אחי היקר רק שמחה ובטחון, כי הכל תלוי בזה / הרב אהרן יום טוב ליפא הרשקוביץ הי"ד

יום ב' לסדר כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם שנת תרצ"ו לפ"ק פה סאטמאר יע"א.

גמר חתימה טובה לשנה טובה תכתב ותחתם שנת גאולה וישועה שלום וכל טוב סלה לכבוד אחי היקר והנעים הב'…… נ"י

אחרי דרישת שלומו הטוב באהבה רבה ועזה, ובאהבה שאינו בטילה עולמית בעזרת ה' יתברך, ראשית כל באתי להודיעך כי החיים והשלום אתנו כה יתן וכה יוסיף ד' לשמוע ממך כל מיני בשורות טובות, ובפרט מרבינו הקדוש שליט"א [זי"ע] (ד' יאריך ימיו ושנותיו וירפא מכל חולשו שיוכל להדריכני בדרך אלקים חיים עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן).

אחי היקר אינך צריך להיות עלי שום הקפדה שלא כתבתי לך עד עתה, מפני שלא הייתי בביתי תשעה שבועות, אבל עכשיו כשראיתי את מכתבתך נתעוררתי לכתוב לך תיכף וגם שאר החברים. אחי היקר מאד אבקשך אל תיפול בדעתך חס ושלום כי הכל מן השמים, ותאמין באמונה שלימה כי מאתו לא תצא הרעות. אחי הנעים אכתוב לך קצת מן הדרשה שאמר רבינו הקדוש שליט"א [זי"ע] ביום ב' דר"ה קודם תקיעת שופר, דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב יעזוב רשע דרכו וכו'. הקשה רבינו הקדוש וואס איז דער ווארט 'בהמצאו', קען מען דען חס ושלום נישט טרעפן הקב"ה בכל עת ובכל זמן, ועוד יעזוב רשע דרכו מהו 'דרכו'. רק אפשר לומר 'דרשו ד' בהמצאו' אמרו חז"ל אלו עשרה ימים מראש השנה עד יום הכיפורים, אז באלו הימים צריכים לצעוק אל ד'. מה צריך לצעוק, 'יעזוב רשע דרכו', אז דער רשע, דער בעל דבר, זאל אפלאזן זיין דרך מפתה צו זיין בני ישראל הקדושים. עוד אמר משל נאה מספינה והיה התעוררות גדול ובכיות עצומות, וואס זאל איך דיר שרייבן עס איז נעבעך א גרויסער שאד אז די ביסט נישט דא, אבל אני מצפה שאם ירצה ה' תבוא על יום הקדוש, זיסער ברידער עס איז נעבעך אליין מעשה בעל דבר. אחי הנעים התאמץ בכל כוחך שתבוא בוודאי, כי נר יחידי אתה שם ומי יודע חלילה מה יולד יום, זעה עפעס אמיטל אז די זאלסט קומען. 'וישא יעקב רנליו וילך ארצה בני קדם', כמו שקבלנו מרבינו שליט"א [זי"ע] דער גאנצער ארבעט פון דעם בעל דבר איז צו דערשרעקן דעם מענטש אין איהם מייאש זיין, אבל אחי היקר אל תשמע לו כי אם ברח לך אל מקומך, ציא דיא הייליגע תורה, כי הוא חיינו ואורך ימינו. ועוד אמר רבינו הקדוש בדרשה וימצאהו איש והנה תועה בשדה, 'איש' זה מלאך גבריאל אפיטרופסא של ישראל. המלאך גבריאל מצא את משיח בן יוסף, וישאלהו האיש לאמר מה תבקש, ויאמר משיח בן יוסף להמלאך גבריאל את אחי אנכי מבקש, הישראל, הגידה נא לי איפה הם רועים, ווי זענען די אידישע קינדערלעך. ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אומרים די שונאים זאגן נלכה דותנה, לאמיר גיין אויסרייסן דעם דת חלילה. וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בדותן, ער האט נעבעך טאקע געטראפן בדותן, אז מען האלט נעבעך זייער שוואך מיט דער אמונה.

אחי היקר אם כן למה תשמע חלילה ליצר הרע שמפתה אותך בכל מיני תחבולות להפיל אותך חס ושלום לשאול תחתית חס ושלום. ברידער טייערער נאר מיט מסירת נפש קען מען דעס בעל דין בייקומען כמו שידוע לך מכבוד קדושת אדמו"ר שליט"א [זי"ע].

חזק ואמץ נאר שרייען געוואלד צום בורא כל עולמים, שיצילך מפח שלא לא תיפול חס ושלום במצודו ודתו של הרשע. ויצעקו אל ד' בצר להם וממצוקותיהם יצילם, וידריכם בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב. זיסער ברידער איך האב דיך שוין געשריבן גענוג די והותר, יעצט ווייסטו שוין דאכטצעך מיר אליין וואס צוטאן.

עוד חדשות ת אין לעת עתה לכתוב לך יותר, פורס בשלומך הטוב ומאווה לך גמר דין טוב, ובבואך יהיה בעזר השי"ת טוב.

כן דברי אחיך המצפה לראות את פניך חדשים מקרוב באו בכליון עינים, האוהב אותך בכל לב ונפש חפיצה הנאמן. אהרן יו"ט ליפא בן שרה הערשקאוויטש

***

יום ב' דחנוכה פרשת מקץ שנת תרצ"ו לפ"ק פה סאטמאר יצ"ו.

לכבוד אחי אהובי צמיד פתיל לבבי ה"ה הב'… יזרח כשמש בצהרים.

אחרי דרישת שלומו הטוב באהבה רבה ובאהבת עולם ובהתקשרות עולמית, באתי להודיעך כי החיים והשלום ב"ה אתנו, כה יתן וכה יוסיף ד' לשמוע ממך כל מיני בשורות טובות מכל ישראל בכלל, ובפרט מרבינו הקדוש חיות נפשינו ותפארת ראשינו (ד' ברוב רחמיו וחסדיו ירפא אותו מחולשתו ויאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים שיוכל להדריכני בדרך אלקים חיים עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן).

אחי היקר הקרטיל שלך ראיתי וקראתי ברוב שמחה וחדוה, אבל יש לנו צער גדול מפני שאינך יכול לבוא ואנו יודעים שגם לך יש צער גדול מזה. אבל אחי היקר אל תראו ואל תערצו מפניהם חזק ואמץ כי ד' עמך לא ירפך ולא יעזבך, כי כל זה הוא רק למען לנסותך הילך בתורתו או לא, כמו שידוע לך מכבר מחיות נפשינו שליט"א [זי"ע] ודי לחכימא. על כן אחי היקר אין לך לנפול חס ושלום, כי הכל הוא לטובה, כי מאתו לא תצא הרעות, די ווייסט דאך אז א נסיון דויערט נישט אייביג, הגם עס איז שוין גענוג געווען די והותר, אבער הקב"ה ווייסט בעסער פון אונז, מן הסתם ברויך דאס אזוי צו זיין, אין לנו מה לעשות רק לצעוק אל המלך מלכי המלכים הקב"ה אל תשליכנו מלפניך, וה' יתברך שומע תפילת כל פה.

ותלמוד בהתמדה גדולה כי זה גם כן עכוב שאתה לא תוכל לבוא ווייל די קענסט נאך שוואך לערנען, על כן תראה אחי אהובי שבשביל זה לא יהא עכוב, די ביסט נאך יונג קענסט נאך ווערן א למדן, די ווייסט דאך גוט אז רבינו הקדוש האט נישט ליב אז מען איז איין עם הארץ.

אחי היקר תתפלל בעד אחינו היקר יעקב משה בן רבקה כי הוא צריך רחמים גדולים, הקב"ה ירחם עליו וישלח לו רפואה שלימה במהרה לרמ"ח אבריו ושס"ה גידיו רפואת הנפש ורפואת הגוף בתוך שאר חולי ישראל אמן כן יהי רצון.

טייערע ברידער נאר גאר נישט נאך לאזן חלילה, ווען נישט חאפט דער בעל דין צוביסלעך אמאהל דעם אין אמאהל דעם, ביז ווילאנג מען בלאבט אן גאר נישט, היום אומר לו עשה כך ומחר אומר לו עשה כך, אין מען נעמט זיך גארנישט אין אכט ווי מען האלט. אחי היקר רק שמחה ובטחון כי הכל תלוי בזה, ביים דאווענען שטעלט מען זיך דאוונען לעבעדיק אין מיט שמחה פארנעסט מען פון אלעמען.

אחי היקר אין לי לעת עתה לכתוב לך יותר, אסיים מכתבי בכל מיני ברכות, ואקוה לראותך פנים אל פנים בקרוב. אפרוס בשלומך הטוב.

כן דברי אחיך האוהב אותך בלב ונפש חפיצה

הק' אהרן יו"ט ליפא בן שרה הערשקאוויטש

***

ב"ה

יום א' לסדר חזק ואמץ כי אתה תבוא, שנת תרצ"ו לפ"ק פה סאטמאר יע"א.

שפעות שלומים ורוב ברכה מאלקי המערכה, וכתיבה וחתימה טובה, חנא וחסדא ורחמים וחיי אריכי ומזוני רויחי וסייעתא דשמיא, ובריות גופא ונהורא מעליא, וישוב הדעת והרחבת הדעת דקדושה, ושמחת הלב, וכל מילי דמיטב יסגי לך אחי אהובי צמוד בלבבי ואהבתיך, הרי הוא הבחור כהלכה אשרי לו ככה, המוכתר במדות ובמעשים טובים בתורה ויראת שמים כמר ויזרח כשמש בצהרים.

אחרי דרישת שלומו הטוב באהבה רבה ועזה באהבת עולם, אהבה שאינה תלויה בדבר אינה בטילה עולמית בעזרת ה' יתברך, ראשית כל באתי בביטול ובהכנעה להודיעך כי אנחנו ב"ה בצל החיים והשלום ובבריאות הגוף. כה יתן וכה יוסיף ד' לשמוע ממך ומכל ישראל בכלל, ובפרט מחיות נפשינו מאור עינינו עטרת ראשינו אדמו"ר שליט"א [זי"ע], (ד' יאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים, וירפא את גופו הקדוש והטהור, ויכתיבהו ויחתימהו בספרן של צדיקים לאלתר לחיים טובים ולשלום, ויוכל להדריכנו בדרך אלקים חיים להתהלך לפני ד' בארצות החיים עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן).

שנית באתי להודיעך אחי היקר שגלילות ידך הנעים קבלנו ברוב שמחה וחדוה, כי מכבר לא היה כתיבתך אלינו, ובפרט כי שמענו כי לא היית בקו הבריאות לא עלינו, על  כן זענען מיך געווען זייער אום געדילדיג לידע האיך אתה עושה בקו הבריאות. ועכשיו גם כן לא כתבת לנו מה אתה עושה, אבל בטחונינו בד' כי בוודאי אתה בקו הבריאות כראוי בעזר ד'.

