחיו, הרב אפרים אליעזר, "דברי אפרים אליעזר".

תולדותיו הובאו ב"אלה אזכרה", ד, עמו' 172; אישים שהכרתי עמו' 313; אדמו"רים שנספו בשואה עמו' 171; תורת החסידות, ד, עמו' 152. פרטים ביוגרפיים על משפחתו מובאים גם בהקדמתו לספרו "שמן הרא"ש".

הערות:

• ע"פ תורת החסידות הוא לא כיהן כאדמו"ר, אך מכונה כך בספר "מקדשי השם" ובספרים שבאו בעקבותיו.
• יש אומרים שרבי ישעיה אשר נספה באקציית יוני 1943.

ב"ה יום א' בהעלותך ש' תר"ף לפ"ק
החיים והשלום וכל טוב סלה יחול על ראשי החכמים הרבנים הגדולים בתורה וכו'.

שמוע שמעתי כי נתיסדה בנויארק קופה של צדקה לתמוך רבני פולין שנדלדלו על ידי המלחמה הנוראה וכת"ה ממחלקי הצדקה, לכן גם אנכי באתי בלב נשבר לשפוך את רוחי לפניכם ולהטות עלי חסד.
זה לי עשרים שנה שנתקבלתי פה קרשעשאָוויץ לרב, ועד המלחמה היה לי ב"ה פרנסה בכבוד ובעזרת ה' יתברך זכיתי לשם. (כי באתרא דלא ידעי ליה שרי ליה לאינש לאודעי נפשיה), כי לא רדפתי מעולם אחר קיבוץ ההון ולא אחר הכבוד, רק שמתי מנעורי לילות כימים, וחברתי כמה חבורים גדולים בכמות ובאיכות, אשר זה כמה שנים נתנו גדולי ישראל מהודם עליהם ושבחוהו, והם תמצית מכל דברי חז"ל ב' התלמודים וספרי דבי רב ומדרשי חז"ל וזוהר הקדוש ומדברי ראשונים וכו' בתוספות אמרי בינה אשר חנני השם, בדרך ישר ודרך ביקור בדרישה וחקירה, וחלקתי אותם על ד' חלקים, הא' בית הכנסת, והוא כל שם ומלה של תורה הנדרש במקומות שונים בפנים שונים, והוא כעין ספר ערכי הכנויים שחיבר בעל סדר הדורות, אבל הוספתי הרבה עליו ממקומות שונים ובתוספות ביאור על כל דבר. הב' התורה והנבואה, והוא על כל כללי הש"ס ויסודי תורה שבכתב ושבעל המשנה פה והנביאים ודרכי חכמי והתלמוד ומדותיהם של החכמים, והוא כעין ספר תורת נביאים מהגאון רבי צבי חיות ז"ל. הג' הוא סדר הדורות, מכל בני אדם הבאים בתנ"ך ובחז"ל והנדרש עליהם והסיפר מהם. הד' שער המצות, והוא חבור על המצות וכללי המצות, ובעזרת ה' יתברך זכיתי לגלות ולהעלות כמה מטמוניות שהיו נעלמים וסתומים עד היום, והבאתי באלו החבורים הרבה דברים שפלפלתי עם עמיתי בתורה, ויקר לי מאד הגאון האדיר שר התורה מורנו הרב רבי יוסף ענגל זלה"ה מבענדין המפורסם בכל קצוי ארץ בחיבוריו הנפלאים, וגם משאר גדולי ישראל המפורסמים שבזמננו הבאתי דברים יקרים.
וקודם המלחמה הנוראה התחלתי לסדר המכתבים להכינם לדפוס אבל תקוותי נשארה מעל ונפרץ התבערה הנוראה במדינתנו, ועירי עיר מצער תוך ג' פרסאות לגבול רוסיא, ובחודש אלול שנת תרע"ד ברחתי עם בני ביתי שיחיו לקראקא, ולא הי' לי שהות להמלט מכל הוני וכלי ביתי רק הכתבים הנ"ל. ואחר כך באו אנשי חיל אוסטריא לעירי קשעשאָוויץ והתאכסנו בביתי איזה שבועות, ואחר כך כאשר צרו חיל רוסיא עיר קראקא ברחנו למדינה בעהמן. ומי יכול לספר את התלאות והיגונות והצרות שסבלנו במשך ז' חדשים עד שנגרשו חיל רוסיא ממחוז קראקא חזרנו לעירי ומצאתי ביתי ריקם ולא נותר לי רק המעביל עם הספרים, ושאר המטלטלין כמלבושים ומכשירי הבישול ושאר חפצים יקרים נבזזו. ובכל יום ויום צפיתי לישועה לאמר מחר יבוא השלום, עד שנה העברה שעמדה הממשלה החדשה ונתחדשו הצרות הנוראות המפורסמות. אחר כך נתעלה השער עד לשמים, הן במזונות הן במלבושים, ועדיין יש לי ב' בנים בחורים וד' בנות שיחיו שכולם הגיעו לפרקן. ובתי הצעירה הגיעה למעלה מעשרים, ובביתי אין כל להלבישם, כי מהשכירות שלי אין די סיפק רק ללחם צר, ולהשפיל ולהכניע את עצמי בפני בעלי בתים או לילך בגולה מעיר לעיר ולקבץ נדבות לא אוכל, כי לא נסיתי באלה מנעורי. אדרבה נהגתי את עצמי בכבוד וכדי לרומם קרן התורה לא קבלתי מעות פסק דין מעולם עד המלחמה הנוראה, וזה נודע ומפורסם בכל הערים סביב עירי.
לכן אחי ורעי שימו דברי הנאמרים באמת על לבבכם הטהור והחזיקו בעץ החיים ותאמצו ידי הרפות.
והנני מברך אתכם בברכה דרבנן בבני ובחיי ומזוני ונזכה לשמוע אך טוב מישראל ולראות מהרה בבנין ציון וירושלם אמן כן יהי רצון.

