התנצלות אדם הראשון / הרב שלום שפירא הי"ד בשם חותנו רבי חיים נפתלי צבי שפירא הי"ד, ששמע מהאדמו"ר מאוסטרווצה
שמעתי מאת כבוד חותני הגאון הצדיק מהר"נ שליט"א מקאלשין ששמע מפי הקדוש רבי מאיר יחיאל מאסטראווצי, שאמר בשם אדמו"ר הגאון הקדוש ממאגלניצא זצ"ל ליישב, דהנה כתיב "ותרא האשה כי נחמד העץ וגו' ותאכל ותתן גם לאשה" וגו', משמע כי אכלו רק מחמת תאוה וחשק להעץ הנחמד.
אמנם בהסתת הנחש כתיב (ג,ה) כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים, ופירש רש"י, הנחש אמר לאדם הראשון, מן האילן הזה אכל וברא את העולם, אף אתם אם תאכלו תוכלו לברוא עולמות. והנה אם היה טעם אכילתם מחמת זה, היה גדול עוונם מנשוא, כי היא עניין כפירה בעיקר חס ושלום.
אמנם אם היה טעם אכילתם מחמת זה, מובן שהיה די להם לאכול פעם אחת, כי מה נפקא מינה בין אכילה אחת להרבה, אם בכח האילן הזה לעשות כאלקים, מה שאין כן אם אכילתם היה מחמת חשק ותאווה להעץ הנחמד לא די באכילה אחת, כי התאווה לא נשלמה באכילה פעם אחת כמובן.
וזה היה ההתנצלות של אדם הראשון, אכלתי ואוכל עוד, היינו דטעם אכילתו היה רק לתיאבון מחמת תאווה, דאף שאכלתי כבר, מכל מקום אתאווה לאכול עוד, ואין עווני גדול כל כך, ודברי פי קדשו חן ושפתיים ישק משיב דברים נכוחים.
(אוהב שלום, פרשת בראשית, דף ג, מאת הרב שלום שפירא הי"ד)
רבי חיים נפתלי צבי שפירא ("רבי נפתלי") הי”ד , נצר לבית מוגלניצא-קוז'ניץ, חתנו של רבי אבי עזרא זעליג אלעזר אונגר מקאלושין שנפטר בשנת תרס"א. רבי חיים נפתלי צבי מילא את מקום חותנו והיה במשך כחמישים שנה אדמו”ר ואב”ד בעיירה קאלשין הסמוכה לוורשה, והתפרסם בדבקותו, התלהבותו והתרגשותו הגדולים בתפילה, במידותיו הנעלות ובהיותו נוח לבריות, אוהב ישראל ואוהבה של ארץ ישראל. אביו היה הגאון הצדיק רבי אברהם ישכר בער אביגדור, אב"ד טערוויא וואלאסק הסמוכה ללינסק. בניו היו אדמו"רים מפורסמים ורבים מצאצאיו היו רבנים וצדיקים גדולים.
אמו של רבי חיים נפתלי צבי הייתה בתו של הרב הצדיק רבי מנחם מנדל הורוויץ מלינסק, בנו של רבי אברהם חיים מלינסק, בנו של הגאון הקדוש רבי נפתלי מרופשיץ.
רבי אברהם ישכר בער אביגדור, אביו של רבי חיים נפתלי צבי, נשא לאשה בזיווג שני את בתו של הרב הצדיק רבי דוד גלר אב"ד בניזאנקיוויץ וקריפטש.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הגיעו לקאלשין פליטים יהודים מוורשה, העיירה הופצצה בידי הגרמנים, ובתאריך 11.09.1939 נכנס הצבא הגרמני לעיירה והעלה באש את רוב בתיה, תוך ימים ספורים החלקו הגרמנים להתעלל ביהודים, היהודים רוכזו בכנסייה מקומית והוחזקו במשך שלשה ימים ללא מזון. רכושם של היהודים נשדד, רבים מהם נרצחו או נלקחו לעבודות כפייה. לעיירה גורשו יהודים מפביאניצה ומקאליש, ואלפי יהודים גרו בה בצפיפות נוראה וסבלו ממחלות קטלניות. בקיץ ת"ש רוכזו היהודים בגטו קאלשין והועסקו בעבודות כפייה, שבמהלכה רצחו פולנים וגרמנים את העובדים מידי פעם. בית הכנסת הגדול העיירה פוצץ ומצבות בתי העלמין היהודי פורקו ושמשו לריצוף כבישי העיירה. בשנת 1942 גורשו היהודים מגטו קאלשין לטרבלינקה. רק בודדים שרדו לאחר השואה, מקהילת קאלשין שמנתה יותר מחמשת אלפים יהודים לפני המלחמה.
בתקופת השואה הועבר רבי חיים נפתלי צבי לגטו בקאשטאל, ומשם למינסק מזוביצק, בה נספה בשנת ת"ש בהיותו כבן שמונים. כמעט כל צאצאיו, יותר ממאה נפשות מהם, נרצחו. כן נרצחו גם אחיו:
- הרב מנחם מנדל הורוויץ מקרקוב, וחמשת בניו שהיו גדולים בתורה וביראה נהרגו על קידוש השם.
- הרב החסיד ר' מאיר הורוויץ נהרג עם כל משפחתו בדרהאביטש.
וכן נרצחו אחיו ואחותו, שנולדו לאביו מאשתו השנייה:
- הרב הגאון והסופר המצויין דוד אביגדור אב"ד אנדריכאוו שליד קרקוב, שנהרג עם כל משפחתו בראש השנה תש"ג בטורנה. הוא היה חכם מובהק ונואם בחסד עליון ועמד במשך חמש עשרה שנה בראש המזרחי בגליציה המערבית.
- שרה ובעלה הרב הגביר הלמדן והמשכיל ר' מנדל פרנקיל מדינוב. הם נהרגו עם שתי בנותיהם בשנת תש"ב בעיר דאבראמיל.
מספר הצפיות במאמר: 93
