חשיבות לימוד תורתם

שנות האימה, ימי התרעלה שעברו על אחינו בית ישראל, בה נכחדו ועלו על מוקדה מיטב מבנינו ואחינו, מילוינים מבני אברהם יצחק ויעקב ובתוכם רועי העדה, מנהיגי הדור, פרנסי העם, מורי הדרך ומנתבי המסילה בדרך ישראל סבא.

אלפי מרבני ישראל, גאוני ארץ, אדירי תורה ומצוקי תבל נעקדו ונטבחו על קידוש ה' הם וצאן מרעיתם, מאות רבות של ספרים בכתבי יד עלו אתם ונאבדו המרגליות, גוילין נשרפין ואותיות פורחות.

יחידים המה הגבורים אשר בארץ אשר זכה הדור ונצלו בעמק הבכא, אך פרי רעיונותיהם, חידושי תורתם נשארו מאחוריהם ונעלמו אי שם. מעטים המה אנשי השם אשר לא זכינו להמשך אורם ונגזרו מארץ החיים ע"י הצוררים הטמאים - ה' יקום דמם - אך דברי תורתם אשר הועלו בכתובים נפדו מיד צר וזכו להיגאל, ובחלקם אף הועלו במכבש הדפוס.

עשרות שנים רשם המחבר זצ״ל את חידושיו בכל מכמני התורה… וכך היו מסודרים אצל רבינו פנקסים שלמים מלאים הרבה מאות תשובות לגדולי התורה שבזמנו ולסתם תלמידי חכמים שפנו אליו בשאלותיהם המסובכות, וכן הרבה חידושים וביאורי סוגיות בענינים שונים, ודברי אגדה נעימים לחיך, ועמד להוציאם לאור להגדיל תורה ולהאדירה.

אולם לשברנו הגדול לא יצא אל הפועל זממו הטוב של רבינו זצ״ל, כי אז פרצה מלחמת העולם האחרונה וסערה איומה פקדה את קהילת ישראל בגלות אירופה, באו ימי עברה וזעם, סבל ותלאות ויסורים קשים ונוראים. אללי שכך עלתה לנו. קהלות שלמות, בתוכן קדושי עליון, מאורי הדור, גאונים וצדיקים, ראשי אלפי ישראל עם תינוקות של בית רבן, זקן ונער ועולל הובלו בידי חיות טורפות לעקדת הגדולה והנוראה. השואה האיומה לא פסחה על קהילת נירעדהאז, המרצחים השפלים הגיעו שערי׳, הרסו את מעונותי׳ ורמסו כל קודש וכל יקר… ירושתו הרוחנית הגדולה של רבינו הי״ד שנשארה בכתב, נעזבה בביתו המיותם, כמעט כל כתביו המרובים במקצועות שונים בתורה נעלמו ואינם בידינו הגוילין נשרפו וגם האותיות פרחו מאתנו לדאבון לבינו. אולם כיורשי רבינו הי״ד אמרנו לעצמנו כי לא נצא ח״ו ידי חובתנו אם לא נעשה כל מאמץ כדי ללקט לכל הפחות את המעט מזעיר הניתן ללקט כדי להציג יד ושם לתורתו…

על יסוד הדברים האלה נלפענ״ד שבתקופתנו האיומה שהתלמידים נרצחו ביחד עם רבותיהם הי״ד, ולא יוכלו לומר דברי תורה מפי רבותיהם… ע״כ ברור שצריך בודאי ובודאי לפרסם את תורותיהם של הקדושים לקיים אגורה באהלך עולמים שיהיו שפתותיהם דובבות ע״י ספריהם… העולה מכל זה שבימינו שלנו שלא זכינו שקדושינו היקרים הי״ד יבאו לקבר ישראל, עלינו לעשות את כל המאמצים וההשתדלויות להוציא לאור ולהפיץ את דברי תורותיהם כדי ששפתותיהם תהיינה דובבות בעולם הבא… יהיו לרצון אמרי פי (תהלים י״ט ט״ז) שייכתבו לדורות ויוחקו לדורות (מדרש שם), כנלפענ״ד, וד׳ ית״ש ינחני במעגלי צדק למען שמו, אמן.

בקיץ האחרון לפני המלחמה העולמית הדפיס ספר ברכת יצחק, חידושי תורה על בראשית ושמות. והיו כבר מכורכים. חומש ויקרא היה כבר מסודר בדפוס. ובמדבר דברים היו מסודרים אצלו בכתב יד.

