דרשה לשבת תשובה / הרב יהושע זוברמן הי"ד
בפרשת וילך 'הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה' וגו'. הדקדוקים בפרשה זו רבו בספקי המפרשים, גם ההפטורה משונה מלוקטת מג' נביאים, וגם דברי הושע הנביא צריכים ביאור, יארך הזכרת כל הדקדוקים ויבוארו בעזרת ה' במשך הדברים.
הנה ידוע דתשובה קדמה לעולם, שהאדם עלול לחטוא מטבע החומר ומהסתת היצר הרע, ואי לאו התשובה לא היה אפשר לקיום העולם, כי האדם משוקע בעולם הזה ושוכח לעשות תשובה, לכן הקב"ה ברוב רחמיו מסבב הרבה סיבות לעוררו בתשובה, ואמרו חז"ל בברכות (נ"ט.) לא נבראו רעמים אלא לפשט עקממיות שבלב, אבל דבר הרגיל כיוון דדש דש ואינו עושה רושם, לכן מעורר ה' יתברך סעל ידי סבות חזקות אחרות בלתי רגילות, וכשהתחילה מלחמה העולמית בשנת תרע"ד, נעשה התעוררות גדול לתשובה, כי דם אלפים ורבבות נשפך כמים, וצעקות ובכיות מאלמנות ויתומים עלתה השמים, וכמה עניים מדוכאים נפחו מרעב רחמנא ליצלן, וכמה שורות אנשים וטף עמדו כיום תמים להשיג מעט לחם שחור להחיות נפשם אבל תיכף ומיד הצליח מעשה שטן לסמות עינים של הרבה אלפים ורבבות ולדמות להם שהם מתעשרים מיום ליום ומרגע לרגע ושקעו ראשם ורובם לצבור כסף ולאסוף הון, גם בלילה לא שכב לבם, ולא עלתה על דעתם לעשות תשובה ולהבין כי לא לתכלית זה נעשות המלחמה לאסוף כסף וזהב, ואף שראו ושמעו מהחורבן שהמלחמה תעשה, דימו בנפשם כי לא אליהם יעבור הכוס, והנה פתאום נהפך הגלגל וגבירים אדירים בין לילה ירדו פלאים, גם ניתן עליהם מיסים וארנונים עד שנעשו עניים מדוכאים והרבה מהם אבדו עצמם לדעת רחמנא ליצלן, ולעומת זה הבינונים והעניים היו כמנהגם, ואז נעשה התעוררות לתשובה אצל הגבירים ולא אצל השאר.
והנה מלכותא דארעא כאין מלכותא דרקיעא, ובמלחמה ארציות נמצאו כמה מיני כלי זין, יש כלי תותח שמיוחדים להפיל מבצר וחומה, אבל לא יועיל נגד אנשי חיל המפוזרים. ולעומת זה נמצאים חצים וכלי זין שונים המסוגלים ללחום עם אנשי חיל מפוזרים, ולא נגד חומה ומבצר, וכמשתמשים בכלי זין כאלו קשה לנצח המלחמה, כי מכל מין כלי זין נמצאו הרבה שלא ישלוט בהם ונחוץ להשתמש בכלי זין שתשלוט בכל דבר בפעם אחת באין מציל ואז ינוצח המלחמה בקרב. וכמו כן אנו רואים בהתעוררות לתשובה כי בשנה העברה היו מקרים אי רגילים נוראים מאוד, כמעט לא היה יום שלא יהא נרשם במכתבי העתים רעידת הארץ, ושטיפת מים, ורוח גדולה וחזק מפרק הרים בארצות שונות, אשר על ידי זה נאבדו כרגע אלפים ורבבות נפשות עם כל הונם ורכושם, באין שום הבדל בין עשיר לרש, ושרים ועבדים, כי קטן וגדול שם הוא, ואין מקום לברוח ולנוס מפניו יתברך שמו. וגם בארצינו הקדושה היתה רעידת הארץ ונתקיים בנו נבואת יחזקאל (לח) 'ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל', אבל גם ביום הרעש הגדול ראינו גודל רחמיו יתברך שמו על עמו ישראל, כי הפלה ד' בין ישראל לעמים, ולא מת מבני ישראל אף נפש אחת חס ושלום. ותהי לנס ופלא בכל העולם. וגם בכל מקימות מרעידת הארץ ושאר מקרים נוראים היו מעט מעט מבני ישראל שסבלו מהנזקים, והוא כמשל אב רחום שכועס ומעניש עבדיו ומשרתיו לעיני בנו, בכדי שהבן יראה וייקח מוסר ולא יהא נצרך להענישו. ונם ניתן לנו רמז שממשלת פולין יר"ה, נתנה כרוזים ומודעות שונות, להיות כל איש שורר בביתו לנקות ולטהר כל שמצה, וגם בסביבותיו, והעובר על זה ייענש בפלילים. גם זה יעורר אותנו לעשות תשובה ולטהר לבנו לעבדו באמת וגם לנקות ולטהר בסביבותינו ולהשגיח כל אחד לחנך בניו ובנותיו שילכו בדרך ה' יתברך ושלא ילכדו חס ושלום בידי המסיתים ומדיחים אותם מדרך אבותם ומדרך תורה הקדושה.
