לא ניתן להגיע לשלימות התורה ללא לימוד המוסר / הרב יואל ברנצי’ק הי”ד
צדיקים נדמה להם כהר
ידוע כי כל פעולה של איש המעלה היא תורה שלמה בשבילנו. כי אצל האדם הגדול, גם הפעולות הקטנות הן גדולות, ואצל האדם הקטן, אפילו הגדולות הן קטנות. כמה מאריכה התורה במעשה האמהות, כיצד הן השתדלו להקים דורות, באיזו נפש טהורה וזיכוך המחשבה והמידות, הן תבעו דברים שנראים לנו מגונים, משום שכוונתם היתה רק לכבוד קונם ולקיום המין, לכן גם לא נתביישה לאה לקרוא שמות לראובן: “כי ראה ד’ בעניי כי עתה יאהבני” וגו’ “כי שכר שכרתיך”, “נתן ד’ שכרי” וכו’ (בראשית כט-ל). ביטויים מעין אלה נחשבו אצל בנות לוט כפגומים ביותר ונרשמו לנצח על שאחת מהן קראה את שם בנה “מואב”. זוהי הוכחה עד כמה גדולה גדלותם של אנשים גדולים.
ולהלן בפרשה השניה (שם לד,א): “ותצא דינה”, יצאנית בת יצאנית, כאמה כן בתה (רש”י ז”ל) מלים אלה בוטות כמדקרות חרב, מצאו קורטוב של פגם, ומזה נתגלגל הדבר עד שהגיע ל”ותצא דינה”. וזהו שאמרו חז”ל (סוכה נב א) צדיקים נדמה להם כהר, ורשעים כחוט השערה. ואמר הגרי”ב זצל”ה, שהצדיק רואה בכל חוט השערה של חטא, שעלול מזה להיוולד הר גבוה. ואני אמרתי על דרך שאמרו (קדושין לא א) גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. ופי’ בתוספות, כי המצווה דואג יותר שמא לא יהא ביכולתו לקיים. ומכאן היה אומר ר’ איצל (הגאון הצדיק רבי יצחק בלאזר זצ”ל), שאנחנו נמצאים בבחינת “אינם מצווים ועושים”, כי אין אנו דואגים כלל שמא לא יעלה בידינו קיום המצווה. וביאור הדברים יהיה לפי זה, כי הצדיק הלהוט אחרי קיום הטוב יש לו מלחמת היצר העומד נגדו כדי לא להניחו לקיים את המצווה. לא כן הרשע, שאין הבדל בשבילו אם הוא עושה או לא, כנגדו אין היצר נלחם. נמצא שאכן, אצל הצדיק נראה לו כהר, כי הוא רוצה את הטוב והיצר הרע עומד כנגדו להילחם, אבל אצל הרשע הכל קל, חד וחלק, ואין זה אלא חוט השערה בשבילו, כי באמת לא קשה לו הדבר.
אין ספק, כי אנחנו לא נוכל להגיע אל הטוב האמתי אלא על ידי לימוד המוסר בהתפעלות ולהתרכז בענייני היראה ושכר ועונש. רוב העולם אינו רוצה להכיר בגיהינום, ואפילו אנחנו משתמטים איך שהוא, וזה הרי אחד מעיקרי הדת. אחד המאמינים הגדולים היה אדמו”ר זצ”ל, ושמעתי פעם מפיו כי כשעוברים על עניינים אלה בשאט נפש, יתכן שיענשו אותנו בעונש הגלגול. ואני אומר, שהאומר שניתן להגיע לשלימות התורה ללא לימוד המוסר, אינו אלא טועה טעות גדולה. הנני שמח לראות את הישיבות הקדושות, פרי פעולותיו של אדמו”ר זצ”ל, במצב רוחני גבוה ונעלה, אבל אורח חיים למעלה למשכיל, וחייב אדם לומר מתי יגיעו וכו’.
(נאמר באסיפה כללית במזריטש בשנת תרצ”א, גוילי אש, עמו’ קלה)
הרב יואל ברנצ’יק, “רבי יואל ריגר”, בן ר’ שמעון יענקל וליבה צינקעס, נולד בשנת תרל”ד (1874, כך ע”פ דרכונו ועל פי נתוני מפקד אוכלוסין. אך נכדתו כתבה בספרה “אעברה נא” שהוא נולד בשנת תרל”ו) בביליצ’ה שעל יד לידה. מצד אמו היה מצאצאי רבי שמואל שמלקא מניקלשבורג.