אבל המלחמה האיומה בלבלה את הכל, החריבה את ביתנו, וכמובן גם הספרים ספרי הקודש נפגעו. ואין להעלות על הכתב היסורים הנוראים שסבל בעלי המנוח זצ"ל באבדן הדברים היקרים הללו.

בכ"ז בסיון תש"א פרצה המלחמה הנוראה בין גרמניה לרוסיה. במוצאי שבת קודש "נחמו" יצאה משפחתנו, עם הסבא הישיש בן הפ"ד, לכיוון תחנת הרכבת להמלט על נפשה מפני קו החזית ההולך וקרב לקרמנצ'וק. הייתי כבר בגיל בר מצוה, ואני זוכר איך הסבא, בשארית כוחותיו, אסף את כתבי היד שלו: חידושי תורה ושו"ת בשק אחד גדול ושם אותם בחדרון קטן ואת הדלת סגר אחריו, בתקוה שיחזור בקרוב.

עם צאתנו הופצצה העיר וביתו של סבא עם כתבי היד שלו נשרפו כליל.

ונודע לאחר שנות החורבן והשואה באירופה (ת"ש-תש"ה) נאבדו ונשרפו רובם של ספרי קודש בישראל, יחד עם לומדיהם ומקיימיהם יותר מששה מליון נפשות מאחינו בית ישראל הקדושים והטהורים החסידים הישרים והתמימים הי"ד, ככתוב בתורת משה איש האלקים הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו.

הנני להזכיר את הנשמות הקדושות של הורי, אשתי, אחי ואחיותי עם משפחותיהן הי"ד ונ"ע שנהרגו ושנשחטו ועלו על המוקד בתקופת החורבן הנורא של יהודי אירופה, ע"י הגרמנים וגירוריהם ימשו"ז. אלה אזכרה ונפשי עלי אשפכה, זכור את שואת ישראל תמיד, בשכבך ובקומך ובלכתך בדרך, זכור את האבדן והמרי, למען יהי' חורבן בית ישראל לנגדך תמיד יהי זכרם לעד.

אם אי אפשר להקים מצבת אבן על קברם, הרי יש לאל ידינו להזכיר את שמותם לעד, וזכרון מעשיהם הקדושים היא המצבה הרוחנית ויהיה עילוי לנשמותיהם לנצח.

חנון הביטה ממרומים, תשפוכת דם הצדיקים ותמצית דמים, תראה בפרגודך והעבר כתמים, מלך יושב על כסא רחמים.

… לא חשכתי עמל ויגיעה – עד שבעזרת השי"ת עלה בידי להוציא לאור עולם מחדש את הספר בן-גרני ולהרחיב בתוספת קדושה ממקצת דברי תורתו של אדמו"ר זצ"ל, שרובם נכתבו עוד בימי בחרותו. וזאת למודעי, כיצד נמצא כתה"י של הספר הזה: כאשר חמל ה' על שרידי החרב שנשארו לפליטה מהשואה האיומה, חזרתי לעירנו באלאשא ירמוט ומצאתי את כתבי היד של אדמו"ר זצ"ל מתגוללים בחוצות, מפוזרים וקרועים, רטובים ומרופשים, אספתים בחרדת קודש ושמרתי עליהם כמוצא שלל רב, כי ראיתי בנסיבות מציאתם את יד ההשגחה העליונה. בעלותי לארץ הקודש, השתדלתי לפענח את הכתב שהיה מטושטש עקב המאורעות והצלחתי להעתיקו בעמל רב. עם ההעתקה נוכחתי לדעת, כי הכתבים אשר מצאתי, ליקוטים על פרשיות השבוע, לנ"ך ולש"ס, הם עוד מתקופת הבחרות ונכתבו על-ידו בקיצור רב, מתוך כוונה ברורה לכתבם מחדש בפעם אחרת ובצורה עמוקה יותר. אולם בכל זאת אמרתי לא אמנע טוב מבעליו והבאתים לדפוס כמו שהם, כי לאסוננו הרב עלה האדמו"ר זצ"ל באש השמימה, יחד עם המוני בית ישראל, ולא הספיק לערוך מחדש את כתביו. והמעיינים אל יעריכו את גודל קדושתו וצדקותו של אדמו"ר זצ"ל רק לפי ערך הדברים המובאים בליקוטים אלה, כי גדולתו עלתה לאין שיעור על הנלקט בספר זה…

