בדורנו יש חשיבות מיוחדת לספרות תורנית המושכת את לב הצעירים להתעמק בלימודי הקודש ומצילה אותם מספרות הכפירה / הרב מנחם מאניש מרגליות הי”ד
ב”ה, יום אל”ף בהעלותך, ט”ו סיון תרפ”ב לפ”ק, יאנוב.
שפעת שלומים, יערופו ממרומים, לכבוד מחו’ רב חביבי, ידיד נפשי ולבי, החריף העצום, ובקי נפלא בחדרי תורה, המחודד ומפולפל טובא, סיני ועוקר הרים, אב בחכמה ורך בשנים, שלשלת היוחסין כו’ כו’, מר מרדכי ליפא תאומים נ”י שליט”א.
אחרי שים שלום כראוי וכיאות לרום ערכך ומעלתך!
על דבר אשר הציע לפני בעת דברנו יחד, אם נכון הדבר אשר עלה לרצון לפניו להוציא אורה עלים לתרופה, מוקדש לתורה ולתעודה, אשר יכיל בקרבו הגות לב חכמי תושיה בפלפול ובהלכה להגדיל תורה ולהאדירה, הנה מה רב טוב הצפון במפעל הנעלה הזה, דבר בעתו מה טוב בימים ההם, בזמננו אלה, אשר בעוונותינו הרבים בכמה פינות מדינתנו שאיה יוכת שער, שערים המצוינים בהלכה, ובני הצעירים בעלי כשרונות נעלים, הלכו מאתנו לרעות בשדה אחר, וישתו אף ימצו סף רעל מים המאררים, מבורות נשברים, בשדה הספרות הציונית אשר הסופרים הכופרים שואגים לטרף לטרוף נערי בני ישראל וללכוד את נשמתם ורוחם, ברשת זו טמנו להם, בוודאי מה טוב ומה נעים עתון כזה, אשר יעיר אוזן הצעירים לשמוע בלימודים, לימודי קודש, וללין בעומקה של הלכה, בלב ונפש חפיצה, ואך אל התורה הקדושה ישיתו לבם ומעיינם, כדי להעלות ציצים ופרחים, כפרים עם נרדים, שיהיו ראויים לעלות על שולחן מלכים (מאן מלכי רבנן) וכבוד חכמים ינחלו וקנאת סופרים תרבה חכמה ומלאה הארץ דעה כו’.
אי לזאת יישר כחך וחילך כי שכלת את ידך אמונים, לבנות בית ועד לחכמים, ובאמת אך חכם לבב ועילוי מופלג כמוך, ראוי לעמוד בראש מכתב עת כזה, כדי להעביר כל ענין וענין תחת עין בקורת חדה, ולזרות ולהבר שלא יצא דבר שאינו מתוקן.
ועתה! חביבי יקירי איעצך אשר לא תפתח שעריך לאנשים שאינם מהוגנים, אשר יעשו את לימודי גפ”ת לטפל, ואך לחבק חיק נכריה מטרתם, וכדי להחשב כצד בעתון אזי יתפשו איזה מושכל תורני אשר העלתה מצודתם טרם פרשו משנתם, לא תאבה להם להשמיע קולם בקהל חכמים, כי לא נאה לכסיל כבוד כבודה של תורה, ורק לתמימי דרך אשר אך התורה הקדושה היא תשוקתם, והיראה חתולתם, ודבקים באמת באמונת חכמים, להם תפשוט זרועיך לילך עמהם שלובי-יד. ותקוותי עצומה אשר כל אוהבי תורה ושוחרי תושיה, צעירים אף ישישים, וגם גדולי הרבנים פארי דורנו יארחו עמך לחברה, להיות מתומכי אורייתא בכל כוחם ומאודם, למען יתנשא דגל התורה והיראה, אשר בעוונותינו הרבים הושפל כבודה. והיה כאשר תברך על המוגמר בהדפסת העלה הראשונה, תאבה נא לשלחה לכבוד קדושת בן דודי הגאון מופת הדור האבדק”ק טרנפאל שליט”א, ותבקשו גם כן במכתבך לשום עין בוחנת במו, ואז את אשר תעלה במצודתו בגאון תורתו ורוחב חכמתו, תשים עטרה בראש העלה השני’.