אבל לדאבונינו הרבה אבות הסיחו דעתם מהעיקר הגדול הזה, להשגיח ולהניח ראשם ורובם בחינוך בני ביתם, ומצינו בתורה הקדושה (שמות כב) 'אם במחתרת ימצא הגנב… אין לו דמים', ובסנהדרין (ס"ב) שהבא להורגך השכם והורגו, שאין אדם מעמיד עצמו ורואה שנוטלין ממונו בפניו ושותק, וידוע כמה החמירה התורה הקדושה 'ושפטו העדה' 'והצלו העדה' שלא להרוג אדם על ידי אומדנות וסברות וספיקות רק על ידי בירור גמור, ומדהתירה התורה הקדושה להורגו, על כורחך דזה בירור גמור שאין אדם מעמיר עצמו על ממונו, אף על ממון הקל, ומכל שכן כשרוצים לגזול ממנו אבנים טובים ומרגליות השווים יותר מכסף וזהב, ועל אחת כמה וכמה שצריך אדם למסור נפשו וגופו וכל אשר לו כשרואה שרוצים לגזול ממנו נשמת צאצאיו היקרים מזהב ומפז רב. והרבה אבות מעלימים עיניהם מצאצאיהם ואינם שמים על לב כשמתחילים לגזול נשמתם ולהטותם מדרך התורה הקדושה. ובהתחלה יש עוד לאל ידם למחות, בפרט בערים הקטנות שהאב הוא האחד המשפיע ומפרנס לכל בני ביתו להאכילם ולהלבישם וליתן להם כל משאלותם, בוודאי אם האב יעמוד כחומת ברזל להשגיח על בני ביתו יסורו למשמעתו, אבל אחר כך כאשר כבר נטו מדרך אבותם ללכת אורחות עקלקלות ונשרשו בחטא, לא ישמעו לתוכחת אביהם. רק האבות יהיו עוד נתבעים ונותנים לבני ביתם למלא כל תאוותם, והאב גוזל וחומס ופושט יד לנושיו ועובד בזיעת אפו יומם ולילה, ליתן לצאצאיו לעשות בגדי שחץ ופריצות חדשים לבקרים כפי שתצא המאדע, וטענה בפיהם כי הלא גם המשרתת הולכת בבגדים יקרים ושחוצים, על אחת כמה וכמה בת בעל הבית מאמידי העיר צריכה להוסיף ולהרבות כמה מדריגות בזה.