הק' משה חיים קלינגבערג אבד"ק קרשעשאָוויץ

(זכרון בספר מהמוסד עזרת תורה, עמו' 120)

---

הרב משה חיים 'זיידא' קלינגברג, מגדולי רבני גאליציה, היה בנו בכורו של האדמו"ר הצדיק המקובל מזלושין רבי אברהם מרדכי מקראקא, בן רבי מנשה יעקב קלינגברג, חתנו של האדמו"ר המקובל והקדוש, שר התורה ועמוד הקבלה, רבי יצחק אייזיק ספרין מקומרנה. הוא נולד בסקולה שבגאליציה המזרחית בשנת תרכ"ו (1866). הוא נשא לאשה את מרת רוזליה לבית המבורגר, ונולדו להם שמונה ילדים.
הרב משה חיים מונה לאב"ד ואדמו"ר בקששוביצה (קששוביץ/ קשעשאוויץ Krzeszowice), שבמחוז קרקוב, בסביבות שנת תר"ס (1900). בשנת בתרס"ג (1903) הוא השתתף בכינוס הראשון של הרבנים שהתקיים בגליציה.

היתה לו את אחת הספריות הגדולות בגליציה. בשנת תרנ"ז (1896) הביא לדפוס, יחד עם אחיו האדמו"ר רבי שם קלינגברג, את הספר 'ליקוטי הש"ס מהאר"י זלצללה"ה". הם ביקשו להביא לדפוס גם את הספר "שמונה פרקים" מהאר"י ז"ל, אולם חסר להם מימון להדפסה זו. בהקדמתם לספר כותבים המביאים לדפוס על כך שבמשך מספר שנים ביקשו "להפיץ על פני תבל ספרי קודש ספרי קבלה, אשר עד הנה ספון וטמון יקר המציאות, לרוות נפשות המשתוקקים והצמאים לחכמה האמת".