ועכשיו אחי היקר הט אזנך ושמע מה שאני מבשר לך בשורה טובה, שרבינו הקדוש שליט"א [זי"ע] לא נסע לבערעגסאז, (כי רצונו יתברך שמו הוא שיהא דר כאן ויהיה עמנו עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן בעזרת ה' יתברך), הארציגער זיסער ברידער מאד מאד כואב לבי על גודל צערך, אבל אחי היקר חזק ואמץ את לבבך בכל מאמצי כוחך ותאמין כי הכל הוא מד' כי אין מקרה בעולם כלל רק הכל מעם ד', ותאמין כי מאתו לא תצא הרעות כי הכל הוא לטובתך, על  כן צריך אתה לשמוח ולקבל הכל באהבה, כי האדם אינו יודע מה הוא טוב ומה יהיה טוב, כי הוא חושב זה יהיה טוב ואולי ההיפך הוא הטוב. ראה כי רבינו הקדוש והטהור שליט"א [זי"ע] היה בדעתו הקדושה ליסע לבערגסאז, ונסע אפילו עד העיר סיגעט, ושם נעשה איזה סיבה והיה צריך לחזור. ואמר לנו רבינו הקדוש שליט"א [זי"ע] אתמול בסעודת מלוה מלכה, כי הוא אינו רוצה כלום רק מה שהקב"ה עושה כך הוא רוצה. ואמר אם רצונו יתברך שמו הוא שיהא כאן, אז מקבל זאת בשמחה ובאהבה, כי הוא אינו רוצה כלום רק לעשות רצונו יתברך שמו. על  כן אחי אהובי מה יש לך לדאוג על כי מן הסתם צריך להיות כן. זיסער ברידער לא מפני זה אני כותב לך זאת אז די זאלסט דיך אפ קילען חלילה פון דעם, רק אתה צריך לעשות כל התפעלות ופעולות אז די זאלסט קענען קומען בהקדם האפשרי, רק אם חס ושלום אי אפשר אז צריך לקבל זאת באהבה ובשמחה, כי אתה עושה בזה רצון הבורא יתברך שמו.

אחי היקר תראה לחזק עצמך בתורה ועבודה זו תפילה איזהו עבודה שבלב זו תפילה, ואל תיפול בדעתך כלום, רק בטח בד' ואז יהיה לך טוב, כי אפילו רשע הבוטח בה' חסד יסובבנו. ותלמוד ספרי מוסר כי זה צריך לכל אחד ואחד ובפרט בימים האלו כי בימים האלו הוא עת רצון, ובקל יכולין להתקרב אל הקדושה, כי בימים האלו ישראל הקדושים קרובים אל ד' אלקינו כידוע. ואיני כדאי לכתוב דברי מוסר, ואני כותב לך מוסר רק לעורר אותך, על דרך איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. אחי היקר לבי ובשרי ירננו אל קל חי אשר גמל עלינו חסדו שרבינו הקדוש והטהור נשאר פה עמנו ולא נסע לשום מקום, על  כן צריכין אנחנו ממש לרקד יומם ולילה ולהודות ולשבח לד' בכל לב ובכל נפש ובכל מאודו, וגם אתה צריך לעשות כן כי גם אתה בקל יכול לבוא לכאן כי אין צריכין פאס רק השפעזין, הגם שעכשיו כתבת שאין אתה יכול לבוא לכאן על הימים נוראים, עם כל זה הקב"ה יכול לעזור ברגע אחד כי לא לעולם יזנח ד', רק צריכין לבטוח בד', כי הבוטח בד' חסד יסובבנו, ודי לחכימא.

עכשיו רבינו הקדוש והטהור שליט"א [זי"ע] בביתו ואפשר שיסע בזה השבוע לאיזה מקום סמוך לסאטמאר כי צריך לפוש, כי הוא חלוש מאד והקב"ה יחזקהו ויאמצהו, ומכל מיני חולשות ירפאהו. ואבקשך אחי היקר שתתפלל בעדו בכל תפלה ותפלה, וגם תתפלל בעד נפש הקדוש אברהם בן דבורה (שיש), הוא הראש דחבורתינו דירושלים עיר הקודש, כי הוא צריך לרחמים גדולים ודי לחכימא. והבחור אפרים מנשה נ"י הוא עוד שם, ואחינו היקר מוה"ר נפתלי נ"י כתב לנו בשבוע העבר קארטיל וכתב שהוא ב"ה בקו הבריאות. והבחור אברהם יצחק נ"י גם כן כתב לנו אגרת גדול, ואחינו היקר הבחור נתן נ"י הוא בבערגסאז כי כך היה צריך להיות, שהוא יסע מקודם וישכור דירה לרבינו הקדוש, והכל יהיה מוכן ומזומן בית המדרש ושלחן כסא ומנורה וארון הקודש וספר תורה לכשיגיע רבינו הקדוש שליט"א [זי"ע], אבל עכשיו נתהפך הדבר ולא נסע ודי לחכימא. והרב מאדאני שליט"א [זי"ע] כתב לנו מכתב. ואחינו היקר מוה"ר אליהו הכהן נ"י אינו דר כאן, כי הוא דר בגראסווערדיין יע"א. ואחינו היקר הבחור החתן משה יודא נ"י, נעשה חתן למזל טוב באונגארן בעיר סערענטש יע"א.

יותר אין לי כעת לכתוב לך יותר, רק אפרוש בשלומך הטוב ומאוה לך כתיבה וחתימה טובה וכל מילי דמיטב ברוחניות ובגשמיות. והקב"ה יעזור שנזכה כולנו לעשות תשובה שלימה לפניו מתוך נחת והרחבת הדעת, ויהא לנו לב רחב ופנוי לעבוד אותו בלב שלום, ונזכה כולנו לראות בנחמת ציון וירושלים במהרה בימינו אמן נצח סלה.

כן דברי אחיך הנאמן בכל לבבו ומקושר עמך בקשר אמיץ וחזק שלא תמוט לעולם בעזרת ה' יתברך, ומצפה לראותך בקרוב מתוך נחת.

הק' אהרן יו"ט ליפא בן שרה הערשקאוויטש

ומצפה לתשובה מאהבה בקרוב.

(תולדות אהרן, ג, עמו' רמו-רנב).


הרב אהרן יום טוב ליפא בן שרה הרשקוביץ (הערשקאוויטש) הי"ד. הוא היה תלמיד חכם, מחשובי התלמידים הנאמנים של רבי אהרן ראטה בחבורה הקדושה בעיר סאטמר. הוא נהרג עקה"ש יחד עם קהילת סאטמר.

(ברשימות הנספים במחנה מטהאוזן מופיע אהרן הרשקוביץ מסאטמר, שנולד בשנת 1916, ונספה בתאריך ו' בשבט תש"ה (20.01.1945). יתכן ומדובר בר' אהרן יו"ט ליפא הרשקוביץ הי"ד).

האדמו"ר רבי אהרן ראטה, מחבר הספר 'שומר אמונים', העמיד חבורות קדושות של תלמידים מצויים בתורה, בעבודה ובמידות בסאטמר, קאשוי, מיהלוביץ, מעדיער, ברגסאס, בירושלים, ועוד. החבורה הקדושה בסאטמר כללה ציבור גדול של תלמידי חכמים מופלגים בתורה ויראה, שדבקה ברבם והתחזקו בעבודת ה', בשמחה, באחדות ובאהבת חברים. רבי אהרן ראטה כתב לאחר השואה כי הם היו "נשמות גבוהות וקדושות שהתאימו לפני מאה שנה קודם, וכבר לא יהיו עד ביאת משיח צדקינו… עובדי ה' ברשפי אש… שהאירו כאבוקה… נשמות קדושות ויקרות", ולאחר שנהרגו על קידוש השם "אין בנמצא קיבוץ כזה עכשיו, לא מיניה ולא מקצתיה".

בקהל החברים בסאטמר, בה היה חבר הרב אהרן יום טוב ליפא הרשקוביץ הי"ד, ניתן היה למצוא עוד תלמידים וחסידים מופלגים רבים, ובהם גם רבנים וראשי ישיבות, כגון: הבחור ר' חיים שלום גודלשטיין, הרב נתן וואלד, האחים הרב פנחס והרב יואל ווינברגר, הרב יעקב יוסף ויינשטוק, הרב שמואל זינגר, הרב אברהם מאיר זיסוויין, הרב יחזקאל שרגא פייבל כ"ץ, הרב יצחק כ"ץ, הרב ישראל כ"ץ, הרב שמעון לעווי, ראש הישיבה הרב חיים יצחק מאליק, הרב צבי אביגדור פיש אב"ד ניר אדאניי, הרב צבי זאב פעלץ, הרב נתן נטע פערל, האחים הרב שאול יעקב והרב ישראל ליפא פרידמן, הרב חיים שרגא פרידמן, הרב אפרים פישל פרקש, הרב שמעון משה קעפעטש, הרב אברהם דוב שעהר, ועוד. הי"ד.

אל יפול לבך מכל הרפתקאות שעוברים עליך, כי הכל לטובה מאת הקב"ה / האחים הרב ישראל ליפא והרב שאול יעקב פרידמן הי"ד

ב"ה

לסדר 'הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרתי'.

שלום וכל טוב לכבוד אהובי הנצמד בלבבי הבחור החשוב כמר… ויזרח.

הנה ראיתי מכתבך מרוב שמחה שזה כמה הייתי משתוקק לשמוע או לראות מה שאתה עושה, אבל כאשר קראתי מכתבך יש לי רק צער על מעמדך ונפל ברעיוני שמיד אכתוב לך איזה שורות, הגם שאין לי שום רגילות לכתוב, כי מעודי לא כתבתי לשום אדם זולת אגרת שלומים לקרובי, על כן קשה עלי הדבר, אבל היות שאתה חביב מאוד בעיני, על כן לקחתי לי הפנאי לכתוב לך.

הנני אומר לך בדעתי הקלושה שאל יפול לבך מכל הרפתקאות שעוברים עליך, כי הכל לטובה מאת הקב"ה כמו שנרמז בזה הפסוק 'הלא הוא כמוס עמדי', כמו שמספרים מכמה צדיקים שעברו עליהם הרבה הרפתקאות ונסיונות עד שהגיעו לתכלית הנרצה, כי מי יודע דרכיו של הקב"ה מה שמוכרח לעבור על כל נפש מישראל דברים שונים, ואין אחד דומה לחברו.

וארמוז לך בקיצור מה שאמר רבינו אתמול בתוך הדברות קודש, 'רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ד' ', וקשה וכי יש רעות לצדיק, הלא הוא יודע שהכל לטובה מאת הקב"ה, גם מהו 'ומכלם'. אלא הפירוש הרעות של הצדיק הוא שיש לו מניעות בעבודת ה', וזה 'כלם' שזה הרעה עולה על כל הרעות שבעולם, אבל 'יצילנו ד' '. ואמר על זה היום שזה גם כן אינו טוב שיתעצב אדם על מניעות שיש לו בעבדות ד', אלא צריך לחזק עצמו בשמחה בכל ענינים.

