ביאור ברכת “אשר בחר בנו” / רבי אליעזר יהושע הלוי עפשטיין הי”ד

על דבר קושייתו הגדולה של אדוני אבי זקני הגאון הקדוש צדיק יסוד עולם איש אלקים הנקרא “הגיטעד יוד [מניישטאט רבי יוסף ברוך הלוי]” זצ”ל, מה שהקשה לכבוד קדושת רבינו צדיק יסוד עולם מרן הדברי חיים מצאנז זצ”ל, עת שנתוועדו יחדיו הני מאורות הגדולים עמודי תבל, על הא דמברכין בנוסח ברכת התורה “אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו”, הרי החזיר הקב”ה על כל אומה ולשון ולא רצו לקבלה, עד כאן לשונו הקדוש.

ואם כי מי אנכי ומה כחי לבוא ולגשת הלום בדבר אשר ממקום קדוש יהלך, ובעניין רב ונשגב הנוגע לרמזי תורתינו הקדושה, עם כל זה הלא תורה היא, ומצינו לגדולי המחברים שהשיבו גם באגדה (עיין בתשובות רבותינו הרמב”ם, הרשב”א, הריב”ש, הרדב”ז, הרשד”ם והנודע ביהודה וכו’), על כן אבוא בקציר”ת האומ”ר.

דהנה באמת נודע מה שהקשו המפרשים, מדוע החזיר הקב”ה יתברך שמו על כל אומה ולשון, הרי לפניו יתברך נגלו כל נסתר וידע כי לא יקבלו תורתנו הקדושה, אם כן למה שאל את פיהם. וביותר יש להקשות, הא ידוע דהתורה הקדושה היא ששים ריבוא אותיות כמספר בני ישראל, וכן “ישראל” נוטריקון יש ששים ריבוא אותיות לתורה הקדושה. ובש”ס (פסחים פ”ז,ב) ישראל קנין אחד וכו’, תורה קנין אחד, וכן איתא במילי דאבות (פרק ו, יג), עיין שם. ובבראשית רבה (א,ד) חשב בין הדברים שקדמו לבריאת העולם תורה הקדושה וישראל וכו’, עיין שם. וברש”י ז”ל (בראשית א,א) “בראשית” בשביל התורה שנקראת “ראשית”, ובשביל ישראל שנקראו “ראשית” וכו’. ואם כן קשה יותר מדוע החזיר הקב”ה לכל אומה ולשון, הרי מכל הנ”ל חזינן דתורתנו הקדושה לישראל נאמרה.

ונראה על פי דברי הש”ס ריש עבודה זרה (ב,א) דלעתיד לבא מביא הקב”ה ספר תורה וכו’. ולכך החזיר לכל אומה ולשון, כדי שלא יוכלו לומר “כלום נתת לנו ולא קיבלנוה” (שם ב,ב), ועל ידי זה יתביישו האומות העולם וממילא יתרומם קרן ישראל. ובזה יש לפרש מה שכתוב (דניאל יב,א-ב) “ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר, ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם”. והכונה דישראל יש להם אחיזה בספר תורה, דהא כל אחד מישראל מרומז בספר תורה (כנ”ל, כי “ישראל” נוטריקון יש ששים ריבוא אותיות לתורה), ולכך “אלה לחיי עולם”, מה שאין כן האומות העולם יעמדו לחרפה ולדראון, כנ”ל.

והמתבאר מזה, דמה שהחזיר הקב”ה תורה הקדושה לאומות העולם, הגם כי ידע שלא יקבלו, ומכל מקום כביכול עשה כן לטובת ישראל (ומהאי טעמא נמי פתח ב”בראשית”, כמבואר ברש”י ז”ל שם, שאם יאמרו האומות העולם וכו’, עיין שם), כי על ידי זה יהיו נידחים האומות העולם, וממילא כולם יודו כי רק ישראל הם עם קדוש ואמת. ולכך שפיר מברכים “אשר בחר בנו מכל העמים”.

ואם כנים הדברים, מובן גם כן היטב נוסח הברכה השנייה “אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו”, כלומר שעל ידי זה נזכה למה שכתוב “ואלה יעמדו לחיי עולם”. וזהו שאומרים “בתוכנו” דווקא ולא באומות העולם, ודו”ק.