עתים קרובות עולים בזיכרוני אותם השנים שבליתי בישיבה, וגדולי הרבנים בערים ובעירות בליטא, וגדולתם של בני הישיבה. בישיבה (ישיבת סלובודקה) היה אז קיבוץ גלויות של בחורים עלויים, גדולי תורה, בקיאים בש"ס ופוסקים, חריפים גדולים… בקרבי זועק הדרך ארץ לאותם הגדולים, שכל חידוש שלהם היה מלא הברקות חריפות, שהיו מעוררות לחדירה יותר עמוקה לסוגיא שבא היינו עסוקים אז… העמדתי לעצמי את השאלה: איה הם, ולא רק הם עצמם אלא גם חידושי התורה שלהם? לצערנו הגדול, רבים מאלה שהגיעו להוראה, וגם ישבו על כסא הרבנות בקהלות גדולות באירופה, ומהם שנהיו לראשי ישיבה גדולים באירופה, נשמדו, ולא רק גופותיהם, אלא גם הכתבים שלהם, שהיו יצירת חייהם, ספו יחד אתם. כמו שאמרו חז"ל אצל רבי חנינא בן תרדיון "נשרף וספר תורה עמו", וכמו שאמר ר׳ יהודא בן בבא לתלמידיו: "בני רוצו, אמרו לו רבי ואתה מה תהא עליך, אמר להם הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין" (ע"ז ח'). הוא נהרג אבל תלמידיו נצלו. מה שאין כן בחורבן האחרון, שלצערנו נספו הרבנים ותלמידיהם ביחד עם חידושיהם… החסרון הוא שאנו שוכחים את העובדא ששכחנו, וגדול מזה החסרון שזה לא מפריע את מנוחתנו… בזמננו, אין תובע ואין דורש, שום אדם אינו מתאונן על שכחת התורה, וכך נרדמים. "השמר לך ושמור נפשך פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך" וגו' בפרשת ואתחנן. ואנו הרי ראינו הרבה מגדולינו שאינם יותר אתנו. ועד כמה גדול צריך להיות הפחד "פן תשכח".

אמרתי בלבבי אקיים מה דאיתא במסכת שבת ד׳ ל״ג ע״ב ברשב״י שאמר הואיל ואיתרחיש ניסא איזיל אתקין מילתא, ומבואר בבאה״ט או״ה סי׳ רי״ח סק״ד כשנעשה נס לאדם יתקן איזה צרכי רבים, ולכן העמסתי עול על שכמי להדפיס הני ספרי קודש אשר בודאי צרכי רבים הם וברכה לכל מורה ות״ח העוסק בהלכות ובפרט הלכות חמורות ועמוקות כאלו. ועוד נוסף לזה תהי׳ טובה ותועלת גדול לכל אחד ואחד אשר ילמוד בהספרים הק׳ הללו שיגרום על ידי זה שתהיה שפתותיו של אותו צדיק דובבות בקבר, כדאיתא בש״ס יבמות ד׳ צ׳׳ו ובכורות ד׳ ל״א אשר על זה ביקש דוד המלך עליו השלום אגורה באהלך עולמים עיי״ש. ועל ידי זה ודאי ימליץ טוב עלינו ועל זרעינו ונשא ברכה מאת ד׳ כדרכו בקודש בחיים חיותו... ובזכות שנהגה בספריו הק׳ ואומרים שמועה מפיו הקדוש תהינה שפתותיו דובבות בקבר להמליץ טוב בעדנו. וגדולים צדיקים וכו׳ להעתיר בעדנו שנזכה לפדות נפשנו ולביאת גואלנו בביאת משיחנו בב״א. ובזה נראה לי לפרש הגמרא בברכות דף י״ח ע״ב כי החיים ידעו שימותו, אלו צדיקים שבמיתתן נקראו חיים וכן להיפך ברשעים דנקראים מתים אף בחייהם, ולכאורה למאי נ״מ בזה ומה יתרון יש לצדיקים בזה דנקראים חיים ומה חסרון יש לרשעים בזה דנקראים מתים.... נמצא בנידון דידן אף כשנפרד הגוף מן הנשמה והוי ככלי שנשברה, אפילו הכי אם תלמידיו אומרים שמועה מפיו הנה שפתותיו דובבות ומיקרי עושה מעין מלאכתו הראשונה ע״י דבר אחר וכלי מיקרי, נמצא מיקרי בכל פעם שהגוף לומד ממש בדיבור בעוה״ז וניתוסף לו בכל פעם שכרו בעוה״ב, ויתעלה בכל פעם רוחו ונשמתו בגן עדן, וזה שהקפיד ר״י על תלמידו ר״א שלא אמר שמועה מפיו ,עכלה״ק. ובזה פירש אאמו״ר שליט״א כוונת הפ׳ אם בחקותי תלכו וכדפירש רש״י שתהיו עמלים בתורה, היינו, ע״י שלומד עם בניו כמ״ש ואת עמלנו אלו הבנים או עם התלמידים שנחשבו כבנים, כדאמרינן בגמ׳ סנהדרין דף י״ט, כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו. תלכו הרי אתם בבחינת תלכו תמיד אף בעוה״ב, ולא תהי׳ לעולם בבחינת עומד, כיון שבניכם ותלמידיכם ילמדו אחר כך ויאמרו שמועות מפיכם הרי כאלו אתם בעצמכם לומדים וזה כוונת המדרש אמר דוד המע״ה חשבתי דרכי היינו בהא דכתיב אם בחקותי תלכו, אנה יש לי לילך עם החוקים ובאיזה דרך, ונתיישבתי שאין דרך אחר לילך רק ואשיבה רגלי אל עדותיך, היינו, רק ע״י לימוד התורה יכולים לילך תמיד בלי הפסק ולהיות בבחינת הולך אף לאחר פטירה לעוה״ב עכ״ד ודפח"ח.