לאחר נישואיו למרת סימה לבית סמריק המשיך ללמוד בישיבת נוברדוק בראשותו של “הסבא מנובהרדוק”, רבי יוסף יוזל הורביץ, ונמנה על מייסדי ישיבה זו יחד עם הרב אברהם זלמנ’ס, הרב דוד בלייכר הי”ד, הרב שמואל וינטרויב והרב דוד בודניק הי”ד. הרב ברנצ’יק התלווה פעמים רבות אל רבו במסעותיו ובהתבודדויות שלו ונחשב לאחד מהתלמידים הבולטים ומגדולי בעלי המוסר בדורו. בנוסף היה רבי יואל מתלמידי ה”חפץ חיים”.
הוא שימש משגיח רוחני בישיבתו של הרב אלחנן וסרמן הי”ד באמצ’יסלב. אחר כך כיהן כמשגיח רוחני בישיבת קלצק בראשות הרב אהרן קוטלר. על פי בקשת ה”חפץ חיים” הוא ניהל לזמן מה את הסמינר למורים חרדים בגרודנה שהוקם בחסותו של רבי חיים עוזר גרוזינסקי, והיה ראש ישיבת נובהרדוק בצריצין.
הוא עבר לריגה בירת לטביה ולבקשת חותנו פתח לפרנסת משפחתו חנות מתחת לביתו בריגה שהייתה סניף של בית מסחר לאריגים יקרים, שהגיעו מעסק של קרובי משפחתו בלודז’. הוא ראה ברכה במסחרו, עד שהדבר הגיע לידיעת “הסבא” שטען שהמסחר בא על חשבון הרבצת תורה, ואמר לו “דע לך, ר’ יואל, שטעות גדולה אתה עושה. לא כדי להלביש את נשות ריגה במחלצות נוצרת. לגדולות נועדת, ולכן לא יעלה בידך כלום! אני מודיע לך שיתהפך עליך הגלגל והברכה לא תשרה במעשה ידיך”. לאחר זמן קצר נשרף בית העסק של הרב יואל, והוא נטש את העסקים וחזר להתמסר כולו להפצת תורה ומוסר.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נמלט עם משפחתו לפנים רוסיה, והגיע לפטרבורג, לאחר תלאות ונדודים עם ילדיו הקטנים והוריו הזקנים. על מנת להביא מזון למשפחתו המורעבת הוא יצר לכרות עצים ביער ולמכור אותם לכפריים תמורת מעט מזון. לקראת סיום המלחמה, המשפחה ביקשה לחזור לריגה, ולהימלט מהרעב ומהקור, מהטיפוס ומהחולירע שהשתוללו בעיר ומהקרבות בין כוחות המהפכנים “האדומים” ו”הלבנים”. לאחר שקיבלו את רישיון המעבר לריגה, ויתר עליו הרב יואל לטובת יהודי שהיה נתון בסכנת מוות, כאשר הבולשביקים מחפשים אחריו ומבקשים להעמידו לקיר ולירות בו בשל היותו עשיר. רק כעבור זמן הצליח לחזור עם משפחתו לריגה שם פעל במשך שנים רבות בריגה ובסביבתה. הוא שימש משפיע רוחני והרביץ תורה ומוסר למאות תלמידיו בישיבה הגדולה בריגה, בראשות ראש הישיבה רבי מנדל ז”ק וחתנו הרב ישראל משה כלאב הי”ד. הוא הפך למזוהה עם עיר זו עד לסוף ימיו. הוא היה ממייסדי “צעירי אגודת ישראל” בריגה והיה חבר המועצה המרכזית של אגודת ישראל העולמית. הוא נודע כצדיק גדול בתורה, שבז לכל הוויות העולם הזה. באחד מדרשותיו אמר כי “משה התקשה איך מסוגל אדם לעמוד בניסיון כשהמדובר בשקלי כסף, הרי תאוות הבצע היא כל כך מושכת? הראה לו הקב”ה כמין מטבע של אש, שידע האדם כי הכסף הוא כאש, אשר יוכל להכוון ממנו, שיחיה בהרגשה שצריך להזהר כשהוא נוגע במטבע כשם שנזהר מנגיעה באש, שעסקי ממונות הם כשריפה. רק בהרגשה זו יוכל אדם לעבור את העולם בימי חלדו עלי אדמות, מבלי שילכד ברשתה של תאווה מושכת זו, אם יחיה בהרגשה ‘מטבע של אש’! נכון ‘מטבע’ אך של ‘אש’, וחייב אתה לברוח ממנו בכל נידנוד וחשש איסור כבורח מן האש”
בעת תפילתו היה כל גופו מזדעזע מאמירת הברכה ומאזכרת שם שמים. כישורו הבולט כמסביר מעולה וכמפרש דברי חז”ל, ניכר מתוך שיחותיו העמוקות. הוא היה מהדוברים המרכזיים בכינוסי ישיבות “בית יוסף” נוברדוק, ונהג לומר כי “מי שאומר כי יכולים להגיע לשלמות התורה בלי מוסר – הרי זה טועה בהחלט”. שיחותיו נאמרו בלהט והצליחו לטלטל את שומעיו וחולל בהם מהפך.