בעקבות מלחמת העולם הראשונה איבד הרב משה חיים את הונו והתפרנס בדוחק רב. הוא העריך מאוד את ספריו של הרב החוקר שלמה בובר, וכתב לו מכתב ובו ביקש מאת המחבר לשלוח לו במתנה את ספריו (צילום מכתב זה מופיע באנציקלופדיה לחכמי גליציה, ד, 524) :

יום ה' לסדר ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה

שלמא רבא לגברא רבא ה"ה החכם הכולל, כליל החמידות איש אשכולות עושר יחוס וחכמה בקנה אחד עולות המפורסם בכל קצוי תבל בחבוריו היקרים מפז ומסולאים שם תפארת גדולתו מה"ו שלמה באבער נ"י ויהל.
אחר השתחוי' וקידה חמש מאות לפני הדרת כבודו, הנני במכתבי זה בשאלה אחת אשר גדולה היא אליו. הנה זה כמה שנים אשר אשים עין בחבוריו היקרים והנחוצים אשר מאיר עיני חכמים ונבונים בבקיאות נפלא כאחד הגאונים אשר בארץ המה. לכן כלתה נפשי ורוחי לאכול מפריה ולשבוע מטובה, כי גם אנכי שוקד על דלתי הבקיאות ועשיתי כמה חבורים בעניינים, ואדוני יודע בטוב נפש המחבר, כי מבלי די ספרים, בל ידבר משרים, וחבריו היקרים המה באמת בית מלא ספרים. אולם מאשר אנכי יושב בעיר מצער קשעשאוויץ ודי לפני לכלכל ביתי לתת לחם לפי הטף, ולא לקנות ספרים, אמרתי לבוא לפני הדרת כבודו במכתב זה, לחלות פניו כי יושיט עלי שרביט לכבדני בחבוריו, הלה המה מדרש לקח טוב ב"ח ומדרש תנחומה ומדר[ש…] באשר המה אפס קצהו מחבוריו הרבים הנפוצים על פני תבל, כי איש דגול מרבבות אלפי ישראל כמוהו אשר יחזק תורה וגדולה במקום אחד, לא ישום עין מבטו על כסף ומחיר הספר, אך לזכות החכמים והנבונים. ומחמת אשר לבי נכון ובטוח על מדת חסדו וטובו, כי יאב ויאמר שלחתי כדבריך.
אקצר ואומר שלום ולתורתו ויתברך בשפעת חיים וברכות ויאריך ימים על ממלכתו בקרב ישראל כחפץ ידידו המשתוקק על ספריו היקרים וסופר ומונה השעות והרגעים לראותם.
משה חיים קלינגבערג אבד"ק קשעשאוויץ בן הה"צ הקדוש המקובל הנורא מרא דרזין ר' אברהם מרדכי שליט"א החונה בקראקע נכד הנשר הגדול גאון הגאונים מרא דרזין שר בית הזוהר מרן יצחק אייזק מקאמארנע

מכתב ממנו מופיע ב'תשובה כהלכה', קו ע"א:

ב"ה יום ג' לסדר היה אתה לעם מול הא', פה קשעשאוויץ.
שלום וכל טוב לכבוד הרב גבר נכבד בנן של קדושים אשר נדבות יעשה ועל נדבות יקום עומד בפרץ לדכא עושק ולהחיות לב נדכאים, והיה ד' אלקיו עמו וידיו תעשה תושיה ה"ה הה"ג המופלא ומופלג בתורה וביראה כש"ת מו"ה אברהס חיים דוד סופר שליט"א נשיא כולל דראהביטש.
את מכתבו הטהור מיום י"ב חודש דנא הגיעני, ואנכי את אשר עם לבבי אשיבה, כי גם בעיני לא ישרה השמועה אשר אנכי שומע הדבר הרע הזה מעברים את עם ד' מכולל דראהביטש להדוף בזה משען נפשות אביונים אשר החזקו כמה שנים אשר גבלו הראשונים. לכן חבר אני לכל חושבי שמו ואף ידי תכן עמו יתן קולו קול עוז לבל יתן את המשחית לבוא אל בתנו, ואשר שמו אמת ותורתו אמת יתן בלב אוהבי נדיבי עם אלקי יעקב לשמוע דברי אמת. ובזה הנני ידידו הדורש שלום תורתו ולאוהבי ד' ותורתו.
הק' משה חיים קלינגבערג.

