כל תפילה ולימוד הם אבן לבניין העולם, ובפרט בלימוד הדף היומי, ברוב עם, בו מתאחדים כל ישראל לגוף שלם / ר' אברהם יונתן קוזלובסקי הי"ד
ב"ה פשעדבורשז.
לסיומא דמסכת ברכות מדף היומי לזכרון עולם להדרן (בקיצור נמרץ)
אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם כו', היינו אף על פי שתלמידי חכמים חולקים, זה אוסר וזה מתיר, אף על פי כן בזה מרבים שלום, שמעמידים הדבר על בוריו ואמיתו. וזה ענין 'מחלוקת לשם שמים שסופה להתקיים', פירוש קיום התורה, מקור השלום, ואמר הטעם 'וכל בניך למודי ד' כו' בוניך', בוני העולם, שעל ידי תורה העולם מתקיים, כמאמרם 'בראשית – בשביל תורה שנקראו ראשית', כדאיתא בספרים הקדושים שכל תפלה או תורה של אדם הוא אבן ולבינה (ובספר יצירה כי אותיות ה"ת כ"ו) וכן אמרו אימתי עת רצון כו', שברב עם ביחד נקל לגמור הבנין. בטח כעת בלימוד דף היומי כן הוא, כל ישראל ביחד גוף שלם, ונזכה להבין לאמיתה, והבן.
ואמר 'שלום רב לאוהבי תורתך', אמר אפילו לאוהבי התורה המחזיקים לתלמידי חכמים ומוקרי רבנן, שלום וכל טוב, שהיא כלי מחזיק ברכה, על דרך יששכר וזבולון, וזה יהיה 'שלום בחילך', בממניא בעבודתיא חוץ לפרגמטיא לזבולון, 'ושלוה בארמנותיך', בגופו ליששכר שיושב באוהל של תורה. וכפול הברכה ד' עוז לעמו יתן'. עוז התורה נתן לעם תלמידי חכמים, אבל גם לבחינת זבולון העוזרים לה אמר 'ד' יברך את עמו בשלום', גם לפשוטי עם, שאי אפשר להם תמיד לעסוק בתורה מקיימים כל היקר ואהוב וקוראים קריאת שמע ערבית ושחרית מקיימים והגיתם בה כו' שמרבים שלום, שאפילו אויביו כו' כמאמרם כאוחז חרב שתי פיפיות. ובזה ניחא בגמרא נשים במאי זכין כו', ונזכה גם כן בכלל ש'ד' עוז לעמו יתן'. מפיו כו', ולשמוע מפי הרב בעצמו, ואז לא יהיה שכחה, כששמעתי בשם הרב הצדיק ז"ל מטריסק 'כי אין שכחה לפני כסא כבודך', מי שאוחז את עצמו בבית הכנסת לפניו אין שכחה ולא יהיה שכחה ולא יהיה שם מחלוקת, רק שלום..
ופתח התנא בש"ס מאימתי מצות קריאת שמע שבה מקיים 'והגית בה', כי תלמוד גדול כו'. ובזה ניחא קושיית העולם על ש"ס תנא היכא קאי כו' ואי בעית אימא אברייתו של עולם ערב כו', ומקשים הלא מתורצת קושייה הראשונה 'תנא היכא קאי', אבל לפי דבריו מתינתין דתנא אברייתו של עולם קאי, וכתיב 'ויהיה ערב ויהי בוקר יום אחד', גם שני, וקשה למה כתוב 'הששי', וצרך לומר כדאמרו בש"ס ובמדרש, תנאי התנה הקב"ה כו' על ששי, וכל העולם נברא בזכות התורה, ממילא יודעין ונשמע שחייב לקרות קריאת שמע שמקיים תורה.
ואנו מתחילים מסכת שבת שכולו תורה. ביום כתיב 'וביום השביעי שבת לד' אלקיך', לשם ד', לתורה ולמצות וברכו וקדשו בתורה, והכל מודים שבשבת נתנה תורה לישראל. גם משה רבינו בעל (צ"ל: בעת) קבל התורה שמח בשבת, שעל כל פנים ביום שבת קודש יקדשו עם ישראל לתורה. ור"ל (=ורבותינו למדונו:) ובשבת קודש שלום ואין פגע, כדברי הזוהר הקדוש. גם אנו מסיימים בברכות' ד' יברך את עמו בשלום', שבסוף תתגלה אלוקותו בעולם, שיהיה ד' אחד, כל בשר יקראו בשמך כו', שהוא יחיד בעולמו. ופתח בשבת יציאות, דיני הוצאה. ועל זה קושיית נדרש רבה פרשה י"א טורנפס שהקשה לרבי עקיבא האיך הקב"ה מוריד גשמים ומשיב רוחות, והשב רבי עקיבא שעולם חצרו של הקב"ה, ומזה גם כן ראיה שהקב"ה יחיד ומיוחד בעולמו. והבן.
אברהם יונתן קאזלאווסקי.
(הבאר, כרך רביעי חלק שני, אלול תרפ"ד, בעריכת הרב צבי הירש פרידלינג הי"ד, עמ' רפד, סי' קסה)
ב"ה פרשעדבורז
במסכת בבא מציעא פרק המקבל קי"ד רבה בר אבוה אשכחיה לאליהו דקאי בבית הקברות של נכרים. אמר ליה: מהו שיסדרו בבעל חוב? אמר ליה: גמר 'מיכה' 'מיכה' מערכין. גבי ערכין כתיב 'ואם מך הוא מערכך', גבי בעל חוב כתיב 'וכי ימוך אחיך'. מנין לערום שלא יתרום? דכתיב 'ולא יראה בך ערות דבר'. אמר ליה: לאו כהן הוא מר? מאי טעמא קאי מר בבית הקברות? א"ל: לא מתני מר טהרות? דתניא רבי שמעון בן יוחי אומר: קבריהן של עובדי כוכבים אין מטמאין. שנאמר "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם", אתם אתם קרויין אדם ואין עובדי כוכבים קרויין אדם.
