עבד לעבדי השם, מצפה להרמת קרן תורה הקדושה וקרן ישראל בקרוב / הרב חיים יהודה ברוין הי"ד
… ששוחקים וטוח[נ]ין מן לצדיקים תותי חיי אריכא ומזוני רוויחא ובריאת גופא וסיעתא דשמיא, להאי סבא קדישא ה"ה כ"ק הרב הגאון האמיתי צדיק יסוד עולם, ידיד עליון וידיד נפש כל חי אספקלריא המאירה, פאר הדור, נזר ישראל והדרתו, וכו' וכו' כקד"ת מו"ה יודא ליב צירלסון שליט"א [הי"ד] על ישראל מלכותו ותפארתו בעיר קעשענואו ומדינת בעסאראבי' (בסרביה) עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.
אחר נאחז בשבח קרן הודו ותפארתו דכ"ק הדרת גאונו שליט"א, תמכתי יתדותי על טהור לבו ורוח נדבתו הנודעת ומפורסמת על פני כל קצוי תבל. אשא לי בזה לבו לפני כ"ק הדרת גאונו שליט"א ולהטריחהו בשאלתי ובקשתי הנוכח כפי העלים הנדפסים הלוטות פה עיני מר תחזינה משרים מהתיסדות בית תלמוד תורה עם דרך ארץ לבני עניים שאינם מוכשרים לקבל טהרת הקודש להגות בתורה הקדושה יומם ולילה, אשר כל גאוני וגדולי מדינתינו שליט"א מיקרים ומפארים הודו. ומה מאוד יקר היה בעניינו אם גם כבוד קדושת הדרת גאונו שליט"א יכבדינו בחוות דעתו הרמה והקדושה וכתב תעודה בענין הלז, אשר הי' לנו לכבוד ולתפארת עולמים, עד מאוד, על כן יערב נא שיחתי ורנתי בשם כל מנהלי המוסד הנשגב הנ"ל למלאות שאלתי ובקשתי ולשלוח לנו שורות אחדות כתובות ביד קדשו לטובת הענין המוסד הנ"ל.
בציפייתנו שבוודאי מצאתי חן בעיניו הגדולות ואל ישיב פני ריקם הנני בזה עבדו ותלמידו המתאבק בעפר רגליו הטהורות מרחוק, עבד לעבדי השם, מצפה להרמת קרן תורה הקדושה וקרן ישראל בקרוב.
הק' חיים יודא בלאאמו"ר הרב הקדוש והצדיק הקה"צ… אב"ד
(מכתב שנמצא בארכיון הרב יהודה ליב צירלסון בספריה הלאומית, וצילום ממנו מופיע בספר 'ישיבות הונגריה בגדולתן ובחורבנן', חלק א, עמו' 442)
שלשה מי יודע!
איקלאד
א. בזמירות למוצאי שבת קודש בסוף התפלה: רבונו של עולם וגו' ונאמר 'חשף ה' את זרוע קדשו' וגו' ונאמר 'קול צופיך' וגו' וקיים לנו ה' א-להינו מקרא שכתוב 'מה נאוו על ההרים' וגו'. והנה השלשה פסוקים אלו הם בישעיה סי' נ"ב (והיא הפטרת פרשת שופטים), ושם נאמר מתחילה הפסוק 'מה נאוו' ואחר כך 'קול צופיך', ואחר כך הפסוק 'חשף'.
וצריך עיון למה שינה המחבר התפלה את סדר הפסוקים. (ועיין בעיון תפלה שכתב שהתפלה הזאת נזכרת בירושלמי ברכות פ"ה סוף ה"א, ובאגדות ירושלמי הנדפס בירושלים שנת תרנ"ט אשר תחת ידי לא מצאתיו).
ואולי אפשר שברצון המחבר היה להסמיך את הפסוק 'חשף' שנאמר בו לשון 'ישועה' להפסוק דלמעלה 'ותשועת צדיקים', וגם ברצונו היה לחתום בלשון בקשה את הפסוק 'מה נאוו'.
