ביאורים לדברי רבי עקיבא שאף הקב"ה מטהר את ישראל / הרב יעקב גרוס הי"ד

מוצאי שבת קודש שמות תרצ"ז, בחברה ש"ס דישיבה רבתי דרכי תשובה.

אמר אבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אבינו שבשמים, שנאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים" וגו', ואומר "מקוה ישראל ה'", מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל.

שבעת ימים קודם יום הכיפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פלהדרין.

כוונת רבי עקיבא דהקב"ה מטהר את ישראל, מה היא הטהרה ובמה הוא מטהרן. נראה לפי עניות דעתי לפרש את האו"ר לפני הדורשין בשלשה אופנים, וזה החלי בעזרת ה' יתברך.

א. איתא במדרש ויכוח עדת ישראל עם ה' יתברך, דכנסת ישראל אומרת "השיבנו ה' אלקינו… ונשובה", וה' יתברך אומר "שובה אלי ואשובה אליכם", פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם. והרב נחלת בנימין מחדש ששורת הדין נותן דה' יתברך יתחיל להסיר לב האבן מבשרנו, כדכתיב בפריקה וטעינה "הקם תקים עמו", ודרשו חכמינו ז"ל בבבא מציעא דף ל"א אין לי אלא בעליו עמו, אין בעליו עמו מנין, תלמוד לומר "הקם תקים", עיין שם במהרש"א. ואם כן לפי זה יש לנו נחמה דה' יתברך יסיר לב הזונה מאתנו ויעורר אותנו אהבתו ויראתו לעשות תשובה שלימה אף שלא יהיה התעוררות דלמטה. ומחדש הרב שאגת אריה על מסכת מכות בסוף הספר דדבר זה תליא בפלוגתא אי אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם, דאמרינן בסנהדרין דף צ"א הכרת תכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא דברי רבי עקיבא, ורבי ישמעאל סבירא ליה דברה תורה כלשון בני אדם. ולפי זה הא דדרשינן "הקם תקים" דאפילו אין בעליו עמו מחויב לפרוק, היינו לרבי עקיבא, דסבירא ליה לדרוש בתורה כפל לשון ולא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם, ואם כן "הקם תקים" לרבות שמחויב לפרוק ולטעון אפילו אין בעליו עמו להיות התעוררות מאתנו, הוא יסיר לבנו הטועה ויעורר אותנו לאהבתו ויראתו. אבל למאן דאמר דברה תורה כלשון בני אדם ולא דרשינן כפל לשון, ואם כן אין מוכרח בפריקה וטעינה שיהיה אפילו אין בעליו עמו, והיינו אומר דבעינן שיהיה התשובה מאתנו, ואם לאו חס ושלום כו'. אבל כבר הבטיח לנו הנביא "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב", דוודאי יעשו תשובה, דה' יתברך כביכול מחויב אפילו אין בעליו עמו להתעורר מקרא ד"הקם תקים" לרבות. אך פן תאמר דדברה תורה כלשון בני אדם בכופל, על זה דייק "נאום ה'", לא איש אל כו' חס ושלום, כי התורה לא תהיה כשיחת בני אדם, רק "נאום ה'", ולא כלשון בני אדם. יעויין שם הדב, תורת העולה מן המדוב"ר דרבי עקיבא סבירא ליה דעל פי הדין צריך הקב"ה לעורר אותנו לתשובה אפילו כשאין התעוררות מלמטה, דכתיב "הקם תקים", ולא דברה תורה כלשון בני אדם אלא בעל כורחך בא לומר דאפילו אין בעליו עמו חל מצות "הקם תקים".
ואחר הדברים האלה מה מאוד מיושב שפיר הלשון "אמר רבי עקיבא (היינו רבי עקיבא לשיטתיה) אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם", כפל הלשון בא לומר דיש שני מיני טהרה, חד דישראל בעצמם נתעוררים לעשות תשובה מהתעוררת עצמם, ואם חס ושלום היצר הרע מטה לבם אחורנית מלשוב, אז הקב"ה בעצמו מטהר אותם. וזהו שאמר "ומי מטהר אתכם" (היינו כשהן עצמם אינם מטהרים את לבם). ועל זה הביא ראיה מהקרא דכתיב "מקוה ישראל ה'", מה מקוה מטהר את הטמאים (היינו מה מקום מקוה מטהר, ואף על פי שאינו עוד טהרה גמורה דצריך עוד הערב שמש והבאת קורבנותיו, ולא הוה רק התחלת הטהרה), כן הקב"ה מעורר לבם לתשובה שישובו אליו בלב שלם. אמן כן יהי רצון.