ובתוך אחד השיחים דברתי בזה עם כבוד קדושת דודי האון הקדוש מחענטשין [רבי יהושע העשיל הלוי שטרנפלד הורוביץ בן רבי חיים שמואל הלוי מחנצ’ין] שליט”א [הי”ד] (כעת על ישראל הדרתו בק”ק עלקוש יצ”ו) ואמר שיש לומר על פי דברי הזוהר הקדוש פרשת בלק (קצ”ב,א – קצ”ג,א) אשר זה שאומות העולם היו מונעים עצמם מלקבל התורה, מן השמים נעשה זאת כדי שיקבלו ישראל, עיין שם באריכות. ואם כן שפיר מברכין “אשר בחר בנו מכל העמים”, ועוד האריך בזה אך אין עת האסף פה, ודו”ק.

ועוד יש לומר על פי מה שכתוב בתנא דבי אליהו ז”ל (רבה, פרק י”ד), וזה לשונו: אמר לי, רבי, מפני מה נאמר (תהלים קלו,כה) “נותן לחם לכל בשר”, ונאמר (שם קמז,ט) “נותן לבהמה לחמה, לבני עורב אשר יקראו”, ואדם אין מכין הוא לו. אמרתי לו בני וכו’, יש כוח לאבי שבשמים שייתן בי חכמה ובינה ודעת והשכל ואשיבך עוד על מה ששאלתני, צא ולמד מן השוטה שעובר בשוק, כיון שניטל ממנו חכמה ובינה דעה והשכל, וכי הוא יכול לפרנס את עצמו אפילו שעה אחת, כך כל בני אדם כשתנטל ממנו דעה הרי הן חשובין כבהמה וחיה ועוף ושאר בריות שברא הקב”ה בעולמו וכו’, עיין שם. אם כן פשוט, דמה שהיה לישראל הבנה לומר “נעשה ונשמע” הוא מפאת שה’ יתברך חנן אותנו דעה, כמו שאומרים “אתה חונן לאדם דעת” וכו’, ולכך שפיר מברכינן “אשר בחר בנו מכל העמים”, כלומר אשר חנן אותנו דעה ושכל לומר “נעשה ונשמע” ולקבל התורה הקדושה כנ”ל. ויש עוד אריכות בזה.

(קובץ פני הנשר הששי, כנף ששי, סימן נ”ז; לקט ששנ”ה, שנה ה, גליון ד, סימן נ”ה).

רבי אליעזר יהושע הלוי עפשטיין הי”ד, נולד בעיר אוז’רוב הסמוכה לאפטא ולאוסטרובצה, בערב יום הכיפורים שנת תרנ”ט (1898). מילדותו דבק בענווה ובהתלהבות, בתורה ובקדושה, על פי הדרכת אביו וסביו הצדיקים ובהשפעת דודו האדמו”ר מחנצ’ין. הוא עשה חיל בלימודיו, זכה להבנה עמוקה בכל חדרי התורה והחסידות, והתכתב רבות בהלכה עם הגאון מרוגרצ’וב, רבי יוסף רוזין, ועם רבים מגדולי ישראל המפורסמים בדורו. בצעירותו הוסמך להוראה כל ידי האדמו”ר רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה.

אביו, רבי אברהם שלמה הלוי האב”ד והאדמו”ר מאוז’רוב (בעל “שארית ברכה”), היה בנו של רבי אריה יהודה לייבוש (השני) מאוז’רוב (בעל “ברכת טוב”) וחתנו של רבי חיים שמואל מחענצ’ין נינו של החוזה מלובלין. רבי אליעזר יהושע היה חותנו של האדמו”ר מפאריסוב רבי מאיר שלום (השני) הי”ד מאוטבוצק בן האדמו”ר רבי יהושע אשר (השני) מפאריסוב.

אחיו הגדול היה הגאון רבי משה יחיאל הלוי עפשטיין, הרבי מאוז’רוב חנצ’ין, מחבר הספרים “אש דת” ו”באר משה”. ייחוס משפחתו כולל את צדיקי בית אוז’רוב וחנצ’ין, והם מיוחסים לחוזה מלובלין ולמעלה בקודש עד לדוד המלך.

בשנת תרע”ז נשא לאשה את בת דודו רבי יצחק שלמה גולדברג מקילץ והיה סמוך שם על שולחן חותנו. הוא למד בהתמדה, ייסד שם בית מדרש לכשלוש מאות נערים, ארגן את רבני העיר שילמדו שם בהתנדבות ועמד בראש הישיבה. כעבור שנים מועטות מונה לראב”ד ור”מ בקהילת אפטא. במכתבו ל”עזרת תורה” משנת תר”פ תיאר את גודל המצוקה הכלכלית והעוני שהביאו להתרוקנות הישיבות באפטא. בשנת תרפ”ב מונה לרב העיר ראקוב, הסמוכה לקילץ, השקיע רבות בהוראה לתלמידיו ועמד שם בראש עדת חסידים. הוא דבק בצדיקי דורו ובהם האדמו”רים מבעלז וקומרנה, ושמו התפרסם כאחר מחשובי הרבנים במדינה. הוא השיב לשואליו הרבים בהלכה וישב מידי פעם בבית דין יחד עם הרב מנחם זמבה ורבי מנחם מנדל אלטר מפאביניץ.