ואומר לך עוד הפעם, אל תפול בדעתך כלום מכל מה שעובר עליך, איתא בספרים הקדושים שכשמוכן לאדם איזה ישועה לבוא, שולחים לו מקודם איזה נסיונות, וצריך האדם לחזק עצמו שיוכל לעמוד בהנסיון. הגם שאני רחוק מכל זה אלא מפני חביבתך הרהבתי לכתוב לך.

אני פורש בשלומך ומברך אותך בגמר חתימה טובה ובישועה מן השמים.

הק' ישראל ליפא המצפה לישועה.

(תולדות אהרן, ג, עמו' רצא-רצב)

גם אני הק' שאול יעקב בן דרעזי לאה פורס בשלום אדמו"ר שליט"א [זי"ע] ומבקש בקידה וכריעה שתתפללו עבורי שלא אהיה נדחה חס ושלום משני עולמות. בזה החורף למדתי עם נערים בבית מדרשינו, והיה קשה לי מאד. ה' יתברך יעזור לי על להבא. ה' יתברך יעזור לעשות שידוך עם בני הלל. בזה החורף למד בהתמדה והוא, ברוך ה', ירא חטא, ואיני יודע אם לשלח אותו לארץ ישראל או לעשות עמו שידוך בכאן, וכו'. ואנו מתפללים בכל יום על בריאת אדמו"ר שליט"א [זי"ע], ושנזכה לילך לקראת משיח צדקינו במהרה בימינו, ונזכה לראות בנחמת ציון וירושלים אמן כן יהי רצון.

(מכתב שכתב רבי שאול יעקב הי"ד בשנת תש"ב לרבי אהרן ראטה, בצירוף למכתבם של החבריא דסאטמאר. תולדות אהרן, ג, עמו' שעה)


הרב ישראל ליפא והרב שאול יעקב פרידמן הי"ד, נולדו לר' זישא מרדכי פרידמן ורעייתו מרת דרעזי לאה, הוא ואחיו, הם היו מבכירי תלמידי רבי אהרן ראטה, ה'שומר אמונים' בסאטמר.

הרב ישראל ליפא עבד את ה' באהבה וביראה, בענווה ושפלות יתירה, מתוך עוני ויסורים. הוא עבד לפרנסתו במסחר ביין, ורבו היה מקדש בשבתות על היין שלו.

הרב ר' שאול יעקב נולד בבוקובינה, היה מקורב לאדמו"ר מספינקא, רבי יצחק אייזיק ווייס, ה'חקל יצחק' הי"ד, ולאדמו"ר מויזניץ', רבי ישראל הגר, ה'אהבת ישראל' ולמד בחברותא עם בנו האדמו"ר מויזניץ' רבי חיים מאיר הגר, ה'אמרי חיים'. במהלך מלחמת העולם הראשונה נמלט הרב שאול יעקב לסאטמר, והתחתן שם. האדמו"ר רבי אהרן ראטה עבר לפעשט לסאטמר, ושם התקרב אליו הרב שאול יעקב באהבה ובהכנעה. הרב שאול יעקב סיים את הש"ס שש עשרה פעמים והיה גאון מפולג הבקי בתורה, בש"ס ובפוסקים. הוא לימד תינוקות והרביץ תורה ברבים, הוא התפלל בהתלהבות רבה, והתנהג בענווה מופלגת, כשהוא מבטל את עצמו לפני כל ילד. למרות שחי בצער ובדוחק, היה מהדר בהכנסת אורחים. רבו אמר עליו שיש לו את מדריגת צדיק הדור. לאחר שסירב להלשין על שכינו היהודי שהחביא בביתו סחורה שהחזקתה נאסרה בידי השלטונות, נשלח הרב לכלא, שם ישב במשך ארבעה חודשים, תוך שהוא מקבל את הייסורים באהבה. כשנפגש עם רבו שעמד לעלות לארץ ישראל אמר שבבית הסוהר כמעט ולא חסר לו כלום, כי שם ניתן לעבוד את ה' בלי הפרעות, ורק מקווה טהרה חסר לו.

בחודש אייר תש"ד גרשו הגרמניה את יהודי סאטמר לגטו, ולקראת סוף החודש החלו לגרש את יהודי הגטו ברכבות למחנה המוות אושוויץ. הרב ישראל ליפא נהרג על קידוש השם בחודש סיון תש"ד, יחד עם רבים מאנשי קהילת סאטמר. הרב שאול יעקב נהרג באושוויץ על קידוש השם עם רבים מקהילת סאטמר הי"ד, ביום ו' בסיון תש"ד, היום הראשון של חג השבועות. בנו, הלל, שרד את המלחמה.

המידע על שני האחים נמצא בספר 'תולדות אהרן' (ג, בית שמש, תשנ"ז, מאת ר' מרדכי הכהן בלום), ולא הצלחתי למצוא מידע נוסף עליהם מכל מקור אחר.

אל נתייאש. כי אם עת צרה היא ליעקב, אך ממנה יוושע / האדמו"ר מסטולין רבי משה פרלוב הי"ד

תמונת רבי משה פרלוב הי"ד

אהובי אחי ורעי. עת צרה יהא ליעקב. עם ישראל נמצא עתה במצב כמו ספינה מטורפת בתוך גלים נוראים של ים זועף, וחיות הים האכזריות והמאוסות פותחים את לועם ולבלעם חיים, מאין מפלט, כי על היבשה אורבים נחשים ועקרבים אכזריים ומאוסים, כעס עצום ערוך למלחמה. מקרי העת הקיפום ראש ותלאה, החשיכו פניכם כאפר, והולכים שחוח ונדכא תחת קושי השיעבוד, בכל יום ויום מתרבים גזירות קשות ורעות כשואה וכחתף, רטט ושבץ אחזתם מפחד שלופי חרב הנרתחים בלי חמלה.

הנשמה והגוף מכל חלאת מין האנושי ומפלצות ותועבות האדם נתחברו ובידים טמאות וצפרניים גסות קורעות את לבם של ישראל. ובפרסות טמאות רומסים את כל הקדוש לעם ישראל בחוצפה ועזות נוראה. בארצנו הקדושה והיקרה תוב"א נשפך דמם של ישראל כמים, עד שכשל כוחינו מסבל, ומעמקי לבינו נזעק זעקה גדולה ומרה: אהא ה', עד מתי?! הלנצח תאכל חרב?!

אבל אל נתייאש. כי אם עת צרה היא ליעקב, אך ממנה יוושע, כן הבטיח לנו ה' יתברך על ידי ירמיה הנביא, וכבר אמרו לנו חז"ל בסנהדרין (דף צ"ז) "אמר רבי יוחנן, דור שבן דוד בא בו, תלמידי חכמים מתמעטים והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה, וצרות רבות וגזירות קשות מתחדשות, עד שהראשונה פקודה שנייה ממהרת לבוא". ועל הזמן הנוכחי רמזו חז"ל, ואין לנו עצה אחרת רק להתחזק ולהאמין ולבטוח בה' יתברך, ונאמין באמונה שלמה, כי רק הוא יושיענו, ואף על פי שאנחנו לא כראוי לפני ה' יתברך, ואין לנו עתה צדיקים גדולים העומדים בפרץ, כי סעו המה למנוחות ואותנו עזבו לאנחות, אך ה' יתברך ברוב רחמיו וחסדיו יפדנו, כמו שאיתא בספר הקדוש "בית אהרן" של כבוד קדושת אדוני אבי זקני הרב הצדיק זצ"ל זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, שמביא בשם כבוד קדושת אדמו"ר הקדוש הרב ר' ברוך זצ"ל זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל – "ברוך פודה ומציל ברוך שמו", היינו שהקב"ה בעצמו עושה הפדיון בשמו הגדול ומשפיע כל טוב לישראל. וכמו שאיתא בספר הקדוש "רוקח" (סימן רט"ו) בשם ה"פסיקתא רבתי" על הפסוק "רני ושמחי": אמר להם הקב"ה למלאכי השרת, בואו ואודיע אתכם צדקתן של בני ישראל, שאני טענתי בעולם כמה פעמים צרות וייסורים הבאות עליהם בכל דור ודור ובכל שעה ושעה, ולא בעטו בי, וקוראים עצמן "רשעים" וקוראין אותי "צדיק" בפני רבים, והם אומרים בלשון הזה "אבל אנחנו חטאנו עווינו, כי אמת עשית ואנחנו הרשענו". לפיכך מקלס שלמה את כנסת ישראל "אשת חיל מי ימצא" וכו' "אם חומה היא" וכו'.

עתה תקבלו את החיים והשלום מאדון השלום, ותחוגו את חג המצות בכשרות ובשמחה בחדוה ודיצה, ויחדש עלינו ה' יתברך את השנה בגזירות טובות ישועות ונחמות, וכל משאלות לבבנו ימלא בכל טוב באריכת ימים טובים דשנים ורעננים ומוצלחים, ואור האושר והצלחה יאירו נצח דרכינו בחיים, ויתרומם קרננו ומזלנו למעלה למעלה, עד מרום פסגת הצלחה, ונעלה אבר כיונה לעוף להסתפח בנחלת ה' בביאת גואל צדק במהרה בימינו, והיו בשלום ובטוב.

כחפץ ידידכם הדורש שלומכם הטוב ומברכם בכל טוב עד העולם.

משה בהרה"צ ישראל

(מכתבו של האדמו"ר רבי משה,לי הי"ד מסטולין אל אנ"ש בדטרויט, בפרוש השואה הנאצית. בית קרלין סטולין, עמ' שמב).

רבי משה מסטולין מדד הכל על פי מידת יראת השמים שתצא מכל דבר: הוא היה אומר "ללמוד ולהתפלל הרי חייבים, ואם מזדמן לעשות משהו אחר, ענין של רשות, יש לשאול: איזו יראת שמים תצמח מכך?". הוא נהג לחזור על דברי סבו על הפסוק: "בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר" – פירוש הדבר שתדמה עצמך לאדם הלובש תמיד בגדים לבנים וחדשים, יקרים מאד, וצלוחית של שמן לו על ראשו ועליו להיזהר בכל רגע, שאם ינוע ראשו ילכלך השמן את בגדיו ויעלה כתמים הרבה". יראת שמים לדעתו הייתה המפתח לכל. ללא יראת שמים בלב לא תתכן מסירות נפש אמיתית, ובלי מסירות נפש אין כל ערך לעבודה. לכן ללא יראת שמים, אין אדם מסוגל לשמור באמת תורה ומצוות, ואדם ללא יראת שמים נמצא בסכנה עצומה כשהוא יחידי, כי הוא עלול לחטוא. וכך היה אומר לחסידיו: "כשיש יראה מה טוב, וכשאין חס ושלום יראה הרי ברור שצריכים לפחד תמיד מפני חוסר היראה".