ב. או יאמר בדרך זה דהנה איתא לעיל דף נ"ז א"א אמר ליה ההוא צדוקי לרבי חנינא השתא ודאי טמאים אתם, דכתיב "טומאתה בשוליה". אמר ליב תא חזי מה כתיב בהו "אני ה' השוכן אתם בתוך טומאתם", אפילו בזמן שהם טמאים שכינה שרויה ביניהם. יעויין שם הדבר. נמצא לפי זה שהקב"ה מטהרן, דאף על פי שהן טמאים, מכל מקום שורה בתוכם, דזה עצמו מורה שהוא מטהרן. אמנם לכאורה צריך הסבר מפני מה באמת שוכן אתם כשהן טמאין. על זה יש לומר טעם פשוט, דטומאה ליתא בציבור, אי מכח היתרא אי רק מכח דחוי, דבר זה אין נפקא מינא בכאן, בכל אופן טומאה בציבור ליתא. ועל פי האמור נביא שפיר סמיכת חכמים סוף המסכת לתחלתה, דהמסכת מתחלת "שבעת ימים קודם יום הכיפורים מפרישין כהן גדול מתוך ביתו, וקא אמרינן שם מתוך ביתו אתה מפרישו ולא מבין חבריו, ולא חיישיבנן שמא ימות עליו אחד מחבריו, דאף על פי שיטמא טומאת מת, לית לן בה, דטומאה ליתא בציבור.
נמצא לפי זה דהמשנה ראשונה היא פירוש להאחרונה, דשם איתמר דהקב"ה מטהר את ישראל, היינו במה ששוכן אתם בתוך טומאותם, ועל זה באמת יש להעיר מה טעם יש בה, ועל זה אמר 'שבעת ימים מפרישין כהן גדול מתוך ביתו, ולא מתוך חבריו, ולא חיישינן לטומאת מת, דטומאה ליתא בציבור. ועל ידי כן שפיר הקב"ה שוכן אצלינו ולא יעזבנו מעתה ועד עולם. והבן.