חידוש ממנו מוזכר בספר 'ילקוט הגרשוני', ג (פאקש תרנ"ו), דף יח עמו' ב, במכתבו לרב שלמה בובר ובמכתבו לעזרת תורה, המובאים כאן למעלה, מזכיר הרב משה חיים 'זיידא' את החיבורים שכתב. הכתבים מעולם לא פורסמו ונותרו בכתב יד. במהלך מלחמת העולם הראשונה הצליח הרב להציל במאמצים רבים ובמסירות נפש חיבורים אלו, הכוללים ביאורי מלים ומונחים בתורה, יסודות התורה שבכתב ושבעל פה, סדר הדורות בתנ"ך ובחז"ל, וחיבור על כללי המצוות. בתוך החיבורים הובאו חידושים יקרים מהמחבר ומגדולי ישראל עמם נשא ונתן. כתבי יד אלו הושמדו בידי הגרמנים בשואה, וחבל על דאבדין.

נכדו, המרגל הקומוניסטי הפרופסור (אברהם) מרקוס קלינגברג, שגדל בביתו של רבי זידא משה חיים, מתאר בפרק השני של ספרו האוטוביוגרפי את הנהגותיו של סבו:
"הוא היה מתעורר מאוד מוקדם… אחר כך היה יושב ללמוד ולכתוב… נהג לחזור הביתה מתפילת יום שישי בבית הכנסת בשירה; את הקידוש היה עורך ליד י"ב חלות… עוד נוהג יוצא מן הכלל היה, שאת הקידוש בשבתות ובחגים ערך כשהוא עטוף בטלית עם עטרת כסף מהודרת, ואת היין לקידוש לגם מכוס כסף גדולה… ליל הסדר בביתנו היה למעין אגדה: סבא היה לובש בגד משי צבעוני עטור פרחים וחובש על ראשו כיפת כסף. לכולם היה נדמה שהבית, בית מלכות הוא".

הרבנית רוזליה נפטרה בתחילת המלחמה (12.1939). סמוך לכיבושה של קששוביצה, גרשו ממנה הגרמנים את כל היהודים ושינו את שמה לקרֶסנדורף. הרב קלינגברג עבר לגור אצל בתו במיילץ (Mielec) הסמוכה, שם רוכזו היהודים בגטו מיילץ משנת 1941, עד לחיסול הגטו בתאריך כ' באדר תש"ב (09.03.1942). במהלך חיסול הגטו גורשו מאות יהודים למחנות עבודה, מאות נרצחו ביער סמוך, וכ-3,000 יהודים גורשו ליישובים באזור לובלין. בדפי עד שכתב נכדו של רבי משה חיים 'זיידא' קליגברג, אברהם מרדכי כרמי, נכתב שהרב נורה למוות בחודש 03.1942 בכרויישוב. בדף עד מוקדם יותר כתב הנכד שסבו גורש בי"א באדר תש"ב ונהרג. באתר רבנים שנספו בשואה נכתב כי הרב גורש ממיילץ באדר תש"ב, עם בנותיו לכרוביישוב (Hrubishov), או לדוביינקה (Dubienka), שבאזור לובלין, ושם נרצח עם בתו הבכירה, דרייזה.