ויש להמליץ על זה בדרך צחה מה שאנו אומרים בסליחות, 'לעינינו עסקו עמלינו ממושך וממורט ממנו, נתנו עולם עלינו, סבלנו על שכמינו, עבדים משלו בנו פורק אין מידם', ובהגדה של פסח, 'ואת עמלינו אלו הבנים, כמה שנאמר' וכו', הרי שבנים נכללו במילת 'עמלינו', וזהו שאמר 'לעינינו עשקו עמלינו', שגוזלים מאתנו לעינינו את עמלינו, אלו הבנים, היינו שריפת נשמה וגוף קיים, 'ממושך וממורט ממנו', מלת 'ממושך' היינו שנמשך ונתארך דבר קצר, 'וממורט' היינו שנמרט וניתק לגמרי ממקום זה למקום אחר. והמליצה בזה שיש ב' מדריגות בבנים המורדים והפושעים, יש שאינם יכולים עוד להעיז כל כך בפני אבותם ופושטים טלפים כחזיר לרמות ולשאול האיך מעשרין את התבן, ושלא בפני אבותם עושים כל תועבות רחמנא ליצלן, ופוסחים על שתי הסעיפים, לעבוד ליוצרו וליצרו, וזה 'ממושך' שנתארך ומשתמש בשתי פנים. אבל יש עוד כת שנייה שפרקו עול בפרהסיא בלי שום בושה ונתעקרו ממקור מחצבתם, ויצאו חוץ לשיטה, וזה 'ממורט ממנו, נתנו עולם עלינו, סבלנו על שכמינו', כי האבות יסבלו עוד את העול מהבנים סוררים הנ"ל, וסובלים על שכמם לעבוד בזיעת אפם ליתן להם למלאות תאוותם. 'עבדים משלו בנו, פורק אין מידם', שנותנים לנו משל מעבדים ומשרתות, שגם הם הולכים בבגדים יקרים ושחוצים כפי המאדעס החדשות, ולכן פורק אין מידם. ובעוונותינו הרבים הרבה אבות בוכים על זה במר נפשם לאחר זמן אשר הוא כבר מעוות לא יוכל לתקון, אבל החכם עיניו בראשו. לחנך צאצאיו בעודם רכים וברשותו על דרך תורה הקדושה.
וביותר הבנות צריכות שמירה, כמו שכתוב במדרש רבה במדבר (יא) 'וישמרך' בבנות, שהבנות צריכות שמירה, שאין להם תורה לתבלין נגד היצ הרע, והם עיקר היסוד בבית ישראל. והנשים הם המורות הראשונות להתינוק הנולד ועל פיהן יתנהג כל צורך הבית והכשרות. ובמתן תורה מצינו 'כה תאמר לבית יעקב' (אלו הנשים) 'ותגיד לבני ישראל' (אלו האנשים). ובמדרש רבה (שמות כ"ח) למה לנשים תחלה, כדי שיהיו מנהיגות בניהם לתורה. אמר רבי חנינא בן דוסא אמר הקב"ה כשבראתי את העולם לא ציוויתי אלא לאדם הראשון, וחר כך נצטווית חוה ועמדה וקלקלה את העולם, עכשיו אם אינו קורא לנשים תחילה, הם מבטלות את התורה כו', עיין שם. ובמדרש רבה (בראשית יז) מעשה בחסיד אחד שהיה נשוי לחסידה אחת ולא העמידו בנים זה מזה כו' עמדו וגרשו זה את זה, הלך זה ונשא רשעה אחת ועשאה אותו רשע, הלכה זאת ונשאת לרשע ועשתה אותו צדיק, הווי שהכל מן האשה. עד כאן. ובזה יש לפר (ישעיה ב) 'בית יעקב לכו ונלכה באור ד' ', דלכאורה הוא כפל לשון 'לכו ונלכה', אלא רמז ל'בית יעקב' אלו הנשים 'לכו' אתן בדרך ד' ואז 'ונלכה' אנחנו האנשים, כי אם הנשים לא ילכו בדרך התורה חס ושלום גם האנשים אינם בטוחים לעמוד בניסיון נגדם. והעיקר להשגיח שלא ילכו בבגדי שחץ ופריצות ובמאדעס חדשות לבקרים, ומי שעיניים לו יראה האיך היצר הרע רוקד כנגדם ומשחק עמהם ומסמא עיניהם יום יום. היום מראה להם ומדמה בנפשם כי אין טוב ונאה רק באופן זה, ולמחרתו מראה ומדמה לו בהיפוך שזה מאוס בתכלית המיאוס והביזוי, רק לעשות בהיפוך. והשוטים הולכים אחר עצתו מיום ליום, כשור לטבח יובל, ומכלים ממון אבותיהם וגוזלים הרבים ואין חצי תאוותם בידם.