הוא היה אומר בשם אבותיו ובשמו: כתוב "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו". כתוב "נדברו" ולא "דברו", היינו מעצמו יצא הדיבור שלהם, כביכול דבר את עצמו, ורק אז "ויקשב ה'", רק אז הם יכולים להקשיב לקול ה', ורק אז "וישמע ה' ויכתב בספר". כל מעשה שעושה יהודי בעולם הזה, נכתב למעלה, ומכל זה נעשה ספר אחד גדול, וזהו "זה ספר תולדות האדם". וכיצד מגיעים לזה? בכוח המילים, המתפשטות לכל אברי האדם. וזהו מה שאמרו שתפילה זו עבודה שבלב, ואיזו עבודה שבלב – זו תפילה. אף שאין היא אלא בלב – היא נקראת עבודה.

(אלה אזכרה, ה, עמ' 49-48).


האדמו"ר רבי משה מסטולין (ליד פינסק, פולין), נקרא בפי החסידים ובני העיירה "ר' משה'לה". הוא נולד השנת תרנ"א לאביו האדמו"ר מסטולין, "הינוקא", רבי ישראל פרלוב, ומנעוריו ניכר בו גי נוצר לגדולות. הוא היה גאון בנגלה ובנסתר ובקי בכל מכמני התורה, והתפלל וקיים את המצוות בהתלהבות רבה, באש קודש. את עיקר חינוכו קיבל רבי משה מאביו. רבי משה היה תלמיד חכם מוסמך, גדול בתורה, בעל מעשים טובים וגומל חסדים, אוהב ישראל בכל נפשו ומאודו, עסקן שפעל בצניעות והיה מעורב עם הבריות ובעל השכלה כללית. נשא לאשה את מרת דבורה לאה בת רבי פנחס רבינוביץ מקנטיקוזבה. זמן קצר לאחר נישואיו חזר לחצר אביו בסטולין, והמשיך לעלות מעלה מעלה בתורה ובחסידות. לאחר פטירת אביו בשנת תרפ"א (1921) חלק עם אחיו את הירושה הרוחנית שלו, ורובם כיהנו כאדמו"רים וניהלו בתי מדרש בערים נפרדות. רבי משה ניהל חצר חסידית של אלפי חסידים בסטולין. נמשכו אליו היהודים העמלים, מפשוטי העם שאינם מחשיבים את עצמם, מבין חסידי אביו, והוא שמח בקרבתם יותר מאשר בחסידים העשירים. הוא התרחק מעסקנות מפלגתית ופעל במסירות נפש, יחד עם רבה של סטולין, הרב אשר פיאלקוב, להקמת תלמוד תורה בעיירה, בה למדו כארבע מאות תלמידים. בשנת 1922 הקים ישיבה, שנקראה בתחילה "אהל משה" ולבסוף "בית ישראל", בה למדו למעלה ממאה תלמידים, ורבי משה לאחזקת הישיבה. בראשות הישיבה כיהנו הרב משה קופולוביץ (בשנים תרפ"ו-תרפ"ח), הרב יעקב גרינברג הי"ד מסלונים והרב שמעון ז'ליכובר הי"ד.

רבי משה קירב את הדור הצעיר, היה ער לבעיות החינוך והיה מראשי הפעילים בארגון הבלתי מפלגתי "תפארת בחורים" שנועד להפיץ תורה בקרב הציבור הרחב והנוער העובד. הוא קירב כל יהודי ומצא בכל אחד את הנקודה היהודית הפנימית והטהורה. הוא זכה להערכה על פעילותו הציבורית בסטולין גם מצד הממשלה הפולנית, שהעניקה לו אות כבוד. לרבי משה היה קישור נפשי עמוק עם אארץ ישראל והוא ביקר בה פעמיים, בסתיו תרצ"ד ובשנת תרצ"ח (1933, 1938) ושמח והתרשם מבניין הארץ.

קרוב לעשרים שנה ניהל רבי משה את עדת חסידיו בסטולין, הרבה התורה ובתפילה שעות מרובות ביום, עודד את חסידיו לדיבוק חברים, לעמלה של תורה ולתפילה אמיתית בהתלהבות. דברי תורתו וחידושיו כללו רעיונות עמוקים ומשובבי לב, וכמעין המתגבר היה מחדש חידושים בכל ענפי הרוח.

בשנת תרצ"ט (1939), לאחר כיבוש סטולין בידי הסובייטים, הרבי נרדף, סבל קשות, נושל מביתו והטילו עליו מיסים כבדים. בעקבות הכיבוש הגרמני סבלו היהודים מרעב, ופליטים רבים נהרו לסטולין, ובהם כאלף אלמנות ויתומים ניצולי הטבח בדיוד-הורודוק הסמוכה. על אף המצוקה הקשה עשה הרבי כל מאמץ לסייע לפליטים בהקמת בתי תמחוי ובאיסוף בגדים עבורם. גם לאחר שהיהודים גורשו לגטו המשיך הרבי לדאוג לחלשים ולרעבים, לחזק ולעודד את הכושלים ולעורר ביטחון בישועת ה' ותקווה לימים טובים יותר.

בתיה קמפינסקי ליברמן העידה ששמעה את הרבי אומר ליהודים אחדים לאחר שהגיעו ידיעות קטועות על מפלת הנאצים ליד מוסקבה: "יהודים, עוד נזכה למפלת עמלק ולישועה קרובה!".

בבוקר בכ"ט אלול תש"ב, ערב ראש השנה תש"ג (1942), רוכזו כל יהודי סטולין בכיכר השוק והובלו למקום רציחתם.

כן נספו הרבנית דבורה לאה, בניהם:

– רבי נחום שלמה, חתן הרה"ק אשר אלימלך מקוזניץ, רעייתו פעריל יהודית ובתם הקטנה.

– ר' דוד.

– ר' אהרן.

– בתם חיה שרה.

יש גויים מקומיים שטענו בשנת 1945 שהרבי, אחיו, רבי אשר, וגיסו, רבי יעקלה, הסתתרו בבית המרחץ בחצר הרבי ונספו שם בשריפה שלשה ימים לאחר הטבח.

בשואה נספה גם אחיו, האדמו"ר רבי אברהם אלימלך פרלוב מקרלין ורבי אהרן, שישב בוורשה, הסתתר במחבוא וכשראה גוי רודף אחר אשה הרה ועמד לרצוח אותה, התפרץ ממחבואו ונורה בעודו מנסה להוציא את הרובה מידי הגוי. הי"ד.

עצה לבעל תשובה / דברים בשם רבה של אונגוואר, הרב יוסף אלימלך כהנא הי"ד

תמונת הרב יוסף אלימלך כהנא הי"ד

"ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום" (דברים ד,ד). איתא במסורה "אותם פרו ורבו", "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", "ואתם הדבקים" וכו'. שמעתי לפרש זה מאדמו"ר הגאון אב"ד דק"ק צעהלם ר' יוסף אלימלך כהנא זצוק"ל, שיש שלש כתות בני אדם, צדיקים גמורים פורשים עצמם הרבה מהם לגמרי מעניני עולם הזה, ואין להם שום עסק עם בני אדם. אבל זה לא טוב, שלא נתנה תורה למלאכי השרת, וכמו שפירש החתם סופר ז"ל על חנוך שהתהלך חנוך לפני אלוקים ולא התחבר כלום עם בני אדם, אז לקח אותו ה' אל השמים, שצדיק כזה לא שייך בעולם הזה. הכת השני לגמרי שקועים בתאוות עולם הזה ותענוגיו. זה בטח לא טוב. אבל המובחר הוא דרך הבינוני, להיות דבוק בעבודת ה' אבל גם להתחבר עם בני אדם להיות טוב להם לגמול להם חסד. וכמו שדורשים בגמרא מפסוק זה, וכי איך אפשר להדבק בה', אלא כמו שהוא עושה כל מיני חסד, כך אתם תדבקו במדותיו ותעשו כל מיני חסד עם בני אדם. וזה "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם", שתהיו דבוקים בו, וגם תדבקו במידותיו להיות טובים עם בני אדם, אז "חיים כולכם היום", יהיה לכם חיים שלמים – עולם הזה (ולא כמו לכת ראשונה שאין להם עולם הזה) וגם עולם הבא (ולא כמו לכת שנייה שיש להם רק עולם הזה). עד כאן תוכן דבריו. וזה גם פירוש המסורה, דכת אחת אומרת "ואתם פרו ורבו", רק תענוגי עולם הזה. והשנייה אומרת תהיו "ממלכת כהנים וגוי קדוש", להיות ממש כמלאכי השרת, מצוינים ומובדלים לגמרי מכל דבר. ובא הכתוב השלישי והכריע ביניהם, "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם", כנ"ל, להיות טובים בעיני אלוקים ואדם. זה היא הדרך הישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם.

(שיח אליעזר, בני ברק תשנ"ט, מאת הרב אליעזר ברויער, עמ' קיז-קיח)

שמעתי מאדמו"ר ר' יוסף אלימלך כהנא אב"ד דק"ק מעהלים זצוק"ל לבאר המדרש שמביא על "ויצא יעקב מבאר שבע", את הפסוק "אשא עיני אל ההרים וכו' עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ", דהנה אם הבעל תשובה מתחיל להתבונן על מעשיו הרעים ועל כל מה שעבר עליו יבא לידי ייאוש גמור, ואיך יכול להתחיל להיטיב מעשיו. ואז יש עצה אחת, לשכוח כל מה שעבר עליו, ולקבל עליו להיות איש חדש וכאילו לחיות חיים חדשים. ועל שם זה נקראת התשובה בשם "עתה", ללמד שמעכשיו יתחיל מחדש, ואל יחשוב על העבר. וראיה מזה ממעשה בראשית, שאז לא היה עדיין אדם עם זכויות שבעבורו ה' יברא את העולם רק ברא על סמך העתיד, שידע שהאדם יעבוד אותו. וזה הפירוש "אשא עיני אל ההרים", אל ההורים, שאם אתבונן על מעשי אבות שהיו קדושי עליון ואני עני ושפל בלי מעשים טובים, אז "מאין יבא עזרי". אבל התשובה "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ", שברא העולם על סמך העתיד, כך אני בוטח שמעכשיו אתחיל חיים חדשים וה' יעזור לי על סמך זה. וזה אנחנו מבקשים, "השיבנו ה' אליך ונשובה", אבל מאיפה יש כח לזה אחרי חיים מלאי עבירות, על זה ממשיך, "חדש ימינו" – שה' יזכנו שנרגיש עתה כמו בבריאת העולם, שהיה על שם העתיד, כך ה' ייתן לנו כוח להתחיל מחדש על שם מעשינו בעתיד.

(שיח אליעזר, עמ' קפה-קפו).