ובזה הנני מחו’ ידידושו”ט וש”ת באהבה רבה ועזה, מצפה להרמת קרנו בכבוד ויקר בראוי לרום ערכו, ומחכה להתענג בדבריו הנחמדים, ולקבל העתון במחיר אשר יושת עלי.
מנחם מאניש מרגליות אבדק”ק הנ”ל
הרב מנחם מאניש מרגליות הי”ד, מגדולי רבני פולין המפורסמים, נולד בסביבות שנת 1883 למשפחת רבנים מיוחסת בהיבנוב הסמוכה לבעלז. אביו, הנגיד הרב משה לוי, היה בנו של רבי אלכסנדר אשר מגליות מבראדי, חתנו של רבי דוב בעריש פאפרש מבראדי, בנו של הרב המקובל רבי מאיר פאפרש מחבר ספר “אור הישר”. בילדותו עסק בפלפולה של תורה יחד עם חברו, רבי אהרן מבלעז. אמו של הרב מנחם מאניש היתה ממשפחת באב”ד, מצאצאי בעל ה”מנחת חינוך” מטרנופול.
נשא לאשה את מרת אסתר צירל הי”ד בת ר’ פנחס אשר נויער, ונולדו להם ארבעה ילדים.
בשנת תר”ע (1910) מונה לרב בעיר יאניב הסמוכה לטרעמבאלוולא. היה מגיע להסתופף בצלו של הרבי מבעלז, רבי ישכר דוב רוקח, ולאחר פטירתו היה מגיע לבנו האדמו”ר רבי אהרן.
בשנת תרפ”ד (1924) מונה לכהן כרבה של קרסנוברוד בפולין. הוא והתחבב מאוד על בני העיר ונודע כתלמיד חכם, סיני ועוקר הרים, הבקי בש”ס ובפוסקים, בקי בהיסטוריה ודרשן נפלא. ביתו היה פתוח לכל נצרך הוא הרבה לעשות צדיק וחסד והיה פעיל במוסדות “הכנסת אורחים”, “גמילות חסדים” ו“ביקור חולים”.
לאחר שפולין נכבשה על ידי הגרמנים, נמלט הרב בשנת ת”ש לעיר זלאטשוב. בשנת תש”ב נספה הרב בשואה, יחד עם הרבנית אסתר צירל ובנם משה לוי שהיה תלמיד ישיבת חכמי לובלין. הי”ד. כן נספתה בתם איטה ובעלה הרב יחיאל דוב מונד מקרסנוברוד (בנו של הרב אהרן מונד מחשובי חסידי בעלז בעיר מוסטי וילקיא), ובנם בן הארבע פנחס אשר. הי”ד.
שרדה את השואה בתו של הרב מנחם מאניש, לאה רייך.
הרב פרסם מכתב חיזוק לעורך הירחון “יגדיל תורה” (פורסם שם, תמוז תרפ”ב), וכן פרסם חידושי תורה בכתב העת “עטרת תפארת” (פאדוואלאטשיסקא), שנה ב (תרצ”ב), חוברת א, סי’ ב, יח-יט, וחוברת ב’, סי’ ה.
תשובות שנכתבה אליו מופיעות בשו”ת “מחזה אברהם” (ב, סי’ לז) בשו”ת “חבצלת השרון” (ח, יו”ד סי’ פט) ובשות “קול מבשר” (א, סי’ סט).
צילום מכתב בכתב ידו משנת תרפ”ט מופיע בספר “אלף המרגליות”, עמו’ 37-38.
בכתב העת אור הצופן, עג, עמו’ מו, נכתב כי “לדאבון הלב, לאחר שעלה על המוקד בשנות הזעם, ה’ יקום דמו, נעלם ונשכח שמו בתהום הנשיה עד שכמעט לא נשאר ממנו זכר, כמו עוד רבים וגדולים, קדושים וטהורים שנהרגו בתוך אלפי רבבות ישראל על קדושת שמו ית”ש”. ויהי רצון שנצליח בעזרת ה’ להציל את זיכרון רבותינו הקדושים ואת זכרון תורתם ומעשיהם הטובים מתהום הנשייה.
מספר הצפיות במאמר: 19
