הרב אברהם אלימלך פרלוב הי"ד, האדמו"ר מקרלין

האדמו"ר הקדוש רבי אברהם אלימלך פרלוב הי"ד (תרנ"א-תש"ג, אנציקלופדיה לחסידות א', עמ' נז), המפורסם מבין ששת בניו של האדמו"ר "הינוקא" רבי ישראל מסטולין ("הפרנקפורטער"). נולד בתרנ"ב, 1892.
כבר בצעירותו החל רבי אברהם אלימלך נוהג בדרך הקדושה והפרישות, חסידים מספרים כי היה יושב ולומד שעות ארוכות כשהוא מצמצם בזמן השינה ושאר צרכי הגוף, את מזונו היה רבי אברהם אלימלך בולע בלא לעיסה על מנת להמעיט את הנאת האכילה וליהנות כמה שפחות מן העולם הזה.
בשנת ה'תרפ"ב נפטר הינוקא מקרלין – אביו של רבי אברהם אלימלך, והותיר אחריו ששה בנים. הגדול שבהם היה רבי אשר שהתגורר בסטולין ולא נהג באדמו"רות, שני לו היה רבי אהרן שדר בוורשה ואף הוא לא נהג באדמו"רות אך סביבו נאספה חבורת חסידים מצומצמת שראו בו את רבם. הבן השלישי היה רבי יעקב חיים שהנהיג חצר חסידית קטנה בדטרויט שבארצות הברית, הבן הרביעי היה רבי משה שכיהן באדמו"רות בעיירה סטולין, הבן החמישי היה רבי אברהם אלימלך והבן השישי – רבי יוחנן שהיה אדמו"ר בעיר לוצק.
רוב חסידי אביו ברוסיה ובארץ ישראל נהו אחרי רבי אברהם אלימלך. אך הוא לא רצה להפוך לאדמו"ר ולהנהיג חסידים והמשיך בעבודת ה' בקרלין, ברם, חסידים רבים נתנו בו את עיניהם וביקשוהו כי ייעתר להם ויהיה למנהיגם. רבי אברהם אלימלך עדיין סירב למטלה והחסידים פנו אל חמיו האדמו"ר רבי מרדכי יוסף טברסקי מזלאטופולי זצ"ל על מנת שישפיע על חתנו, בנוסף נסע זקן חסידי קרלין רבי חיים מנדל אל חצרו של האדמו"ר רבי ישראל מצ'ורטקוב זצ"ל על מנת שאף הוא ישפיע על רבי אברהם אלימלך כי יואיל לעטר עצמו בכתר אותו מבקשים ליתן לו. רבי חיים מנדל הגיע לצ'ורטקוב בערב שבת ונכנס אל רבי ישראל לנתינת שלום, מיד לאחר מכן הוציא רבי חיים מנדל מכליו מכתב מזקני חסידי קרלין בו הם מבקשים מרבי ישראל כי ישפיע על רבי אברהם אלימלך לטובתם, רבי ישראל עיין במכתב ואחר אמר 'מה? הוא מסרב? אנו נכתוב לו מכתב ואז כבר ירצה…'. במוצאי שבת לאחר הבדלה התיישב רבי ישראל מצ'ורטקוב וכתב מכתב בעצם יד קודשו אל רבי אברהם אלימלך ובו הוא מורה לו ליטול על עצמו את עול האדמו"רות, המכתבים מרבי ישראל מטשורטקוב ומרבי מרדכי יוסף מזלאטופולי הגיעו אל רבי אברהם אלימלך ושכנעו אותו ליטול על עצמו את כתר ההנהגה.
בן ל' שנים היה רבי אברהם אלימלך עת נעשה לאדמו"ר והחל מנהיג את חצרו מקרלין. המוני חסידים מחסידי קרלין – סטולין ואחרים נהרו אחריו, ובייחוד היו דבקים בו חסידי קרלין בארץ ישראל שהתגוררו בערים ירושלים, צפת וטבריה. כדי למנוע מחלוקת עם חסידי אחיו האדמו"ר רבי משה מסטאלין עבר להתיישב ולהקים את חצר האדמו"רות בעיירה קארלין הסמוכה לפינסק שרוסיה הלבנה. הקים את ישיבת קארלין בלוניניץ.
ארבע פעמים ביקר רבי אברהם אלימלך בארץ ישראל ובאחת הפעמים אף קיבל אישור כניסה אל מערת המכפלה בחברון, מקום קברי האבות, רבי אברהם אלימלך סרב להשתמש באישור זה וטען כי לא הכין את עצמו כיאות לפקוד את קברי האבות.
חודשים ספורים לפני תחילת מלחמת העולם השנייה, כבר החל כוחם של הנאצים ימ"ש לעלות, ורבי אברהם אלימלך ראה בעיני קודשו את הסכנה המרחפת על יהדות אירופה. בראש השנה תרצ"ט, 1938, שינה רבי אברהם אלימלך מהנהגתו ואיחר להגיע לבית המדרש לתפילת המוסף. לכשהגיע, במקום להתחיל בסדר תקיעת שופר ניגש רבי אברהם אלימלך אל הבימה והחל זועק בבכי ובתחנונים אל מלכו של עולם כי ירחם ויחוס על בניו ויצילם מכל רע, אחר הוסיף רבי אברהם אלימלך ואמר כי לו היה הדבר בכוחו הרי שהיה מורה לבטל את מצוות תקיעת השופר באותה שנה ולגזור צום ותענית על הציבור כשם שגזר מרדכי הצדיק בשושן בחג הפסח, בעת שרצה המן הרשע להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים.