מוגשות בזה לפני הקוראים שורות המשובצות באותיות הפורחות באויר מהגוילים שנשרפו באש. אכן, ספרי תורה חיים הם, היו ארזי הלבנון אדירי התורה שבאותו דור דעה, דור השואה, הלא המה קברניטי הספינה משוטיך מלחיך וחובליך במים אדירים מרנן ורבנן רבותנו הענקים הקדושים, ראשי ישיבות ומשגיחים עם רבבות תלמידיהם ותינוקות של בית רבן. הספר הזה שלהם הוא, בלהט אישם כתבו את השורות, באש שחורה על גבי אש לבנה הם רשמו את רעיונותיהם בדם התמצית של חייהם… יש באמתחתי פירורים מלחם הקודש, מלחם הפנים, לחם הכהנים שליקטתי משולחן גבוה, פירורים משולחן מלכים, מילים שיצאו מפיהם הקדושים של צדיקים ישרים ותמימים, עמלי התורה, גבורי כח ענוי רוח. נמצאים הם איתי, ארוזים באמתחתי, אלה הם דברי אלוקים חיים, מרגליות ופנינים אשר שמעתים מפי הצדיקים לפני שעלו לשמים קדושים וטהורים… בפתח השער של הספר שומה עלינו לבאר את מטרת כתיבתו, כי לא סיפור המעשיות הם עיקר ענינם ולא תולדות חיים יש כאן. עלינו להבין שהצדיקים הקדושים שקדשו שם שמים ברבים בחייהם ובמותם השאירו לנו לדורנו ירושה רוחנית בעלת אוצרות כבירים. הגווילים שנשרפו אינם ניתנים לתיאור מלא אף לא מתוך עמל רב וכל סיגנון ומטבעות לשון שבשפה, לא יכילו את גדולתם ותפארתם, ואפס קצהו לא נראה. דל העט, הקולמוס רוטט וקצרה היריעה מלהכיל את המחשבות. מטרה קדושה היא להביא לפני הקרואים ואף מעט מן המעט מעולמם של בני התורה בדור הקודם… בתפארתן ואף בחורבנן. השורות מיועדות "לנו ולבנינו", שיספרו "לנו ולדורנו", יתארו "לנו" וישרטטו את דמות דיוקנם וקלסתר פניהם של הענקים ההם ויהא הלימוד מהם כנקב של חודו של מחט די לעמל הרב ואז הסייעתא דשמיא מובטחת שיפתח לנו השי"ת, כמו שנאמר: "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם"!

מתוך הקדמת הכוכב (ניסן תשי"ב, בעריכת הרב יצחק שטערוהעלל):

ועתה אני פונה אליכם גדולי התורה ונדיבי עמנו התיצבו נא לתמוך בידי ברכים כושלות ברכי דרבנן דשלהי, איש איש כפי יכולתו להיות לכם חלק וזכות בהמצוה רבה הזאת לעשות שם עולם וזכרון להני גדולי התורה אשר נהרגו בעו"ה על קידוש השם הי"ד. וזכותם בודאי יעמוד לכם שלא ימיש התורה מפיכם ומפי זרעכם בנים ובני בני העוסקים בתורה ובמצות.
מטרה קדושה היא להביא לפני הקרואים ואף מעט מן המעט מעולמם של בני התורה בדור הקודם… בתפארתן ואף בחורבנן.

