אם תייגעו בתורה לשמה, אז תשמעו ותבינו סגולת ישראל / רבי ישעיה אשר הכהן יולס הי”ד
“והמים להם חומה מימינם ומשמאלם”. הנה דרשו חז”ל (שבת סג.) מאי דכתיב (משלי ג’) “אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד”, אלא בימינה אורך ימים איכא עושר וכבוד ליכא, אלא למיימינים בה אורך ימים איכא וכל שכן עושר וכבוד. עד כאן לשון הגמרא. ועל פי דברי חז”ל יש לפרש הכתוב כאן על דרך המליצה “והמים להם חומה”, אין ‘מים’ אלא תורה, כלומר אם התורה היא לנו כחומה נשגבה, אשר כל יסודותינו עליה אנו נשענים, אז אנו זוכים לקבל ההשפעה “מימינם”, שהיא אורך ימים, “ומשמאלם” שהיא עושר וכבוד – וכן היה בקריאת ים סוף, שניצולו ישראל ממוות לחיים, וגם זכו לביזת הים. (כמדומני שכבר נזכר כעין זה בספר נועם אלימלך).
ובזה ניחא לפרש המדרש פליאה “הים ראה וינוס”, מה ראה, ברייתא דרבי ישמעאל ראה, כי ר’ ישמעאל אומר בשלש עשרה מדות התורה נדרשת בה, ומדה ראשונה היא מדת “קל וחומר”. ועל כן “הים ראה וינוס”, למען יעמוד כחומה “מימינם ומשמאלם”. ועיין דעת זקנים מבעלי התוספות על הפסוק “והמים להם חמה”, “חמה” כתיב, לפי שבתחילה נתמלא הים חמה, עד שבא גבריאל ושמם כחומה, והיה מכריז על הים ‘הזהרו בישראל שעתידין לקבל התורה שנתנה בימינו של הקב”ה, שנאמר “מימינו אש דת למו”. עד כאן לשונו. ולדרכינו יש לרמוז “והמים להם חמה” (חבר ו’ ובחשבון ב’ מ”ם דמנצפ”ך) עולה בגימטריה “ארך ימים כל שכן עשר וכבוד” ( ארך ועשר חסר ו’, כדאיתא בפסוק משלי ג’).
ובעניין זה יש לפרש הכתוב (שיר השירים ח’) “אני חומה ושדי כמגדלות”, דהנה מצינו בש”ס (בבא בתרא ז:) דרבי יוחנן דרש “אני חומה” זו תורה, “ושדי כמגדלות”, אלו תלמידי חכמים. ורבא דרש “אני חומה” זו כנסת ישראל וכו’. עיין שם. ואנו נאמר אלו ואלו דברי אלקים חיים ושניהם כאחד דורשין, על פי מה דאיתא (בסוכה נ”ג.) אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן: “אם אני כאן הכל כאן” וכו’, ופירש רש”י שהלל היה אומר בשמו של הקב”ה. ולדרכינו יתבאר לנו על נכון דיוק הכתוב “אני חומה” אמרה כנסת ישראל, אם אנו עושים לנו התורה כחומה, היינו בלימוד לשמה שהוא “בשמו של הקב”ה” אז “ושדי כמגדלות”, אז אנו זוכים להשפעה של “אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד”, שהמה לנו כשתי מגדלות, “בימין שמאל”, העולה במספר “מגדלות”.
ובסגנון זה יעלה לנו כחומה מאמר הלל הזקן במשנה דאבות פרק א’, “אם אין אני לי מי לי”, כלומר אם אין אנו עושין את ה”אני” כחומה לנו, אז התימא ‘מי לי’, מי אנו זוכין להשפעת ‘ימין שמאל’ המשובצים בתיבת ‘לי’. וזהו שאנו אומרים (בתהלים לד). “לכו בנים שמעו לי יראת ה’ אלמדכם”, “שמעו” לשון הבנה, כלומר אם רוצים אתם להבין מדת ‘לי’, אז העצה “יראת ד’ אלמדכם”, כלומר שתלמדו תורת ה’ ביראה (‘יראה’ גימטריה ‘תורה’) ואז תזכו לשתי שולחנות. וזהו שאנו אומרים בפיוט ‘אל מסתתר’, ‘מימין ומשמאל’, יניקת הנביאים נצח והוד, מהם נמצאים יכין ובועז בשם נקראים, כל אלה היא רק בתנאי “וכי בניך למודי ה'”.