במאמץ אחרון למנוע את הגזירה נסע רבי אברהם אלימלך בקיץ של אותה שנה לארץ ישראל על מנת להשתטח על קברי אבות ולעורר צדיקים ממנוחתם למען בניהם. בחצות הליל התכנסו יהודים רבים בעצרת תפילה אותה יזם רבי אברהם אלימלך בכותל המערבי ולאחר שהשתטח על קברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון ועל קבריהם של צדיקי צפת התבטא רבי אברהם אלימלך ואמר 'חשבתי שנצליח לפעול'.
לאחר שהות של חודשים בארץ, שלשה ימים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה ראה רבי אברהם אלימלך את הסכנה הקרבה על קהילתו שבקרלין ולמרות שחסידיו ביקשו ממנו שישאר בארץ, מיהר וחזר בספינה האחרונה שיצאה ושב לעירו על מנת להיות עם חסידיו בשעת צרתם. ביציאתו מהארץ, ליווה אותו קהל גדול של חסידיו לתחנת לוד. את מעשהו הסביר רבי אברהם אלימלך כי הקב"ה שונא את מי שעוזב את עירו בשעת סכנה ומציל את עצמו לבדו.
בתחילת מלחמת העולם השנייה עבר מחוז פינסק כולו כולל הפרבר קרלין לידי הרוסים וזאת לפי הסכם חלוקת פולין – הסכם ריבנטרופ – מולוטוב. בתקופה בה שהו הרוסים בעיר הם עשו כל שיכלו על מנת לעקור את סממני הדת מישראל ובין השאר הורו על סגירת כל מוסדות היהדות בעיר ביניהם כל המקוואות בעיר, רבי אברהם אלימלך לא נכנע לרוסים ובחשכת ליל בנה מקווה בחצרו במקום המקוואות שנסגרו בפקודת השלטונות והמשיך להנהיג את חסידיו בתנאי מחתרת תוך מסירות נפש.
כעבור קרוב לשנתיים, במסגרת 'מבצע ברברוסה', כבשו הנאצים את חלקי פולין שהיו ביד הרוסים ובתוכם את העיר פינסק ואת קרלין. כחודש לאחר כיבוש העיר הוצאו להורג על ידי הנאצים בתוך יומיים בלבד למעלה מעשרת אלפים יהודים מיהודי פינסק, כעבור תשעה חודשים הוקם גטו פינסק בתוכו נכלא רבי אברהם אלימלך יחד עם שאר היהודים. בתוככי עמק הבכא הוסיף רבי אברהם אלימלך לשמור על עוז רוחו ולתמוך ולעודד את אחיו היהודים הנדכאים, כך המשיך בדרכו עד לחיסול הגטו על ידי הנאצים.
לפי עדויות שונות נהרג רבי אברהם אלימלך על קידוש השם בידי הנאצים ימ"ש בעת חיסול גטו פינסק ביום י"ד במרחשון שנת ה'תש"ג, 1942. חסידי קרלין מציינים את יום השנה בי"ד בחשוון, אף שהתאריך המדויק הינו מוטל בספק.
בשנת תשכ"ב יצאו לאור חיבורו "קונטרס פני אלימלך" בתוך "ילקוט דברי אהרן".

מקורות:
אתר MyTzadik, ויקיפדיה ועוד