מתוך מכתבו של הרב דוב בעריש ווידענפעלד:
הרב הגאון … לקח עבודת הקודש עליו להוציא ירחון תלמודי ולהדפיס חדושי תורה כתבי יד קודש מהגאונים הקדושים נשמתם עדן אשר עלו על המוקד בעת השרפה מהנאצים ימח שמם למען יהיו שפתותיהם מדובבות – ואך מותר לשבח פעולתו בקודש ואפריון נמטיה ליה – ובאתי בזה לבקש מאחינו בני ישראל מוקירי ותומכי תורה לחבקו ולאמצו בפעולתו הרצויה למען כבוד התורה, וזכות מהגאונים הקדושים הללו בודאי תגן על כל המסייעים להאי גברא יקירא…

מתוך מכתבו של הרב יעקב משה חרל"פ:
קובץ חדושי תורה… שבו יבואו דברי תורה מאת הגדולים והקדושים שנספו בשנות השואה הי"ד … וכן מי שנמצא בידו חידושים מאותם הקדושים שנהרגו ונחנקו על קדושת שמו יתברך ימציאו לפניו לתת זכר שם ושארית להם ויהיו שפתותיהם דובבות בקבר ויעוררו רחמים על הנותרים.

ועל הטוב יזכר שמו של חתן בנו הר"ר יעקב דב נ"י וזו' רחל ליבא תחי' כץ, בירושלים עיה"ק ת"ו שהוציא את הח"ת מתוך ההפכה לאחר השריפה אשר שרף ה' ושמר על גנזי הקודש ומסרם לידי להנות בהם בנ"א אשר אצלם כל חידוש בדברי תורה ככלי חמדה חביבה. וכבר רמזו המסדרים שמרומז זה בדברי שלמה מלכנו בקהלת ג' "לכל זמן ועת לכל חפץ", דיש זמן לכל ספר מתי שיתגלה ויצא לאור.

הגאון רי"ש נט"ז זצ"ל בעל שו"מ (בהסכמתו של שה"ג החדש) כתב דהאיש הזוכה להחיות דבריהם וחידושי תורתם של הצדיקים הנפטרים כבר מעוה"ז, ולהביאם לבית הדפוס הם הם הנקראים והנכללים בכלל עושי חסד של אמת עם המתים והחיים, כי לולא התגלות דברי תורתם הלא ברבות השנים היה ח"ו כבר נשכח זכרונם. וראיתי להוסיף על דב"ק, דאם זה נאמר על הפצת ד"ת של צדיקים וגדולים שמצבת קבורתם עודנו מצויין במקום מנוחתם, מה נאמר על הפצת דב"ת של צדיקים וקדושים שנהרגו על קד"ה, בפרט ע"י הנאצים ימ"ש, אשר גם לקבר לא זכו וחסר לנו גם ציונם, ועליהם נאמר במלואו אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הם זכרונם וכבודם.

בספר נר ישראל (ח"ב דף קכ"ט) מובא מה שהאריך הה"ק רא"י מסדגורא זי"ע בשנת תרכ"ד לבאר שעד כמה הצדיקים בגן עדן עומדים ומצפים רבות בשנים שדברי תורתם יזכו להתפשט ולפוץ בין החיים ויהגו בדבריהם בעלמא הדין, וכתב שם להעריך מעלת הדפסת דבריהם יותר מלבישת התכריכין על גופם הקדוש. כי דבריהם בד"ת שיפוץ בין החיים נותן חיות בנפשם במס' יבמות צ"ז שעי"ז שפתותיהם שוב דובבות בקבר ומה"ט הו"ל כמזון הנפש בבחינה של ותורתך בתוך מעי (עיין בשמונה פרקים להרמב"ם), וע"כ נכלל זה במאמר חז"ל ב"ב דף ט' דבודקין לכסות ואין בודקין למזונות, וממילא מוטל החיוב על כל ישראל להשתדל להמציא צורך מזון הנפש של הנפטר בהפצת דברי תורתם, עיי"ש בדב"ק.

ולעומת זה גם הצדיקים בעולם העליון משתדלים בעד המפיצים תורתם להשיב להם כגמולם הטוב כמבואר בספר חסידים סי' תנ"ו ותקנ"ט שמעוררים זכות לדבר עליו טובות, כמו שפי' בסה"ק "זכר צדיק לברכה" שאם גורמים שיזכר הצדיק לטובה, גורם שיושפע על המזכירים ברכה.