אבל יותר קשה לי מדוע השמיט את הפסוק 'פצחו רננו יחדיו' הנאמר שם בישעיה בין הפסוק 'קול צופיך' להפסוק 'חשף'.
ועוד תימה גדולה בעיני, הנה הפסוקים הנ"ל נאמרו על הגאולה האחרונה, כמו כתב רש"י שם ד"ה צאו מתוכה, כל נחמות הללו האחרונות אינן אלא על גלות האחרון. ובסיום התפלה הביא הפסוק בישעיה מ"א כ"ז 'ראשון לציון הנה הנם' וגו', הנאמר על גאולת עזרא על ידי דריוש. עיין שם ברש"י. וצריך עיון.
ב. בסליחות ליום ב' דעשרת ימי תשובה בהתחינה חשב שם הסדר של השמים:
א – שערי רקיע.
ב – שערי זבול.
ג – שערי וילון.
ד – שחקים.
ה – מכון.
ו – מעון.
ז – ערבות.
והנה במסכת חגיגה דף י"ב ע"ב חשב שם הסדר במימרא דריש לקיש באופן אחר, היינו:
א – וילון,
ב – רקיע,
ג – שחקים,
ד – זבול,
ה – מעון,
ו – מכון,
ז – ערבות.
וכפי הנראה סמך בעל המחבר התחינה הנ"ל על דרך הגמרא הנ"ל שחשב שימושי הרקיעות כפי שנאמרו שם בדברי ריש לקיש, וצריך עיון למה שינה את הסדר. ועיין ברמב"ם פ"ג מהלכות יסודי התורה ה"א שכתב, הגלגלים הם הנקראים 'שמים' ו'רקיע' ו'זבול' ו'ערבות', ושם בהפירוש הביא מאמר חז"ל במסכת חגיגה הנ"ל, וכתב ששני השמים הראשונים הם נראים, וחמשה האחרונים הם דברים רוחניים. ולפי זה קשה יותר למה ערבב בהתחינה שני מיני שמים. וצריך עיון.
ג. בתיקוני זוהר תקונא תליסר ד"ה תליתאה בברכה, ודא שכינתא עלאה, ועלה אתמר ברכי נפשי את ה', מהאי אתייהיבת בבר-נש נשמת חיים דאית בה חמשה תקונין, מה הקב"ה זן כל עלמא – הכי נשמתא זנת כל גופא. מה הקב"ה רואה ואינו נראה – וכו', מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים, מה הקב"ה מלא כל העולם וכו', מה הקב"ה דן את כל העולם – הכי נשמתא דנא את גופא.
ועי' במסכת ברכות דף י' ע"א במימרא דרבי יהושע בן לוי חשיב שם: א – מה הקב"ה מלא כל העולם, ב – מה הקב"ה רואה ואינו נראה. ג – מה הקב"ה זן את כל העולם. ד – מה הקב"ה טהור, ה – מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים.
ובמדרש תהלים חשב ו' עניינים ובאופן אחר, וכתב להפך, היינו שחושב קודם עניני הנפש, באומרו: א – מה הנפש ממלאה את הגוף, כך הקב"ה. ב – מה הנפש סובלת את הגוף. ג – מה הנפש יחידה. ד – מה הנפש אינה אוכלת ואינה שותה. ה – מה הנפש טהורה. ו – מה הנפש רואה ואינו נראה. ועוד שם דבר אחר: מה הנפש הזאת אין איש יודע איזהו מקומה.
וזה שחושב ו' עניינים, משמע שלא דיבר הני ברכי נפשי כמאמר חז"ל במס' ברכות. וצריך עיון למה שינו זה מזה. והן אמת שמצאתי כמה מדרשים חלוקים, אכן טעמא בעי למה השמיטו ושינו העניינים אשר ישנם בכולם. ועיין בהכותב בספר עין יעקב שהאריך בפירוש מאמר חז"ל הנ"ל, והביא גם דברי המדרש. עיין שם ותמצא נחת.
הק' חיים יודא ברוין,
אב"ד דפק"ק איקלאד יצ"ו
מו"ל קובץ הלכה למעשה
(מקבציאל, שנה א, חוברת יא, סי' ס"ב, ג'רבה עמו' רי"ח)
שאלה.
