הגלות הוא החיסרון היותר גדול / הרב שלמה יהודה ליב כהן הי"ד אב"ד זגירז'

אמר ריש לקיש מה נשתנה שעיר של ראש חודש שנאמר בו לה', אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח…

הספורנו בפרשת פינחס כתב לפרש את האגדה וזו לשונו:

כי אמנם הצלחת ישראל בעולם הזה היא בצד מה דומה לעניין הירח אשר אין לה בעצמה אור כלל זולתי מה שתקבל מזולתה. וזה שאף על פי שקודם לעגל היה חרות על הלוחות, חירות משעבוד מלכויות לעולם, הנה משחטאו התנצלו ולא השתמשו בכתר מלכות תמיד כמו שאר האומות אבל היה זה להם לעתים כפי שפע האור העליון עליהם ובלעדיו הלכו חשכים ואין נוגה למו, כמו שיקרה ללבנה כשלא תקבל אור השמש, כי אין מזל לישראל ולא אור כלל מעצמם זולתי אור האל יתברך בהיותם לרצון. ובכן נקרא ה' יתברך אצל הנביאים "אור ישראל", כאמרו והיה אור ישראל לאש,… ה' אורי וישעי. וכאשר היו החטאים מבדילים כאמרו כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם, וחטאותיכם הסתירו פנים מכם משמוע, הלכו חשכים מבוהלים ודחופים בין האומות. ובהיות מזה נמשך חלול ה' בלי ספק באמור להם עם ה' אלה (ומארצם יצאו), ונאמר: בכל צרתם לו צר, כאמרם ז"ל כביכול עלי ועליך בא שודד, ובהיות חטאת ראש חודש כפרה על ישראל הגורמים מניעת האור או מיעוטו, כמו שהתקינו חז"ל באמרם שעירי חטאת לכפר בעדם זכרון לכולם יהיו תשועת נפשם מיד שונא. ובכפרה זו תהיה תשועה מה לחלול השם. לפיכך אמרו שלכך נאמר בשעיר ראש חודש חטאת לה', מפני שכפרתו מועילה לקדוש שמו יתברך. וזה רצו באמרם אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי על שמיעטתי את הירח. רצונו לומר הביאו כפרה בשבילי להשיג קדוש שמי המחולל בגוים בסבת מה שמעטתי את הירח כשהגליתי את ישראל והסתרתי פני מהם. עד כאן לשונו.

וברוך ה' קודם שראיתי את דבריו הקדושים אמרתי לפרש את האגדה הנפלאה באופן שאמר הרב ז"ל, ואבאר הכוונה:

ידוע הדבר אשר הלבנה אין לה אור מעצמה והיא גוף חשוך ולית ליה מדגרמיה כלום וזהרותה מקבלת היא רק מקרני החמה. וממאור החמה תאיר לנו. ואורה מסיבת זריחת וניצוצי השמש שתשפיע מאורה עליה. והנה הלבנה תוכל לקבל אור החמה כי אם על חציה הפונה כלפי החמה. אבל החצי השני נסתר מהשמש , וכל זמן שתוסיף להתרחק מהשמש ככה תוסיף להראות אורה על הארץ, וכאשר יגיע הירח תחת השמש, אז הוא חשוך לגמרי, מפני שאז חלק המאור הפונה למעלה נסתר מנגד עינינו וחלק השחור פונה אל הארץ. ואולם כשיסור משם בתנועתו לצד המזרח עד שאפשר שיפול עליו חלק מה מהאור שעליו על פני הארץ, אז נראה קו מאיר והוא הנקרא מולד הלבנה. ומעט מעט הוא הולך ואור יותר, עד חצי חודש ומחצי חודש ואילך הולך האור יורד ושוקע עד שכלה לגמרי בסוף החודש.

ישראל מונים ללבנה והאומות לחמה. ונשאתי את המשל על ישראל בעולם הזה מאור הירח דלית ליה מדגרמה כלום, הולך ונודד ממדינה למדינה, מממלכה לממלכה, ללא טובה וללא אור מדגרמה לית ליה כלום. עיניו צפויות אל חסדי העמים. ואולם טובם מומם במידה זועמה. מאז שהגלנו מארצנו והלכנו בגולה, כנכרים נחשבנו, כגר נוטה ללון, יושבים בארצות לא לנו. דרכי החיים שלנו מוגדרים בחמת השנאה מעם שליו ושאנן לעם הנודד מקינו.

ואם יושבים אנחנו ימים ספורים בצל ממלכה, אשר תרשה לנו להתחמם לאורה, מהרה שוכחים הגלות, שמחים לאור גוים השופע משמש הצלחה ומנצוצי אורה שלה החודרים עלינו.

אכן עד מהרה תאסוף השמש נגה וקווי אורה יפלשו להם נתיב, אשר לא ידרוך הירח בו והשמש יחתום נצוציו מבלי לחדור אל גוף החשך-הירח והוא ילך קודר, חושך ולא אור, כי נשמו נתיבות האורה מלפניו.