ובמדרש (פתיחתא איכה) שס"ה בתי עבודה זרה היו בדמשק וכל אחת היו עובדין אותה יום א' וכולן עשו ישראל הגמוניא לעבדן כאחת, ויעזבו את ד' ולא עבדוהו אפילו בשותפות, שלא עשו אותי בני כגרמוזי הזו שבאה באחרונה. ולכאורה יפלא האיך ימצא כל כך עבודה זרה בכל יום אחרת, אבל יש לומר דמרמז על המלבושים ומאדעס חדשים לבקרים בכל יום, וזה נקרא עבודה זרה שלהם שעובדים לזה ומוסרים נפשם על זה כל ימיהם, וכמו שכתב בחובת הלבבות (שער הפרישות פ"ב) כי הגברת התאווה על השכל הוא ראש כל חטאת כו', ולא נטה עם אל העולם עד שנטו מן התורה כו' ונטה בהם מדרך אבותם כו', וחייבם היצר לסבול צער גליהם והעולם מושל בהם כו' ומתעסק בתענוגו כו' והוא תורתו ודתו כו'. עושים בטניהם אלהיהם ותורתם מלבושיהם כו'. עיין שם בדבריו המתוקים מדבש. וזהו שרמז שכל אחד מהעבודה זרה עבדו יום אחד וישראל החמירו לעבדם כאחת, לדקדק לעשות המלבושים בכל מיני פרוצות שונת רחמנא ליצלן, ולא עשו אותי בני כגרמוזי הזו הבאה באחרונה, לילך על כל פנים גם בדרך וחוקת התורה הקדושה ולא תהיה תורה שלימה שלנו כשיחה בטילה שלהם.
והנה על ידי כל המקרים הנוראים שעברו עלינו בשנה העברה, כל מי שעיניים לו ויש לו לב בשר בטח יעשה תשובה כעת, אבל רק תשובה מיראה כמובן, ויהיה נעשה מזדונות שגגות, אבל הלא גם על השגגות יש עונש, ומחויבין קרבן על שוגג, אבל לכאורה יש להבין למה ייענש השוגג, כיון שהיה בלא מתכוון, וכמו שהקשה רש"י ז"ל בפרשת משפטים על הפסוק 'ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו', למה תצא זאת מלפניו, ותירץ 'מרשעים יצא רשע', כי אדם שיש לו עוונות מזידים מזדמן לו גם כן לפעמים חטא שוגג, אבל מי שלא חטא מעולם במזיד לא יאונה לצדיק כל און, דאם בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם, צדיקים עצמם לא כל שכן (חולין ז'). ולכן כאשר יעשה על כל פנים תשובה מיראה על כל עוונותיו, ולא יישאר לו שום עוון מזיד, ממילא לא ייענש גם על השוגג, וכן כתב בספר בינה לעתים (דרוש י"א), דאחר שנעשה על ידי תשובה מזדונות שגגות, הקב"ה מוחק גם השגגות. עיין שם.
ובזה נבוא לפרש פסוקי 'וילך', 'הנך עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ' וגו', היינו שילכו אחרי חוקות הגויים ולעבוד בעבודה זרה את מלבושיהם כמניין ימות החמה, וזה מביא להפרת ברית ולעבור על כל התורה חס ושלום, ועל ידי זה 'והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאהו רעות רבות וצרות', הכל כמו שראינו בעינינו, ומזה יתעורר לבם לתשובה מיראה, ואמרו 'על כי אין אלקי בקרבי' וכו', ויעשו מזדונות שגגות. ועל השגגות לא יענשו, כיוון שאין להם שום מזיד כנ"ל, וזה 'ואנכי הסתר אסתיר פני על כל הרעה'. היינו שיסתיר פניו מהרעות שעשו כאילו לא נעשו, כיוון שעשו תשובה. אבל דא עקא כי התשובה תוכל להועיל רק למחוק העוונות ולחשבם כלא היו, אבל הלא מוטל על כל אחד מישראל לקיים גם מצוות עשה בקום ועשה, ומי שעבר ולא קיים לא שייך על זה תשובה לחשוב אשר לא עשה כאלו נעשה. אבל לזה יש עצה לעסוק בתורה, וכל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה, וזה שמסיים 'ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל'. כי על ידי לימוד תורה הקדושה יחשב הלימוד כמעשה, בפרט עם נערי בני ישראל לבסס התלמוד תורה על בסיס נכון ולהשגיח על לימוד תינוקות של בית רבן ולייסד 'בית יעקב' לבנות.