"בטח בה' ועשה טוב, שכן ארץ ורעה אמונה" (תהלים לז,ג). ע"פ ששמעתי מאדמו"ר ר' יוסף אלימלך כהנא אב"ד דק"ק צעהלים זצוק"ל לתרץ שאלת התוספות שפעם אמרו תחילת דינו של אדם אם נשא ונתן באמונה, ופעם אחרת כתוב שהשאלה הראשונה היא אם קבע עיתים לתורה. ותירץ הוא ששניהם עולים כאחד, שסתם אדם צריך לעסוק הרבה שעות ופעמים אפילו רוב או כל היום בפרנסתו, אבל אחרי שעבד הרבה שעות צריך להאמין באמונה שלימה ששאר זמנו קודש לה' וללמוד תורה, שמה שיוסיף עכשיו עוד לעבוד לא יביא לו פרנסה, כיון שגוזל זמנו מהתורה, רק ה' יזמין לו בתוך הזמן מה שצריך. היוצא, מי שנושא ונותן באמונה, שמאמין באמונה שלימה שה' קובע לו פרנסתו מראש השנה עד ראש השנה, ממילא יש לו גם כן זמן ללמוד, וזה תלוי בזה, ושניהם אחד. וזה הפירוש "בטח בה'", שאם תחיה בביטחון בה', "ועשה טוב", אין טוב אלא תורה, אז תעסוק, ויהיה לך זמן לעסוק בתורה. "שכן ארץ" ותוכל גם כן לעסוק בדרך ארץ בלי פחד. "ורעה אמונה", שהאמונה שבך תהיה מנהיגה אותך בדרך הנכונה.

(שיח אליעזר, עמ' קצב)


הרב יוסף אלימלך כהנא הי"ד, רב גאון גדול ומפורסם שנולד ברוסנוביץ' בשנת תרכ"ו לאביו הרב יצחק אייזיק כהנא אב"ד רוסנוביץ' וזשדני. בילדתו היה תלמיד סבו הרב יצחק אייזיק הלוי ביליצר אב"ד נאג'י-אידה, מחבר ספר 'באר יצחק' על התורה. בצעירותו למד באונגוואר אצל רבי שלמה גנצפריד, ראב"ד אונגוואר, מחבר הספר 'קיצור שלחן ערוך' ואצל רבי חיים צבי מנהיימר, מחבר שו"ת 'עין הבדולח'. לימים כתב הרב יוסף אלימלך בהסכמתו לספר 'עין הבדולח': "גם אני זכיתי ליצוק מים על ידו בימי בחרותי והיו עיני רואות את מורי ומדריכי ומבקש תורה מפיו ממלל רברבן והיה בפי כדבש למתוק. אשרני מה טוב חלקי ומה נעים גורלי". אחר כך היה תלמיד רבי שמחה בונים סופר, ה'שבט סופר', בישיבת פרסבורג. נסמך להוראה על ידי רבותיו ה'שבט סופר' ועל ידי הרב שלמה גנצפריד. הרב יוסף אלימלך היה בזיווג ראשון חתנו של הרב משה סג"ל יונגרייז אב"ד קאשוי, ובזיווג שני היה חתנו של הרב יאיר קאלוש ממזלבורץ. בשנת תרנ"ב (1892), לאחר פטירת אביו, מונה הרב יוסף אלימלך לאב"ד זשדני, הקים בה ישיבה והחל בכתיבת ספריו. משנת תרע"ו (1916) היה אב"ד וראש ישיבה בבאניהאד. משנת תרפ"ג (1923) כיהן כאב"ד וראש ישיבה בצעהלים ותרצ"א כיהן כאב"ד ורב ישיבה באונגוואר (אוז'האראד). הוא הנהיג את ישיבתו סדר לימוד קפדני, התמסר למסור שיעורים רבים לתלמידיו ובחן אותם בכל שבוע. התלמידים למדו בהתמדה גדולה ששה דפי גמרא מידי שבוע עם מפרשים, ושלחן עורך אורח חיים עם מגן אברהם ויורה דעה עם הט"ז והש"ך. בסוף הזמן נערכו חזרות על הלימוד והתלמידים עמדו למבחן על כל מה שלמדו באותו זמן. הרב פעל רבות לביסוס הקהילה ומוסדותיה, חיזק את למוד התורה, היה נשיא ועד הרבנים ברוסיה הקרפטית ונשיא 'כולל שומרי החומות בארץ ישראל'.

בנו, הרב שרגא פייש כהנא, נפטר בשנת תרע"ט (1919) בהיותו בן 27, ועל מצבתו בבית העלמין במארגרטן נכתב "… יודעיו ומכיריו עליו מקוננים, יגע בתורה בז"ך שנים מה שהתלמיד ותיק במאה שנים". גיסו של הרב יוסף צבי, הרב צבי רייכמן, היה אב"ד נאדי-אידא, וחיבר את ספר 'הר צבי' על התורה וחידושי סוגיות הש"ס.

לאחר מלחמת העולם הראשונה והתפוררות הקיסרות האוסטרו-הונגרית, צורפה אונגוואר לצ'כוסלובקיה, ובשנת 1938 היא עברה לשלטון הונגריה שהחל לאכוף חוקים אנטי יהודיים.

רוב יהודי אונגוואר נספו בשואה, על שואת יהודי אונגוואר נכתב במאמר על האדמו"ר מאונגוואר הי"ד. חתנו של הרב יוסף אלימלך, הרב משה נתן הלוי יונגרייז אב"ד הערנאד זשאדאני נספה בד' בסיוון תש"ד. הרב יוסף אלימלך כהנא גורש במשלוח האחרון מאונגוואר לאושוויץ ונהרג עקה"ש עם אשתו הרבנית ועם חלק מקהילתו ומתלמידיו בי' בסיוון תש"ד (ויש אומרים בי"א בסיון תש"ד). ספר תשובותיו "פני יוסף" וחידושיו שהיו בכתבי יד אבדו בשואה, אך ניתן למצוא שרידים מכתביו בכתבי עת תורניים, בספרי השו"ת של בני דורו ובספרי תלמידיו. בשנת תשכ"ט הוציא לאור נכדו, הרב יצחק אייזיק יונגרייז, לקט משרידי תשובותיו וחידושיו בספר "חידושי מהר"י כהן".

כן נספו בשואה בניו הרב יצחק אייזיק כהנא, רבה של פאררא-ענטש, והרב יהושע כהנא. הי"ד.

בקדושה ובטחון יקנו התורה, ובהדרכת בני ביתו בדרכי התורה, יזכה לשפע טובות ברוחניות ובגשמיות / האדמו"ר מאנטניה רבי ישראל שלום יוסף הגר הי"ד

תמונת רבי ישראל שלום יוסף הגר הי"ד

'וידבר אל משה ואל אהרן לאמר, זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר, דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול'. הקושיא מקום לעיין, כפל תיבת 'לאמר', ועוד הוסיף וכתב 'דבר אל בני ישראל'. ובש"ס עירובין כ"ב איתא גבי רב אדא בר מתנא כשהלך ללמוד תורה ואשתו שואלת אותו מה יאכלו בניך, והשיבה, איכא קורמי באגמא. וכתב הרמה"ג ז"ל מקאזניץ דלכאורה לא השיב כהלכה, דהלא קורמי באגמא לא מאכל אדם הן, אלא דבשלהי קידושין איתא, מעולם לא ראיתי שועל חנוני וכו', אלא הריעותי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי, אבל אדם שמתנהג בדרך התורה, פרנסתו רודפת אחריו, כמו דהמזונות מוכנים המה לפני כל בעל חי, וכמו דאיכא קורמי דאגמא לפני כל בעל חי, כן יכין ה' יתברך מזונות לפני בניו של רב אדא בזכות זה שהלך לשמש תלמידי חכמים וללמוד תורה. ודברי פי חכם חן.

והנה להתגבר על היצר הרע המונע מלעסוק בתורה, מועיל מדת הביטחון שלא לדאוג דאגת מחר, וכנאמר בשם הרב הצדיק הקדוש מסאסוב ז"ל על פסוק 'ויברכם ביום ההוא לאמר', היינו דברכת יעקב אבינו עליו השלום הייתה 'ביום ההוא', בשביל 'ביום ההוא', שלא לדאוג דאגת מחר ויהיה להם על ידי זה מנוחת הנפש והגוף. ודברי פי חכם חן. וכן הכתוב אומר 'ביום הזה באו מדבר סיני', יש כאן גם כן הרמז על מדת בטחון שלא ידאג רק על 'ביום הזה' ולא על מחר. ועל ידי זה יוכל לבא לידי קבלת התורה. ובעל הטורים כתב, כאן הסמיך הכתוב 'זאת חקת התורה' למתנות כהונה, לומר לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן. עד כאן. והלא התורה הקדושה היא נצחיות אפילו כשאין לנו מן, אלא נתכוון לומר כמו דור המדבר לא דאגו דאגת מחר והמן ירד להם בכל יום ויום, כן מי שאינו דואג למחר יוכל לעסוק בתורה שהוא עצמו צינור השפע למזונא כנזכר לעיל.

עוד עיקר גדול לקנין תורה להוסיף פרישה וקדושה הבא על ידי התחברות ריעים בהתאסף ראשי עם לצדיקי הדור בשבתות ובמועדים, ויש רמז בדברי רש"י ז"ל בפרשת קדשים תהיו, שכתב, פרשה זו נאמרה בהקהל לפי שכל גופי תורה תלויים בה. כוונתו דלהשיג קדושה ופרישה צריכין הקהל ודביקות לצדיקים.

'והזה הטהור על הטמא ביום השביעי', היינו בשבת קודש. ועם האמור נבין רמזי דחכמתא בפסוקים אנו עוסקים בהם, ומרומז דקבלות התורה תלויה במדת הבטחון כאוכלי המן, ובתוספת קדושה. 'זאת' בצירוף השלש אותיות מספרו 'קדוש' עם הכולל. 'חקת', לישנא דמזונא, הוא מרמז על מדת בטחון, היינו בקדושה ובטחון יקנו התורה. וצוה ה' למשה ולאהרן לחקוק עיקרים אלו בלב בני ישראל. ולהכי כפל הכתוב תיבת 'לאמור'.

והרב הצדיק קדוש וברוך זצ"ל ממעזיביש אמר על פסוק 'אך טוב לישראל אלוקים לברי לבב', דלכל ישראל 'אך טוב', חסדים נגלים, ו'אלוקים', היינו מדת הדין, רק 'לברי לבב', כאמרם ז"ל על פסוק 'וסביביו נשערה מאד'.

וכוונה זו יש לרמז גם בפסוק 'תנה עוזך לעבדך', היינו מדת עוז וגבורה תתן לבני עליה, 'והושע לבן אמתך', רחמים תתן לאנשים פשוטים. וזה מרמז הכתוב כאן 'דבר אל בני ישראל', הוא מנהיג הדור, כמו 'ידבר עמים תחתינו', הוא צריך לקבל על עצמו הנהגות ה' יתברך עמו במדת הדין. 'ויקחו אליך פרה אדומה', פר דינים וחמש אותיות 'אלוקים', הם פרה. 'אדומה', מרמז גם כן על גבורות. אבל לכל ישראל תהיה 'תמימה', בלי שום מום ברוחניות ולא עלה עליו עול בגשמיות.

