הקדמת לב אריה – חלק חמישי: למרות שעקרונית יש להקדים הדפסת ספרי הלכה, כיום יש צורך בספרי דרוש ומוסר / הרב דוב אריה קליג הי”ד

המורם מכל מה שכתבתי שעיקרה וגופה של תורה הן ההלכות והויות דאביי ורבא, ורק העוסק בהם לשוטט בצי אדיר בים התלמוד והפוסקים ולא פסק פומי מגירסא לעשות ציצים ופרחים בפלפולא דאורייתא זה שער המצויין בהלכה ואסוקי שמעתא אליבא דהלכתא צדיקים יבואו בו ויהיה חלקם בזה ובבא. על כן דרשו חז”ל, סמכוני באשישות, אלו הלכות, רפדוני בתפוחים, אלו האגדות. כי הלכות הן הנה לבני ישראל ליין המשומר המשמח לבב אנוש.

ואני רגיל תמיד לפרש בדרך הלצה את המאמר כל השונה הלכות בכל יום מובטח לן שהוא בן העולם הבא וכו’ (נדה דף ע”ג). ואמרתי, בדרך הלצה, הנה מי שעוסק בדברי אגדה ועושה איזה חיבור על דרוש ואגדה הוא אינו בטוח שלימים הבאים ילמדו בהחיבור שלו וידרשו את הדרשות אשר המה כתובים בהחיבור שלו. כי ראינו שהדרוש נשתנה לפי העיתים והזמנים, כי בימים הקדמונים היה אהוב וחביב בעיני העולם דרוש על דרך פלפול, ואחר כך נשתנה העתים, ובכל דור ודור נשתנה הדרוש לפי רוח העת והזמן. על כן מי שעושה איזה ספר וחיבור על דרוש הוא אינו בטוח שלימים הבאים יהיה הספר שלו נתקבל בעיני הדורשים. כי יוכל להיות שלימים הבאים ישתנה הזמן וגם הדרוש ישתנה וספרו לא יצליח אז כלל. אבל לא כן הלכות כי המה לא ישתנו לפי העיתים והזמנים. ורק הפסק הלכה אשר פסקו הראשונים זה כמה מאות שנים, כן הוא הפסק הלכה גם עתה, וכן יהיה הפסק גם לדורות הבאים ולא ישתנה לעולם. על כן מי ששונה הלכות בכל יום, היינו שעוסק הרבה בהלכות ועושה איזה חיבור על הלכות, מובטח הוא שהוא בן עולם הבא, היינו שלימים הבאים אחריו בוודאי ילמדו בתוך ספרו ויפסק ממנו הלכה, כי הלכות לא ישתנו לפני רוח העת והזמן וגם בדורות הבאים אחר כך יהיה הפסק הלכה כמו שפוסקים עתה. על כן ההלכות הם ראשון שבראשון לדבר שבקדושה ואחריהם יבואו האגדות אשר על ארץ יסדם, רצוני לומר שיסודם ועיקרם לעורר את האדם להשלים תעודתו עלי ארץ (עיין מה שכתבתי לקמן בהשמטות להקדמה):

והנה הארכתי כאן שהלכות הם העיקר בתורה ולהם משפט הבכורה על הגדות, ועל כן זה שלש שנים שהוצאתי לאור ספרי “לב אדם” שלשה חלקים שם הדפסתי רק דברי הלכה מפוסקים הראשונים ואחרונים כי בזה היה עיקר למודי מנעורי. ורק בש”ס ופוסקים עמלתי ימים ולילות אשר נחליתי מחמת זה. וגם עתה היה בדעתי להדפיס או את כל החיבור “לב אריה” מה שיש לי בכתב יד יותר משני מאות שו”ת וגם פלפולים על הש”ס או להדפיס את החלק רביעי “לב אדם”.

אך מחמת שני טעמים לא יכולתי להדפיס את החבורים הנ”ל. א’ מפני שהחיבור “לב אריה” הוא חיבור גדול וצריך להוציא על הוצאות הדפוס יותר מחמשה מאות דאלאר, וזה אין בכוחי ואי אפשר עתה בשום אופן. וגם חלק רביעי לב אדם גם כן הוא חיבור גדול, כי יש שם הרבה הוספות על השלשה חלקים אשר כבר הדפסתי. והוא חיבור גדול וצריך גם כן להוציא הרבה מעות על הוצאות הדפסה, על כן לא יכולתי להדפיסו עתה.