ואלה הדברים יש לרמז בפסוק (דברים כ’) “הסכת ושמע ישראל היום” וגו’ (עיין ברכות ס”ג:). ולדרכינו ירמוז “הסכת” לשון כתית למאור, כלומר אם תייגעו בתורה לשמה, “ושמע ישראל”, אז תשמעו ותבינו סגולת ‘ישראל’, שהוא צירוף ‘לי ראש’ כנודע. וזהו הרמוז בתיבת “היום” נוטריקון בחזרה ‘הימין ומשמאל’, יניקת הנביאים. והפירוש הוא שהנביאים ינקו השפעתם ‘הימין ומשמאל’, שהם אורך ימים עושר וכבוד כנ”ל. ועיין בש”ס (נדרים לח.) כל הנביאים עשירים היו, מנלן, ממשה וכו’. ועוד שם בגמרא, אמר רבי חמא בר חנינא לא העשיר משה אלא מפסולתן של לוחות, שנאמר “פסל לך” וגו’. עיין שם. וגם מצינו דמשה רבינו עליו השלום היה מתברך באורך ימים, כמו שדרשו חז”ל על הפסוק “היום” מלאו ימי ושנותי הנאמר במשה. ואם כן הוא היה אב לחכמים ולנביאים הקודמים לפניו והבאים אחריו זכה בזכות התורה לשתי שולחנות.
(שמן הראש, פרשת בשלח, עמו’ 16)
רבי ישעיה אשר הכהן יולס, נולד בניישטט שבמזרח גליציה, בשנת תרנ”ג, לאביו רבי שלום, וגדל בצעירותו לצד סבו רבי אורי מסמבור. עוד בילדותו היה ישעיה אשר חכם ומתמיד, כישרוני ושקדם באופן יוצא מן הכלל. בגיל צעיר מאוד למד ש”ס ופוסקים ראשונים ואחרונים.
הוא היה חתן האדמו”ר רבי מנשה אייכנשטיין מריישא, ה”אלפי מנשה” (חתנו של רבי אליעזר מדזיקוב). במשך מספר שנים למד רבי ישעיה אשר ביחד עם חותנו עד שנעשה רב מובהק ומומחה גדול להוראה. ובזיווג שני התחתן רבי ישעיה עם מרת מירל בת רבי ישראל רוקח מבוריסלב.
במלחמת העולם הראשונה גלה הרב ישעיה אשר לאנשבאך, והיה לרבם של לפליטים שבאו מבודפשט. כחזר לסטרי החל בהקמת התלמוד תורה ושאר מוסדות הדת. בשנת תרפ”ד נסמך להוראה מאת אביו ומאת הרב אליהו קלצקין, ומונה לסגן הראב”ד בעירו.
אביו של רבי ישעיה אשר, רבי שלום, עלה מסטרי לארץ ישראל בשנת תרפ”ה, שם חלה כעבור מספר חודשים, נפטר והובא למנוחות בבית החיים בהר הזיתים. לפני נסיעתו מינה רבי שלום, את בנו רבי ישעיה אשר לדאוג לחינוך ולענייני הצדקה בעירו.
בשנת תרפ”ו ייסד את ישיבת ‘נוה שלום’ על שם אביו. משנת תרצ”ג כיהן כרב וכאדמו”ר בסטרי-סמבור, אהוב על הבריות, הנודע כגדול בחסידות ומופלג בלמדנות. משנת תרצ”ה כיהן גם כרב צבאי. היה מראשי צעירי אגודת ישראל ואגודת ישראל, השתתף בוועידות תנועות אלו, ערך מסעות הסברה והיה נואם ועסקן-ציבור מוכשר.
