הסיבה לכך שיהודי זועק “שמע ישראל” בשעת מצוקה / הרב חיים יצחק מליק הי”ד

בסימן זה התחזקות גדול בענין האמונה, ודברים המשיבים את הלב שלא לייאש את עצמו חס ושלום, על יד תוקף הגלות, ומאמר נפלא מהרמב”ם ז”ל, והסבר למה שנהגו בן עם בני ישראל שעל כל צרה שלא תבוא הם צועקים “שמע ישראל” וגו’, ומאמר נחמד בענין קבלת עול מלכותו יתברך.

… עד כמה גדול כחו של מסירות נפש, ובפרט בצוק העתים הללו שאנו נרדפים מכל צד ופנה ועת צרה היא ליעקב, כי תוקף הגלות ועול השעבוד גבר מאד בעוונותינו הרבים ונסתם כל חזון, וצריך התחזקות גדול בכל עת ובכל שעה, וכמבואר בספרים הקדושים כי קודם ביאת הגואל ינסו את ישראל בענין האמונה, וכאמרם ז”ל בחגיגה (עי’ מכות דף כ”ד ע”א) בא חבקוק והעמידן על אחת “וצדיק באמונתו יחיה”, כי הוא יסוד שהכל תלוי בו. דאס איז דער גאנצער יוד, אין די הייליגע אמונה דארף מען אויך איינפלאנצען אין די קינדער. ואמרו ז”ל (ילקוט שמות רמז ר”מ) אין ישראל נגאלים אלא בזכות האמונה.
ואמרתי לפרש בזה מה שאנו רואין המנהג בין אחינו בני ישראל, שעל כל צרה שלא תבוא הם צועקים “שמע ישראל” כו’, וכמבואר זה בספר “מאור ושמש, ועיין שם בפרשת שמות.

ואמרתי שהטעם בזה, כי כבר ידוע מה שכתב הרמב”ם ז”ל בספרו מורה נבוכים מובא בספרי מוסר וזה לשונו הטהור, והנה נגלה אלי ענין נפלא מאד יסירו בו הספיקות ויתגלו בו סודות אלקות, וכמו שאנחנו כבר בארנו בפרקי ההשגחה כי כפי שיעור שכל כל בעל שכל תהיה ההשגחה בו, והאיש השלם אשר לא יסיר שכלו מד’ תמיד תהיה ההשגחה בו תמיד, והאיש אשר תפנה מהשם בקצת העתים וכו’ תסיר השגחתו בעת עסקו בענינים אחרים וכו’, ולא ימצאהו הרע ההוא רק בעת השכחה וכו’. יעויין שם באריכות. ואמר הכתוב “על כי אין אלקי בקרבי מצאני הרעות הללו” (דברים לא, יז), וכתב שם שסיבת ההשגחה הוא הדבקות. עד כאן דבריו בקיצור.

ממוצא דבר נשמע שכל מה שהאדם זוכר יותר בהשם יתברך, הוא מושגח יותר ממנו יתברך, וכל הצרות והתלאות המוצאות האדם היא הכל מסיבת התרחקו מהשם יתברך חס ושלום.

וההסבר לזה, דהנה כתיב “ולאום מלאום יאמץ” (בראשית כה, כג), כשזה קם זה נופל, ששני מלוכות וממשלות אי אפשר שיהיה בעיר אחד.

וכבר ידוע מה שדרשו חכמינו ז”ל על פסוק “עיר קטנה ואנשים בה מעט” וגו’ (קהלת ט, יד), “עיר קטנה” זה גופו של אדם שנמשל לעיר, “ואנשים בה מעט” הן המה אבריו של האדם, “ובא אליה מלך גדול” זה היצר הרע הנקרא “מלך זקן וכסיל”, כי בעת שבא היצר הטוב בהיות האדם בן י”ג שנים, כבר היצר הרע מלך על הגוף שהוא בא ביום היוולדו, “ובנה עליה מצודים גדולים”, היינו שאם האדם הולך  חס ושלום בעמת יצרו הרע, אז כאילו ממליך חס ושלום על אבריו את היצר הרע וגונדא דיליה, כי השם יתברך מסיר השגחתו ממנו, וכמאמר “אין אני והוא יכולין לדור במקום אחד” (סוטה דף ה’ ע”א). וזה הפירוש “ובנה עליה מצודים גדולים”, כי בהיות האדם תחת ממשלתו חס ושלום, אז מפיל עליו חס ושלום מצודים גדולים, גראסע פעסטוגען, צער ייסורים וניסיונות.

ומזה נבין מאד כי מה טוב ומה נעים מנהג ישראל הקדושים כי בכל צרתם חס ושלום הם רגילים לצעוק “שמע ישראל” וגו’, כי הייסורים מזכירים את האדם שעל ידי עוונותיו המליך עליו את הסטרא אחרא חס ושלום ועל כן מצאוהו הרעות האלה, על כן צועק הבר ישראל “שמע ישראל” וגו’, כלומר שמהיום והלאה אני מקבל עלי עול מלכות שמים, ואיני רוצה עוד בקיומו של ממשלת זדון ומלכות אחר, וכשמקבל עליו עול מלכותו יתברך, ניצל ממילא מכל צרה וצוקה.