זה מקרוב באו ונתרבו בגלילותינו מין חדש תרנגולים שהם לבנים וקטנים ביותר משאר מיני תרנגולים וקראו בשם 'לעגהארן', וכפי הנשמע הובאו ממדינת אמעריקא לאונגארן גליל סאלנאק, ומשם לגלילותינו, ויש להם סימן מיוחד תחת האזנים קצת גבשושית הנוטה למראה 'געעל', וגם יש להם שינוי למעליותא שמטילים ביצים רוב השנה לערך 300 שטיק, והרוב מהם אינם יושבים על ביצים לגדל אפרוחים כמו התרנגולים שלנו.
ועתה יש לדון עליהם אם הם וביצתם מותרים באכילה, כי אין לנו מסורת עליהם.
ובשולחן ערוך סימן פ"ב כתב המחבר שאף על פי שיש להם ג' סימני טהרה אין לאוכלם לפי שאנו חוששין שמא הם דורסים, וכתב הבאר היטב ואף על גב שאנו רואין שאינן דורסין עכשיו מכל מקום איכא למיחוש שמא ידרסו פעם אחרת. וברמ"א שם סעיף ג' פסק שאין לאכול שום עוף אלא במסורת שקבלו בו שהוא טהור, וכן נוהגין ואין לשנות. עד כאן לשונו. ועיין בש"ד סעיף א' שהביא שו"ת מהרי"ל בשם כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף שאין לסמוך האידנא על מסורת כלל, כי צריך שיהא בר סמכא, ומקובל מאדם גדול או ממדינה ועיר, ועכשיו ליכא כהאי גוונא. עיין שם.
ועיין בשו"ת דברי חיים חלק ב' אורח חיים סימן ב' שכתב: ואודות העופות שמעתי שהשרים הביאו להם עופות מאי הסמוך לארץ הקודש אך בני ישראל לא היו אוכלים אותם, ואני לא התרתי אותם נגד דברי הרמ"א ז"ל, אחר כך באו משם גם כן לארץ הקודש וראו אותם ואמרו שכאלו ממש באו מאי הזה לארץ הקודש ואוכלים אותם על פי מסורה, ואם כן יפה התרתי אותם אך לביתי לא באו על שלחני. עיין שם. ובשו"ת מהר"ם שיק יורה דעה סוף סימן צ"ט כתב: והנה בתרנגולים הנ"ל לפי הנשמע קיבל הרב הגאון החסיד מסאנץ נ"י עדות מב' אנשים המסבבים ובאים מארץ ישראל והעידו שאוכלין אותן והתיר להם על פיהם וגם בפני העיד אחד מארץ ישראל כן אבל היה נראה לי שרק באומדנא אומר כן, וכן כבר צווחו על קבלת עדות הנ"ל ואמרו שבשקר העידו, ואם כן אכתי אין לנו מסורת ברור ואסורים לאוכלן. עד כאן לשונו. ועיין עוד בדברי חיים שם סי' ט' שכתב ובענייני עופות לפי עניות דעתי שראוי למנוע מלאכלם זולת בקבלה ברורה וכו', ולכן אין לאכול זולת בקבלה מאיש נאמן ובאמת בביתי אין אוכלים כלל אפילו אותן שבעירנו שהעידו על הכשרם כי בעל נפש ירחיק מכיוצא בזה. עד כאן לשונו הקדוש.