רבים מבני משפחתו של הרב משה חיים קלינגברג נספו גם הם בשואה:
בתו דרייזה קלינגברג, נורתה למוות ביחד עם אביה.
בתו חנה 'הנקה' קלינגברג גורשה לגטו ולמחנות, ונרצחה בטרבלינקה בשנת תש"ב.
בתו רחל טננבלום נספה בבוכנוואלד בשנת 1942.

בספר 'הקדמת הרוקח לרבי אלעזר מגרמיזא' (אלול תשס"ט) הונצחו נכדיו הי"ד שנספו בשנים תש"ב-תש"ג: ד"ר יצחק אייזיק וגוטקה פוזנר, הנערות רשקה ומורקה אוטרמן, הנער יצחק אייזיק קלינגברג והילד יצחק אייזיק טננבלום (בדפי עד עליו נכתב שהיה בגטו ורשה וגורש לטרבלינקה בתאריך 06.09.1942, שם נרצח).
בספר 'פתח האהל' מאת הרב חיים משולם קויפמאן הכהן אב"ד פולטסק, רצונז וגוסטינין (מהדורה שניה, ירושלים, תש"ט, בהוצאת בן המחבר, אפרים אוטרמאן), הונצח בן המחבר, חנוך העניך, אשתו ברכה בתו של הרב הגאון ר' משה חיים קלינגברג אבד"ק קרעזשוביץ הי"ד, ובנותיהם רויזא ומרים הי"ד.

פעם אחת ישב רבינו בשבת קודש בבית מדרשו וניהל את שולחנו שם עם אנ"ש ביחד. אמר, בתוך דברי תורתו, על מה שאומרים בברכת המזון "ונא אל תצריכנו ה' אלקינו לא לידי מתנת בשר ודם', שמובא בזוהר הקדוש שהעני הוא מתנה טובה לבעל הבית (כלומר, שזכות היא לבעל הבית שבא אליו עני, ועל ידו הוא זוכה לקיים מצוה, וזוהי ה'מתנה' בשבילו). ופירש לפי זה "ונא אל תצריכנו" – ריבונו של עולם, אל תביאני למצב שאהיה 'נצרך', "לא לידי מתנת בשר ודם" – שאל תצריכנו להיות 'מתנה' עבור בשר ודם (שהרי העני הוא מתנה לבעל הבית, כנ"ל).

(בתי אבות, בית יוסף, עמו' שלב)

פעם ביום הברית של בנו של רבנו, הילד שמחה ברוך, אחרי שקראו לילד בשמו, אמר רבינו להעומדים סביבו: רציתי ליתן לבני הנולד את השם 'ברוך', על שם אבי ז"ל, ואולם בשעת התפלה כאשר אמרתי "משה ובני ישראל לך ענו שירה בשמחה רבה ואמרו כולם", עלה בדעתי שהראשי תיבות של 'בשמחה רבה ואמרו כולם' הוא 'ברוך', ולכן קראתי את בני מלבד בשם 'ברוך' גם בשם 'שמחה', וקראתי שמו 'שמחה ברוך'.

(בתי אבות, בית יוסף, עמו' שמ)