בשנת תרפ”ח התקרב לאדמו”ר הריי”צ מליובאוויטש, עם בואו לריגה. הרב חדקוב, המזכיר של הרבי מלויבאוויטש שמע מהרב יואל את הדברים הבאים: “התורה אומרת ‘ויקחו לי תרומה’, למה לא כתוב ‘ויתנו’. אלא שהנותן צדקה חייב להזדהות עם צערו של העני המקבל ולהרגיש כאילו הוא עני פושט יד”. ועוד, “הנביא מלאכי הבטיח לנו כי אליהו זכור לטוב יבוא לעתיד לבא ‘והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם’. למה לא כתוב ‘אבות’ כמו שכתוב ‘בנים’? יבוא יום שהאבות יהיו כל כך רחוקים מן היהדות, עד שאין שום תועלת לבנים לשוב אליהם, ואדרבה הבנים ימרדו בהוריהם לאור זה. מי הם ‘אבותם’? אבות האומה אברהם, יצחק ויעקב”.
בשל היותו אישיות מרשימה, פיקח, כישרוני ומקובל על כולם, הוא נבחר הרב יואל לפרלמנט הלאטבי, והתמצא בכל נבכי הפוליטיקה הלטבית וענייני הקהילה היהודית במדינה זו. הוא עמד בראש ועד החינוך התורני וייסד בריגה את מוסדות “מוריה”, מוסדות אגודאיים בשיטת “תורה ודרך ארץ” (על פי שיטת הרש”ר הירש מפרנקפורט), בה התחנכו כתשע מאות תלמידים ותלמידות לתורה ויראת שמים, בגן ילדים, בתי ספר יסודיים ותיכוניים לבנים ולבנות בנפרד. היקף לימודי הקודש במוסדות אלו היה פי שלשה מזה שבמוסדות “תורה עם דרך ארץ” בגרמניה. שפת הלימוד היתה עברית במבטא אשכנזי, אך הגמרא נלמדה ביידיש. לרב יואל הייתה השפעה רבה על הנוער שחונך במוסדות אלו.
עם הכיבוש הסובייטי בשנת תרצ”ט בטלה מערכת החינוך האגודאית. לאחר פלישת הנאצים בשנת תש”א גורשו יהודי ריגה לגטו ריגה, והרב יואל בלט שם כמנהיג. סוכתו של הרב יואל הייתה הסוכה היחידה שהייתה בגטו ריגה בחג הסוכות. הרב יודקין, מזקני חסידי חב”ד, העיד כי “ר’ יואל לא ויתר על קוצו של יוד גם בגטו”. הרב נרצח בטבח ביער רומבולה הסמוך לריגה, ביום י”ט בכסלו תש”ב (1941). יחד עמו נספו ביתו חנה הינדה, בעלה הרב ישעיהו ברישנסקי (שטייבצר) ובנם בפעוט חיימקה, ואולי גם בתם שרה דבורה.
בטבח ההמוני ביער רומבולה נרצחו כ-25 אלף יהודים, רבים מהם בני קהילת יהודי ריגה, רובם תושבי גטו ריגה וכאלף יהודים שהועברו ברכבת ליער. הרצח בוצע על ידי האיינזצגרופן בעזרת משתפי פעולה מקומיים של קומנדו ארייס ויחידות משטרה לטביות, החל מתאריך י’ בכסלו תש”ב (30.11.1941).
סיפור חייו של חתנו הרב דוב מעייני, רב המושבה מגדיאל, מובא בספר “אעברה נא” (מוסד הרב קוק, ירושלים, 2015).
התמונה המובאת כאן היא התמונה היחידה שהייתה בידי משפחתו. בתמונה נראה הרב יואל הי”ד נושא בזרועותיו את נכדו הפעוט חיימקה הי”ד, בן בתו חנה הינדה הי”ד.
(מצאתי תמונות נוספות של הרב יואל: תמונתו בשמחת פורים בישיבה בריגה, מופיעה באוצר התמונות הנדירות בספר “נובהרדוק”, ותמונה נוספת [המובאת בראש דף זה] מופיעה בתוך דרכונו ב”אוספי התצלומים של יד ושם”. תמונתו מופיעה גם בספר “גדולי משה”, הרב משה גדליה שולמאן מפינסק קרלין, ברוקלין, תשנ”ד, עמו’ 95)
מספר הצפיות במאמר: 183