וזה מרומז גם כן בהפטרה 'שובה ישראל עד ד' אלקיך', שהתחלת התשובה יהיה מיראה, שמועיל רק במידת הרחמים, ואחר כך יועיל התשובה גם ממידת הדין, 'כי כשלת בעונך', שהעוונות נעשו שגגות, ושמא תאמר מה יועיל זה, הלא גם על השגגות יש עונש, לכן אמר 'ואמרו אליו כל תשא עון', היינו שימחל כל העוונות ולא יישאר אף מזיד אחד, ואז לא ייענש על השוגג כנ"ל. אבל הלא יחסרו עוד המצוות עשה שלא קיים, לזה אמר 'וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו', אין 'טוב' אלא תורה, שעל ידי לימוד תורה הקדושה יהיה נחשב כמעשה כל המצוות עשה. וכמו שכתוב 'ועתה כתבו לכם את השירה' וגו' כנ"ל, וזהו שכתוב 'ישוב ירחמינו יכבוש עוונותינו', שימחול המזידין על ידי תשובה מיראה לחשוב לשגגות ואחר כך 'ותשליך במצולות ים כל חטאתם', של העוונות, שנעשו מהעוונות שגגות, וכיון שאין גם מזיד אם כן לא ייענש על השוגג כנ"ל.
והנה ביואל (ב,י) קודם הפסוק 'וד' נתן קולו' כתיב 'לפניו רגזה ארץ רעשו שמים שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם וד' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו כי עצום עושה דברו כי גדול יום ד' ונורא מאד' וגו', יש לומר דרמז על רעידת הארץ ומקרים השמימיים שמעוררים לתשובה, וזהו שאמר 'כי רב מאד מחנהו', כי כל צבא השמים משולחים מאתו יתברך שמו לעורר בתשובה, ופסוקי תשובה מלוקטים משלשה נביאים להורות ולרמז שלא יביט על הסביבה וזרמת הכפירה רחמנא ליצלן שנתרבה בעולם, ואף אם בההתחלה יהיו מעט אנשים מלוקטים לעשות תשובה זעיר שם זעיר שם אל ייפול לבו, רק חזקו ונתחזקה כי קרוב יום ד' והזמן קצר. ובעת האחרון צריך חיזוק יותר כי היצר מתגבר עלינו רחמנא ליצלן, ובכל דבר המלחמה היותר חזקה היא לבסוף. והבא לטהר מסייעין לו.
וד' יערה עלינו רוח ממרום ויסיר לב האבן מבשרינו ונזכה לתשובה שלימה ולשנה טובה ולכתיבה וחתימה טובה ולשנת גאולה וישועה בביאת גואל צדקינו במהרה בימינו אמן.
יהושע זאבערמאן חופ"ק הנ"ל.
כתב שאר בשרי החריף ובקי זית רענן מ' יהושע נ"י זאבערמאן משעברשין: שמעתי מאחד ששמע מהרה"צ ר' אריה ליבוש שי' ממאגראוו, ששמע מאביו הקדוש הר"י ז"ל מבעלזא בפרשת ויצא בפסוק (בראשית לא,לו): 'מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי', כי באמת הטומאה לעולם בורחת מפני הקדושה, וכאן ראה יעקב כי לבן שהוא היה מלא טומאה לא יוכל ליפרד ממנו רק רוצה להתדבק עמו, לזה אמר 'מה פשעי ומה חטאתי', פירוש איזה חטא ופשע יש לי 'כי דלקת אחרי', שיש לך הדלקה והתלהבות אחרי, שתרצה להיות מחובר עמי.
[עוד שם] שמעתי בשם הה"ק מהר"י מבעלזא זי"ע בפסוק (תהלים ק,ד): 'בואו שעריו בתודה חצרותיו בתהלה הודו לו ברכו שמו כי טוב ד' לעולם חסדו ועד דור ודור אמונתו', דאיתא (במסכת שבועות דף י"ד): אין מוסיפין על העיר והעזרות אלא וכו' ובשתי תודות ובשיר. ושם בדף ט"ו ע"א בתוספות ד"ה 'ויוצא ממנה': ואם תאמר הר הבית האיך קדוש וכו' ויש לומר היכא דלא איפשר, לא איפשר. פירוש דהר הבית דלא אפשר לא קידשו אלא בשיר בפה בלבד, והעניין להורות לדורות עולם את גודל העניין להלל ולשורר לה' יתברך, כי גם הר הבית לא קדוש אלא בשיר בלבד. וזה פירוש 'בואו שעריו בתודה', פירוש כי שערי העזרה קידשו בקרבן תודה, 'חצרותיו', היינו הר הבית שנקרא 'חצרו', לא קדשו אלא בתהלה. ולמה היה כך שנקדש בתהלה בשיר בלבד, 'הודו לו ברכו שמו', להורות 'כי טוב ה' לעולם חסדו ועד דור ודור אמונתו', שיישאר אמונה לדורות עולם את גודל העניין של תהלות ה'.