והנה המדריך בני ביתו בדרכי התורה, זוכה דהפרנסה תרדוף אחריו ומתברך בחסדים והשפעות טובות ברוחניות ובגשמיות, וכה יעזור ה' יתברך ונזכה לישועה קרובה בתוך כל כלל ישראל, אמן כן יהי רצון.


האדמו"ר רבי ישראל שלום יוסף מאנטניה (תרמ"ד-תש"ד, 1884-1944), בן האדמו"ר רבי חיים האגר מייסד החצר באנטניה שעבר לאחר מלחמת העולם הראשונה לסטניסלאבוב. בשנת תרצ"ב (1932), לאחר פטירת אביו רבי ישראל שלום יוסף. מילא רבי ישראל שלום יוסף את מקומו. הוא היה למדן גדול והיו לו חסידים רבים. בזיווג ראשון נשא לאשה את מרת אדל בת דודו רבי שמואל אבא האגר, האדמו"ר מהורודנקה. בזיווג שני נשא אשה את מרת דבורה לאה בת רבי יחיאל הורוויץ, האדמו"ר מפוקשיבינצה, בנו של רבי מאיר'ל מדז'יקוב. ע"פ עדותו של ניצול מסטאניסלאבוב, האדמו"ר, רעייתו וילדיהם ר' ברוך, ציפורה ופסיה-לאה נורו על ידי גרמנים, לאחר שמחבואם התגלה ולאחר שסחטו מהם את הזהב שלהם ואת תכשיטיהם. האדמו"ר חיבור חידושי תורה רבים, אך כתבי היד הושמדו בידי הגרמנים. שמונה עשר מאמרים וחידושי תורה ששרדו, יצאו לאור בקונטרס 'נפש יש"י' שצורף לספר 'נפש חיים'.

אל ההרים אשא עיני, כהלל וכשמאי / הרב יעקב טירהויז הי”ד

שבת

ענייני שבת קודש

ב"אתקינו סעודתא" האומרים ביום השבת קודם סעודת הבוקר איכא תרי נוסחאות במזמור חי ה' וברוך צורי שאומרים אחר "אתקינו סעודתא". בנוסח אחד נאמר "אל ההרים אשא עיני, כהלל ולא כשמאי", ובנוסח השני נאמר "כהלל וכשמאי".

ולעניות דעתי נראה נוסח הנכון הוא "כהלל וכשמאי" כאשר אפרש לפניכם פה. ומתחילה נבין מה כוונת המשורר, באומרו "אל ההרים אשא עיני", נראה לעניות דעתי דכוונתו על פי הברייתא המובא במסכת ביצה (דף ט"ז) "תניא אמרו עליו על שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת, מצא בהמה נאה, אומר 'זו לשבת', מצא אחרת נאה כו', אכל הלל מדה אחרת היה לו שכל מעשיו לשם שמים, שנאמר 'ברוך ה' יום יום'". ופירש רש"י שם, 'יום יום יעמס לנו' את צרכינו ועזרתנו.

כבר פרשתי ענין זה על מקומו בפרשת יתרו, דאין כאן שום פלוגתא בין שמאי להלל, דמי יעלה על דעתו למימר דצרכי שבת המתחיל להכינם מיום א' לאו מדה טובה הוא, חס ושלום. או ההוראה והשבח לה' יתברך דבר יום ביומו על השפעתו צרכי היום ודורש 'ברוך ה' יום יום', לאו נאה דורש, חס ושלום. שני המידות האלה בקדושה וכטהרה, ועומדים ברומו של עולם. אלא על כורחנו שני התנאים צדיקי יסוד עולם אלה עשו פעולות ותפלות לה' יתברך להשפיע להם צורכי עונג שבת עד אין למעלה תענוגים כערכם. אך שמאי הזקן שהיה עשיר גדול וביכולתו היה להכין אפילו כסעודות שלמה בשעתו, מכל מקום אחת היתה שאלתו ובקשתו מאח ה' שיזמין לו מאכלים משובחים יפים ונאים בכדי להתענג לכבוד שבת כיאות, והיה מתחיל לקנותם מיום א' בשבת עד יום ו', כמבואר בהברייתא שהבאתי. נמצא כל ימיו אכל לכבוד שבת. אבל הלל הזקן היה עני גדול, כמבואר בגמרא, דהוא מחייב עניים. ואם כן היה מבקש מאת ה' יתברך שיזמין לו מעות צורכי מאכלי שבת, וגם ביקש להזמין לו חפצים יפים ונאים לצורך קיום עונג שבת.

וזאת הוא פירוש מאמר הברייתא "אבל הלל מדה אחרת היה לו שכל מעשיו לשם שמים", כל מעשי שבת, היינו הן המעות הנחוץ לו לצורכי שבת והן שיזמין לו חפצים משובחים, בעל כורחך על שניהם התפלל לשמו יתברך, ולו לבד עיניו תלויות, ודרש "ברוך ה' יום יום", כדפירש רש"י "יעמס לנו את צרכינו ועזרתנו", והיינו תפלתו על שני דברים: "צרכינו", היינו חפצים נאים לעונג שבת, "ועזרתנו", היינו שישפיע לו המעות צורך ההוצאה על החפצים. ובעל כורחו מתי שהשפיע לו, אז הכין. ושני המידות, של שמאי ושל הלל, מרומזים ב"שיר למעלות אשא עיני אל ההריםכו' עזרי מעם ה' כו' יומם השמש לא יככה וירח בלילה". מבקש מה' יתברך להשגיח על יום ולילה, להשפיע לו צרכי יום ביומו, דהיינו כמין מדת הלל, ומסיים הקרא "ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם", דהיינו, כפי מדת שמאי הזקן, שכל ימיו היה אוכל לשם שמים, על ידי השפעתו יתברך עושר גדול היה סיפוק בידו. והיינו מאמר המשורר: "אל ההרים אשא עיני, כהלל וכשמאי". וכן מרמז גם במזמור "חי ה' וברוך צורי", כעין זה אומרו "ימלא שובע אסמי כו' כהלל וכשמאי", והיינו דלהלל השפיע לו צרכי יום ביומו, וזהו "חדות ימים", שהיה לו חדוה בכל יום על השפעתו יתברך צורכי פרנסת היום, "ושנות עולמים", הוא מדת שמאי, שהיה לו חדוה כל ימי חייו, והיינו "כל ימיו אכל לכבוד שבת".

הרי מבורר כי אין שום מחלוקת בין שמאי להלל בעניין זה. ונראה לי דזאת כוונתו באומרו "אל ההרים אשא עיני", כדפרישית. ועל כורחך גם שמאי נתן שבח והודיה והתפלל "ברוך ה' יום יום", רק עניין אחד שתזדמן דברים משובחים לעונג שבת בכל יום כדרכו.

(עקבי יעקב, מאת הרב יעקב טירהויז הי"ד)

בענייני ביטחון בישועת ד' ואופניה / הרב מאיר ליב פרייא הי"ד

אופני הביטחון בה'