ועל זה אנו מתפללין בכל יום בתפלה שמונה עשרה, “והסר ממנו יגון ואנחה”, והאיך יוכל להיות זה, ואמר אומר “ומלוך עלינו לבדך” על ידי זה ננצל מכל צרה.

ובזה נבין הסמיכות בתפלת ימים נוראים, “וכל הרשעה כולה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ, וסמיך ליה “ותמלוך אתה הוא ד’ אלקינו מהרה לבדך על כל מעשיך וכו’, כי תלוי זה בזה. ועל זה צריך להיות כל עיקר בקשתינו שיתגלה כבוד מלכותו עלינו במהרה, ואז ממילא אל יחסר לנו כלום, כי כלום חסר מבית המלך. השם יתברך יזכנו שנזכה לקבל עלינו עול מלכות שמים מתוך נחת ומתוך שמחה, אמן כן יהי רצון.

(סיפורים נפלאים, פרק ה’)

הרב החסיד ר’ חיים יצחק ב”ר משה יעקב ורבקה מליק (מאליק) נולד בשנת 1895 בסיגט (מחוז מרמרוש, רומניה). אביו היה יהודי תם וישר שהפרנס מעבודתו כסנדלר.

הרב חיים יצחק היה תלמידם רבי חיים צבי טייטלבוים של בעל “עצי חיים”, האדמו”ר מסיגט ושל רבי אליעזר פיש, האדמו”ר מביקסרד הי”ד, הוסמך להוראה ועלה במעלות התורה והחסידות.

הרב חיים יצחק נשא לאשה את מרת לאה בת יעקב וחיה טירנאור ונולדו להם לפחות ששה ילדים. לאחר נישואיו עבר לסאטמאר, שם המשיך ללמוד תורה מתוך הדחק וניהל שם את הישיבה של האדמו”ר מביקסרד שכבר נחלש גופנית עד שלא היה יכול ללמד בעצמו את תלמידיו. בהמשך ייסד ישיבה לבחורים צעירים מחסידי רבי אהרן ראטה. הוא כיהן כראש הישיבה, בה למדו שמונים תלמידים ומסר להם שיעורים באופן סדיר.

בשנת תר”פ עבר לסאטמאר רבי אהרן ראטה בעל “שומר אמונים”, והרב חיים יצחק התקרב אליו כחסיד מן השורה ולימד בישיבתו את תלמידיו. בשנת תרפ”ה נסע רבי אהרן לארץ ישראל, וכשחזר לסאטמאר בשנת תרפ”ט סייע בידו הרב חיים יצחק לבסס את קהילתו, כפי שכתב רבי אהרן במכתב בשנת תר”צ: “הזמין לי השם תלמיד ותיק ירא וחרד לדבר ה’ תלמיד חכם מופלג מנהיג ישיבה ר’ חיים יצחק נ”י, והוא התחיל להחזיר העטרה ליושנה ועורר החברה הישנים”. הרב חיים יצחק הדפיס מיוזמתו את נוסח תפילת “אני מאמין” (“קבלת על מלכות שמים”) מאת רבי אהרן (ורבי אהרן מזכירו לטובה על כך במכתב לתלמידיו בירושלים) ועמד לימינו בהדפסת ספרו “שלחן הטהור”.

הרב נודע כתלמיד חכם שכתב חידושי תורה והוציא לאור את ספריו, בהלכה, במוסר ובחסידות:

“ובחרת בחיים” – על מצוות עשה של לימוד תורה עם דברי התחזקות להתמדת התורה (סאטמאר, תר”ף).
“מכלכל חיים” – על יו”ד הלכות מליחה (סאטמאר, תרצ”ד. מהדורה שניה, עם עריכה חדשה והגהה, יצאה לאור על ידי נכדו הרב מרדכיסומפולינסקי, בירושלים תשנ”ז).
“נחלת יעקב” (ייידיש) – ימי המשיח וגודל מעלת אמונה ובטחון, ביידיש (סאטמאר, תרצ”ה).
“הנהגות צדיקים” – לקט הנהגות טובות מתלמידי הבעש”ט (סאטמאר, תרצ”ז).
“נחלת עזריאל” (יידיש) – איך ינהג האדם לפני ה’, ביידיש (סאטמאר, תרצ”ח).
“סיפורים נפלאים” – מהבעש”ט ותלמידיו ותלמידי תלמידיו (סאטמאר, ת”ש). את שאר ספריו לא הספיק להדפיס, וחבל על דאבדין.

בנוסף, הוא הוציא לאור גם את הספרים הללו מאת מחברים נוספים:
ספרו של החיד”א “תיקון הנשמות” (סאטמאר, תרצ”ד),
ספרו של הרב אשר ישעיהו הורוויץ “אור ישע” (סאטמאר, תרצ”ו)
ואת ספרו של רבי צבי הכהן מרימינאב “בארות המים מהדו”ת – באר לחי רואי” (סאטמאר, ת”ש).