טעם ב’ הנה אחר שהדפסתי את ספרי “לב אדם” והייתי מסבב בעיירות כדי למוכרם, רק הרבנים והשוחטים היו קונים את ספרי לב אדם. אבל כשבאתי לפני הבעלי הבתים אשר המה קצת מופלגי תורה ובקשתי מהם שיקנו את ספרי לב אדם, היה כל אחד ואחד אומר, ותאמין לי שראשי עלי כגלגל ואין אני יכול לעיין וללמוד בספר אשר הוא רק על הלכות ושו”ת כי אין לי פנאי על זה. ואם היה לכבודו ספר על דרוש ואגדה הייתי קונה, כי על זה יש לי פנאי בשבת קודש או בעת שאני יושב אצל השלחן בשעת אכילה, כי על זה אין צריך עיון רב כל כך כמו על הלכות. כך אמרו לי הבעלים הבתים שבכל עיר ועיר. ואמרתי להם שיש לי גם כן חיבור על חמשה חומשי תורה על דרך הדרוש, והמה בקשו ממני להדפיסו. והיו שואלים ממנו מפני מה לא הדפיס כבודו בראשונה על הדרוש והיה לו הרבה קונים על ספרו. ואני השבתי להם להלכה משפט הבכורה ולה נאה ויאה להיות ראש וראשון. והמה השיבו לי, הן אמת שלהלכה משפט הבכורה על האגדה, אבל כל זה היה בדורות הראשונים אבל לא בזמן הזה. וגם אני בעצמי ראיתי גם כן שכן הוא. הנה בדורות הראשונים שכל אנשי אמונתנו וכל בית ישראל היו זרע ברך יראת ה’ חופף עליהם כל היום אין בהם נפתל ועקש וכל העם מקטן ועד גדול אחזו בלי הרף בדגל התורה ויראת ה’ טהורה עמדה לעד נאמן שהחזיקו במצות, על כן לא היה מן הצורך אל אגדה להגיד משרים ולהוכיח בשבט מוסר בשער בת רבים, אחר שכל העדה כלום קדושים ובתוכם ה’, מי יתנשא על קהל ה’ לדבר תוכחות להעיר על אזן שומעת תוכחת חיים, על כן רק הלכות ושמעתות היה מהצורך והראוי להעבירם במחנה העברים, לא כן בזמנינו אלה, אשר בעוונותינו הרבים רבו העבדים המתפרצים תחת אדוניהם, ורבים מעמי הארץ המתיהדים אשר בשם ישראל רק יכונה נתקו מוסרות הברית אשר כרתו אבותינו את ה’ והשליכו מעליהם עול מלכות שמים, ודבר ה’ זו הלכה הוא כספר החתום לעיניהם, אין מן הצורך כל כך לפרסם חדשות ונצורות בדבר הלכה, כי אלה רק לשרידים אשר ה’ קורא עליהם. אבל רוב צבור יכלו עמוד על נפשם רק אם קול קורא עליהם בדברי אגדה המושכים את לב ישראל לאביהם שבשמים. ואם אולי אחד בעיר ושנים במשפחה יתעוררו ויקיצו מתרדמת הזמן על ידי דברי המוסר הערוכים לפניהם על שלחן האגדה ויאכלו מפריו וישבעו מטובו ותהי בפיהם כדבש למתוק ויאירו עיניהם לעזוב דרך רשע וחיש להם ישע, אז המגיד משרים רופא אומן יקרא ושכר הרבה ייטול, כי המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא:

והוא הנרצה במאמר הניצב פתח דברינו אמר רבי יצחק לשעבר היתה התורה כלל שכל בית ישראל איש מהם לא נעדר מעדר צאן קדשים אשר רעו על מרעה טוב ושמן שדה תורה והיראה וכל אחד מישראל היה כלול בהדרת התורה, לא היינו צריכים להשמיע לרבים רק דבר משנה ותלמוד. אבל עכשיו שרבים יצאו מן הכלל לא ללמד ולא להתמיד כי אם להקל מעליהם עול תורה, על כן דבר מקרא ואגדה ירוון צמאון העם, כי עיני כולם אל האגדות ישברו לתת להם אכלם בעטם עט סופר:

(מתוך הקדמת לב אריה, מאת הרב דוב אריה קליג הי”ד)

מספר הצפיות במאמר: 82

הדפס