נקדים דברי ספר דברי יצחק מסכת מגילה, שמביא בשם הרב הצדיק מורנו ורבנו הרב משה ליב מסאסוב זי"ע, שפעם אחת בא אליו חסיד אחד להסתופף בצלו ולשמוע לקח מפיו, וכאשר נפטר מאתו ליסע לביתו, הנה דרכו והילוכו של הרב הקדוש הנ"ל היה ללוות כל אורח הבא אליו עד מחוץ לעיר. וככה עשה גם לאיש הזה. הנה החסיד ההוא אורח ברגליו הלך, אמתחתו הפשיל על כתפו, כי לא השיגה ידו לשכור עגלה לנסוע לביתו, ובקש את רבו הצדיק שיברכו גם בזה שיזמין לו ד' יתברך עגלה לנסוע לביתו, כי קשה לו ללכת ברגליו ולשאת אמתחתו עליו. הנה דבר הרב הצדיק אליו לאמר: חז"ל אמרו לא הוו ידעי רבנן מאי השלך על ד' יהבך (תהלים נ"ה) אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה אזילנא בהדי האי טייעא וקא דרינא טונא ואמרי לי שקול יהבך ושדי אגמלאי (מגילה י"ח). לכאורה הדבר הוא לפלא, איך חכמינו ז"ל אשר כל רז לא אניס להו הוצרכו ללמוד פירוש המקרא הזה מההוא טייעא. אך הענין הוא כך, כי רבנן הללו בהיותם מתבוננים במידת הביטחון, אשר דוד המלך עליו השלום הזהיר אותנו עליו בזה הפסוק, הנה היו מסופקים עד כמה צריך להיות בטחונו חזק בבורא יתברך, כי הנה יש בזה ב' אופנים, על דרך משל בנידון שלפנינו, שאתה צריך עגלה לנסוע לביתך. הנה אופן אחד מאופני הביטחון הוא שתבטח בד' שיזמין לך עגלה נוסעת לנוכח דרכך, ואתה תבקש את העגלון שיאספך אל תוך מרכבתו, והוא ימלא משאלתך. אולם יש עוד אופן אחד בביטחון יותר גדול, דהיינו שהביטחון יהיה כל כך חזק שד' יתברך יזמין לך עגלה עוברת לפניך, ובאין אומר ודברים מצדך, הנה בעל העגלה מעצמו יאמר לך: עלה אלי אל המרכבה. וזהו ענין אמרם לא הוו ידעי רבנן מאי השלך על ד' יהבך, עד כמה צריך להיות בטחונו חזק בד'. עד שסיפר רבה בר בר חנה ואמר זימנא חדא הוה אזילנא באורחא בהדי האי טייעא, וקא דרינא טונא, ואמר לי שקול יהבך ושדי אגמלאי. הנה האי טייעא מרצון עצמו אמר לי שאתן משאי על גמלו, מבלי הקדמת מבוקשי אליו בזה, ולמדו מזה שהביטחון צריך להיות כל כך גדול וחזק באופן השני שזכרתי. הנה כה היו דברי הרב הצדיק אל החסיד ההוא. ויהי הוא טרם כלה לדבר, וישאו עיניהם ויראו והנה עגלה מרקדה משרכת דרכה דרך העיר אשר החסיד הדל דר בה, ובבואה לפניהם העמיד בעל העגלה את הסוסים ושאל את החסיד ואמר אנה תלך, השיב לו למקום פלוני. ויאמר לו, הלא אנכי נוסע גם כן שמה, עלה אל המרכבה ושב עמי ונסעה יחדיו. ובא האות והמופת אשר דבר איש האלקים אליו. עד כאן דברי ספר הנ"ל ושפתים ישק.
ב' אופני בטחון הנ"ל הנה היו במציאות גם אצל יוסף הצדיק. האחד שיכנע את עצמו ויפנה אל שר המשקים לחלות פניו להזכירו לפני פרעה. והשני שיבטח בד' ששר המשקים כאשר יתבשר שהושב על כנו, יפנה מעצמו אליו ויאמר ידעתי שלא עשית פה מאומה כי שמוך בבור וגם עשית עמי טובות עת שבתי פה, על כן בשכר זאת אזכירך לפני פרעה ואשתדל להוציא ממסגר נפשך.
הנה יוסף, הצדיק בחר לו דרך הראשון. ועל שלא עלה בביטחונו במדרגה היותר גבוה מזה, נתאחרה ישועתו לבא, כמו שנתבאר והוצרך להמתין עוד ב' שנים.
מעתה נתבאר כוונת המדרש. פתח הדרוש אשרי הגבר אשר שם ד' מבטחו, זה יוסף שבטח בד' כשפנה אל שר המשקים, כמו שכתוב (תיבות "אשרי הגבר אשר" נמשכות גם למטה כדרך המקראות וכאילו כתיב) ואשרי הגבר אשר לא פנה אל רהבים ושטי כזב. פירוש, אבל יותר ממנו מאושר אותו הגבר שלא פנה אל רהבים ושטי כזב, אלא בוטח בד' שהם יפנו אליו מעצמם ומרצונם. וזהו המעלה הנשגבה והעליונה במידת הביטחון, אשר לא עלה עליה יוסף. ובעבור שפנה הוא אל שר המשקים ואמר לו כי אם זכרתני והזכרתני, לא היתה ישועתו ממהרת לבא ונתוספו לו עוד ב' שנים. ואתי שפיר.
אם נחקור ונדרוש על סיבת כך וכך עבירות קלות וחמורות השכיחות בעוונותינו הרבים כמו חילול שבת, משא ומתן שלא באמונה או בדברים האסורים, גידול בנים שלא ברוח התורה, ביטול תפלה בציבור וכדומה, נמצא ששורשן ומקורן, על פי רוב, חסרון או קוצר הביטחון, כי אינו בטוח שמזונותיו הקצובים לו, ימצא אף בדרך היתר, אלא חושב שהכל לפי רוב המעשה והפעולה, ועל ידי זה מחלל קדשי שמים. מה נכונו דברי ספר מא"ד בזה לפרש מה שכתוב ויניחהו אהרן לפני העדות למשמרת (שמות ט"ז) יש לדקדק בפסוק שלפניו אמר משה הנח אותו לפני ד' למשמרת, מאי טעמא שינתה תורה וכתבה ויניחהו אהרן לפני העדות למשמרת. ויש לומר דרש"י פירש שירמיה הוכיח בני דורי למה אינם עוסקים בתורה, והם אמרו נניח,מלאכתנו ונעסוק בתורה, מהיכן נתפרנס, הוציא להם צנצנת המן. אמר להם, ראו דבר ד', שמעו לא נאמר אלא ראו, בזה נתפרנסו אבותיכם במדבר, הרבה שלוחים למקום להכין מזון ליראיו. עיין שם. הנה התורה בכללה נקרא עדות, ולשמור התורה כראוי יש כך וכך עיכובים ומקטריגים וצריך להיות ביטחונו שלם להתגבר עליהם, בפרט בעניין שמירת שבת הניסיון גדול מאד. אבל אם רואים אנו צנצנת המן שבזה נתפרנסו אבותינו ארבעים שנה בארץ לא זרועה, וזה היה רק בדרך נס לבדו, מעתה אם לא קצרה יד ד' לעשות כזאת, תקצר ידו, חלילה, אם האדם יגע וטרח במלאכתו ששת ימים ליתן לו כל כך שפע כמו אם היה טורח שבעת ימים, בתמיה. נמצא שראיית צנצנת המן לעינינו הוא סייג וגדר לכל קיומה של תורה, וחז"ל קראו לכל סייג וגדר משמרת, כדכתיב ושמרתם את משמרתי (ויקרא י"ח) עשו משמרת למשמרתי, ומשום בכי שינתה תורה ואמרה ויניחהו לפני העדות למשמרת, לומר לך שאותו צנצנת המן הוא משמרת וסייג לכל קיומה של תורה הנקראת עדות, כי על ידי זה תאלמנה שפתי שקר של יצר הרע המסיתה לחלל שבת ולבטל תורה ותפלה עבור פרנסתו. עד כאן תורף דבריו.
חסרון הביטחון גורם גם כן שנושאים נשים שאינן מהוגנות כדי להשיג על ידיהן ממון רב, והיא במקום אשר יאמר אין מעצור לד' להושיע אם ברב אם במעט, יאמר הכסף יענה את הכל.
בזמן הזה רבתה המכשלה והרבה בני אדם אין נושאים כלל, כי חוששים שלא יהיה להם לפרנס אשה וילדיה, ואף אותן שיולדו ונתגדלו על ברכי התורה, הרבה מהם נמנעים מלישא סמוך לפירקן, כי רוע מצב הכלכלי נגד פניהם, ואומרים כמעט קט יעברו ימי הרעה ואז נבנה לנו בית, זו אשה. אבל הכל יפצה פיהם, כי מי יודע שהימים הבאים יהיו טובים מאלה, ובין כך ובין כך ינטו צללי ימי בחרותיהם ושרויין בלא אשה ובלא חומה ואין לספר גודל חשבון העוונות שמסתבבות על ידי זה, וגורמים אריכת הגלות בעוונותינו הרבים.
באמת גם האבות אשמים בדבר, כי עליהם הטילה התורה החיוב להשיא את בניהם סמוך לפירקן, כדאיתא בברייתא, האב חייב בבנו להשיאו אשה (קידושין כ"ט) ואם מתרשל לעשות זאת בעתו ובזמנו בעוד שהוא שומע בקול הוריו וסר למשמעתו, יקשה לו אחר כך לתקן את המעוות, כאשר הנסיון מלמדנו. ואולי על זה רמזו חז"ל במה שאמרו (יבמות ס"ב) כל המשיא בניו סמוך לפירקן, עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך (איוב ה') דאם ממתין מלהשיא סמוך לפירקן אז לאחר זמן חכמים הם בעיניהם יותר מאביהם, מה שישר בעיני האב רע בעיני הבן, וכן איפכא. וחילוקי דעות בבית גורמין אי־שלום. מה שאין כן אם משיאו סמוך לפירקן, יסמך עליו הבן גם בעניין זיווגו, וממילא שלום באהלו. על כן כל מי שיראת ד' נוגע ללבבו ישתדל לתקן פרצה הנ"ל, ואשרי לו.
הגם שמלחמת החיים הלוך וקשה, ואין לך יום שאין קללתו מרובה משל חברו, וחשכת ליל הגלות ימש ויחשיך עוד, בעוונותינו הרבים, עם כל זה אנחנו בני ישראל בשם ד' אלקינו נלך, עליו נשליך יהבינו, על רחמיו וחסדיו הגדולים נבטח, שאל יעזבנו ואל יטשנו, וישלח לנו משיח צדקנו, ואף אם יתמהמה נחכה לו, כי בא יבא ויגאלנו גאולת עולם במהרה בימינו אמן.

(שבט מישור, חוברת ב, המשך דרוש לפרשת מקץ ולחנוכה, בענייני ביטחון בישועת ד' ואופניה, הרב מאיר ליב פרייא הי"ד)

אין בעל הנס מכיר בנסו – על אמונה וביטחון / רבי פנחס רבינוביץ הי"ד

ספר בית פנחס

עיין כאן… מה שהבאתי בשם דודי זקני הגאון הקדוש רבי שמואל אבא זצ"ל מסלאוויטא, על המאמר ואם כל המועדים יהיו בטלים ימי הפורים לא נתבטלים. עיין שם. ולפי דבריו הקדושים יש לומר דזהו מה שכתוב במגילת אסתר, האלה נזכרים ונעשים וגו' וימי הפורים האלה לא יעברו וגו'. והקשו באיזו מפרשים דכיון דכתיב והימים האלה וגו', דלמה ליה לכתוב עוד וימי הפורים וגו'. ולפי דבריו הקדושים של דודי זקני זצ"ל הנ"ל יש לומר דזהו הכונה ד"הימים הלה" רצונו לומר הנסים שהיו בהימים הלה "נזכרים" תמיד לפני ה' יתברך ונעשים הנסים האל תמיד "בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה עיר ועיר". וכמו שאמר דודי זקני זצ"ל הנ"ל, דנסים שבתוך הטבע כמו נסים שהיו בפורים, אנו בטוחים שתמיד יעשה לנו ה' יתברך ככה. בכל דור ודור וגו'. כי האמת שכל מזונותינו ופרנסתינו וכל דבר ודבר הוא רק מה' יתברך. אך [אין] אנו זכאים לעת עתה שיעשה ה' יתברך עמנו נסים נגלים לעיני כל, ולכן הוא יתברך מלביש הנסים בתוך הטבע, ולכל אחד ואחד נדמה לו שהוא הטבע. להאיש סוחר נדמה שזה שהרוויח בזה המין כך וכך הוא מחמת שנזדמן לו קונים טובים, ולזה נדמה שנזדמן לו דבר פלוני, וכדומה. אבל האמת הוא שכל דבר הוא רק מאת ה' יתברך. וכמאמר התרגום אונקלוס על פסוק כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, ומבאר התרגום זה הפסוק "הרי הוא יהיב לך חילא" וכו'. ועיין בתרגום יונתן בן עוזיאל ובזה מפרש יונתן שם. כי הטבע בגימטריה "אלקים" כנודע, וכמו ששמעתי בשם דודי זקני הגאון הקדוש המפורסם רבי יצחק זצוק"ל מסקווירא זי"ע לבאר זהו שאומרים בשבת קודש בהפזמון נשמת כל חי, "עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך ד' אלקינו ואל תטשנו ד' אלקינו לנצח". והקשה ז"ל דלמה ליה לומר עוד המלות "ד' אלקינו" אצל "ואל תטשנו", ואין זה מדקדוק הלשון. וגם מה זה הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך, שאל יטשנו לנצח. ואמר הוא ז"ל דכך הוא הפירוש, שמזה שאנו רואים שעד הנה עזרונו, וזה לא היה בעבור זכיותינו רק בעבור רחמיך לבד, וכן מה שאנו רואים שלא עזבונו עד הנה והיה זה רק בעבור חסדיך לבד, מחמת שאתה הוא ד' אלקינו. (לשון עזרונו הוא כולל כל ענייני החייב. ולשון עזבונו הוא פרנסה, כמאמר הכתוב ולא ראיתי צדיק נעזב וגו'. ומה שהוא עוזר לנו בכל העניינים הוא רק "רחמיך", כי אנחנו בנים לו יתברך, "כרחם אב על בנים". ומה שהוא עוזר לנו ונותן לנו  פרנסה הוא רק "חסדיך", מפני שהוא "ה' אלקינו", והאדון מפרנס עבדיו. וזהו רק "חסדיך" שרצה לקנות לנו לעבדים). ומפני זה אנו בטוחים שאל תטשנו "ד' אלקינו" לנצח. כי הלא אתה הוא ה' אלקינו לעד ולנצח נצחים. ודברי פי חכם חן.

