שפוך חמתך על הגוים ששרפו הרבה רבבות מאחינו בני ישראל בלי חמלה וחנינה / הרב שלמה קניג הי"ד

בספר "להג יקודי אש" מאת הרב אברהם מאיר אאילו הרב אב"ד הוניאד, שהיה עם הרב שלמה קניג במחנה רהמסדורף, הובאו כמה דברי תורה משמו של הרב קניג, כגון:

מה ששמעתי ביום א' של פסח תש"ה במחנה רעהמסדארף מהרב הגאון המפורסם ר' שלמה קעניג זצ"ל אבד"ק יאקע הי"ד, על הכתוב שאומרים אותו בהגדה "שפוך חמתך על הגוים וכו' כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו", דלכאורה יש לומר הלא אומות העולם המשעבדים את ישראל, אינם עושים רעה הזה כי שעבוד גליות הוא גזירת ה' יתברך, ואם כן האומות מקיימים רק גזירת המקום לשעבד ולצור את ישראל ואם כן מדוע זה מגיע להם עונש זה. וכבר נאמרו על זה תירוצים שונים.

אמנם בוודאי ראויים הם על העונש הכי חמור, כמו שמסיים בעל ההגדה "תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה'", כי הרשעים אינם מקיימים בזה שליחות גזירת הקב"ה, דהנה אמרו חז"ל אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה, וכמו שמצאנו בחורבן הבית ששפך חמתו על עצים ואבנים, ואילו עשו הגויים שליחות ורצון הבורא ברוך הוא במעשיהם הרעים, לא היו פוגעין בנפשות, אלא הצירו אותם באופן אחר, ומזה שרוצחים נפשות נקיים קדושים וטהורים נראה ברור שאין עושים בזה גזירת ה' יתברך רק מצד רשעותם הטבעי שהם רוצחי נפש.

וזהו פירוש הפסוקים "שפוך חמתך על הגוים", ולא תקשה לך מדוע זה מגיע להם עונש כנ"ל, כי אנו רואים במעשיהם הרעים, "אשר לא ידעוך ובשמך לא קראו", שאין כוונתם בזה לקיים גזירת ה'. והראיה, "כי אכל את יעקב", שפגעו בנפשות תחילה, שאין זה ממידת הקב"ה בעל הרחמים, ושרפו הרבה רבבות מאחינו בני ישראל בלי חמלה וחנינה. ואחר כך, "ואת נוהו השמו", שלא רק שהתחילו בנפשות, אלא הוסיפו לעשות סרה, ובני עוולה קיימו שניהם כאחד. וזה בוודאי לא עשו מגזירת הגליות, ועל כן מגיע להם העונש. "שפך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם" במהרה בימינו אמן.

הרב שלמה קעניג הי"ד, רב ומרביץ תורה מפורסם בפאפא (הונגריה) ואח"כ אב"ד ור"מ קהילת יאקא (יאקע) שעל ידי גאלאנטא (צ'כיה).

נולד בעיר ראאב ביום הכיפורים תשס"ב (1901), לאביו הרב יהודה ולאימו רחל לאה בת הגאון הרב עמרם גרינוואלד (תלמיד המהר"ם שיק) ואחותו של בעל "ערוגת הבשם". היה תלמידו החביב של הרב בנציון סניידרס הי"ד, בישיבת ראאב, ומרוב אהבת התורה היה עושה לילות כימים בלימודיו בבית המדרש. שימש את דודו, אחי אימו, הרב אליעזר דוד גרינוולד, חבר "קרן לדוד", ולמד ממנו להיות מורה הוראה מובחק בכל ענייני איסור והיתר ודיני ממונות ובכל דרכי הרבנות. הוא נסמך בבחרותו על ידי שלשה גדולי הדור: הרב מרדכי יהודה ליב וינקלר ממאד מחבר שו"ת "לבושי מרדכי", הרב ישעיהו זילברשטיין מוויצן מחבר "מעשי למלך" ודודו ה"קרן לדוד" שהעיד עליו כי הוא יודע את כל "הנודע ביהודה" בעל פה

נשא לאשה את מרת אסתר לאה בת הרב  צבי הלוי הופמן, ולאחר חתונתו היה סמוך על שולחן חותנו בעיר פאפא והמשיך ללמוד תורה בהתמדה בקדושה ופרישות. באותה תקופה התמסר להורות בשעות קבועות בכל שבוע, יחד עם הרב שפטיל ווייס אב"ד שימאני, בבית ההוראה של הצדיק הרב מיכאל פרסבורגר הי"ד

בשנת תרפ"ח (1928), על אף גילו הצעיר נבחר לאב"ד העיר יאקא, הסמוך לפרסבורג. הוא פיקח על מוסדות תלמוד התורה וייסד שם ישיבה. הוא ייסד קופת גמילות חסדים, תרם לה רבות והיה אחראי עליה. הוא פעל לטובת הצניעות וטהרת המשפחה, והיה בודקה את כשרות הסכין של השוחט. הוא התפרסם כבקי בכל התורה וענה לשאלות קשות ששלחו לו רבנים בכל המדינה. הרב יהושע בוקסבוים הי"ד היה קורא לו "ארגז הספרים" והיה שולח את בניו ללמוד ממנו תורה ויראת שמים, והרב אשר אנשיל כ"ץ אב"ד סערדאהעלי כינה אותו "קאפיטאליסט בתורה" לרוב עשירותו בנכסי דעת תורה. ייחד עם הרב אשר לעמיל שפיטצר הי"ד אב"ד קירכדארף ייסד את חברת "תורה עם דרך ארץ". למד עם תלמידיו ספרי מוסר, נזהר מלשון הרע ודן כל אדם לכף זכות.

הרב ומשפחתו גורשו לאושוויץ, ומשם נשלח הרב לעבודות קשות במחנה הריכוז רהמסדורף. בהיותו במחנה ריכוז, וסבל מעינויים ומעבודות פרך, למד בחברותא עם האדמו"ר רבי משה טייטלבוים מסאטמר, כשהוא חוזר על שלוש מסכתות בגמרא בעל פה, סנהדרין (וכנראה בבא קמא ועבודה זרה).

שבעה מתוך שנים עשר ילדיו ניספו:באושוויץ: אברהם ישי, אליעזר דוד, שמואל, צבי, יוסף, יעקב יחזקיה, שרה. הי"ד. הרב נספה בחודש אדר תש"ה והיארצייט שלו נקבע לז' באדר [יצויין כי באחד מדפי העד נכתב שנספה בכ"ו בסיון תש"ד. עוד יצויין כי הרב איזרעאל הביא דברים בשמו של הרב קניג וציין שהדברים נאמרו על ידי הרב קניג בפסח תש"ה!].

בנו הרב חיים ישעיה קניג מילא מקומו אביו לאחר השואה כאב"ד  יאקע. לאחר שהיגר לארה"ב. הוא היה מנכבדי שכונת בורו פארק, הוא ייסד את הקהילה ע"ש יוקא, כיהן כרב הקהילה וחיבר את סדרת ספרי שו"ת "חקי חיים", "חקי חיים" על התורה ופירוש על ההגדה של פסח.