ג. או יאמר הנה בירושלמי סוף מכילתין הביא עוד הפעם לשון המשנה כתיב "מקוה ישראל ה'" וגו', מה מקוה מטהר וכו', וכן אומר "וזרקתי עליכם מים טהורים" וכו', וכל הבא אל תוכו יתמה תמיהה אבה מה כוונתם בזה לכפול להעתיק לשון המשנה. ועיין בזה במראה הפנים שנתעורר בזה. ואענה גם אנכי חלקי בזה מה שחנני החונן לאדם דעת בזה האופן, הנה הירושלמי שם מקודם לזה מימרא אחת איתא בזה הלשון, תני צריך לפרט את מעשיו דברי רבי יהודה בן בתירה, רבי עקיבא אומר אין צריך לפרט מעשיו. מאי טעמא דרבי יהודה "אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב". מה עבד לה רבי עקיבא מי גרם להם, אני שהרבתי להם כס, וזהב, למה שאין החמור נוהג אלא מתוך כפיפה של חרובין. יעויין שם הדבר. ואחר כך הביא הא דלעיל דהקב"ה מטהר את ישראל. וכוונתם בזה לפרש לשון רבי עקיבא שכפל בלשונו 'לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם', ולכאורה מה בא בזה הלא פשיטא אי הם מטהרים עצמם בוודאי שהקב"ה יקבל טהרתם. אלא בעל כורחך בא לומר רבי עקיבא לשיטתו, יש שני מיני טהרה. חדא מה שהם מטהרים עצמם מכל טומאתם, טומאת היצר הרע הבוער בקרבם לעבור על כל מה דאמר רחמנא לא תעביד, ושנית מה שהקב"ה בעצמו מטהר אותם ולא צריכים כמעט לטהר עצמם , היינו על חטא הידוע דהקב"ה מעיד עליהם שלא ראוי לאותה מעשה, אלא כסף וזהב שהרבה להם גרם כל זאת, שאין החמור נוהק אלא מתוך כפיפה של חרובין. ומה מאוד מיושב לשון הפסוק "וזרקתי עליכם מים טהורים (זהו רק כדי) וטהרתם מכל טומאותיכם (אבל אין צריך לכפר עליכם על חטא הידוע, מפני) ומכל גלוליכם (היינו חטא הידוע) אטהר אתכם (אני בעצמי מעיד עליכם שאתם טהורים, שכסף וזהב שהרביתי לכם גרם לכך, שאין החמור נוהר אלא מתוך כפיפה של חרובין)".
ואחר הדברים האלה שהודיע לנו ה' יתברך כל זאת מה מאוד עשוים באמת וישר סמיכת המסכת סופר לתחילתה, דהמשנה הראשונה מתחלת 'שבעת ימים קודם יום הכיפורים מפרישין כהן גדול מתוך ביתו', וזה למדנו מדכתיב "כאשר צוה ביום ההוא (במילואים) צוה לעשות לכפר עליכם", ואמרינן "לעשות" זו מעשה פרה, "לכפר עליכם" זו יום הכיפורים. וקא אמרינן דלא מוקמינן כולה קרא בפרה משום דלא באה לכפרה. והקשה הפני יהושע והזרע ברך מהא דאמרינן במועד קטן דף כ"ח, למה נסמכה פרה אדומה למיתת מרים, מה פרה אדומה מכפרת, אף מיתת צדיקים מכפרת. אלמא פרה בת כפרה היא. וכתבו התוספות דמכפרת על מעשה העגל, דתבוא אמה ותקנח על בנה. עיין בזה בגבורות ארי על יומא דף ס"ו ע"ג מדפי הספר.
אמנם לפי דברינו ניחא הכל, דהקב"ה בעצמו מעיד עליהם דעל חטא הידוע כמעט אין צריכים לכפרה שאנוסים היו מתוך כסף וזהב הרב שהיה להם גרמו להם שבאו לעבור על דעתם ועל דעת קונם. וזה נלמד מדברי רבי עקיבא דהקב"ה מטהר את ישראל מחטא זה, דכתיב "ומכל גלוליכם אטהר אתכם" כאשר בארנו. ולפי זה הקרא ד"לעשות לכפר עליכם" לא מוקמינן בפרה לחודא, דלא באה לכפרה, ורק ביום הכיפורים מוקמינן ליה, ושפיר מפרישין כהן גדול שבעת ימים מתוך ביתו כמו במילואים. ואתי שפיר.

(ויאמר יעקב, הדרן על מסכת יומא)

הרב יעקב גרוס, ראש ישיבת "דרכי תשובה" בנשיאות האדמו"ר ממונקאטש.

בנו של הרב חיים דוב גרוס, דומ"ץ מפטריבה וראש ישיבה ומגיד מישרים במונקאטש.

מחבר ספר "ימות המשיח" (מונקאטש תרצ"ז. יצא לאור עם הסכמת הרב דוד שליסל ממונקאטש והסכמה בשם הרב צבי יחזקאל מיכלסון מוורשה שהיה אז על ערס דווי וביקש מאחיינו, הרב ישראל דוב פירשטמאן הי"ד, שיכתוב בשמו את ההסכמה) – על שני הפרקים האחרונים מהלכות מלכים לרמב"ם, וספר "ויאמר יעקב" (מונקאטש, ת"ש לערך. עם הסכמת אבי המחבר והסכמת האדמו"ר רבי ברוך רבינוביץ ממונקאטש) – הספר כולל דרשות שנשא בישיבה: הדרן על מסכת יומא, דרוש לשבועות, פלפול בסוגיא דשליחות, הדרן על מסכת קידושין, ודוגמא מחיבורו על הלכות יום הכיפורים. בהקדמת הספר מונה המחבר עוד אחד עשר חיבורים שכתב, שלא הובאו לדפוס. וחבל על דאבדין.

הרב נספה באושוויץ בקיץ תש"ד (1944). הי"ד.