וכן שמעתי בשם גדול וקדוש אחד לפרש מאמר חז"ל אין בעל הנס מכיר בניסו. והקשה ז"ל דעל פי דקדוק הלשון הווא ליה למימר "ניכר" ולא לשון "מכיר", דהוא פועל יוצא. ואמר הוא ז"ל דכך הוא הפירוש, דבעל הנס נקרא הקב"ה, כמו מי שעושה המלאכה נקרא בעל מלאכה, כך הקב"ה דהוא עושה הנס נקרא בעל הנס, וזהו שאמרו חז"ל "אין בעל הנס", רצונם לומר, הקב"ה, דהוא בעל הנס, "מכיר", אינו מכיר לבאי עולם (מלשון "יכיר לאחרים" שאמרו רז"ל) "בניסו" שהוא עושה, כי אין אנו זכאין כל כך שהנסים והנפלאות יהיו נגלים לעיני כל, אבל באמת שהוא יתברך עושה עמנו כסדר נסים ונפלאות עד אין מספר. ואין בשום דבר מהדברים שום דרך הטבע, כמו שאומרים אנחנו בפזמון אמת ואמונה, "עושה גדולות עד אין חקר נסים ונפלאות עד אין מספר", ולשון זה הוא לשון הווה, שתמיד הוא עושה עמנו גדולות, בכל רגע ורגע. והדבר הזה צריך לזכור כל איש מישראל, שאל ייפול לבנו ח"ו ולהאמין ולבטוח בד' אלקינו שבוודאי יעזור לנו בכל עניינו, ולא להיות כל כך בעצבות כמו שבעוונותינו הרבים הרבה אנשים מישראל הם מלאים עצבות ודאגות, ונדמה להם שח"ו אבדה תקותינו. וזה הוא הגורם לכל ההרפתקאת דעדו עלינו בעוונותינו הרבים. וכל הספר יראים מלאים מזה שעצבות ח"ו גורם לחוסר פרנסה ולכל צרות שלא תבואו. כשנתבונן היטב נראה בעליל איך שה' יתברך עוזר וסומך לכל איש מישראל, ואם איזה איש מישראל יש לו איזה חוסר ח"ו, הוא בוודאי מפני שאין לו אמונה ובטחון כראוי. ואל יטעה אותו לבו שיש לו בטחון גדול, דבוודאי לא כן הוא. כי אם היו לו אמונה ובטחון כראוי, בוודאי לא היה לו שום חוסר.  כמו ששמעתי בשם אדוני אבי זקני הגאון הקדוש הרב רבי שמואל זצוק"ל מקאמינקא זי"ע שאמר לו איש אחד, רבי, מפני מה לאיש פלוני שאין לו אמונה ובטחון כמוני, יש לו כל טוב שבעולם, ואני שיש לי אמונה ובטחון יותר מהאיש פלוני הזה, יש לי חוסר. לו חוסר וענה לו אדוני אבי זקני הגאון הקדוש זצ"ל הנ"ל בזה הלשון, תדע בני שבעניין אמונה ובטחון יכול האיש להטעות את עצמו, שהיצר אומר לו שיש לו בטחון חזק ואמונה גדולה, ויכול להיות ששקר הוא. וזהו שאמר וביקש אדונינו דוד המלך עליו השלום "ולא אשקר באמונתי". ולכאורה קשה, כיוון דיש לו אמונה, כאשר אמר בעצמו "באמונתי", אם כן איך יתכן שיהיה שקר בזה. ולמה לו לבקש ולומר "ולא אשקר באמונתי". אך האמת הוא דהיצר יכול לפתהו ולומר לו שיש לו אמונה גדולה ובאמת שאין לו כלום, ולכן ביקש מאת ה' יתברך "ולא אשקר באמונתי", רצונו לומר שה' יתברך יעזור לו שיהיה לו אמונה באמת. ולכן אל תדמה בנפשך שיש לך אמונה יותר מהאיש, כלומר היצר נותן לך הרעיון הזה לחשוב שיש לך אמונה יותר ממנו, ולא כן הוא ואתה טועה את עצמך בזה. ולכן תראה שיהיו לך אמונה באמת ובוודאי יעזור לך ה' יתברך. ודברי פי חכם חן.

וה' יתברך ברחמיו ייתן בלבנו לעבדו בלבב שלם באמת ובאמונה ויקויים בנו מאמר הכתוב  ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשך ה'. אמן כן יהי רצון.

(בית פנחס)


רבי פנחס ב"ר משה רבינוביץ, האדמו"ר מלוצק, מחבר הספר "בית פנחס" (תרפ"ו) מצאצאי רבי פנחס מקוריץ, הביא בספרו מסורות של דברי תורה מאת גאונים וקדושים מאבותיו וממשפחתו ובסוף הספר צירף כמה מחידושיו וביאוריו. היה חתנו של הצדיק ר' מיכל'ה הלוי, הרבי מקוריץ, נכדו של רבי אהרן מצ'רנוביל. הרב פנחס'ל היה למדן גדול, סיני ועוקר הרים, גאון בנגלה ובנסתר. מונה לדיין בקוריץ ע"י חותנו, אך העשירים עוררו מחלוקת כי לא נועצו בהם, וגברה המחלוקת קוריץ. לאחר שלוש שנים נתפייסו הצדדים, והרב פנחס עבר ללוצק. בהיותו אדמו"ר בלוצק חתם על קול קורא של החפץ חיים ור' חיים עוזר גרודזינסקי להחזקת לומדי התורה. 

בתחילת מלחמת העולם השניה נכבשה לוצק בידי ברית המועצות. השלטון החדש הזדרז לדכא את החיים היהודיים, סגר את רוב בתי הכנסת ובתי הספר והיגלה את פעיליהם לסיביר ולמחנות עבודה. הגרמנים כבשו את לוצק ביום ל' בסיון תש"א (25.06.1941) ומיד גרשו את כל היהודים לגטו. זמן קצר אחר כך רצחו חמשת אלפים יהודים. לאחר כשנה ברחו כחמש מאות צעירים יהודים ליערות על מנת להצטרף לפרטיזנים, אך רובם נרצחו בידי הגרמנים. 17,000 יהודי הגטו נשלחו להשמדה בבלז'ץ בתאריכים ו'-י' באלול תש"ב (19-23.8.1942) או שחוסלו במקום בידי החיילים הגרמנים. מאות בעלי מלאכה ניסו להתמרד, אך המרד נכשל וגם הם חוסלו.

גם רבי פנחס נספה בחורבן לוצק, יחד עם כל משפחתו. הי"ד.

ראה עוד: ספר לוצק (ביידיש) וספר קוריץ. וראה תולדות גטו לוצק באתר האנציקלופדיה של הגטאות.

צריך שידע אנוש שקצרה שכלו הדל לחקור בכבשי דרחמנא / הרב יהודה ווטיץ הי"ד

חתונת משפחת ווטיץ הי"ד

שמחה גדולה שמחתי למצוא דבר תורה מהרב יהודה ווטיץ הי"ד, בכתבי הרב ישכר שלמה טייכלטאהל הי"ד, כפי שהובאו באחת הרשומות הקודמות. בעקבות הדברים הפנו אותי להסבר נוסף בשם ר' יהודה וואטיץ הי"ד, שמביא הרב טייכטאהל הי"ד בספרו משנה שכיר (מועדים א, עמ' 95):

וכדברי מרן רבינו מצאנז שכתב, דאנחנו שקיבלנו תורה הקדושה נוכל לילך לבטח בדרך האמת כי היא מאירת עינים, ולא לשפוט כפי רוח ושכל האנושי והגיון הפילוסופית, – שמעתי מידידי, הרבני הירא השלם וחד מנטורי קרתא דקהל פרעסבורג יצ"ו, מחותני מו"ה יודא וואטיץ יצ"ו, ב"שיר המעולות לדוד, ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני אם לא שיויתי נפשי, יחל ישראל אל ה' מעתה ועד עולם" (תהלים קלא, ג).
 
ואמר  הנ"ל, דהנה הרבה פילוסופים דימו בנפשם לעלות על רום שמים ולחקור בדבר שהוא הרבה גבוה מעל גבוה מרוח שכלם, ועל ידי זה נפלו מכל וכל, וירדו ממדריגת אדם המעלה, כי צריך שידע אנוש שקצרה שכלו הדל לחקור בכבשי דרחמנא, רק צריך לעשות עצמו תמים ולהישען על ה' אלקיו.  וזה שאמר דוד, אם כי היה ידו בכל השבע חכמות, אף על פי כן לא גבה לבו ולא רמו עיניו לחשוב כי יחקור הכל, ורק עשה עצמו כגמול עלי אמו, היינו כגמור הזה אשר לא יוכל לעשות לעצמו מאומה רק ממתין ומחכה על אמו שמאכילתו ומשקה אותו. ומה דכפול "כגמול עלי נפשי", רצה לומר הגמול הזה שבוכה ומיילל ואינו יודע בעצמו מה חסר לו עד שבאה אמו ובודקת אותו ומוצאת אותו, פעם הוא מושכב בטחב ופעם הוא צריך לאכול, אבל הוא בעצמו אינו יודע מה צריך לו. וכמו כן אמר דוד המלך עליו השלום, שהוא כגמול עלי נפשי שאינו יודע בעצמו מה חסר לו והכל מובטח עלי אמו, כמו כן אנו עם הבורא כל עולמים, כמו כן "יחל ישראל אל ה' מעתה ועד עולם", היינו שעל אופן זה צריך להיות בטחונינו על השם, עד כאן לשונו. ונכון הוא.
 

ר' יהודה (יוסף) נולד בט"ו בניסן תרכ"ח,1868, לר' ישראל ווטיץ ולמרת בלומה בטי לבית קסטנר.  הוא התגורר בפרשבורג והיה חבר בקהילת החברה קדישא שם. בי"א כסלו תש"ג, 20/11/1942, הוא גורש למחנה הריכוז טרזינשטאט, ומשם גורש לאושוויץ בתאריך כ"ב אייר תש"ד, 15/5/1944. הי"ד. (ע"פ המובא ב"בזך לבונה", הוא הוכה מכות רצח בידי הגרמנים כשסירב לעלות על הרכבת לאושוויץ, ונספה באושוויץ בי"ח בתשרי תש"ה). רעייתו רחל נפטרה בפרשבורג בכ"א בכסלו תרפ"א. 

בתחתית עמודי אתר "תורתך לא שכחתי", מוצגות תמונות בנו, ר' משה אריה ווטיץ, רעייתו מרת שרה זנטה לבית זקבך (דודה של אבי שיחי'), ותשעת ילדיהם שנספו גם הם באושוויץ בי"ח בתשרי תש"ה, 5/10/1944, הי"ד.

 
פרטים על משפחת הרב יהודה ווטיץ ניתן למצוא באתר בזך לבונה.
 
בתמונה למעלה: בתמונה נראה הרב יהודה ווטיץ הי"ד עומד מאחורי בנו, החתן, ר' משה אריה ווטיץ הי"ד, ווירצבורג 1931.