אומנם כן, האומות נמשלים לחמה, כי שמש הצלחה ישפע להם אור וחום. יושבים בארצם שלוים ושקטים, קול נוגש לא ישמע, כי אדונים הם לעצמם וטוב הארץ בידם נתנו. לא יחסר להם לחמם וכל מקצועות המחיה והכלכלה פתוחה לפניהם. וכל ענפי התעשיה וחרשת המעשה מארץ מדינתם יצמחו ויונקותיהם יסתעפו ויסתרגו. אבל לא כן חלק יעקב, הנמשל ללבנה. וכמו הירח יקר הולך באור נדעך וקר, בתקופות ועתים חולפות יהל נרו – השאול לו מהמאור הגדול, השמש – כמו בלי כוונה מעניק לו איזה נצוצים ושולח איזה קווי אורה מקרניו להכוכב הקטן, הירח.

כן יושבים אנחנו בעולם חשוך מצפים לשולחן אחרים, הרחוקים מצדקה ומדות הכנסת אורחים. ואומנם אורחים לא קרואים אנחנו אל בעל הבית. ואם לפעמים מרשה לנו ללקט פתיתי לחם מתחת שולחנם, אכן עד מהרה גם זאת לא יתנו, וידחפו אותנו בצד ובכתף החוצה, ובחותם ר יסגרו שערי החיים ומשדי המחיה והפרנסה מגרשים.

נמשל ישראל ללבנה דלית ליה מגרמיה כלום, ורק מהשמש מקבל אור קר ומתעה. פעם בא בארוכה ופעם בקצרה. יפסוק ויכזב אורו. ואנחנו נפגעים ונכשלים בקוצים וברקנים חושך וערפל. והמצפה לשולחן אחרים העולם חשך בעדו…

עניין מיעוט הירח, שהעניין מיעוט וחסרון במעשה ידיו של הקב"ה וישראל מעשה ידיו, והוא בגלות. והגלות הוא החיסרון היותר גדול ונוגע כביכול לה' יתברך. וזהו עניין גלות השכינה, כמו שנאמר "עמו אנכי בצרה", "בכל צרתם לו צר", ובסנהדרין מ"ו: אמר רבי מאיר בזמן שאדם מצטער שכינה מה "אומרת קלני מזרועי". והנה חטא מלשון חסרון וכביכול נוגע להשם יתברך החסרון ואין שמו שלם. שעיר ראש חודש בא לכפר על חטא מיעוט הירח, כאליו הלבנה קובלת על מה שניטלה אורה ממנה, ומוכרחת לקבל מאור השמש – כן ישראל בגלות חייהם תלויים להם מחסדי הגויים – "נתת שמחה בליבי בעת דגנם ותירושם רבו". התאוננות על הגלות, כי דגן ותירוש – מפרי אדמתנו – אין לנו, ונשמח רק על הדגן והתירוש שגדלו ורבו באדמה לא לנו, ושמחנו בהטוב שלהם כדי שנהיה מושפעים מטובתם (פנים יפות), וזאת חסרון בחיים הגשמיים. ואולם החיסרון בבחינה רוחנית עוד יותר גדול, כמו שנאמר "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם". כי כובד הגלות מטשטש צורת ישראל, מכהה קלסתר פניו. הגלות משחתת כל חלקה טובה – את הסגולות היקרות הטמונות בנשמת ישראל.

(ליקוט מתוך נוה שלום, פרק שלושים וארבע)

—

הרב שלמה יהודה ליב כהן הי"ד נולד בשנת תרכ"ז (1867) לעת זקנותו של אביו הרב שלום צבי הכהן זצ"ל ששימש רבה של זגירז' (פלך לודז', פולין) במשך חמישים וארבע שנים והיה ראש ישיבה שהעמיד מאות תלמידים מובהקים.

הרב שלמה יהודה ליב היה חתנו של הרב צבי הכהן זצ"ל אב"ד זגירז' אשר היה לו לאב, לרב ולמורה, ושעל שולחנו סעד במשך כעשר שנים. לאחר פטירת חותנו נבחר הרב לממלא מקום אבותיו והיה רבה של העיר במשך כארבעים שנה.

בשנת תרצ"א הוציא לאור בפיטרקוב את ספרו "נוה שלום, דרושים ופלפולים". עם תחילת ספרו מודה המחבר לילידי עירו היושבים בניו-יורק על תמיכתם בקהילה מאז סבלם הרב במלחמת העולם הראשונה. עם כיבוש פולין בידי הגרמנים נמלט לווארשה. משם נשלח למחנות המוות.

הרב היה מחותנו של הרב יוסף פצנובסקי הי"ד, מחבר "פרדס יוסף".

פרטים רבים נוספים על הרב שלמה יהודה ליב כהן הי"ד ניתן למצוא בספר זגירז' (תל אביב תשל"ה) עמ' 362-357.