גדולי דורו שכתבו הסכמות לספריו, ובהם הרב שלמה זלמן עהרנרייך הי”ד אב”ד שימלוי, דייני קהילת סאטמאר ורבי אליעזר פיש הי”ד האדמו”ר ואב”ד סקהליד, שיבחו את גדלותו בתורה וביראה.

לאחר נסיעת האדמו”ר רבי אהרן ראטה לארץ ישראל בשנת ת”ש, היה הרב חיים יצחק בין גדולי חסידיו שבהוראת האדמו”ר המשיכו לחזק את כל תלמידיו בחבורות הקדושות. על אף הקשיים בכרוכים במצב המלחמה, הם דאגו שהלימוד ימשך בהתמדה בישיבות בערים ברגסס וסאטמאר, ומידי פעם ארגנו שם כנסים לתלמידים, לעורר אותם לעבודת ה’ ביתר שאת.

בי”ח באייר תש”ד (1944) גורש הרב חיים יצחק מגטו סאטמאר לאושוויץ, ומשם הועבר למספר מחנות עבודה, ובכולם ארגן שיעורי תורה בעל פה. בכ”ד בכסלו תש”ה נספה במחנה בוכנוואלד, תוך כדי מתן שיעור בגמרא במהלך עבודת כפיה. הי”ד.

אביו של הרב חיים יצחק, משה יעקב, נספה אף הוא באושוויץ. כן נספה דודו, הרב מנחם מנדל מליק מסאטמאר. הי”ד.

הרבנית לאה, אשת הרב חיים יצחק, גורשה מסאטמאר לאושוויץ בכ”ח באייר תש”ד. הי”ד. (בדף העד שכתבה עליה בתה, נכתב כי נספתה עם שלשה נכדות קטנות יתומות: חנה, רבקה ואסתר וולט).

נספו גם בניהם בנותיהם:
א. הרב מרדכי ורעייתו שרה (סילקה) ובתם רבקה שהיתה בת שלשה שבועות,
ב. הבחור אליעזר.
ג. מרת שרה ובעלה וצאצאיהם,
ד. מרת רבקה (רגינה) סנדל ובתה הינדלה (בלימה), שהייתה בת חצי שנה, נספו באושוויץ בשנת תש”ד (1944).

בתם, פראדל (אילונה), שרדה את השואה. כשנסעה ברכבת לאושוויץ, ביחד עם אביה, הוא מסר לה את צוואתו: “נראה שלא מוליכים אותנו למקום טוב, ואין אנו יודעים מי ישאר בחיים וצריך לקבל באהבה את רצון ה’. ומי שישאר יזהר ללכת בדרכי אבותינו ולשמור שבת וכשרות וכו’ וכו’ ומי שלא יזהר בזה שלא יזכר שמי עליו”. לאחר המלחמה היא נישאה לדוד (בונם) סומפולינסקי, שהיה לימים פרופ’ מרצה באוניברסיטת בר אילן, מייסד ומנהל המעבדה לבקטרולוגיה בבית החולים “אסף הרופא” ומנהל המעבדה בבית הרפואה “מעייני הישועה”. היא מילאה על אביה הרב דפי עד, המופיעים במאגר השמות של “יד ושם”.

הנכד של מרת פראדל ציים כי הרב חיים יצחק כתב בספריו על מעלת מידת ישוב הדעת “כלל גדול ועיקר שלא יהיה האדם בהול ונרדף, רק להיות תמיד במתינות ובישוב הדעת“, ומתוך צוואתו לבתו, בהיותו ברכבת הנוסעת לאושוויץ, ניכר כי שמר על ישוב דעתו גם במצבים הקשים ביותר, וכך כתב הנין:
“בתוך כל המהומה הגדולה והשעה הטרופה והאיומה בנסיעה מטלטלת ברכבת מוות – נתן זקנינו הקדוש הי”ד את דעתו על העתיד הרוחני של צאצאיו והדורות הבאים, במנוחת הדעת ידע לשקול ולומר את המילים הנוקבות והנכונות שהדהדו ונשמעו באוזני בתו במשך עשרות שנים. מילים בודדות אלו, שנאמרו בישוב הדעת ובכובד ראש, מילאו את זקנתי בעוצמה גדולה, היא זכתה להינצל , ולמסור נפש בשביל לקיים את צוואתו – להמשיך ולגדל דור ישרים, לחנך אותם לתורה וליראת שמיים, לאמונה פשוטה ובהירה, לחיים יהודיים. זהו הכוח של ישוב הדעת”.

עדיין חסרים לי פרטים על מה עלה בגורלן של שתי בנות נוספות של הרב חיים יצחק ורעייתו: מרת אסתר אווה אולסון ומרת רחל. לא ברור לי למה פראדל סומפולינסקי לא כתבה דף עד על אחותה שרה ומשפחתה, ומהו שמה הנכון של התינוקת של רבקה סנדל הי”ד. כן כן איני יודע את שם משפחתם של שרה ושל רחל ואיני יודע מי מבנותיו של הרב חיים יצחק מליק היא אם היתומות לבית וולט.

מספר הצפיות במאמר: 29

הדפס