ואזכיר כאן כמה ממנהגיו המיוחדים אשר גם מהם נוכל לראות גודל קדושתו ומסירות-נפשו על כל מצוה ובפרט מצוות צדקה וחסד. בזמן הקרוב לפסח שלח רבנו לכל עניי העיר יין לארבעה כוסות ומצות ותפוחי אדמה ושאר צרכי החג, וגם לכמה מדינות שלח יין לצרכי פסח.
ובימי הסוכות היה מנהגו בכל יום לעשות סעודה גדולה לכבוד האושפיזין והיתה השמחה אז עד לב השמים, 'ובאתר דאבות תמן – שכינתא תמן'. וגם את הנענועים עשה בהתלהבות עצומה ובניגון המיוחד לזה, עד כלות הנפש. ובפרט ביום שמיני עצרת (בחו"ל) כאשר פונים מהסוכה לבית, והוא יום היחוד – יחודא שלים, שמשתעשעים אז בסעודה עם המלכא-קדישא (כך הם דברי רש"י ז"ל) שאז היה כ"ק אדמו"ר זצ"ל בשמחה עצומה ונוראה ואשרי עין ראתה אלה איך שהיה מפזז ומכרכר בכל עוז, וראו והכירו עליו שהוא עושה ייחודים גדולים לשמו יתברך, ונמס לבם של כל הנמצאים שם, ועשו תשובה מאהבה בכל לבם ונפשם. ונמשכו הריקודים והשמחה עד הלילה, ליל שמחת תורה, ואז חזרו ורקדו כמעט עד עלות השחר. ולפני כל הקפה היה המנהג לומר את הפסוק 'דבר אל בני ישראל ויסעו', ובשעת הריקודים והשמחה היה דרכו לתפוס את הפיאות שלו ולסלסלם. וכן תפס את זקנו בידו. וכל מי שעיניים לו יכול היה לראות את עבודתו הנוראה של רבנו בשעה זאת.
בזאת-חנוכה אחר מנחה נהג רבנו לערוך סעודה גדולה שנמשכה כמעט עד חצות הלילה, כמו שנהגו האדמורי"ם שם לפניו, ואז באו ה'עמבערעס' והחסידים מכל המדינה. ובלילה שלפני זה גם נהג כמנהגם, לחלק 'מעות חנוכה' לפני הדלקת הנרות לכל הילדים – ה'חאדיקלעך', וגם לבחורי הישיבה. ובפורים היתה שמחתו ועבודתו של רבנו עד אין לשער, וביותר פעל אז ישועות לכלל ישראל בכל מילי דמיטב – בבני חיי ומזוני רוויחי. וגם בשושן-פורים נהג לעשות סעודה גדולה כמו בזאת חנוכה, ואז באו מכנפות הארץ רבים מאחינו בני ישראל עם בקשתם, ורבנו פעל בתפלתו ובקשתם נתמלאה.

(בתי אבות, בית יוסף, עמו' רנו-רנז)

---

רבי מאיר יוסף רובין הי"ד (תרנ"ט-תש"ד), הרבי מקרעסטיר, נכד לצדיקי רופשיץ, זידיטשוב ופרמישלאן, היה בנו של הרב הצדיק המקובל רבי ברוך רובין, (אב"ד בריזדאוויץ שבגליציה ואדמו"ר בקולומאי, שחי בסוף ימיו בעיר סאמוש-אויוואר. חתנו של רבי מאיר מגלאגאווע, מצאצאי המגיד מקוזניץ ורבי אלימלך מליזענסק), ב"ר מאיר ב"ר מנחם מנדל (חתנו של בעל 'אור לשמים') בנו של הגאון הצדיק רבי אשר ישעיה רובין מרופשיץ.
אמו של רבי מאיר יוסף, הרבנית שרה שלאמצי (שלומדצי), נקראה 'זידישובער פרעמישלאנער רעבצין', הייתה בת הצדיק המקובל רבי מענדלע זידישטובר, בנו של הרב הקדוש רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב. היא הייתה בקיאה בתורה, במנהגים ובדרכי החסידות והתפרסמה במעשיה הטובים. באחרית ימיה עלתה לארץ ישראל. בשנת תש"ז נפטרה בירושלים והובאה למנוחות בהר הזיתים.

רבי מאיר יוסף למד בילדותו תורה מאביו, וכן למד אל רבו הגאון רבי מרדכי ליב וינקלר אב"ד מאד, בעל 'לבושי מרדכי'.

בשנת תרע"ט נשא לאשה את רבקה צירל, בתו של רבי אברהם (אברמי'לע) שטיינר מקרעסטיר (נפטר ביום י"ח באדר א' תרפ"ז), בנו יחידו וממלא מקומו של האדמו"ר רבי ישעי'לע (נפטר ביום ג' באייר תרפ"ה). במשך שש שנים לאחר נישואיו היה סמוך על שולחנו של אבי חותנו, רבי ישעי'לע, ולמד מצדקתו וקדושתו. לאחר פטירת חותנו, מילא רבי מאיר יוסף את מקומו, במשך שבע עשרה שנה.