ומכל הלין חזינן האיך צריכים לזהר על ענין עדות המסורת. ומה שהם קטנים משאר עופות, בוודאי אין שום חשש, כמו שכתב בהגהות יד שאול עד דבר התרנגולים שצוואריהם ורגליהם ארוכים ביותר משאר תרנגולים, שאין שום חשש עליהם. עיין שם. וממילא הוא הדין אם הם קטנים ביותר משאר מינים, וכן העלה באריכות בשו"ת ערוגת הבושם למרן מחוסט זצלה"ה בסי' ע"ו דמחמת חילוק ארוכת וקטנות, אי ליכא שינוים אחרים, לית לן למיחש דהם מין בפני עצמו, כמו שאין משוינן להם לב' מינים לענין כלאים, עיין שם היטב ובסימן ע"ה. על כל פנים אודות שאר השינוים צריך לדון עליהם כנ"ל. (המשך יבא)
(קובץ 'הלכה למעשה', א, ר"ח תמוז תרצ"ג, סי' ב)
הרב חיים יהודה ברוין הי"ד (תרנ"ב-תש"ד, 1892-1944) – בנו של הרב ישראל מנחם מברזוויץ. בצעירותו היה תלמידו של הגאון רבי משה גרינוואלד בעל 'ערוגת הבושם'. לאחר מלחמת העולם הראשונה שלח שאלה לרב מרדכי יהודה ליב וינקלר ובו שאל: היות ובתי מדרש רבים נסגרו ובעלי-הבתים נסו לכל רוח ואין דורש ומבקש על בעלות הבית, האם מותר לתלמיד חכם לקחת לעצמו את הספרים? (ליקוטי תשובות, סי' טו).
הרב חיים יהודה התחתן עם מלכה בת האדמו"ר רבי יצחק יחיאל פאנט מדעש. לאחר נישואיו היה סמוך על שולחן חותנו, וכיהן כר"מ ומגיד שיעור בישיבת דעש. בשנת תרפ"ה נבחר לכהן כרב הכפר איקלוד, שם עזר לנזקקים.
בשנת תרפ"ח ייסד את ישיבת 'תורה עם דרך ארץ', בה למדו תורה ומלאכה. הרב פרסם מאמרים בקבוץ 'מקבציאל' (ג'רבה, תרצ"ה). הבחורים בישיבה למדו תלמוד ופוסקים בתחילת היום, ובמחצית השנייה של היום למדו נגרות וחייטות. לאחר כמה שנים החליט הרב ברוין כי בישיבתו ילמדו את מקצוע הנגרות. הרהיטים שיצרו בחורי ישיבת איקלוד נמכרו לחנויות בעיר קלוז', והיו בשימוש בבית החולים היהודי בעיר.
בשנת 1931 סיפר אמר הרב חיים יהודה למר מ' וישניצר, על נימוקיו לשלב בישיבתו לימודי מקצוע: הרב ברוין הסביר 'כי בא למסקנה זאת אחרי מחשבות רבות וסוערות. הוא ראה את העני הגדול והנורא בין שכבות היהודים בטרנסלבניה אחרי המלחמה העולמים הראשונה והכיר כי אי אפשר שכל הבחורים ישמשו בתור רבנים, שוחטים או חזנים ושהרוב יהיה מוכרח לבקש נדבות'.
במשך השנים הצמיחה הישיבה מאות בחורים תלמידי חכמים יראי שמים ובעלי מלאכה מעולים. בשנת 1939 נסגרה הישיבה באיקלוד, ותלמידיה עברו ללמוד בישיבת הרב עקיבא גלזנר בקולז' (קלויזנבורג).
בשנת תרצ"ג ערך הרב חיים יהודה את כתב-העת התורני 'הלכה למעשה' (תרצ"ג). כתב-עת זה נסגר אחרי זמן קצר, ויצאו לאור ממנו רק שתי חוברות.
מאמרו של הרב חיים יהודה היתר גיד הנשה בהנאה משום דאין בגידין בנותן טעם (קושית חכמי לוניל) – הובא בקובץ 'תל תלפיות' כה (תרע"ז) סי' קמב, עמ' רכז.
הרב חיים יהודה ברוין נספה במחנה הריכז מאוטהאוזן שבאוסטריה, בתאריך 27.10.1944 (י' בחשוון תש"ה).
בתו, מרת מאטיל לאה נשאה לבן דודה, הרב אהרן (ב"ר שלמה) ברוין, ששימש במשך קרוב לחמישים שנה כמנהל ישיבת 'תורה ודעת'. היא נפטרה בניו יורק בשנת תשמ"ג (1983) והובאה למנוחות בבית העלמין בהר המנחות בירושלים. הנצחה זכר אביה, הרב חיים יהודה, מובא על מצבתה.