ברגש של שמחה המעורב בתוגה מגישים אנחנו לחגיגת יובלנו לפני העולם התורני בכלל ולפני בני חברתנו בפרט את הספר הנוכחי, המכיל בקרבו לקט ממבחר פרי מלאכת הקודש של גדולי ישראל בהונגריא.

חג יובל כזה היה לפנים בישראל חג שמח, ברכה על המוגמר ושמחה של מצוה לסיומה של תקופה עשירה בתורה – אשרי עין ראתה כאלה. ועתה – אוי לדור שכך עלתה לו בימיו – גלה ממנו משוש ונהפך שמחתנו לאבל ולבנו דוי על החורבן הנורא, אשר הרס וגדע רוב מנינו ובנינו של עמנו וגם חברתנו לא יצאה מן הכלל. ומשונה חג יובלנו זה משאר חגים כאלה, באשר חגנו זה נדחה ומאוחר שתי שנים. כאשר נראה להלן, היה שנת החמשים לקיום חברתנו השנה התש"ד, והשנה ההיא היתה שנת רוגז ועת פורענות ושעת חירום לכל העולם כולו וביחוד לנו, בני ארץ הונגריא.

בתחלה, קודם הגזרה עלה במחשבת הנהלת חברתנו – ובראשה האלוף התורני מו"ה מאיר שרגא הכהן קליין נ"י – לחוג את חג היובל באופן הדור ומהודר וכמו שלפני כ"ה שנים הוציאנו לאור חבורו של הרב הגה"ג מוהר"ר יעקב שלום סופר ז"ל חידושים על מס' סנהדרין, כן חשבנו להוציא לאור גם עתה איזה ספר יחיד במינו. על כן הציעה הנהלתנו אז שאלות שונות לפני גדולי המדינה, שיחוו דעתם בדברי הלכה ע"ד ענינים אקטואלים מכל אשר יבחרו הם. מכל תפוצות המדינה קבלנו תשובות הגונות מיוסדות על אדני ההלכה בש"ס ופוסקים ומבוררים בפלפול וחידוד על אותם השאלות. מלאכת העריכה והסידור הי' ביד הרב מוהר"ר שלמה שטערן ז"ל והוא עסק במלאכתו הקדושה בשקידה רבה והבנה יתירה. אמנם לדאבוננו לא הצלחנו להוציא לפועל מחשבתנו הטובה ורק חלק קטן מן החומר הגדול עלה בידינו להדפיס, כי פתאום בא השודד ויהרוס את כל נאות יעקב ויחל החורבן האיום, אשר כמוהו לא היה ולא נשמע מעולם ועלה למעלה מכל דמיון אנושי. ובכן נשאר ספר זה קטוע וחסר: מה שחסר ממנו נאבד בימי הפרעות, כמו שנאבדו כל מחמדי ישראל – וחבל על דאבדין ולא משתכחין – והנשאר לפליטה הוא נס להשגחתו הפרטית של שומר ישראל.

ועתה עלינו על שרידי שארית הפליטה, שנשארנו מתי מספר, מעט מהרבה, מוטל החוב הקדוש להציל עבור אוצר ישראל את המרגליות המפוזרות הנשפכות באפר המוקד, וספר זה הלוא הוא אוד מוצל מאש. כמדומה שא"א לחוג את יובלנו הנדחה הזה באופן נאה ומתאים יותר, מלהוציא לאור תורתם של גדולי המדינה, אשר כמעט כולם נהרגו על קדושת השם הי"ד ולהקים להם בזה זכרון עולם ביהדות התורנית. בהזדמנות זו נקבע לזכרון את שמות הרבנים הגאונים דמדינתינו, יותר מג' מאות שמות של קדושי ישראל צדיקים ושלמים, אדירי התורה, שנהרגו על קדושת השם ע"י הרוצחים הארורים ימ"ש. וגם יהי' הספר הזה לזכרון עבור נשמת הרב מוהר"ר שלמה שטערן ז"ל אשר טרח בו הרבה מאוד ולא זכה להביאו לידי גמר, כי נפל בידי הרוצחים ונהרג ג"כ על קדושת השם – הי"ד.

וגם נמלא את תפקידנו בהוצאת ספר זה כדי לזכות את הרבים ולהגדיל תורה ולהאדירה, כי הלוא חברתנו היתה תמיד מבצר התורה מיום הוסדה עד היום הזה במשך חמשים שנה ומטרתנו היתה מאז להפיץ תורה בישראל.