הרבי נודע בהכנסת האורחים המופלגת שנהג, כהמשך לנהגת חותנו ואבי חותנו. במשך עשרים וארבע שעות דלק האש בתנור בבית הרבי, וכל מי שנכנס לביתו קיבל אוכל חם, וכל עני קיבל גם כסף לצדקה. לקראת פסח שלח לכל עניי העיר יין, מצות, תפוחי אדמה ושאר צרכי החג. הרבי פעל ישועות ורוח הקודש הופעה בבית מדרשו.

מידי ערב ראש חודש היה הולך לציונם הקדוש של חותנו ואביו, ולקח אתו פתקאות שהגישו לו חסידיו, ונושעו רבים על ידו.

בסוכות שנת תש"ד, לא ניתן היה למצוא אתרוגים בהונגריה, מלבד חמישה אתרוגים כשרים שהוברחו לפעסט תמורת סכום עצום, ונשלחו לחמשה אדמו"רים. אחד מהם נשלח לרבי שלום אליעזר הלברשטאם מראצפערט הי"ד, וציבור גדול התכנס לברך על ארבעת המינים שלו. בין הבאים היו רבי מאיר יוסף רובין הי"ד האדמו"ר מקרסטיר, רבי ישראל צבי רוטנברג הי"ד האדמו"ר מקאסין, רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם האדמו"ר מקלויזנבורג, רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים הי"ד האדמו"ר מסיגוט, רבי אהרן טייטלבוים הי"ד האדמו"ר מבאטור, הרב יצחק צבי ליבוביץ הי"ד אב"ד טשאפ, הרב ישראל אפרים פישל ראטה הי"ד הרב מווידיטשקא ואחיו הרב משה שמעון הי"ד אב"ד דיורא, הצדיק ר' מענדל יקוראדער הי"ד דיין במישקאלץ, הרב אברהם פרנקל הי"ד מחבר 'דופקי תשובה', ועוד.

רבי מאיר יוסף רובין גורש עם משפחתו לגיטו אויהל, ומשם לאושוויץ, שם נהרג על קידוש ה' בט"ו בסיון תש"ד. עם הרבי נספו גם רוב קהילתו, רעייתו ורוב ילדיהם: חיה פעריא (אשת בן דודה הרב אשר ישעיה רובין הי"ד וארבעת בנותיהם: חוה אסתר, הינדא, יוכבד ולאה), ר' מיכאל וזוגתו שטארנא, ישעיה אברהם חיים, עטיא, מרדכי דוד, שמחה ברוך, אלימלך, חנה אלטא ויעקב.

שרדו שני בניו הרה"ח ר' מנחם מנדל והאדמו"ר רבי יששכר בעריש, ובתו פרידא גיטל (אשת האדמו"ר רבי מנחם ישראל הלוי רוטנברג מקאסין).

שרידים מתורתו הובאו בספרו של אביו "שארית ברוך".

ראה אודותיו בתורת החסידות, ד, עמו' 208. תולדותיו והנהגותיו הובאו בחלק 'בית יוסף', בתוך ספר 'בת אבות' (מאת ר' משה יוסף פרידלנדר. ירושלים תשכ"ה).

הערה: את שמות ילדי רבי מאיר יוסף רובין הי"ד מצאתי בדף הנצחה שכתב אחיהם. באנציקלופדיה לחכמי גליציה, ד, 709, מצויה רשימת ילדי רבי מאיר יוסף רובין, עם מספר שינויים: שם לא מוזכרים – מיכאל וישעיה אברהם חיים, ונוספו – יצחק אייזיק, משה אליקים בריעה ומירל גאלה.