חינוך הבנות צריך לענין אותנו לפחות כמו חינוך הבנים / הרב חיים רפאל חביב הי”ד
חינוך לאומי-מסורתי לבנותינו
בימים אלה בשעה שמתחבטת קהילתנו בשאלת חינוכם של 200 תלמידים הלומדים בבתי הספר הזרים, עליה לתת את דעתה גם על עוד מספר גדול של בנות המשוללות כל חינוך כללי ולאומי. בשעה שמשקיעים מאמצים רבים כדי למצוא דרכים לפתרון שאלת חינוך הבנים. יש לשים לב גם לפתרון חינוך הבנות.
חינוך הבנות צריך לענין אותנו כמו הבנים ואולי יותר מהם. אף אחד לא יתעלם מהתפקיד החשוב שממלאת האם בחוג משפחתה וביחוד בחינוך הבנים. קשרי הבנים עם אמותיהם הם חזקים ומתמידים. הבנים מתחנכים ברוחה של האם וברגשותיה. יחד עם החובה המוטלת על נבחרי קהילתנו בייסוד מוסדות חינוך, על האגודות הלאומיות ליסד בכל פרברי העיר אגודות של בנות כדי להדריכן בדרך הישרה והצנועה ולטעת בהן חינוך לאומי. פעולה זו היא צורך השעה. בציבורנו מתרחשים גלויים מעציבים בקרב הבנות, הסוטות מהדרך הישרה, והנתונות לפתויי הרחוב באווירת הבטחות מזהירות, הדומות לאותם הוורדים היפים הנובלים חיש מהר או כמו הקצף של מי סבון. לצערנו התרחשו בשנה זו בקהילתנו 11 המרות דת בקרב הבנות, ונפוצות שמועות של מקרים חדשים. אמנם, הסיבה העיקרית של ההמרות האלו היא הדלות. אני בטוח שאפשר להתגבר על הפיתויים האלה אם תקבלנה בנותינו חינוך יהודי ומסורתי ותחיינה באווירה ספוגה של לאומיות צרופה.
אנו מקבלים בסיפוק רב את הידיעה על ההתחלות שנעשו ביסודן של אגודות של בנות שמטרתן לחנכן ברוח הלאומית והמסורת ואנו מאחלים להן מקרב לב התקדמות והצלה.
(הרב חיים רפאל חביב, שנתון ‘ישראל’, שאלוניקי תרצ”א. הודפס בספר ‘שאלוניקי – עיר ואם בישראל’, עמו’ 81)
הרב חיים חביב נולד בשנת תרמ”ב (1882) בסלוניקי למשפחה מיוחסת שאבותיה הגיע מספרד בעקבות הגירוש. אביו, הרב רפאל, היה דיין בבית הדין של הקהילה. ממשפחתו נודעו במשך הדורות רבנים חשובים ובהם רבי לוי בן חביב מחבר שו”ת מהרלב”ח, ובנו רבי יעקב מחבר ספר “עין יעקב” על אגדות הש”ס.
לאחר שסיים את לימודיו בתלמוד תורה, בה למד גם מתמטיקה, הנהלת חשבונות ושפות, למד תורה אצל הרב חננאל הכהן ן’ ארדוט והרב שלמה ציון בבית המדרש לרבנים “בית יוסף”.
הרב נשא לאשה את מרת חנה בת ר’ גבריאל אלמושנינו. חותנו תמך בו כלכלית, הקים עבורו ישיבה פרטית סמוך לדירתו ורכש למענו ספרייה שהכילה יותר מ-3000 ספרים וכתבי יד נדירים. בספרייה נמצאו ספרים יקרי ערך מדפוסים ראשונים שנרכשו מספריית הרב הראשי בסלוניקי, הרב מאיר נחמיאס.
הרב חביב התמסר ללימוד תורה, לחינוך ולפעילות ענפה של גמילות חסד. לפרנסתו עבד כמנהל הקדש חיימוג’ו (חיים) קוב’ו ובהנהלת חשבונותיהם של חברות שונות לחינוך ולצדקה. הוא שימש בוחן בבתי הספר היסודיים של הקהילה ובישיבות “בית יוסף” ו”אור החיים”, ובחן את משגיחי הכשרות, את החזנים בבית הכנסת ואת תלמידי החכמים שנשלחו לשמש כרבנים, שוחטים, משגיחים ומוהלים בקהילות הבלקן. הוא נהג לשלוח דרשנים בשבתות ובחגים לבתי הכנסת הפזורים ברחבי סלוניקי. הוא נשא ונתן בהלכה במכתבים עם רבנים חשובים ביוון ובחו”ל, וניהל בוררויות בסכסוכים משפחתיים ומסחריים קשים. הוא סייע להיסטוריון יוסף נחמה בעריכת מחקרים היסטוריים על קהילת סלוניקי.