וקשה למה לא שאל תחילה שאלה אחרונה, ולאו כהן הוא מר כו', לפי דעתו כל רגע עובר איזור? וכבר פירשו ודורשה קמאי דקמאי. ולי נראה לעניות דעתי דקשה באמת למה שאל אותו ב' אותן שאלות דווקא? ואפשר לומר בזו הסגנון כי בתחילה לא היה לו לרבי אבוה כל כך קושיא מפני מה עומד בבית הקברות, שאפשר לומר על זה שני תירוצים כדלקמן, אבל כששאל לו ב' שאלות, והשיב לו אליהו, בטלו התירוצים, ואחר כך קשה לו 'ולא כהן הוא מר?' דהתוספות מקשה הרי האיך החיה בנה של האלמנה, שכהן היה, דכתיב 'ויתמודד על הילד'? ותירץ שהיה לו ברור שיחיה מותר משום פיקוח נפש. לפי זה גם כן כאן אפשר דקאי שם להחיותם בשביל לפקוח נפש לישראל ומותר, אבל מתשובתו אי אפשר לאמר כן, דאיתא דעצם נסכו שמזה יהיה התחיה לגוף. ב) איתא בספרים דרשעים ועכו"ם נקראים 'בעל חוב' שלא גמרו תפקידם המוטל עליהם בחייהם. ג) איתא דעות באם יהיה תחיה לעכו"ם ויהיו לדרעון או לא יעמדו כלל. ושאל רבה בר אבוה 'מהו שיסדרו בבעל חוב?', אם משיירין עצם הנסכו כדי להחיותו לעכו"ם הנקרא 'בעל חוב'. והשיב לו אליהו: 'גמר מיכה' וכו', ואיתא שם בתוספות – [לדברי] ר"ת הדעת להיפוך דאין מסדרין [בבעל חוב], דלא השיבו 'מסדרין', רק גמר 'מיכה'. [נראה לר"ת דגרסינן 'מנין שמסדרין לבעל חוב', כלומר מנליה למאן דאית ליה מסדרין]. עיין שם. ואם כן מתשובתו דאין מסדרין, אין להם תחייה, ואי אפשר שעומד שם להחיותם, וקשה 'הא כהן הוא מר?'.
אבל לא שאל לו עוד קושיא זו מפני שאפשר לאמר תירוץ שמותר לעמוד בבית הקברות, דאיתא פלוגתא אם אליהו עלה לשמים בגופו שהיה לו מקודם, או דניתנו לו גוף רוחני משמים שח אש (עיין בתפארת הגרשוני), ממילא לא קשה עוד דאפשר כדיעה ב' שניתנו לו גוף רוחני שמיימי של אש ואין מקבל שם טומאה. אבל כששאל 'ערום לא יתרום דהוי ערוה', נתוודאי לו שיש לו הגוף מקודם. ונוכל לומר שהפלוגתא הנ"ל בגופו של אליהו תלי בפלוגמתא באם כתיב 'כתנות עור' בע' או כבתורתו של רבי מאיר 'כתנות אור' בא', מי שסבור דבגופו הקודם עלה סובר 'כתנות עור' בע', דלא מצינו שיתנו לבוש שמיימי רוחני, גם כן באליהו לא היה לו לבוש רוחני. ומי שסובר שהיה לאליהו לבוש רוחני, סובר 'כתנות אור' בא', דמצינו באדם הראשון גם כן דנתנו לו לבוש רוחני, כשהשיב אליהו לרבה בר אבוה דערום הוי ערוה, וקשה האיך מצינו דערום הוי ערוה, וצריך לומר דבאדם הראשון כתיב 'ויעש ד' כו' כתנות עור', לכסותם, ממילא דכתיב 'עור' בע', זה יתד דאין נותנים לבוש משמים גם כן אליהו לא היה לו לבוש שמיימי, רק עלה בגופו. ומקשה לאליהו אחר זמן קושיה עצומה 'ולא כהן מר מאי טעמא קאי בבית הקברות?', והשיב לו: קברי עכו"ם אין מטמאין.
אברהם יונתן קאזלאווסקי
(הבאר, כרך ב חלק ב, אדר תרפ"ד, בעריכת הרב צבי הירש פרידלינג הי"ד, עמ' קיז, סי' סה)
ר' אברהם יהונתן קוזלובסקי מפשדבורזש, נולד בשנת 1896 בפלוונא שבפולין, להוריו ר' דוד שלמה ושפרינצה. הוא כיהן כמנהל בית ספר יסודי. הוא התחתן עם מרת מרים בת ר' מנדל ורבקה סיני, ונולדו להם חמישה ילדים.
ר' אברהם יונתן קוזלובסקי, רעייתו מרים, וילדיהם: ראכל, שפרינצה, גיטל ומשה, ניספו בשואה בסביבות שנת 1942. הי"ד. לא ידוע לי האם בתם, הינדא ברכה, שרדה את השואה.
לא מצאתי פרטים נוספים על ר' אברהם יהונתן, מלבד העובדה שערך סיום למסכת ברכות שלמד בציבור בפשרבורזש, ושפרסם שני מאמרים בכתב העת 'הבאר'.
מהמקורבים למרן ה'דברי חיים'.