בשנת תרצ”ו ביקשו פעילי “אגודת ישראל” למנות אותו לרבה של קהילת חמילניק וסביבתה, והיו רבים שהיו מעוניינים למנות את מועמד “המזרחי”, הרב טוביה סילמן, בנו של הרב הקודם של חמילניק הרב אברהם יצחק סילמן. הוויכוח בין תומכי שני הרבנים התלהט וגרר מעשי אלימות והלשנות. בעקבות הלשנה עצרה המשטרה הפולנית את הרב עפשטיין ושוחרר בהשתדלות ראשי הקהילה לאחר הפקדת עשרות אלפי זלוטי כערבות.

חידושיו בהלכה ובאגדה פורסמים בכתבי עת תורניים, ובהם: מכתבים ומאמרים ממנו פורסמו בעמק הלכה, א (בטורקס, תרפ”א, סי’ סא, סה), הכרם (אדר א’, תרפ”ז, סי’ ד), אהל תורה (קראקא, שבט-אדר תרפ”ח, סי’ לב), יגדיל תורה (תשרי-חשון, תרפ”ז, סי’ כד), נפלאות הסבא קדישא, ב (פיוטרקוב, תרצ”ז, עמ’ 12-14), כתר תורה (ג’רבא, תרצ”ט), אור עולם (אות ע-ת, ניו יורק, תשכ”ט, דף סט) ונחלת צבי (גליון יב, בני ברק, אדר תשנ”ו, עמ’ לב-מב). הספד ממנו על האדמו”ר רבי ישכר דוב רוקח מבעלז פורסם באוהל מועד (הרבסט, שנה ב, תרפ”ז, חוברת ג-ד, עמ’ קה-קיב). מספר מכתבים אליו נדפסו בשו”ת משיב שלום (בילגורי, תרצ”א, סי’ ז, ח, עז, רסה).

אסיפת מאמרים ודרשות, שאלות ותשובות ופלפולים בש”ס ופוסקים, מלוקט מספרים וכתבי יד ממנו יצא לאור בספר “משנת רבי אליעזר” (בני ברק, תשע”ג). רבים ממכתביו אל הגאון רוגאטשוב נמצאו בכתב ידו באוסף מנדל גוטמן בספריית רבינו יצחק אלחנן.

הרב אליעזר יהושע הוציא לאור את שארית חידושיו של אביו בספר “שארית ברכה” (ורשא, תרצ”ח), והוסיף לספר הקדמה. הוא היה מהרבנים שתמכו באגודת ישראל. הוא חיבר שני ספרים שלא יצאו לאור ואבדו “עטרת ראש” על הרמב”ם ו”עטרת ישועה”.

נודע כגאון מובהק, חסיד, קדוש ופרוש. רק מעט ידוע על קורות רבי אליעזר יהושע בתקופת השואה. על פי המובא בפנקס חמילניק, מספר ימים לאחר הכיבוש הנאצי הם ערכו חיפשו בבתים, וכלאו בבית המדרש הגדול את הרב עפשטיין, את האדמו”ר מחנצ’ין וחתנו שהתארחו אצלו, עוד כשלושים יהודים מחשובי הקהל, את הכומר המקומי ואישים נוספים, הגרמנים הכניסו לשם חומר נפץ, שחררו את העצירים הפולנים והציתו את בית המדרש באש. הרב הצליח להימלט מבית המדרש הבוער, נורה ברגלו בידי הגרמנים והסתתר בעליית גג. כשגורשו יהודי חמילניק לחנצ’ין, בכ”ה בתשרי תש”ג, ומשם למחנה ההשמדה טרבלינקה, צעד הרב אליעזר יהושע בראש המגורשים, ויחד עם עדתו נהרג על קידוש ה’ בהיותו בן ארבעים וחמש.

בתו, הרבנית אלטה רייצא ראדל נשאה לאדמו”ר מפוריסוב רבי מאיר שלום רבינוביץ הי”ד.

מספר הצפיות במאמר: 201

הדפס