בשנת תרפ”ה (1925) נבחר הרב חיים חביב לממלא מקום הרב הראשי בעיר סלוניקי, וזכה להערכה רבה מכלל הציבור בעיר בשל אהבתו את הבריות, יושרו ומידותיו הנעלות. בהיותו הרב הראשי בפועל נהג לרשום ביומנו מידי יום דיווח בעברית על כל פעולותיו המשרדיות ועל עניינים ציבוריים חשובים.
“הוא היה בקי באופן יוצא מן הכלל בספרות התלמודית, אציל נפש, צדק, שגילה מסירות רבה לטובת הזולת. הוא שימש, לציבור כולו, דוגמא ליושר ולמידות טובות והוסיף כבוד למשרתו הרשמית” (חיים א’ טולידנו, זכרון שלוניקי, ב, עמו’ 462).
בשנת תרצ”ב (1932) בחר ועד הקהילה בסלוניקי בד”ר צבי הירש הנרי קורץ, יליד גליציה שכיהן כרב בברלין, לכהן כרב הראשי בעיר, בשל רצונם ברב ראשי
“מודרני” בעל תואר אקדמי, והרב חביב היה באופן רשמי ממלא מקומו. אך גם אחר כך המשיך הרב חביב לטפל עם דייני העיר בענייני גיטין וחליצות, ורבים מיהודי סלוניקי עדיין החשיבו את הרב חביב כרב הראשי לכל דבר.
משנת תר”ץ והלאה, בשל התרופפות אורח החיים המסורתי והקשרים המשפחתיים, ובשל התערות רבה בין יהודים לגויים בבתי הספר, באוניברסיטאות
ובמועדונים, התגברו נישואי התערובת. בשנת 1940 הפסיקה הממשלה את הנישואין האזרחיים בעיריות ודרשה את קיומם רק על ידי כהני הדת, והדבר גרר את המרת דתן של נערות יהודיות שביקשו להינשא לבחורים גויים.
הרב חביב תמך בפעילות הציונית בקרב יהודי יוון, ועודד תרומה למגביות הקרן הקיימת לישראל. הוא עמד בקשרים עם רבני ארץ ישראל, ובפרט עם הרבנים יעקב מאיר ובן-ציון מאיר חי עוזיאל שכיהנו כרבנים בסלוניקי. מכתבים בודדים שכתב לאישים בארץ ישראל שמורים כיום בארכיונים בספריה הלאומית, בארכיון במכון יצחק בן צבי ובארכיונים נוספים, ובהם ארכיון גנזי המכון שע”י ישיבת “שובי נפשי” בירושלים. מאמרים נוספים מפרי עטו יצאו לאור בירחון “ישראל” בסלוניקי. תשובה ממנו הודפסה בשנת תרצ”ה בשו”ת “משפטי כהן” מאת הרב מסעוד הכהן.
בעקבות עליית היטלר לשלטון נאם הרב על האסון של יהודי גרמניה וציין כי “ההיטלריזם הינו פשיטת רגל של התרבות האנושית”. לאחר כיבוש יוון בידי
הגרמנים נכלא הרב בגיטו “הברון הירש” בסלוניקי. ספרייתו הענפה שהוחבאה בבית הקהילה, התגלתה על ידי הגרמנים, נבזזה והועלתה באש. בשריפה הושמדו גם כתבי יד רבים שכתב הרב חביב ובהם גם ספר שו”ת ודרושים שכתב במשך ארבעים שנה. על מנת לשבור את רוחם של היהודים בגטו, השפילו הנאצים את הרב, עינו אותו, ביזו אותו והטילו עליו עבודות מפרכות. הם הכריחו אותו להשתתף בוויכוחים תיאולוגיים, גילחו את זקנו לעיני המון רב מתושבי הגטו וציוו עליו לטאטא את הרחובות. על אף שהוצע לו לנסות ולמלט את עצמו ומשפחתו, התעקש הרב ללכת בראש הקהילה למשלוחים לאושוויץ. הרב, אשתו ובתם מטילדה גורשו למחנה ההשמדה אושוויץ, ושם נרצחו בשנת תש”ג (1943). כן נרצחו הרוב המוחלט של יהודי סלוניקי. הי”ד.
בנו רפאל חלה בדלקת ריאות ונפטר בגטו. ילדיו גבריאל ואסתר עלו לארץ ישראל לפני השואה.
פועלי נמל חיפה יוצאי סלוניקי הקימו על שמו בית כנסת בחיפה, ובקרית היובל בירושלים נקרא רחוב על שמו.
מספר הצפיות במאמר: 42