לרבי ישעיה אשר ולרבנית מירל היו חמישה בנים: משולם אורי – שהיה ממצוייני התלמידים בישיבת חכמי לובלין, אלתר יצחק – שהיה תלמיד בישיבת האדמו”ר רבי אהרן רוקח מבלז, משה אליהו – שהיה עילוי מתלמידי הרב זאב ניסנבוים מדורוהוביץ’, שלום ואליעזר דוב – שלמדו אצל אביהם. חמשה האחים היו מצויינים בתורה וביראת שמים, בחסידות ובמידות טובות, בהבנה ובבקיאות, באהבת תורה ובשקידה. אביהם העניק להם חינוך תורני מעולה ושכר להם מלמדים יקרים, אף שמצבו החומרי היה קשה והיה צריך לחסוך אוכל מפיו לשם כך.
בתחילת מלחמת העולם השנייה, נכבשה סטרי על ידי הסובייטים, ורבי ישעיה אשר התמסר לדאוג לפליטים הרבים.
בתקופת הכיבוש הנאצי התחבר בבנוקר יחד עם משפחתו. באותה תקופה דאג לנחם ולעודד את הסובבים. הוא כתב לחסיד שלו, ר’ ישראל גוטווירט, “אינני יודע אם אזכה לעבור את השואה, אך מאמין אני באמונה שלמה כי סופו של הצורר יהא מר”.
שני בניו הגדולים של הרבי, משולם אורי ואלתר יצחק, הסתכנו לספק מזון ליהודים שהסתתרו בבונקרים ולילדים יתומי הגטו, עד שנתפסו על ידי הגרמנים ונרצחו לעיני אביהם. לאחר רציחת בניו, נרתם רבי ישעיה אשר למשימה קדושה זו של הגשת עזרה ליהודים המתחבאים בבונקרים ולילדים היתומים בגטו.
הרבי נתפס בשעת חיסול גטו סטרי בחנוכה, עם הדלקת נר שמיני של חנוכה, בב’ בטבת תש”ד (1943). על פי עדות יהודי ששרד הרבי נעמד מול כיתת היורים וקרא: “יהודים, נקבל נא על עצמנו באהבה את גזר דינו של הקב”ה!”, נשמתו יצאה בקריאת “שמע ישראל”. כן נספו גם רעייתו, הרבנית מירל’ה ושלשת בניהם הנותרים.
הרבי חיבר ספר חידושי תורה והלכות בשם “שמן הרא”ש” (סטורי, תרצ”ג), שאליו צירף קונטרס מאת אביו בשם “שפתי שלום”, וכן קומטרס “כתבי אחיעזר” מאת אחיו, הרב אפרים אליעזר יולס, ראש רבני פילדפיה. רבי ישעיה אשר הרבה להזכיר בדרשותיו את סבו, מייסד שושלת סאמבור-סטרי, האדמו”ר רבי אורי הכהן מסאמבור, ומעט מתולדותיו וקטע מתורתו של רבי אורי הובאו בהקדמת הספר “שמן הרא”ש”. בתחילת הספר מובאים חידושי תורה בדרך החסידות והרמז, ורבים מהם עוסקים ברמזי הגאולה וביאת המשיח.
רבי ישעיה אשר כתב הקדמה לדרשה לשבת תשובה, שיצאה לאור בספר “פרקי אליעזר” מאת הרב אליעזר לדיר מסטרי (סטרי, תרצ”ג). כמו כן כתב הסכמה לחוברת ‘אור תורה’, א (לבוב, תרפ”ו) ולספר “בית יצחק” מאת רבי אלתר יצחק איזיק וינברגר (ניו יורק, תשל”ב).. תשובה ממנו הובאה גם בספרו של אחיו, הרב אפרים אליעזר, “דברי אפרים אליעזר”.
תולדותיו הובאו ב”אלה אזכרה”, ד, עמו’ 172; אישים שהכרתי עמו’ 313; אדמו”רים שנספו בשואה עמו’ 171; תורת החסידות, ד, עמו’ 152. פרטים ביוגרפיים על משפחתו מובאים גם בהקדמתו לספרו “שמן הרא”ש”.
הערות:
- ע”פ תורת החסידות הוא לא כיהן כאדמו”ר, אך מכונה כך בספר “מקדשי השם” ובספרים שבאו בעקבותיו.
- יש אומרים שרבי ישעיה אשר נספה באקציית יוני 1943.
מספר הצפיות במאמר: 0