[עוד שם] שמעתי כי הה"ק מהר"י ז"ל אמר כי כל העניינים והמופתים אשר הפליא לעשות לרפאות המשוגעים ולגרש דיבוקים, רחמנא ליצלן, וכדומה, לא היה בשום השבעות, רק על ידי כוח הלימוד, כי בעת לימודו ביקש מה' יתברך שבכוח ובזכות הלימוד והתורה הקדושה ימלא את בקשתו לעשות ישועות לישראל על ידו. עד כאן לשונו [של רבי יהושע זאבערמאן].
(קונטרס 'אהל יהושע' שבסוף ספר 'דובר שלום', מאת הרב אברהם חיים שמחה בונם מיכלזאהן הי"ד, בנו של הרב צבי יחזקאל מיכלזאהן הי"ד, עמו' 180)
הרב יהושע זוברמן (זאבערמאן) הי"ד היה דומ"צ איוואנגראד (מאדזיץ) ומו"צ ואב"ד פקשיבניצה (פקשבניצה \ קופשיבניצה \ פאקשעווינצא \ פאקשיווניצא \ פאקשיבניצע \ Pokshivnitsa – פלך ראדום, פולין), שם לימד ב'חברה ש"ס' בשעות הערב בהשתתפות בעלי הבתים.
במקביל אליו כיהן ר' אברהם ב"ר יחיאל הורוביץ הי"ד כאב"ד ואדמו"ר בפקשיבניצה, מייסד ומלמד בישיבת 'בית יחיאל'.
חתנו, הרב ישראל ליב ציטרין הי"ד מטומשוב, הוציא לאור את הגדת ה'דברי חיים' מצאנז.
הרב יהושע זוברמן נשא ונתן בהלכה עם חכמי דורו ופרסם חידושי תורה בכתבי עת תורניים: הבאר (ד, כרך א, סי' לז), קובץ דרושים וחידושים (ב, סי' לז; ד, סי' לד; ה, סי' לב; ח סי' ו). הוא חיבר הסכמה על 'ברית אבות' מאת קרוב משפחתו הרב אליעזר צבי ציגעלמאן, שיצא לאור בספר 'נחלי אמונה' (לובלין, תרצ"ה).
הרב זוברמן סידר את ההגדה של פסח 'ארבעה אופני הקודש' (יאווארזנא, תרצ"ח, שהוציא לאור הרב ניסן יהודה ליב טברסקי הי"ד), ובו פירושי האדמו"רים רבי מנחם נחום מטשרנוביל, רבי מרדכי מטשרנוביל, רבי אברהם מטוריסק ורבי מרדכי מקוזמיר. על שער ההגדה חתם 'חופק"ק פאקשיווניצא'. הוא ערך את הספר 'מאמר מרדכי' מאת האדמו"ר רבי מרדכי מקוזמיר (יאווארזנא, תרצ"ד) וסייע בעריכת ספורי מעשיות שיצאו לאור בספר 'גדולת מרדכי' (ורשה, תרח"ץ) בהוצאת הרב מרדכי (ב"ר ניסן יהודה ליב) טברסקי ו'מרכז מפיצי תורה ודת בפולניה'.
בספר 'החסידות וארץ ישראל' נמנה הרב זוברמן ברשימת הרבנים שתמכו ב'אגודת ישראל'. באנציקלופדיה לחכמי גליציה (ב, 129) נכתב שהרב נספה בעינויים קשים על קידוש השם בשואה. הי"ד.
בדף עד שכתב בן עירו נכתב שהרב זוברמן נולד בשנת 1887, כיהן כמו"ץ בפוקז'בניצה, היו לו ארבעה ילדים, הרב ובניו לייבל (בן ה-16) ומאטל (בן ה-13) נרצחו בטרבלינקה בשנת 1942. הרב הוזכר בספר הזכרון לקהילת פוקשיבניצה (תל אביב, 1971).